פוסט: דו”ח של”ח – מקומות ומבנים ראשונים בכפר-סבא

מסלול הסיור:
1. שרידי רחוב הרצל.
2. הבית הציבורי (החאן).
3. התחנה המרכזית.
4. מצבת זיכרון לזכר הנרצחים ע”י הצורר הנאצי.

שאלות:
1. מתי וע”י מי נבנה רחוב הרצל?
2. מה הוקם ברחוב הרצל?
3. מי הקים את הבית הציבורי?
4. כיצד הוקם הבית הציבורי?
5. למה שימש הבית הציבורי?
6. מתי וע”י מי נטעו עצי האקליפטוס?
7. כיצד ניצלו עצי האקליפטוס מכריתה?
10. מתי נבנתה הבאר הראשונה?
11. כיצד נראתה הבאר הראשונה?
12. מתי וע”י מי נבנה והופעל מגדל הקידוח?
13. למה מיועד מגדל הקידוח?
14. מתי הוקמה התחנה המרכזית?
15. למה הוחלט להעביר את התחנה המרכזית?
16. אילו בעיות יכולה לפתור העברת התחנה המרכזית?

שרידי רחוב הרצל:
בשנת 1922 החלו בבניית הרחוב הראשון בכפר-סבא, הרחוב הראשי, רחוב השרון שהפך מאוחר יותר לרחוב ויצמן, נבנה ממזרח למערב ואילו שני הרחובות האחרים וביניהם רחוב הרצל נבנו מצפון לדרום. ברחוב היו 4 בתים, בכל בית היו 2 חדרים, מטבח ומרפסות.

הבתים נבנו מאבני כורכר שהובאו מסידני-עלי. רוחב הרחוב נקבע ל16- מ’ והבית הוקם במרחק 10 מ’ ממנו.
ברחוב זה הוקמו לא מעט מבנים הסטורים חשובים:
הבית הציבורי (החאן) – בשנת 1894 החל נוח קרלינסקי ברכישת אדמות הישוב כפר-סבא. ב1900- נמכרה האדמה לחברת יק”א והברון רוטשילד וב1903- נמכרה חלקות-חלקות לאיכרי פתח-תקווה, לתושבי ירושלים ולאנשי העלייה ה2-. בכסף שקיבלה יק”א עבור האדמה נחפרה באר שעומקה 18 מ’ ונבנה הבית הציבורי (החאן).
הבית נבנה ב1906- ע”י ועד המושבה, בתגובה לדרישת הפועלים שבאו מפתח-תקווה לעבוד בכפר-סבא ושהתגוררו עד אז בצריף עץ רעוע ללא מקור מים קרוב. בבניין האבן החדש שהוקם היו 5 חדרים, 2 לאנשים ו3- לבהמות, אחד מחדרי המגורים ניתן לפועלים והשני אוכלס ע”י משפחה שטיפלה בהם. ליד הבאר, שנחפרה סמוך לבית, נבנתה שוקת להשקיית הבהמות ומסביב נטעו עצי אקליפטוס.
בשנת 1925 הפך הבית הציבורי לבית הועד והוא שימש גם כבי”ס, מקווה, ספריה, סנדלרייה, מטה ההגנה וכבית המועצה המקומית שהוכרזה ב1939- וב1962- הוכרזה כפר-סבא לעיר.
האקליפטוסים – עצי האקליפטוס ניטעו בשנת 1906 סביב הבית הציבורי ע”י יצחק שינפיין, הגנן הראשון של כפר-סבא.
עצים אלו ניצול פעמיים מכריתה:
לראשונה עמדו להכרת ע”י השלטונות הטורקיים בזמן מלחמה העולם הראשונה בכדי שישמשו להסקה ולבנייה. הסיבה לכך שנשארו היא משום שהונח עליהם כבל טלפון המחובר למפקדה הטורקית. בפעם השנייה ריחפה עליהם סכנה כאשר שורשיהם איימו להרים את יסודות הבית הציבורי, אך ברוך פריבר, מראשוני כפר-סבא שהיה בעל יד אחת, רץ למקום והגן עליהם מפני הכריתה בחבקו את העצים ובאומרו:”קודם תכרתו את ידי האחת לפני שתכרתו את העצים.” וכך ניצלו העצים.

הבאר הראשונה בכפר-סבא:
עד שנת 1906 נאלצו המתיישבים להביא את מימיהם מעין חי (כפר מל”ל) ועם בניית הבית הציבורי באותה שנה, נחפרה הבאר הראשונה בעומק 18 מ’, היא נבנתה מבלוקים כבדים ומעוגלים בעובי 33 ס”מ.
לאחר שהבאר הייתה מוכנה לשימוש התקינו מעליה מגדל קידוח ידני המיועד לקידוח מתחתית הבאר להחדרת צינור היניקה (המסנן) לעומק נוסף של כ30- מ’. המתקן נבנה והופעל בשנות ה30- וה40- ע”י בית המלאכה של יוכבד ודב כוהן, מותיקי כפר-סבא.
הבאר וכן מגדל הקידוח נחשבים גם הם לשרידי רחוב הרצל.

התחנה המרכזית:
התחנה המרכזית בכפר-סבא הוקמה בשנת 1969 ומאז ועד היום היא נמצאת בשימוש ע”י תושבי כפר-סבא וארץ-ישראל כולה.
לפני כ50- שנה השתמשו ברחוב רוטשילד פינת ויצמן כתחנה מרכזית והוא היה מפוזר על שטח נרחב, קופת הכרטיסים בצד אחד, מוסך האוטובוסים בצד שני ואוטובוסים החונים חונים לצד הכביש ברחוב רוטשילד.
לאחר שגדל עומס התנועה ודרישות התחבורה הציבורית, וכן התלוננו השכנים על הרעש הנגרם בשעות הבוקר המוקדמות
החליטו לבנות תחנה מסודרת, נקייה ויעילה יותר בשטח שנקנה ע”י חברת נצב”א (נכסי צאן ברזל אגד) השייכת לחברי אגד.
התחנה המרכזית החדשה הוקמה בקצה המזרחי של כפר-סבא שמסביבה באותו הזמן לא היו שכונות מגורים צפופות.
כיום, בשל שכונות המגורים הבנויות מסביב לתחנה, מתוכננת תוכנית להזזת התחנה המרכזית הנוכחית בכפר-סבא מזרחה יותר לכיוון נווה-ימין.
באזור זה יעברו נתיבי תנועה ראשיים כגון כביש חוצה ישראל ורכבת הפרברים ותוכנית זו תפתור את בעיית הפקקים בצידה המערבי של כפר-סבא וכן תפנה מקום למתיישבים חדשים.