בפלקט המדעי נעסוק בהרחבה על מבנה העין ומבנה המצלמה והתהליכים שקורים לאור כאשר עובר באיברים השונים של העין ובחלקים של המצלמה.

שאלת החקר:
אנחנו בחרנו להתמקד בעבודה זו בשאלה:
מה דומה ושונה בעין ובמצלמה?
וכמובן שישנם עוד כמה שאלות נלוות שעליהם נענה בנוסף ( חלק מהשאלות אנו נתייחס יותר בפלקט המדעי ) :

# מה הוא מבנה המצלמה?
# מה הוא מבנה העין?
# מה היא ההיסטוריה של המצלמה עד היום?
# מה קורה לאור באיברים השונים בעין?
# מה קורה לאור בחלקים השונים של המצלמה?
# איזה תהליכים עובר התשליל עד לתמונה הסופית?

היבט טכנולוגי – העין מול המצלמה

המצלמה דומה לעין לעיין במובנים רבים. שתיהן כוללות שלושה רכיבים יסודיים: חור היכול להיפתח ולהיסגר לפי כמות האור שבחוץ, עדשה שכולה למקד את קרניי האור ומערכת לקליטת הדמויות ורישומן. החור שדרכו נכנס האור לעיין, הוא האישון.
רצועה שרירית הנקראת "קשתית" שולטת על האישון ומאפשרת לו להיפתח ולהיסגר במידת הצור. מאחוריי האישון נמצאת עדשה המוקפת שרירים שיכולים לשנות את קימורה, כדיי שהעין תוכל להתמקד, לפי הצורך, בעצמים קרובים ובעצמים רחוקים.
העדשה ממקדת את קרניי האור ברשתית העין, שנמצאת בחלקו האחורי של גלגל העין. האור שמגיע לרשתית מתורגם לאותות המועברים למוח, וזה מרכיב מהאותות הללו את התמונה הסופית שאנו רואים במוחנו.
במצלמה יש פתח הנקרא "צמצם" שאפשר לשנות את גודלו, וכן תריס הנפתח לזמן קצר מאד ומאפשר לאור להיכנס למצלמה. מהירות פתיחת התריס וכיוון גודל הצמצם קובעים את כמות האור שנכנס למצלמה. העדשות המצלמות יכולות לנוע קדימה ואחורה, כדיי לקבל תמונה ממוקדת על סרט הצילום (פוקוס) הנמצא קרוב לגב המצלמה בדיוק כמו שעדשת העין משנה את קימורה לקבלת מיקוד נכון.

