ישנם בכליות שני שלבי מעבר לפני שהנוזלים הופכים לשתן.
דם � תסנין � שתן.
הקופסית בה נמצאת הפקעית המורכבת מסלילים של כלי דם מהווה הגנה לפקעית. אין מגע ישיר ביניהן בניגוד למצבים הרגילים שאנו מכירים. בין הפקעית לקופסית יש רווי, אליו מסתננים מים וחומרים נוספים מכלי הדם המומסים בו. זהו התסנין, נוזל ראשוני שהופך מדם לחומר קצת שונה, והוא נוצר בקופסית. התסנין עובר עוד שינויים בדרכו ולכן ישנו הרווח בין הפקעית לקופסית.
חלק מן התסנין נשאר ברווח, מפני שיש לאגור אותו בשביל תהליך הספיגה החוזרת של הגלוקוז והמים. החלק השני של התסנין ממשיך הלאה.
במהלך תהליך זה של מעבר נוזלים מן הדם לרווח בין הקופסית לפקעית, עוברים גם חומרים כגלוקוז, שאסור עליו להיות בדם. בכלי הדם אשר מהווים את הפקעית ישנם חרירים קטנים הרבה יותר מאשר בכלי דם רגילים, בכדי שלא יעברו חומרים נחוצים כמו חלבון לשתן והחוצה מן הגוף. הגלוקוז והמים [ועמם חומרים נוספים] עוברים לרווח מפני שאלו מולקולות קטנות מאוד. לכן ישנו תהליך הספיגה החוזרת, שימנע איבוד חומרים קריטיים כמו גלוקוז. הספיגה החוזרת של הגלוקוז והמים נעשית בתחילה בהעברה פסיבית (לתסנין מן הדם),. לאחר מכן הגוף משדר צרכים, ובשלב השני הספיגה החוזרת נעשית בהעברה אקטיבית.
בנוסף, אסור שתאי דם יעברו לשתן, במיוחד לתאים הלבנים מפני שיש להם תפקיד חשוב ביותר במערכת החיסונית. בשתן יש ויסות כמותי. תאים לא עוברים אליו, רק חומרים. ישנו מחסום מלכתחילה.
לאחר הקופסית, שארית התסנין שעובר מגיע לאבובית שהיא בעלת 3 חלקים:
· אבובית מקורבת *לולאת הנלה *אבובית מרוחקת
שם נעשית ספיגה חוזרת של מים ומלחים. בשביל תהליך הספיגה החוזרת ישנו צורך בהורמונים. ישנן שתי בלוטות (יותרת הכליה וההיפוטלמוס) אשר אחראיות על הפרשת הורמונים שמשתתפים בוויסות חומרים בכליה. יותרת הכליה מפרישה את הורמון האלדוסטרון וההיפוטלמוס מעבירה שדרים ליותרת המוח שתפריש את הורמון ה ADH אשר מווסת את כמויות המים שמגיעות לשתן ע"י הפסקת ספיגה חוזרת או הקטנת הכמות.

ויסות מים בדם = הומאוסטזיס

עלייה בכמות מים בדם �חיישנים בכלי הדם של ההיפוטלמוס �פחות ספיגה חוזרת של מים
מפסיקים הפרשת ADH באבובית הנפרון

ספיגה חוזרת מוגברת �חיישנים בכלי הדם של ההיפוטלמוס �ירידה בכמות המים בדם
של מים באבובית גורמים להפרשת ADH

הורמון ה ADH מופרש כל הזמן במינונים משתנים.
גלומרולוס קופסית באומן עם הפקעית בתוכה. הפקעית היא מאוד מפותלת וסבוכה בכדי להגדיל את שטח הפנים לסינון. בנימים הדקים יש חרירים קטנים מן הרגיל. הסינון בה נעשה תחת לחץ. הלחץ הוא כה גבוה, שחומרים פשוט נדחפים החוצה מן הנימים לתוך הרווח בין הקופסית לפקעית, ומשם לכיוון האבובית.

בפלסמת הדם ובריכוז התסנין יש פחות או יותר אותם ריכוזים חוץ מהחלבון.

ריכוז בשתן ריכוז בתסנין הפקעית ריכוז בפלסמת הדם קריטריונים
0.000 0.000 7.000 חלבון
1.111 0.100 0.100 גלוקוז
2.000 0.30 0.030 שתנן
0.030 0.002 0.002 חומצת שתן
0.350 0.320 0.320 נתרן
0.180 0.003 0.003 זרחן
0.120 0.003 0.003 גופרית

המנגנון של מניעת מעבר החלבון הוא אינו מנגנון הומיאוסטטי. צפני שיש מניעה מלכתחילה. אין ממש מנגנון המונע מן החלבון לעבור, אך כאן החלבון אינו עובר עקב היותו מולקולה גדולה מידי. לא נוצרות סטיות שיש לתקן.