2. תארו כיצד השפיעו השינויים על החברה היהודית, בתחומים: דמוגרפיה כלכלה, מעמד משפטי וחוקי, מעמד הקהילה, חינוך ותרבות.

השפעת השינויים על היהודים:
מבחינה דמוגרפית- מספר היהודים גדל פי 2 תוך 40 שנה, בראשית המאה ה-19 מנו היהודים 3 מיליון, ב-1870 מנו כ-7 וחצי מיליון. ובשנת 1914 עלה מספרם ל-13 מיליון. הדבר גרם לצפיפות רבה ולמצוקה כלכלית, בעיקר במזרח אירופה. בנוסף לכך התחוללו פראות קשות ולכן החלה הגירת יהודים למרכזים עירוניים וכן הגירה ממזרח אירופה למערבה ומעבר לים-לארה”ב, קנדה, אמריקה הדרומית, דרום אפריקה ואוסטרליה. היקף ההגירה היה 2.5 מיליון איש (משפחות, צעירים, בעלי מקצוע עירוניים, שומרי מסורת, דתיים וחילוניים), כך קם דור חדש של יהודים בארה”ב.
מבחינה כלכלית- השינויים בכלכלה העולמית יצרו עבור היהודים שרובם חייו בערים ורכשו השכלה, הזדמנות להשתלבות בכלכלה העירונית: יזמות של בעלי הון בתעשיה, במסחר, בחקלאות, במקצועות חופשים (רופאים, מורים, עו”ד) ובבתי חרושת כפועלים. כך נוצרו שכבות חברתיות חדשות בקרב היהודים.
מבחינת חינוך ותרבות התפתחה תנועת השכלה יהודית שרעיונותיה התבססו על רעיונות התבונה, הקידמה והמדע.
תהליך האמנסיפציה הלך והתרחב והיהודים נהנו משוויון זכויות בעיקר במערב אירופה ובמרכזה. על היהודים עבר תהליך של חילון. רבים מהיהודים התבוללו ונטמעו בקרב הגויים. גם על היהודים עברה תופעת העיור. היהודים התנתקו בהדרגה מהדת והשתלבו בבתי ספר כללים, או בבתי ספר יהודים חילוניים בהם למדו בשפת המדינה. תופעות אלו של שינוי גרמו ליהודים להתנתק מהדת והחינוך התורני לעבר המדע והמודרניזציה: שינוי בלבוש, אימוץ שמות נוכחים, שבירת הקשר עם הקהילה. חלק מהיהודים היו ב-2 עולמות: שמירת על המצוות והופעה חיצונית שונה. חלק אחר של היהודים, בעיקר במזרח אירופה והמשיך לשמור על המסורת היהודית במלואה.

3. הציגו 3 דוגמאות המעידות על הרחבת תהליכי הדמוקרטיזציה באירופה

דמוקרטיזציה- פרוש הדבר תהליך של התפתחות משטרים דמוקרטים, במקרה שלנו במדינות אירופה.
שלוש דוגמאות המעידות על תהליך הדמוקרטיזציה באירופה:
*הענקת זכות הבחירה לגברים והרחבת מעגל הבוחרים מכל שכבות הציבור, בצרפת, בלגיה, איטליה, אנגליה ואוסטריה. פינלנד ושבדיה היו הראשונות שנתנו זכות בחירה גם לנשים.
*הרחבת זכות הבחירה הביאה להקמת מפלגות עממיות ששיקפו את הדעות בקרב הציבור. כל אזרח יכול היה למצוא מפלגה המקורבת אליו בהשקפתו ודעותיו.
*השילטון חש מחוייבות רבה יותר כלפי הציבור מאחר ואתה הוא תלוי בהצבעת הציבור. התפתחות הפרלמנטים הביאה לחקיקת חוקים טובת הציבור: חקיקה סוציאלית, קידום ההשכלה ההמונית לכל שכבות הציבור והתמעטות תופעת האנאלפבתיות.

4. הציגו ביטויי השתלבות וביטויי דחייה של היהודים בארצות אירופה.

