האיזכורים הראשונים של הפלישתים כעם לוחם מוזכרים בכתבים מצריים עתיקים, פאפירוסים שנמצאו תיארו אותם לעיתים כ"גויי הים".
ישנם חוקרים הסבורים ש להתיישבות הפלישתים בישראל ומלחמתם במצריים קדמה קבוצה קטנה של "גויי הים" שהגיעה לאזורנו, זאת על סמך כתבים שנמצאו מימי פרעה מרנפתח שחיי בשנים 1212- לפנה"ס 1202. כמו כן כדים וחרסים עתיקים שיוחסו לאומנות פלישתית נמצאו מאותה תקופה, אלו מחזקים את הסברה שקבוצה נבדלת של פלישתים הגיעה לחופינו.
אל אף מלחמת הפלישתים במצריים, תעודות מן המאה ה14 לפני הספירה הנתגלו במצריים, בסוריה ובטורקיה מספרות על אוכלוסיה חדשה שחדרה לאגן המזרחי של הים התיכון, (גם שם הם מכונים "גויי הים") הפולשים מוזכרים כשודדי ים, ושכירי חרב ששירתו בצבא הפרעונים.
התגלית המבוססת ביותר שיש לחוקרים היום היא התבליטים שנמצאו במקדש לרעמסס השלישי במצריים 1182- 1152 לפנה"ס, על קירות המקדש ישנם סדרת תבליטים המתארים קרבות ים ויבשה נגד גויי הים, הפלישתים. ע"פ הכתובות של התבליטים נערכו הקרבות בארץ "צ'אהי", כנראה ארץ ישראל או פיניקיה, באשר לקרב הימי ישנם דעות חלוקות על מיקומו, יש האומרים שנערך במוצא הנילוס, אך חוקרים מסויימים טוענים שנערך גם הוא לחופי ישראל.
2.
עד למאה ה20 ידיעותינו לגבי הפלישתים היו מוגבלות ביותר, אך ההתקדמות המשמעותית שנעשתה מלמדת אותנו רבות על הפלישתים. מלבד המחקרים בישראל, נערכו מחקרים גם במצריים, סוריה, טורקיה ויוון המוסיפים ומבהירים חלקים חסרים בתמונה בנוגע למוצא הפלישתים, רקעם, וההיסטוריה שלהם לפני המגע עם עם ישראל.
כבר בסוף המאה ה19 הצביעו חוקרים רבים על הדמיון בין כלי החרס המפורסמים המיוחסים לפלישתים, לכלי חרס ממוצא איגאי, התרבות המינואית של כריתים והתרבות המיקנית, שמקורה בעיר מיקני שביוון.
כל התרבויות הללו התקיימו באלף השני לפני הספירה וקדמו לתרבות העשירה של יוון העתיקה שצמחה בסביבות 1100 לפנה"ס בקירוב. מגילות מצריות שמספרות על המלחמות עם "גויי הים", תואמות ידיעות מקראיות אודות מוצאם של הפלישתים. לפי הידיעות הנ"ל, באו הפלישתים מכפתור, המזוהה באותה תקופה עם כריתים, לכן הציעו החוקרים שהפלשתים הגיעו מאזור הים האגאי.
לפי התאוריה של החוקרים נבע מסעם של הפלישתים לאזורנו מאסון שפקד את אזור יישובם, אך תאורייה הגיונית יותר גורסת שהפלשתים גורשו מארצם ע"י פולשים, הלא הם היוונים.
3.
על פי התעודות המצריות מאותה התקופה והממצאים הארכאולוגיים מישראל, שחזרו החוקרים את תהליך התיישבותם בארץ ישראל ותארכו אותו.
רוב החוקרים טוענים, שאפילו שטען רעמסס השלישי שניצח את ה פלשתים ביד רמה, לא חוסל האיום כלל וכלל. אותו ניצחון היה מוגבל וסיפק למצריים יתרון זמני בלבד על הפלישתים. במקום לשעבד את הפלישתים כמו שנעשה באותה תקופה לעם נכבש, או לגרשם מהארץ, הושיבו אותם המצרים באזור שנקרא מאז חוף פלשת, על שמו, פלסטין.
