השם "אוזון" מקורו בשפה היוונית, ופירושו "בעל ריח רע". השם מבטא את ריחו החריף של הגז.
האוזון הוא גז חסר צבע ובעל ריח חריף. הוא מורכב משלושה אטומים של חמצן, והנוסחה הכימית שלו היא O3.
זהו גז פעיל ביותר מבחינה כימית, ובמגע עם חומרים בסביבתו הוא מגיב במהירות רבה.
כמות האוזון באוויר איננה שכבה אחידה ורציפה, אלא תחום גבהים באטמוספירה שהאוזון נמצא בו, ואשר עובר שינויים גדולים מיום ליום וממקום למקום.
תחום זה שהאוזון נמצא בו נכלל בתוך שכבה הנקראת "הסטרטוספרה"(השכבה העליונה של האטמוספירה).
חלק זה הוא הקרינה העל- סגולה, הידועה באנרגיה הגבוהה שלה וביכולתה להסב נזקים ליצורים חיים. אם כן, האטמוספירה פועלת כמסננת יעילה ומועילה- המולקולות של האוזון בולעות היטב את את הקרינה העל- סגולה המזיקה שמגיעה מהשמש, וכך הן מגינות על קיום החיים בכדור הארץ.
מהי בעיית האוזון?
בעיית האוזון התגלתה לראשונה בשנות ה-80 על ידי מדענים בריטים שחקרו את האטמוספירה מעל יבשת אנטרטיקה. התצפיות נערכו מתחנת האיתור הליי- בי הנמצאת באנטרטיקה.
הידלדלות שכבת האוזון הייתה כל-כך משמעותית שתחילה החוקרים לא האמינו לתוצאות והיו ספקות אודות תקינות המכשירים. לאחר התקנת מכשירים חדשים כעבור מספר חודשים- נערכו מדידות נוספת והן נתנו את אותה התוצאה.
החור באוזון
במשך מיליארדי שנים התקיימה כמות כמעט קבועה של אוזון, בסטרטוספרה, ושום דבר לא קרה… עד שבשנים האחרונות, בעידן הטכנולוגי והמתועש, התערבותו של המין האנושי השפיעה בצורה דרמטית על המצב…
תחילת הסיפור בשנים 1970-1974. באותה התקופה סברו החוקרים כי הסכנה היחידה לשכבת האוזון היא הטיסות של מטוסים בגובה רב. הם סברו שהמטוסים, המתקרבים לבסיס של שכבת האוזון, פולטים ממנועיהם גזים שונים, ושגזים אלה מפרקים את האוזון. עד מהרה התברר שהנזק העיקרי לשכבת האוזון מגיע ממקום אחר…
בשנת 1980 דיווחה תחנת המדידה המטאורולוגית הבריטית, אשר נמצאת במפרץ האלי באנטרטיקה, על ירידה חדה בריכוז האוזון בסטרטוספירה.
מדדו את הריכוז של האוזון ומצאו שחלה הידלדלות של כ-40% לעומת הערך הרגיל! חששם של החוקרים התאמת, ותמונות לוויין שצולמו מעל הקוטב הדרומי הוכיחו ששכבת האוזון אכן נהרסת.
המשמעות של "החור" באוזון היא שכמות האוזון פחתה בצורה חדה מאוד, וכך כמות גדולה של קרניה על- סגולה מסוכנת חודרת אל הקרקע.
בשנת 1989 התפשט החור וכיסה כבר חלק ניכר מן האגן הדרומי של האוקינוס השקט.
המימצאים מראים כי כמות האוזון הכללית ירדה
ב-4 עד 5 אחוזים במהלך עשרת השנים האחרונות.
כשנתגלה לראשונה ה"חור בשכבת האוזון, סברו המדענים שהמעטפת עשויה לשקם את עצמה בתוך 100 שנים בתנאי שיופסק בעולם כולו השימוש בפריאונים ובתנאי שהדבר ייעשה עד תחילת ה-121. הפריאונים הם כימיקליים מלאכותיים אשר גורמים ל"חור" באוזון אשר נפלטים לאטמוספירה ומשם הם נעים לשכבה העליונה. שם הם נחשפים לקרינה אולטרא-סגולה חזקה של השמש, המפרקת אותם ומשחררת מהם אטומים של כלור (לכלור יש השפעה הרסנית על האוזון).
הסכם שנחתם בין ארצות- הברית ומדינות הקהילה האירופאית קובע, שיופחת בהדרגה השימוש בפריאונים עד הפסקה מוחלטת בהם בסוף ה-120.
אולם על הסכם זה לא חתומות מדינות גדולות כגון: סין והודו העלולות להמשיך ולעשות שימוש בכימיקלים מלאכותיים הרסניים אלה.
החור באוזון הגיע לשיא של כל הזמנים
דיווחים של מדעני נאס"א על תוצאות המדידות של לווין TOMS מלמדות על כך ששטחו של החור בשכבת האוזון הגיע בשנת 2000 לשיא.
החור הוא אותו אזור מעל אנטארטיקה שבו יש הידלדלות חמורה בריכוז האוזון בסטרטוספירה, על לפי 4 מתחת לערך הממצוע.
נכון לשנת 2000 הגיע שטח החור ל-28.3 מיליון קילומטר מרובעים, בהשוואה לשיא הקודם שהיה בשנת 1998 ועמד על 27.2 מיליון ק"מ מרובעים.
שטח זה גדול פי 3 פעמים משטחה של אר"הב.
הגודל של האזור בו פוחת האוזון התייצב, אולם הריכוז במרכזו מוסיף לרדת. בדרך כלל הריכוז של האוזון מגיע למינימום בחודש אוקטובר, ראשית הקיץ בחצי הכדור הדרומי.