גורמי ההשתלבות:
גורמים חיצוניים-
*השפעת תנועות השכלה והמהפכה הצרפתית במאה ה-18.
*השינויים הפוליטיים שהנהיג נפוליאון בצרפת ובאירופה בראשית המאה ה-19.
*יחסם של שליטי אירופה ליהודים בעקבות הזעזועים הפוליטיים שפקדו את מדינותיהם והולידו את הצורך לכוון את היהודים לאפיקים חיוביים.
*השינויים שהביאו עימם המהפכה התעשיתית והקפיטליזם: צמיחת הערים הגדולות, בתי חרושת ושיפור דרכי התעבורה.
*השפעת המאבקים הלאומים באירופה על היהודים.
הגורמים הפנימיים שאיפשרו השתלבות-
*שבירת המבנה הקהילתי המסורתי של יהודי מרכז ומערב אירופה.
*היווצרות מנהיגות חילונית אשר החלה תופסת בהדרגה את מקומה של המנהיגות הדתית רבנית.
-הפיצול והמאבק בתוך הקהילה היהודית בין המחנות השונים- בין חרדים למשכילים, בין חרדים לחרדים, בין הרבנים והחסידים.
-היכולת להחזיק מעמד מול הפיתוי העצום של הרחוב הנוצרי וההשכלה הכללית הביאה להתעצמות השאיפה להתקבל לחברה הנוצרית.
מין הראוי לציין כי השינויים חלו גם בארצות בהן נחשבה החברה היהודית לסגורה כמו ברוסיה ובארצות האיסלם. התופעה מוכיחה כי לא היה מקום בו ניתן היה לעצור את השפעת ההשכלה, המודרניזציה ועליית החילוניות.
ביטויי ההשתלבות:
*מבחינה דמוגרפית- יהודים נעו לערים הגדולות כדי להנות מהאפשרויות הכלכליות והאינטלקטואליות ולהשתלב בחיי המדינה.
*מבחינת השתלבות בחיי החברה והתרבות- יהודים שימשו עו”ד, פרופסורים באוניברסיטות, סופרים, משוררים ואף עיתונאים. והקימו סוכנות ידיעות. היהודים נהגו ללמוד באוניברסיטאות ובמוסדות להשכלה גבוהה.
*מבחינה דתית- היו יהודים שהתנצרו, יהודים רבים נטמעו ובחינה דתית ותרבותית. יש להבחין בין מגמות ההשתלבות במערב אירופה ובין אלה שבמזרח אירופה. במזרח אירופה לא ניתנה אמנסיפציה. ההשתלבות הייתה מועטת ורק שיכבה קטנה של בעלי מקצועות חופשיים:
סוחרים ובעלי הון השתלבו, לעומת זאת במערב אירופה ובמרכזה ניתנה אמנסיפציה והייתה השתלבות מהירה בסביבה:
עיור מואץ, התפתחות קפיטליזם יהודי והתפתחות שכבת משכילים, בורגנים ופרולטריון.
תהליכי דחייה הגורמים:
השורש המרכזי והדומיננטי בדחיית היהודים במדינות אירופה בשלהי המאה ה-19 היה האנטישמיות. שורשי האנטישמיות היו: מדעים, שמרניים, חברתיים, תרבותיים, כלכליים, פסיכולוגים ופוליטיים. כאמור תופעה זו היוותה את הגורם המרכזי לדחיית יהודים באירופה של המאה ה-19.
חיי הדחייה- הפוכים לביטויי ההשתלבות-
א. סילוק מתפקידים פוליטיים וצבאיים.
ב. סילוק מתפקידי מפתח כלכליים.
ג. אי קבלה לאוניברסיטאות.
ד. הרחקה מנקודות השפעה על החברה.
ה. הצגת היהודים כגורם מפריע להתפתחות הלאומית של עמי אירופה.
לסיכום,
כאמור האנטישמיות הייתה הסיבה הדומיננטית לדחיית היהודים בארצות אירופה. אולם חייבים להבחין ולחלק בין האנטישמיות במערב אירופה ובמרכזה לבין האנטישמיות במזרח אירופה.
האנטישמיות במערב אירופה ומרכזה נשאה אופי אינטלקטואלי ולא כוונה ע”י הממשל באופן שיטתי. ההתפרצויות האנטישמיות היו בעיקרן ספונטניות. לעומת זאת במזרח אירופה האנטישמיות כוונה והתבצעה ע”פ הנחיית הממשלות והשליטים. האנטישמיות במזרח אירופה התבטאה בשתי צורות:
*הפוגרום החם (פגיעות בנפש).
דוגמאות:
“הסופות בנגב”- מאורעות דמים בין השנים 1881-1884 בעקבות רצח הצאר אלכסנדר השני.
“פוגרום קישינר”- פרץ בשנת 1903 בעיר קישינוב ברוסיה.
“המאות השחורות”- כנופיות של פורעים ערכו בשנת 1905 פוגרום ביהודים בעקבות מלחמת רוסיה-יפן.
*הפוגרום הקר (חקיקה אנטי יהודית, גרוש, עלילות דם).
דוגמאות:
איסור ליהודים לשבת מחוץ ל”תחום המושב”,איסור ליהודים לרכוש בתים ולשרור במשקאות חריפים בכפרים, גירוש יהודי מוסקבה-30 אלף יהודים גורשו בשנת 1890.