כמו שנטען קודם, יש חוקרים המאמינים שתהליך התיישבות הפלישתים הגיעה בשני גלים לארץ ישראל, הטענה שהיה גל ראשון של התיישבות נראה סביר בהחלט. סברה זו מסתמכת על אזכור הפלישתים במגילה משנת 1202 לפני הספירה לערך, מימי מרנפתח.הגל השני כמו שסבורים החוקרים, הגיע בסביבות המאה ה13 וה12 לפנה"ס. שלא כמו שכתוב במקרא, אנו יודעים כיום שהפלישתים השתלטו במשך הזמן על ערים נוספות חוץ מאשקלון, עזה, אשדוד , גת, ועקרון. בתחילה חשבו שהפלישתים השתכנו בתחילה רק בערי החוף עזה אשקלון ואשדוד, ומאוחר יותר התפשטו לעקרון וגת, אך היום אנו יודעים על פי חפירות עקרון שגם שני הערים הללו היו ערים פלשתיות בשלב מוקדם.
באשר להתרחבות הפלישתים צפונה ומזרחה- חפירות עדיין לא נערכו, וישנן שאלות רבות העומדות באוויר.
4.
הסיבות למלחמה הממושכת בין העברים והפלישתים מסתכמות במספר סיבות בסיסיות ביותר. הפלישתים, שהתיישבו במקום היו יריב קשה וחזק, והמלחמה עימם נמשכה לאורך תקופה ארוכה מאוד, למעשה מאז הופעתם בספר שופטים הפלישתים הם היריב הקבוע של השבטים שישבו בארץ.
הפלישתים ככובשים, לפי מה שידוע לנו מן המקרא, שמו דגש על דרכי המסחר בין ערים, לכן כשכבשו את שבטי ישראל שמו דגש על הרווח הכלכלי שנובע מהכיבוש, וגבו מיסים מנכבשים. מן המקרא עולה שהפלישתים לא התכוונו להשמיד את העברים, אלא רק לנטרל את התפשטותם לאזורים נוספים, ולנצלם למטרות רווח. המלחמה בין השבטים לפלישתים נמשכה זמן רב כל כך בעיקר בגלל כוחם השקול של היריבים.
כלי הנשק וכלי המתכת של הפלישתים היו ידועים, לכן ניתן לשער שכלי הלחימה המפותחים סייעו להם בניצחונותיהם על השבטים בישראל. בתקופת השופטים השבטים היו מרוחקים ומפולגים, לכן ההתארגנות למלחמה הייתה קשה. גם כשמלכי ישראל החלו לגבש את העם עדיין היו שבטים מרוחקים יותר שננגסו באופן מתמיד ע"י הפלישתים, לכן המלחמה עימם לא הסתיימה במהירות אלא התמשכה על תקופה מאוד ארוכה.
5.
ארגונם המדיני של הפלישתים בא לביטוי במקרא הרבה פעמים.
בראשי ערי הממלכה הפלשתיות עמדו סרנים, "סרני פלישתים", שהיו אחראיים לאותה עיר. מן המחקרים עולה שבין ערי הפלישתים הייתה עיר אחת דומיננטית יותר, לפי ברית שכרתו ביניהם. מן המקרא, בסיפור שמשון הגיבור, עולה שבאותה תקופה הייתה זו כנראה עזה.
6.
ארגונם הצבאי של הפלישתים הוא עיקר כוחם.
מארגונם הצבאי וכלי הנשק שלהם נבעו נצחונותיהם החוזרים על השבטים.
מיומנותם הקרבית הגיעה בעיקר ממוצאם באנטוליה המערבית, משם יבאו שיטות לחימה, ומשירותם כשכירי חרב אצל המצרים.
חילותיהם כללו חיל מרכבות, (שהיה נדיר באותם ימים) חיל רגלים מצויד בכלי מתכת מעולים וחדשניים, וחיל קשתים המוזכר בספר שמואל א'.
הפקת המתכת של הפלישתים לא השאירה הרבה עדויות ארכיאולוגיות על אדמת ישראל, אך ידוע שהיה להם מאין מונופול על המתכת.
במקרא נקראים הפלישתים בכינוי גנאי , המחבר מתייחס אליהם כ"ערלים", כינוי זה נובע מתוך יחס זלזול ותיעוב עמוק, שכנראה נובע מאופיים משולח הרסן, וסביר להניח, יחסם האכזרי מאוד ליריביהם.
ישנם חוקרים הסבורים ש להתיישבות הפלישתים בישראל ומלחמתם במצריים קדמה קבוצה קטנה של "גויי הים" שהגיעה לאזורנו, זאת על סמך כתבים שנמצאו מימי פרעה מרנפתח שחיי בשנים 1212- לפנה"ס 1202. כמו כן כדים וחרסים עתיקים שיוחסו לאומנות פלישתית נמצאו מאותה תקופה, אלו מחזקים את הסברה שקבוצה נבדלת של פלישתים הגיעה לחופינו.
