יצחק רבין נולד בי-ם והיה ה"צבר" הראשון שכיהן כראש ממשלה. משפחתו השתייכה לארץ ישראל העובדת, ובביתם שררה אווירה חילונית מלאת גאווה ביהדות. אימו-רוזה כהן הייתה פעילה מבחינה פוליטית, ואביו-נחמיה רוביצ'וב היה מין המתנדבים האמריקנים לגדודים העבריים.
בילדותו למד ב"בית חינוך לילדי עובדים" בת"א. לאחר סיום לימודיו שם ולאחר שנתיים בבית הספר המחוזי בקיבוץ גבעת השלושה, החל ללמוד בביה"ס החקלאי "כדורי".
בית הספר היה מוקף בכפרים ערביים, ולאופן הלימודים התווספו אימונים ושמירות. במקביל ללימודיו שם הפך לחבר משורות "ההגנה" ושם גם הכיר את יגאל אלון.
תרומתו הצבאית
לאחר שסיים את לימודיו (בהצטיינות) בכדורי התגייס רבין בשנת 1941 לפלמ"ח. ביוני 41' הוא מצטרף לקבוצה מצומצמת של מפקדי פלמ"ח (ביניהם משה דיין ויגאל אלון) שהובילו כסיירים את כוחות בעלות הברית שפלשו לסוריה וללבנון כדי לפעול נגד כוחות הצבא הצרפתי, שפעל תחת ממשלת וישי , הפרו-נאצית.
בראשית שנת 1945, עם הקמתם של גדודי הפלמ"ח, התמנה לסגן מפקד הגדוד הראשון.
לקראת סיום שנת 1945 יצא הפלמ"ח למבצע לשחרור מאתיים עולים בלתי לגליים שהיו כלואים במחנה מעצר של הבריטים בעתלית. יצחק רבין היה סגן מפקד המבצע ופיקד על הכוח שפרץ למחנה. ב– 29 ביוני 1946, בשבת שכונתה "השבת השחורה", נעצר עם אביו בידי הבריטים ונשלח למחנה מעצר. הוא שוחרר בנובמבר 1946. לאחר שחרורו מונה למפקד הגדוד השני של הפלמ"ח, ובאוקטובר 1947 הפך לקצין המבצעים של הפלמ"ח.
תפקידו במלחמת העצמאות
התפקיד המרכזי של יצחק רבין היה לדאוג לשיירות שהובלו לירושלים, שנועדו להעביר לעיר מזון, תחמושת ותרופות. באפריל 1948 הוקמה חטיבת "הראל" של הפלמ"ח, ויצחק רבין מונה למפקדה. הוא פיקד על הקרבות הקשים בדרך לירושלים ובעיר עצמה, ורבים מחבריו ומחייליו נפלו בהם. הקרבות העיקריים ניטשו בחזית המרכז ובעיר עצמה – ויצחק רבין מילא בהם תפקיד מרכזי.
לאחר מכן התגייס לצה"ל.
כשחזר מהאקדמיה הצבאית באנגליה ב-1954 קיבל דרגת אלוף ומונה לראש אגף ההדרכה במטכ"ל ועסק יחד עם מתי פלד ואהרון יריב בגיבוש תורת הלחימה של צה"ל, ובעיקר בגיבוש עקרונות ההדרכה והאימון של היחידות השונות.
בשנת 1961 מונה יצחק רבין לסגן הרמטכ"ל, ולאחר שלוש שנים מונה לרמטכ"ל, ובתפקיד זה כיהן בין השנים 1964-1968. בתקופת כהונתו הוקדשו מאמצים רבים לבניית כוחו של צה"ל: הוכנסו שינויים במבנה הצבא, עוצבה התפיסה הצבאית של צה"ל, פותחו שיטות אימונים ולוחמה, הוכנס נשק חדיש, והושם דגש על חילות האוויר והשריון.מוכנותו של צה"ל וכוחו עמדו במבחן במלחמת ששת הימים, ועברו בהצלחה.ב-1968 עם סיום שירותו בצה"ל נתמנה לשגריר ישראל בוושינגטון, ובתקופת כהונתו התהדקו יחסי ישראל עם ארה"ב.
תרומתו של יצחק רבין בתחום המדיני
רבין החל להיכנס לתחום המדיני והפוליטי בשנת 1968, לאחר 27 שנות שירות צבאי, עזב יצחק רבין את צה"ל והתמנה לתפקידו החדש – שגריר ישראל בארצות הברית.
לאחר שובו מוושינגטון ב-1973 מעורבותו הפוליטית גדלה, והוא הצטרף למפלגת העבודה ונבחר במקום ה-20 ברשימת מועמדי המערך לכנסת השמינית.