התנועה הציונית (התנועה הלאומית יהודית)
בשנים 1870-1920.

1. הצג את הסיבות לצמיחת התנועה הציונית בשלהי המאה ה-19.

התנועה הציונית צמחה בסוף המאה ה-19 באירופה בשל השינויים בקרב היהודים ובקרב העמים.
א. האכזבה בשל כישלון האמנסיפציה והחרפת תופעת האנטישמיות- במשך הזמן הבינו היהודים שלמרות שהיו מוכנים לוותר על הזהות היהודית שלהם למען האמנסיפציה, בכל זאת העמים דחו את ניסיון השתלבותם. והמשיכו לראות בהם כזרים, גרוע מכך השנאה כלפי היהודים לא נעלמה, אלא הלכה והתגברה במזרח אירופה התחוללו פרעות, במרכז ובמערב אירופה קמו אירגונים ומפלגות אנטישמיים, ובצרפת אף התנהל משפט דריפוס. היהודים הבינו שהאמנסיפציה נכשלה ולכן עליהם להקים מדינה משלהם.
ב. התעוררות לאומית אירופית- במאה ה-19 קמו בכל רחבי אירופה תנועות לאומיות שנאבקו להשגת עצמאותן וחלקן אף הצליח בכך. היהודים הושפעם מהרעיונות הלאומים והגיעו למסקנה שגם להם כעם יש זכות להגדרה עצמית וריבונית, ועליהם לפעול למימוש זכותם למדינה.
ג. תמורות בינלאומיות- החלשות האימפריה העותמנית הביאה להתגברות ההתענינות של מדינות אירופה במזרח התיכון ובכלל בא”י בפרט. הדבר גורם ליהודים להתעניין בא”י והם חששו שאם לא יפעלו מיד למען הקמת מדינה, יאבדו את א”י לידי המעצמות.
ד. תמורות בעולם היהודי- החילון גרם לשינוי ההשקפה בקרב החברה היהודית ורבים כבר לא האמינו בגאולה שתבוא בידי שמים. הם סברו שעל היהודים לקחת גורלם בידיהם ולפעול למען הפיכת העם היהודי לעם נורמלי במולדת ההיסטורית. תחיית השפה העברית היוותה אבן דרך מגבשת לכל היהודים.

2. הצג את העמדות המשותפות לכל הציונים ותאר את חילוקי הדעות ביניהם בנוגע לתפקיד המרכזי של התנועה והדרכים למימוש יעדיה.

בזרם הציוני לא היו עוד חילוקי דעות לגבי המטרה הסופית-א”י. אולם, התקיימה אי הסכמה לגבי הדרך שבה ניתן יהיה להשיג את המטרה ועל אופי החברה שתקום בא”י.
חילוקי הדעות בין הזרמים השונים בציונות:
א. הציונות המעשית- תמכה בהתיישבות מיידית בא”י, מייצגיה היו לילנבאום ופיסקר.
ב. הציונות המדינית- תמכה בהגשמת החזון הלאומי רק לאחר קבלת הסכמה מצד המעצמות.
ג. הציונות הסינטטית- הייתה בעד הדגשת חינוך ותרבות, שילוב ערכי ההתיישבות עם ערכי התרבות, הייתה נגד פולחן האישיות של הרצל.
ד. הציונות הרחונית- תמכה בהשרשת התרבות היהודית כאשר בא”י הוקם מרכז רוחני שיהווה זרקור ליהודי העולם.
ה. הציונות הדתית- תמכה בזרם הציוני המעשי וכן במדיני, אך ביקשה לשלב את ערכי היהדות בציונות.
ו. הציונות הסוציאלית- ביקשה להקים בא”י חברה שיוויונית ולהגשים בה את המהפכה של הפרולטריון כנגד הבורגנות.

3. הגדר את יעדיה של התנועה הציונית ע”פ “תוכנית באזל” הצג את דפוסי הפעילות הציונית בגולה: מסגרות, אירגונים, מוסדות, פעילות מדינית, טיפוח תרבות ציונית והתארגנות לעלייה.

ע”פ תוכנית באזל המטרה של התנועה הציונית הייתה:
א. להקים בא”י בית מולדת לעם היהודי.
ב. הבית הלאומי שיוקם בא”י לעם היהודי, צריך שיוקם בהסכמת השליט החוקי של הארץ (התורכים) ובערבות מעצמות אירופה.
ג. לאחר שתוכר זכותו של עם ישראל, תאורגן עלייה המונית של היהודים מהגולה לא”י.
ד. תחילה יהגרו איכרים ובעלי מלאכה שיעבדו את אדמות הארץ ויקימו תשתית תעשייתית לקליטת העלייה ההמונית.
ה. יוקמו מסגרות אירגוניות בכל ארצות הגולה.

