השקפותיו החברתיות גם על פי ההשקפות הקדומות של בני ישראל אלוהים הוא אלוהי השיוויון החברותי.
העניות הנמצאת בעולם או באה ישר אל האדם מן האדם או באה על האדם מן הטבע במצות האלוהים כעונש על החטא, הרשע והעוול.
כשנכנסו בני ישראל לארץ כנען וכל שבט ושבט כבש לו את חלקו, הייתה באדמה די והותר לכלכל את כל משפחות השבטים.
אך משנתרבו האוכלוסים נתרבה גם הצורך באדמה.
המסחר פרץ בארץ בהשפעת צור וצידון ועל ידי כך נתרבו בה העשירים.
בעלי האחוזות אגרו ואספו מעט, מעט את כל האדמה הפוריה, ולרוב- לאיכרים העניים לא נשאר כלום.
כדי לעבוד את אדמתם המרובה השתמשו בעלי האחוזות בשכירים מחוסרי אדמה.
התחיל ניצול העניים .
מן האיכרים העניים היו מוכרי התבואות העשירים קונים תבואה בזול ומוכרים אותה ביוקר.
ביחד עם העשירות המפורזת וחיי התענוגים, גדלה בעם גם העניות, נתבלט אי- שיוויון מעמדי וחברותי, שבזמן קדום כמעט לא היה לו מקום בחיי הנודדים במדבר.
ועמוס מתקומם לרע חברותי זה- שלטון האדם באדם לרע לו.
מצד אחד הוא מתאר את העשירות המופרזת:
"השוכבים על מיטות שן וסרוחים על ערשתם;
ואוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק;
הפורטים על פי הנבל, כדויד חשבו להם כלי שיר;
השתים במזרקי יין וראשית שמנים ימשחו, ולא נחלו על שבר יוסף;
(ו', ד'-ו')
ואיך עשו את כל העושר הזה?- במרמה ואונאה:
השואפים אביון ולשבית ענוי ארץ;
לקנות בכסף דלים ואביון- בעבור הנעליים, ומפל בר נשביר;
(ח', ד'- ו')
ולא רק הגברים אלא אף הנשים נשחתות הן במוסרן מאוד.
הן אוהבות להתייפות ולהתקשט, לזלול ולסבוא, ולמטרה זו אינן נמנעות מן התביעה מבעליהן, שילחצו את העניים.
והנביא קורא אליהן: "שמעו הדבר הזה, פרות הבשן אשר בהר שומרון, –
העושקות דלים, הרוצצות אביונים, האומרות לאדוניהם: הביאה ונשתה!
(ד', א')"