לאחר מכן, בחירות שנערכו בתום מלחמת יום הכיפורים מונה רבין לשר העבודה בממשלת גולדה מאיר. לאחר התפטרות גולדה מאיר מתפקידה מונה יצחק במקומה לראש הממשלה ולראש מפלגת העבודה גם כן.
בכהונתו הראשונה ניהל משא ומתן עם מצריים וסוריה. הוא היה מוכן לשאת ולתת עם חוסיין (מלך ירדן) על פשרה טריטוריאלית בגדה המערבית תמורת שלום.
במקביל לתהליכי השלום שחתר עם מדינות ערב הוא נאלץ להתמודד ולהילחם גם כנגד אש"ף*.
ב- 1977 נאלץ רבין להתפטר מתפקידו עקב גילוי חשבון בנק שנותר ללאה- אישתו בארה"ב עוד מתקופת שליחותו שם ושמעון פרס נבחר למועמד לתפקיד רה"מ מטעם מפלגת העבודה. בבחירות אלה התחולל "המהפך" ובו מפלגת העבודה (שהייתה מפלגת השלטון מאז קום המדינה) איבדה את מקומה לליכוד ובגין נבחר לראשות הממשלה.
בין השנים 1977-1984 שימש רבין כחבר כנסת פסיבי מן השורה.
ב-1992 נבחר רבין לראש הממשלה בשנית, והפעם כיהן גם כשר ביטחון.עם כניסתו המיידית לתפקיד החל להריץ בשנית את הסכמי השלום כי ע"פ טענתו עתידה הכלכלי של ישראל היה כרוך ביציאה ממצב מלחמה ובהפניית המשאבים מן ההתנחלויות לחינוך ולקליטת העליות הרבות.
באביב-קיץ 93' לאחר שיחות חשאיות עם מנהיגי אש"ף נחתם "הסכם העקרונות" (הסכם אוסלו א')שנחתם בספטמבר 1993. מטרתו העיקרית של הסכם זה היה מתן שלטון עצמי לפלשתינאים בשטחים ל-5 שנים, תוך קיום 2 שלבים: שלב ראשון ובו ישראל יוצאת מעזה ומיריחו ולאחר מכן גם משטחים בגדה המערבית והפלשתינאים ייערכו בחירות.
אחרי החתימה על הסכם העקרונות גברו פעולות הטרור מצד הקיצוניים. אל מדיניותו של רבין הייתה "להמשיך בתהליך השלום כאילו אין טרור, ולהילחם בטרור כאילו אין תהליך שלום".
ב-4 במאי 1994 נחתם הסכם עזה- יריחו שמימש את השלב האשון של הסכם העקרונות.צה"ל עזב את רוב שטחי רצועת עזה אך ממשיך לשמור על היישובים היהודיים באזור
באוקטובר 94'- נחתם הסכם שלום מלא בין ישראל לירדן. חודשיים אח"כ ניתן גם פרס נובל לשלום לרבין, פרס וערפאת.
ב-28 בספטמבר 95' נחתם הסכם אוסלו בין ישראל לאש"ף- הסכם שהרחיב את שטחי האוטונומיה שבגדה.
במקביל נמשכו המאמצים המדיניים של ממשלת ישראל לשאת ולתת עם סוריה. חשוב לציין כי מדיניות השלום של רבין זכתה בתמיכה רחבה של העם בישראל, אך עם זאת עוררה התנגדות בקרב המתנחלים, הימין הקיצוני הדתי ואף בחלקים מין הליכוד. פיגועי הטרור של מתנגדי הסכם אוסלו ותהליך השלום ( החמאס והג'יהאד האיסלמי) הגדילו את זעמם. בצד מחאה דמוקרטית נעשו פעולות הסתה נגד רבין ופרס, כשרוב ההתקפות מכוונות נגד רה"מ ומטרתן להציגו כבוגד. לדוגמא: הכניסו את דמותו של רבין למדים של היטלר.
במוצאי שבת, 4 בנובמבר 1995, י"ב בחשוון תשנ"ו, נכח יצחק רבין בכיכר מלכי ישראל (שנקראת כיום "כיכר רבין") בת"א, על מנת לקחת חלק בעצרת שנערכה שם. העצרת נשאה את הסיסמא "כן לשלום- לא לאלימות". בתום הצרת שהפגינה אהדה והערכה רבה כלפי רבין נורה יצחק רבין בדרכו למכוניתו ונפצע אנושות בידי רוצח יהודי, מעמו.
הוא נפטר מפצעיו בבית החולים איכילוב בשעה 23:14 לאחר שכל מאמצי הרופאים להצילו לא הועילו.
