הכרזת כורש
כורש מייסד האימפריה הפרסית וגדול הכובשים במזרח העתיק, פרסם בשנת 538 לפנה"ס הצהרה הידועה בשם "הכרזת כורש", המעניקה רשות ליהודים לעלות לירושלים עם רכוש רב, לבנות את בית האלוהים. מהם הגורמים למתן ההצהרה ? המניע העיקרי להכרזת כורש היה יחסו הנוח והסובלני לכל עמי המזרח ונכונותו לאפשר לכל העמים לקיים את דתם ואת העבודה במקדשיהם. הכרזתו בדבר בניית בית המקדש בירושלים היוותה חלק אינטגרלי ממדיניותו הכוללת כלפי העמים הכבושים. הכרזת כורש הייתה בעלת משמעות רבה להמשך דרכו של העם היהודי : ראשית שיבת ציון וראשיתה של התחייה הלאומית.
עזרא הסופר
עלייתו של עזרא הסופר לארץ באה על רקע ההידרדרות החברתית- מוסרית של הישוב היהודי בארץ ישראל. עזרא עמד בראש גל עליה שני חשוב, כשהוא מצויד ברשיון המעניק לו סמכויות נרחבות. הוא העמיד לו למטרה להפיץ את תורת ה' בקרב הישוב היהודי בארץ ישראל ולשמור על קיומו המיוחד של העם היהודי. עיקר פעילותו הייתה רוחנית-מוסרית ולא פוליטית-צבאית. לאחר 15 שנה בארץ ישראל (457-432 לפנה"ס) הצטרף אליו נחמיה, ושניהם יחד השלימו את גולת הכותרת של מפעלו של עזרא : חתימת האמנה בין העם לאלוהיו. תרומתו של עזרא התבטאה בעיקר בשני מישורים : א. הוא הוציא את הישוב מנקודת השפל בה היה שרוי, והביא לתחייה דתית-רוחנית. ב. הוא חיזק את מגמת ההתבדלות של עם ישראל משכניו הנוכריים.
האמנה
אמנה פירושה התחייבות, הבטחה, מעין "ספר ברית" שעליו חתמו בטכס רשמי נציגי העם על כל מעמדותיו : כוהנים, לווים וישראל. האמנה נכרתה בין עם ישראל לתורת ישראל, ועיקרה היה תקנות חברתיות-כלכליות (איסור נישואין עם עמי הארץ, איסור סחר בשבת, חובת קיום שנת השמיטה השביעית, וכו') ותקנות לאחזקת המקדש ולכלכלת משרתיו (תרומות, הבאת קורבנות, מעשרות, ביכורים, וכו'). מטרת האמנה שנחתמה בתקופת עזרא ונחמיה הייתה להפוך את חוקי התורה לחוקי המדינה, ולהעניק להם תוקף משפטי-פוליטי. האמנה היא גולת הכותרת של מפעל עזרא ונחמיה בהעניקה יציבות חברתית ופוליטית לישוב היהודי בארץ ישראל. יש הסבורים כי החותמים על האמנה, 84 במספר, היוו את ראשיתה של "כנסת ישראל הגדולה" : מוסד מחוקק אשר הפך מעתה למנהיגות הישוב היהודי לדורותיו.
שומרונים
אין אנו יודעים בודאות מאין הגיעו השומרונים. יש הסבורים כי היו צאצאי הגולים שהובאו לארץ על ידי מלכי אשור מאז המאה ה8- לפנה"ס, ויש הסבורים כי הם גרים שהסתפחו לעדת ישראל שישבה בשומרון. אלה וגם אלה מסכימים כי השומרונים לא היו יהודים לכל דבר, משום שבנוסף לעבודת אלוהי ישראל, המשיכו גם בעבודת אלילים. השומרונים ביקשו לקחת חלק בבית המקדש. יתכן כי רצו להראות בכך כי הם נמנים על היהודים, ויתכן כי חששו שחיזוק ירושלים יביא לפגיעה במעמדם. אלא שבקשתם נדחתה על ידי מנהיגי העולים, מן הסתם על רקע השוני האידיאולוגי. הדחייה הולידה פער הולך וגדל עד להקמת מקדש שומרוני נפרד בשכם על הר גריזים, אשר הביא להשלמת הניתוק בין היהודים לשומרונים.
קריאת התורה בציבור
עזרא הנהיג את המנהג של קריאת התורה בציבור במגמה להעביר את הידע לציבור הרחב. על רקע ההבדלים המשמעותיים במנהגים וקיום המצוות בין העולים מבבל לבין הישוב בארץ, רצה עזרא ליצור תורה אחת, משותפת ואחידה, שקיומה ימנע פיצול דתי. הוא גם שאף להפקיע את הבעלות על הידע והפירוש, מידיהם של הכוהנים שהיו שכבה מצומצמת ביותר, ולהעבירה לידי הציבור הרחב. בכך יצר עזרא תהליך דמוקרטיזציה של לימוד התורה בקרב הישוב היהודי. הוא קיווה שקריאת התורה ופרשנותה בציבור תרענן את הידע שנשכח ותכשיר את הקרקע לפעולתו השניה והעיקרית : שמירת קיומו של העם היהודי. גם פעולתו העיקרית השניה, גירוש הנשים הנוכריות, באה כדי להשיג מחיצה ברורה בין העם לבין הנוכרים. ההתבדלות מן הגויים היוותה בעיניו תנאי יסודי והכרחי להמשך קיומו של העם.