אל אף מלחמת הפלישתים במצריים, תעודות מן המאה ה14 לפני הספירה הנתגלו במצריים, בסוריה ובטורקיה מספרות על אוכלוסיה חדשה שחדרה לאגן המזרחי של הים התיכון, (גם שם הם מכונים "גויי הים") הפולשים מוזכרים כשודדי ים, ושכירי חרב ששירתו בצבא הפרעונים.
התגלית המבוססת ביותר שיש לחוקרים היום היא התבליטים שנמצאו במקדש לרעמסס השלישי במצריים 1182- 1152 לפנה"ס, על קירות המקדש ישנם סדרת תבליטים המתארים קרבות ים ויבשה נגד גויי הים, הפלישתים. ע"פ הכתובות של התבליטים נערכו הקרבות בארץ "צ'אהי", כנראה ארץ ישראל או פיניקיה, באשר לקרב הימי ישנם דעות חלוקות על מיקומו, יש האומרים שנערך במוצא הנילוס, אך חוקרים מסויימים טוענים שנערך גם הוא לחופי ישראל.
2.
עד למאה ה20 ידיעותינו לגבי הפלישתים היו מוגבלות ביותר, אך ההתקדמות המשמעותית שנעשתה מלמדת אותנו רבות על הפלישתים. מלבד המחקרים בישראל, נערכו מחקרים גם במצריים, סוריה, טורקיה ויוון המוסיפים ומבהירים חלקים חסרים בתמונה בנוגע למוצא הפלישתים, רקעם, וההיסטוריה שלהם לפני המגע עם עם ישראל.
כבר בסוף המאה ה19 הצביעו חוקרים רבים על הדמיון בין כלי החרס המפורסמים המיוחסים לפלישתים, לכלי חרס ממוצא איגאי, התרבות המינואית של כריתים והתרבות המיקנית, שמקורה בעיר מיקני שביוון.
כל התרבויות הללו התקיימו באלף השני לפני הספירה וקדמו לתרבות העשירה של יוון העתיקה שצמחה בסביבות 1100 לפנה"ס בקירוב. מגילות מצריות שמספרות על המלחמות עם "גויי הים", תואמות ידיעות מקראיות אודות מוצאם של הפלישתים. לפי הידיעות הנ"ל, באו הפלישתים מכפתור, המזוהה באותה תקופה עם כריתים, לכן הציעו החוקרים שהפלשתים הגיעו מאזור הים האגאי.
לפי התאוריה של החוקרים נבע מסעם של הפלישתים לאזורנו מאסון שפקד את אזור יישובם, אך תאורייה הגיונית יותר גורסת שהפלשתים גורשו מארצם ע"י פולשים, הלא הם היוונים.
3.
על פי התעודות המצריות מאותה התקופה והממצאים הארכאולוגיים מישראל, שחזרו החוקרים את תהליך התיישבותם בארץ ישראל ותארכו אותו.
רוב החוקרים טוענים, שאפילו שטען רעמסס השלישי שניצח את ה פלשתים ביד רמה, לא חוסל האיום כלל וכלל. אותו ניצחון היה מוגבל וסיפק למצריים יתרון זמני בלבד על הפלישתים. במקום לשעבד את הפלישתים כמו שנעשה באותה תקופה לעם נכבש, או לגרשם מהארץ, הושיבו אותם המצרים באזור שנקרא מאז חוף פלשת, על שמו, פלסטין.
כמו שנטען קודם, יש חוקרים המאמינים שתהליך התיישבות הפלישתים הגיעה בשני גלים לארץ ישראל, הטענה שהיה גל ראשון של התיישבות נראה סביר בהחלט. סברה זו מסתמכת על אזכור הפלישתים במגילה משנת 1202 לפני הספירה לערך, מימי מרנפתח.הגל השני כמו שסבורים החוקרים, הגיע בסביבות המאה ה13 וה12 לפנה"ס. שלא כמו שכתוב במקרא, אנו יודעים כיום שהפלישתים השתלטו במשך הזמן על ערים נוספות חוץ מאשקלון, עזה, אשדוד , גת, ועקרון. בתחילה חשבו שהפלישתים השתכנו בתחילה רק בערי החוף עזה אשקלון ואשדוד, ומאוחר יותר התפשטו לעקרון וגת, אך היום אנו יודעים על פי חפירות עקרון שגם שני הערים הללו היו ערים פלשתיות בשלב מוקדם.
