קהלת הוא מן המסובכים בספרי התנ"ך. העלילות בו אינן מסודרות לפי מבנה כללי ברור, זרם הנושאים מתפתל ומתחלף מנושא לנושא ורעיונותיו שונים ותמוהים ולעיתים אף סותרים זה את זה. בעבודתנו בחרנו להציג אחת מן הסתירות שיוצרים אותם נושאים בספר, ופתרונה.
הנושא הראשון אליו התייחס קהלת הוא חיינו ומעשינו בעולם הזה. ניתן להבחין בשתי מגמות (גישות) להתייחסותו של קהלת לנושא: הראשונה, חיינו הנם בני חלוף, ומכאן שמעשינו ועמלנו נעשים לשווא; ואילו, הגישה השנייה, טוענת כי בעת הקצרה בה אנו חיים, אנו צריכים לשאוף להפיק הנאה ממעשינו.
בשנים עשר פרקי קוהלת תוהה קוהלת על מהות החיים ומשמעותם בצל המוות, תכליתם.
כבר במשפט השני בספר קהלת ("הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל" פרק א' פסוק ב') מונחת מעין הנחת יסוד או סיכום מוקדם לתורתו של קהלת, והוא חוזר גם בחתימת הספר (פרק י"ב, פסוק ח'). הנחת המחבר היא, שכל הדברים בחיי האדם הם חסרי משמעות וחסרי תכלית במהותם, עקב היות החיים בני חלוף. לכן כל מאמציו של האדם להשיג הישגים מבוטלים, וכל הפעילות האנושית היא בבחינת "הבל ורעות רוח". את ההנחה מנסה קהלת להוכיח מתוך ניסיונו האישי. מסקנה זו מביאה אותו לבעיה "מוסרית-מעשית" – איך על האדם לחיות בעולם זה, שכל ההישגים בו הם זמניים וחסרי ערך ממשי.
מראי מקום –
גישה ב' – האדם יכול להפיק הנאה ממעשיו בעולם. גישה א' – כל המעשים לשווא הם, ואין בהם כל תועלת.
"וכל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם לא מנעתי את ליבי מכל שמחה כי לבי שמח מכל עמלי וזה היה חלקי מכל עמלי." פרק ב' פסוק י' "ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש והנה הכל הבל ורעות רוח." פרק א' פסוק י"ד
"ושיבחתי אני את השמחה אשר אין טוב לאדם תחת השמש כי אם לאכול ולשתות ולשמוח והוא ילוונו בעמלו ימי חיי ואשר נתן לו האלוהים תחת השמש." פרק ח' פסוק ט"ו "ופניתי אני בכל מעשיי שעשו ידי… והנה הכל הבל ורעות רוח ואין יתרון תחת השמש." פרק ב' פסוק י"א
"לך אכל בשמחה … ושתה לב טוב … כי כבר רצה האלוהים את מעשייך. ראה חיים עם אשה אשר אהבת כל ימי חיי הבלך … כי הוא חלקך בחיים ובעמלך אשר אתה עמל תחת השמש." פרק ט' פסוקים ז'-ט' "כי מקרה בני אדם ומקרה בהמה מקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל". פרק ג' פסוק י"ט
"הבל הבלים אמר הקוהלת הכל הבל." פרק י"ב
פסוק ח'
לפי קהלת, אין תכלית ואין טעם אפילו לתופעות הטבע, הכבולות בכבלי המחזוריות האינסופית, המונעת כל התקדמות לקראת מטרה, היות ולפי קהלת לא קיימת אחת.
הגישה הכפולה לערך החיים פותחת בפני קהלת (והקורא) דילמות והתלבטויות (הסותרות זו את זו) באין ספור נושאים נוספים: מצד אחד, החוכמה והלמידה עדיפה על פני הסכלות (פרק ב', פס' י"ג-י"ד, פרק ז', פס' י"ז- י"ט), ומצד שני, המוות מוחה את כל ההבדלים בין הכסיל לחכם (פרק ב', פס' י"ח); מצד אחד, אין איש היודע מה "טוב" לו שיעשה בחייו (פרק ו', פסוק י"ב), ומצד שני, שמחה ועונג הם "טובים" (פרק ב' פסוק כ"ד, פרק ג' פסוק י"ג) וכיוצא בזה.
לחוקרים המקראיים שלוש גישות עיקריות להתמודד עם הקושי שבסתירות הפנימיות בספר: האחת, היא יצירת הרמוניה בין הרעיונות הסותרים בדרכים שונות (שלעיתים דחופות, אינן "משכנעות"). השנייה, מייחסת את הרעיונות הסותרים למשהו אחר; ואילו השלישית, מייחסת את אותם הרעיונות לעורכים שונים (כתשעה במספר), שלכל אחד מהם השקפה עקבית). אם כי במבט ראשון הרעיונות נראים כסותרים, ניתן לדעתינו לייחסם לעובדה שייתכן כי נהגו בתקופות שונות בחייו של קוהלת, המסבירה את השינוי בהשקפתו.
לקראת סופו של הספר, "מגלה" קהלת את ערכם של החיים. הוא מדגיש שכל רגע שבו ניתן לו לראות את אור השמש הוא יקר ויש לנצלו. זוהי עצה להינהות הנאה מלאה מן החיים, כל עוד אפשרי הדבר, שכן "ימי החושך" (המוות), שהם גורלו של כל אדם, ארוכים מימיו הקצרים והחולפים.

ביבליוגרפיה:
תנ"ך מלא.
"עולם התנ"ך", כרך "מגילות" – עמודים 162-212.