היבט חברתי – התפתחות המצלמה

כבר במאה ה- 16 היה מי שידע להקרין בבואת חפץ על קיר באמצאות לשכה אפלה, אבל רק במאה ה- 19 פותחה טכניקה שאפשרה להנציח את הבבואה. הממציא הצרפתי ז'וזף נייפס צילם את התמונה הראשונה ב- 1826 . הוא ציפה לוח מתכת בכימיקלים רגישים לאור. לאחר מכאן הניח את הלוח בלשכה האפלה והקרין עליו בבואה של דמות. כעבור שמונה שעות התקבלה תמונה מטושטשת ולא ברורה.
צרפתי בשם לואי דאגר שכלל ב- 1837 את שיטתו של נייפס. שיטתו התפרסמה ונודעה בשם תהליך "דאגרוטיפ". אנגלי ושמו וויליאם פוקס טלבוט פיתח ב- 1839 שיטה המאפשרת לקבל את הדמות על תשליל ולפתח ממנו מספר רב של תמונות זהות. הראשון שהצליח לצלם תמונה של ממש היה הצרפתי לואי ז'ק דגר בשנת 1839.
בשנת 1844 הומצאה השיטה שלפיה מצלמים תחילה את התשליל כדיי שמימנו יהיה אפשר לפתח תמונות רבות ככל האפשר מאותו תשליל. במשך השנים התפתחה שיטת הצילום והמצלמות עצמם, והומצאו סרטיי צילום לצילום בצבעים ואף מצלמות המפתחות באופן אוטומטי את התשליל ומוציאות מיד תמונה צבעונית מוכנה.
כיום הצילום הוא כלי נפוץ מאד וחשוב מאד בעיקר בענפיי המחקר משתמשים במצלמות המחוברות למיקרוסקופיים, כדיי לצלם עצמים זעירים, ומצלמות המחוברות לטלסקופים ולוויינים, כדיי לצלם את היקום. ישנם גם מצלמות מיוחדות אטומות למים ובעלות מסגרת חזקה במיוחד נגד לחץ לצילום מתחת לפניי המים. לפניי המצאת הלווינים היו המצלמות משמשות לצילום אווירי ממטוסים לריגול כמובן, שימוש זה נעשה בעיקר בזמן מלחמת העלם השניה. כמובן שישנם עוד המון שימושים מיוחדים למצלמות כמו מיפויי ומחקר.
אפשר ליצור צילומים לא רק באמצאות האור הנראה לעין. במשך השנים פותחו סרטיי צילום הרגישים לאור אינפרה-אדום ואולטרה-סגול, בצילומים אלו מתגלים פרטים רבים שאינם נראים בצילום רגיל, צילומים אלו נראים אחרת לגמרי מפניי שהם קולטים תכונות אחרות של העצם המצולם.
בבתי חולים, למשל, משתמשים בקרניי רנטגן לצילום עצמות בגוף האדם (או החיה).
פיתוח טכניקת הצילום הפשרה צילום סרטיי קולנוע בעזרת מצלמות ווידאו. הטכניקה הכי חדשנית היא ההולוגרמה שבה מאירים את העצם המצולם באור לייזר כך שהאור המוחזר מן העצם יגיע אל לוח הצילום ישירות בלי לעבור דרך עדשה או צמצם. הצילום שמתקבל הוא קובץ נקודות שבמבט ראשוני הוא נראה מאד חסר משמעות אבל כאשר מאירים על אותם נקודות עם הלייזר מקבלים תמונה תלת ממדית של העצם המצולם.

סיכום ומסקנות
מעבודה זו למדנו הרבה למורות הנושא המצומצם. כשהתמקדנו בנושא של העין מול המצלמה היינו חייבים ללמוד גם על מבנה העין והמצלמה לחוד ואז להשוואת בניהם. מעבודת ההשוואה למדנו שהעין מורכבת מהמון איברים שונים וכולם ביחד יוצרים מנגנון מאד משוכלל ומורכב. חלק מאיבריי העין (האישון, הקשתית והעדשה) נמצאים במובן מסוים גם במצלמה (בפלקט הדגמנו את זה הכי טוב).
לכל חלק בעין תפקיד משלו, הקרנית היא מן חלון הממקדת את קרניי האור כך שיווצר פוקוס, הקשתית מפקחת על כמות האור העובר דרך החור המרכזי- האישון, העדשה מתאימה את עצמה למיקוד קרניי האור מעצמים במרחקים שונים, הרשתית מאתרת את קרניי האור והופכת אותם לאותות עצביים ושרירי העין המאפשרים לנו להניע אותם בארובות העין ולהסתכל למעלה, למטה והחוצה. בהיבט החברתי למדנו על התפתחות המצלמה עד היום ועל ההמצאות הנלוות שיצאו מימנה, ואת השימושים הרבים שלה בימינו.
בהיבט הטכנולוגי השוונו בין העין האנושית למצלמה. העיניים שלנו והמצלמה עובדים על אותו עיקרון אבל ההבדל המשמעותי בניהם הוא שאת התמונה של המצלמה רואים בצורה מוחשית על דפים מיוחדים, עם צבע, מודפסים (מהתשליל) ואת התמונות של העיניים אנו רואים במוחנו בצורה בלתי מוחשית וגם בלתי פוסקת.
בשניי הדרכים התמונה מתקבלת הפוכה ואז שוב מתהפכת (במצלמה התמונה על התשליל היא הפוכה ובעין התמונה הפוכה כשהיא מגיעה לקשתית שנמצאת באחוריי העין).
למדנו גם על מבנה המצלמה שמסובך לא פחות מזה של העין.
עבודה זו לימדה אותנו בסך הכל הרבה מאד על העין בהשוואה למצלמה, עבודה זו גם הבהירה לנו הרבה.
נהנו לעשות את עבודה בעיקר את הפלקט המדעי שבו, בעצם, אפשר להבין הכי טוב את הנושא הנבחר. מקווים שנהנת מקריאת העבודה והפלקט המדעי.