באשר להתרחבות הפלישתים צפונה ומזרחה- חפירות עדיין לא נערכו, וישנן שאלות רבות העומדות באוויר.
4.
הסיבות למלחמה הממושכת בין העברים והפלישתים מסתכמות במספר סיבות בסיסיות ביותר. הפלישתים, שהתיישבו במקום היו יריב קשה וחזק, והמלחמה עימם נמשכה לאורך תקופה ארוכה מאוד, למעשה מאז הופעתם בספר שופטים הפלישתים הם היריב הקבוע של השבטים שישבו בארץ.
הפלישתים ככובשים, לפי מה שידוע לנו מן המקרא, שמו דגש על דרכי המסחר בין ערים, לכן כשכבשו את שבטי ישראל שמו דגש על הרווח הכלכלי שנובע מהכיבוש, וגבו מיסים מנכבשים. מן המקרא עולה שהפלישתים לא התכוונו להשמיד את העברים, אלא רק לנטרל את התפשטותם לאזורים נוספים, ולנצלם למטרות רווח. המלחמה בין השבטים לפלישתים נמשכה זמן רב כל כך בעיקר בגלל כוחם השקול של היריבים.
כלי הנשק וכלי המתכת של הפלישתים היו ידועים, לכן ניתן לשער שכלי הלחימה המפותחים סייעו להם בניצחונותיהם על השבטים בישראל. בתקופת השופטים השבטים היו מרוחקים ומפולגים, לכן ההתארגנות למלחמה הייתה קשה. גם כשמלכי ישראל החלו לגבש את העם עדיין היו שבטים מרוחקים יותר שננגסו באופן מתמיד ע"י הפלישתים, לכן המלחמה עימם לא הסתיימה במהירות אלא התמשכה על תקופה מאוד ארוכה.
5.
ארגונם המדיני של הפלישתים בא לביטוי במקרא הרבה פעמים.
בראשי ערי הממלכה הפלשתיות עמדו סרנים, "סרני פלישתים", שהיו אחראיים לאותה עיר. מן המחקרים עולה שבין ערי הפלישתים הייתה עיר אחת דומיננטית יותר, לפי ברית שכרתו ביניהם. מן המקרא, בסיפור שמשון הגיבור, עולה שבאותה תקופה הייתה זו כנראה עזה.
6.
ארגונם הצבאי של הפלישתים הוא עיקר כוחם.
מארגונם הצבאי וכלי הנשק שלהם נבעו נצחונותיהם החוזרים על השבטים.
מיומנותם הקרבית הגיעה בעיקר ממוצאם באנטוליה המערבית, משם יבאו שיטות לחימה, ומשירותם כשכירי חרב אצל המצרים.
חילותיהם כללו חיל מרכבות, (שהיה נדיר באותם ימים) חיל רגלים מצויד בכלי מתכת מעולים וחדשניים, וחיל קשתים המוזכר בספר שמואל א'.
הפקת המתכת של הפלישתים לא השאירה הרבה עדויות ארכיאולוגיות על אדמת ישראל, אך ידוע שהיה להם מאין מונופול על המתכת.
במקרא נקראים הפלישתים בכינוי גנאי , המחבר מתייחס אליהם כ"ערלים", כינוי זה נובע מתוך יחס זלזול ותיעוב עמוק, שכנראה נובע מאופיים משולח הרסן, וסביר להניח, יחסם האכזרי מאוד ליריביהם.
סכין פלשתית.
7.
שמות האלים המופיעים בפרקים הנ"ל:
דגון, עשתורת, בעל זבוב.
מכיוון ששמות אלו הם שמות של אלים כנעניים, ניתן להסיק שהעמים בישראל נטמעו זה בזה והתערבבו במשך השנים, הדתות שונו קלות מכל כיוון ודת הפלישתים נהייתה דת בה "התברגו" אלילי הכנענים, בעוד דת הכנענים ודתות של עמים אחרים שחיו באותו אזור בוודאי נטמעו גם כן זו בזו ונוצרו אלילים חדשים או אומצו אלילים של דתות אחרות.
תאורייה שניה יכולה להיות שהפלישתים אימצו לחלוטין את הדת הכנענית מיכוון ששהו באזור זמן רב ואיבדו את אמונם באליהם המקוריים, או מאסו בהם.
פסל פלשתי.
