אמצעים אומנותים:
1. קומפוזיציה (סגורה, פתוחה, אלכסונית,פירמידיאלית)
2. חלל
3. פרספקטיבה
4. מרקם (טקסטורה)
5. צבעים (צבע לוקאלי, קולוריטי, יסוד, משלימים)
6. קו (קווים ישרים, אופקים, אנכים, אלכסונים, קו רציף, שבור, קווים מעוגלים, מפותלים וכ'ו)
7. צורה
8. אור וצל
*קו מתאר = קונטור. קו רצוף וסגור התוחם בתוכו צורה
*צבע לוקאלי: צבע הכלוא בתוך קווי המתאר
*צבע קולוריטי: צבע המשפיע על הצבע שלידו
*השאלות שיש לשאול לגבי יצירות (מניע פוליטי)
מהו האירוע? האם האמן היה עד לאירוע? האם האמן גויס מטעם השלטון לתעד את האירוע או שהוא השתמש בו כדי להעביר מסר?
*קומפוזיציה פתוחה: קומפוזיציה שניתן להמשיך אותה בכיוונים נוספים.
*מניע= הגורם ליצירת העבודה. קיימים באומנות מניעים שונים ליצירה: (פוליטי,חברתי,דתי,אישי נפשי)
*תוכן היצירה= סיפור התמונה, בשונה מנושא היצירה שהוא קשר.
*קומפוזיציה= ארגון ומבנה היצירה. בעברית: מיחבר. קומופוזיציה היא מושג לכל יצירה אומנותית.
*צבע= בצבע קיימים מספר מושגים: 1. סוגי צבעים 2. סגנון צביעה 3. צבעי בסיס וצבעים משלימים, צבעי בסיס, צבעים קרים וחמים.
*מרקם= טקסטורה. הוא תלוי בחוש הראיה ובחוש המישוש. ניתן להבחין במרקם באיזה חומרים האמן השתמש.
*תקופה= זמן ארוך ביצירות אומנות.למשל: ימי הביניים, רנסנס, בארוק היא מתפרשת לאורך זמן ארוך.
*זרמים ותנועות באומנות= בתוך תקופת אומנות נוצרים זרמים שונים ותנועות שונות.… המשך לקרוא
אזור גוש עציון כלל בזמן מלחמת העצמאות את היישובים : כפר עציון ,שלושה קיבוצים: משואות יצחק ועין צורים – שניהם שייכים לקיבוץ הדתי, ורבדים – של השומר הצעיר (1947) כמו כן הוקם מרכז תרבותי דתי שנקרא 'נוה עובדיה'. יחד היוו היישובים את גוש עציון, ששכן על אם הדרך ירושלים-חברון. לאחר הכרזת האו"ם (29.11.1947) על חלוקת ארץ ישראל החלו הערבים להתנכל ליישוב היהודי המבודד בגוש עציון. ארבעת יישובי הגוש היו נצורים בטבעת כפרים ערביים עוינים, והציוד
והתחמושת הלכו ואזלו. שיירות תגבורת שניסו לפרוץ את המצור ולסייע ללוחמים בגוש עציון הותקפו וסבלו אבדות. הילדים, רוב האמהות, קשישים וחולים – פונו למנזר רטיסבון בירושלים. ב14.1.1948- נהדפה בידי מגיני הגוש ההתקפה הגדולה, הראשונה בסוגה במלחמה. משאזלו מלאי התחמושת, התרופות והפלסמה, ולאחר שהקשר לגוש נותק וגבר החשש לחידוש ההתקפה הערבית, נשלחה אליו "מחלקת ההר" (40 איש מן הפלמ"ח והחי"ש), נושאת תגבורת נשק, ציוד רפואי, מצברים וחומרי נפץ. המחלקה יצאה לדרך בליל 15.1.1948 בפיקודו של דני מס. חמישה מן החיילים נשרו בדרך. שלושים וחמישה הלוחמים הנותרים (ה-ל"ה) התגלו על ידי הערבים בסביבות הכפר הערבי צוריף, התבצרו על גבעה ונלחמו עד שאזלה תחמושתם. כל הלוחמים נהרגו, הערבים התעללו בגוויות ושדדו את הציוד. לאחר יומיים הובאו החללים לכפר עציון ושם נקברו קיבוץ בית ג'וברין נמצא כ- 14 ק"מ ממזרח לקריית גת . הקיבוץ נוסד ב- 1949 . הקיבוץ מונה כ- 250 חברים המתפרנסים מחקלאות .
בקרבת הקיבוץ מצויות חורבות בית ג'וברין הקדומה , על צומת דרך הרוחב מחברון אל השפלה ומישור החוף , ודרך האורך שלרגלי ההר.
הייתה זו עיר חשובה בימי בית שני , והיא נזכרת בקשר לחורבן ולמרד בר-כוכבא . בתחילת המאה ה – 2 העניקו לה הרומאים מעמד של עיר חופשית , וכינו אותה " אלותרופוליס " . לשיא פריחתה הגיעה בתקופה הביזנטית . הצלבנים ביצרו אותה וזיהו אותה עם באר שבע. עד 1948 היה במקום כפר ערבי גדול .
את מצודת המשטרה שממערב לקיבוץ בנו הבריטים ב – 1937 . היא פוצצה במלחמת העצמאות , וחטיבת "גבעתי" כבשה אותה במבצע "יואב" .
סמאטנה נולד בשנת 1824 בליטומישל, בוהמיה.
בשנת 1848 כתב סמאטנה מספר חיבורים, הסתבך בתנועה שרצתה להפיל את שלטון . פעילות זו העירה, בקירבו של סמאטנה הלאומיות.
לאחר שחזר לפראג ב1861 מצא התעוררות לאומית, וזו השפיעה עליו. ומעתה התמסר לפיתוח תרבות מוסיקלית.
סמאטנה קיבל הנהלה של אגודה מקהלתית, הוא נהיה למבקר והשתדל לקדם את המוסיקה הבוהמית.
סמאטנה עמל רבות כמעט ללא כל עזרה בהחייאת חיי המוסיקה של פראג. סמאטנה הראהב מוסיקה שלו את ה, האידיאלים, והמורשת הלאומיים שלו.
הוא היה מוסיקאי חשוב בצ'כיה ואהב את מולדתו ואמו מאוד .
2. שמות יצירותיו שיש בהן ביטוי לאומי הם: "השיר הצ'כי", "הקרנבל בפראג", "סימפוניית הניצחון", "הבראנדנבורגים בבוהמיה", אופרה צ'כית עממית- "הכלה המכורה", "זכרונות מבוהמיה", "מחולות צ'כיים".
– 31 בינואר 1797, נולד שוברט ברחוב זוילן שבפרבר וינה, לאביו המורה ולאמו הטבחית. במשפחה שררה אוירה מוסיקאלית, שוברט גדל עם עוד 11אחים ואחיות.
– בילדותו של שוברט לימד אותו אביו נגינה בכינור, ואחיו לימד אותו לנגן בפסנתר, עד מהרה עבר כליל את כל בני הבית ונמסר למנצח המקהלה הקהילתית שלימד אותו זימרה וראשי פרקים בעוגב ובוויולה. בתוך תקופה קצרה עבר גם את הישיש.
– בשנת 1808, קיבל פראנץ מישרת נער מקהלה בכנסיה הקיסרית, לאחר שעבר בהצלחה רבה את מבחני הקבלה. החיים בבית הספר היו קשים, המקום היה קר והמזון היה מועט מאד.