הלניזם
התרבות ההלניסטית שלטה במזרח במשך כחמש מאות שנה, מהמאה ה4- לפנה"ס ועד למאה ה1- לספירה. התפשטותה הרבה באה לה בעקבות מסעו של אלכסנדר מוקדון במזרח. שלוש הממלכות העיקריות בהן שלטה התרבות ההלניסטית היו ממלכות מוקדון במערב, ממלכת תלמי (מצרים, ארץ ישראל, דרום סוריה) וממלכת סלווקוס (מסופוטמיה, סוריה, אירן).
חמש תכונות מאפיינות את התרבות ההלניסטית: א. התמזגות של יסודות יווניים קלאסיים עם יסודות מזרחיים (מצרים, פרס).
ב. התפשטות מהירה של השפה היוונית שהפכה לשפה אוניברסלית. ג. פיתוח כלכלי מואץ שהפך את העולם ההלניסטי ל"כפר גלובלי" בעל צביון אחיד. ד. הערים היווניות הרבות (פוליס) שקמו בעולם ההלניסטי היו כפופות למלכים אבסולוטיים נערצים בדרגת אל.
ה. חיי התרבות והחברה התנהלו סביב מוסדות מרכזיים ובעלי כוח משיכה עז : אצטדיון, תיאטרון, היפודרום, גימנסיון, אפביון, ועוד.
תרגום השבעים
במאה ה2- לפנה"ס תורגמה באלכסנדריה התורה ליוונית. מקובל לחשוב כי הגידול במימדי הקהילה היהודית באלכסנדריה, העיר ההלניסטית החשובה ביותר, הוא שעורר את הצורך לתרגם ליוונית את כתבי הקודש, כדי שלא ישכחו. הסבר נוסף תולה זאת ברצונו של המלך תלמי פילדלפוס מלך מצרים לכלול את ספר התורה בספרייתו העצומה, שהייתה הגדולה ביותר בעולם אז. לשם כך פנה לעזרת הכוהן הגדול בירושלים, וזה שלח לו 72 זקנים לצורך תרגום התורה ליוונית. תלמי הושיב כל אחד מהם בנפרד, אך רוח האלוהים הנחתה אותם והתרגום יצא כגירסה אחת. מכאן השם "תרגום השבעים". התרגום הפך ליצירה המרכזית של היהדות ההלניסטית והיה בעל השפעה רבה על אופן כתיבתם של סופרים יהודים הלניסטים.
פוליס הלניסטית
הפוליס (העיר) היוונית התקיימה בשתי תקופות : התקופה הקלאסית והתקופה ההלניסטית. בתקופה הקלאסית התקיימה כל פוליס כישות עצמאית נפרדת והיו לה מוסדות שלטון משלה. כל האזרחים שימשו בתפקידי מפתח בעיר ברוטציה, וההכרעות הגדולות התקבלו באסיפות עם בהם השתתפו כל האזרחים. האזרחים היוו חלק קטן מן האוכלוסיה, כאשר יתר האוכלוסיה הייתה מורכבת מנשים, נתינים ועבדים, שלא היו בעלי זכות בחירה. הפוליס (העיר) היוונית ההלניסטית הייתה הצינור העיקרי דרכו זרמה התרבות ההלניסטית לעבר המזרח. אל העיר היוונית נהרו איכרים, סוחרים ובעלי מקצוע למכור את תוצרתם, שם נפגשו כולם עם כולם, בה למדו והכירו את אורחות התרבות היוונית ודיברו בשפה היוונית, בה התקיימו מוסדות ספורט וחינוך, תהלוכות דתיות וחגיגות. הפוליס ההלניסטית נוהלה על ידי "חבר אזרחים", במידה מסוימת של אוטונומיה, אך למעשה הייתה כפופה לרצון המלך.
גזירות אנטיוכוס הרביעי
בשנת 167 לפנה"ס נקט אנטיוכוס צעד מכריע: הוא הטיל איסור חמור על קיום הדת היהודית ביהודה, אשר התפשט גם לאזורי השומרון והגליל. הוטל עונש מוות על קיום מצוות כגון מילה ושבת, והשלטונות כפו על האוכלוסיה היהודית לקיים פולחנות אלילית. בית המקדש בירושלים הפך למקדש של זאוס האולימפי וכן הוכנסו לעיר פסלים של אלים יווניים נוספים.
מה הניע את אנטיוכוס למעשה כה קיצוני המנוגד בתכלית הניגוד לסובלנות של המלכים בעת הקדומה ? הרי הוא לא נקט בשיטה של כפייה דתית בשום חלק מן האימפריה שלו, וכל יתר העמים הכבושים הורשו להמשיך לעבוד את אלוהיהם ופולחניהם כאוות נפשם. יתכן כי אנטיוכוס הגיע למסקנה, שהתנגדות היהודים לשיטתו המדינית נובעת מדתם המיוחדת, מה גם שדת זו הייתה מנוגדת לכל תפיסת עולמו הפולותאיסטית. יתכן גם שהגיע למסקנה שרק עקירת הדת היהודית משורשיה תבטיח את השקט באיזור ותחזק את מעמדם של המתיוונים בהנהגת מנלאוס. יתכן גם כי מנלאוס הוא שדחק בו להטיל גזירות אלו על היהודים. גזירות הדת משנת 167 לפנה"ס, הביאו להתעוררות תנועת התנגדות חזקה ביהודה, כאשר רוב רובו של העם נשאר נאמן לדת ישראל, וסירב להשלים עם גזירות הדת הקשות.