המטרות שלשמן יוקמו המסגרות האירגוניות:
*הפצת הרעיון הציוני בקרב היהודים ובעיקר בקרב בני הנוער.
*גיבוש התודעה הלאומית בקרב העם היהודי.
*לאסוף תרומות למימון ההגירה היהודית, להתיישבות ולפעילות הציונית.
*ליצור מסגרות אירגוניות ופוליטיות שיאפשרו את המשך הפעילות הציונית, הן בקרב קהילות ישראל והן בקרב מנהיגי העולם.
מבנה המוסדות האירגוניים:
1. אירגון הגג של התנועה הציונית יהיה ה”הסתדרות הציונית”.
2. המוסד העליון של ההסתדרות הציונית יהיה הקונגרס הציוני, בקונגרס יהיה ייצוג לכל קהילות ישראל והוא יהיה גוף דמוקרטי.
3. כל חבר בהסתדרות הציונית ישלם מס חבר בסך שקל אחד.
4. מתוך הקונגרס נבחר גוף משני “הועד הפועל הציוני” המורחב שמנע 20 חברים. תפקידיו היו בעיקר פיקוח על הביצוע השוטף של החלטות הקונגרס.
5. נבחר גוף ביצועי: “הועד הפועל המצומצם” שמנע 7 חברים ותפקידו היה לשמש “הנהלה ציונית”.

התנועה הלאומית היהודית הופיעה כתנועה חברתית מדינית מאורגנת רק לקראת סוף המאה ה-19, הרבה אחר הופעתן של התנועות הלאומיות באירופה. שני מרכיבים לאומיים חשובים היו חסרים לעם היהודי כדי להיקרא לאום: טריטוריה אחת (היהודים היו מפוזרים על פני ארצות רבות) ולשון משותפת (היהודים דיברו בד”כ בשפת הארץ בה התגוררו ולא הייתה בנמצא שפה אחת שאיחדה בין כל בני העם היהודי באשר הם). לכאורה, היה צריך הדבר לסתור את הגדרתו של העם היהודי כלאום, אולם התברר כי הדבר לא מנע את התארגנותה של התנועה הלאומית היהודית, הודות לעובדה שיהודים, למרות פיזורם, היוו קבוצה אתנית לכל דבר. בכל מקום בו ישבו הם נבדלו משאר האוכלוסיה ושמרו על ציביון יהודי. לכל קהילות ישראל היה זיכרון קולקטיבי משותף עשיר המבוסס על היסטוריה ודת משותפים. היהודים חגגו אותם ימי חג והתאבלו באותם ימי אבל.

4. הצג את דפוסי הפעילות הציונית בא”י להנחת היסודות לבניין הבית הלאומי היהודי לעם היהודי בא”י.

דפוסי הפעילות הציונית בא”י בשנים 1881-1914 היוותה את היסודות לבניין הבית הלאומי של היהודים בא”י. הפעילות התבצעה בתחומים שונים:
בתחום ההתיישבות-
-בתקופת העלייה הראשונה התפתחה צורת התיישבות: “המושבה”.
-באותן שנים נוסדו 23 מושבות חדשות שהתבססו בעיקר על גידול גפן, הדרים, זיתים ופלחה. בד”כ כל מושבה התרכזה בגידול מסוג אחד (חד ענפי).
-ברוב המושבות הייתה עבודה שכירה.
– אורח החיים היה מסורתי.
בתקופת העליה חלה התפתחות נוספת בהתיישבות ונוסדו מספר צורות התיישבות חדשות: החווה הלאומית, הקבוצה הקטנה, הקולקטיב, וההתיישבות והקוקפרטיבית.
הקבוצה הקטנה: מאפייני ההתיישבות של צורה זו-
1. ההתיישבות על קרקע ציבורית שנרכשה ע”י המשרד הארצישראלי.
2. החיים בקבוצה הקטנה התבססו על שיתוף ושיוויון.
3. התבססו על עבודה עצמית ולא שכירה.
4. המשק ע”פ רוב היה חד ענפי כמו במושבה.
בתחום התרבותי-
בתקופת העליות הראשונה והשניה הונכו היסודות להתהוות התרבות העברית החדשה:
1. אנשי שתי העליות דגלו בתחיית הלשון העיברית, וניהלו מאבק להשגת מטרה זו.
2. בתקופת העלייה הראשונה היה זה אליעזר בן יהודה שהניף את דגל המאבק למען הלשון העיברית. בתקופת העלייה הייתה זו הסתדרות המורים העבריים.
3. בתקופת עליה הראשונה החלו ללמד את הילדים בלשון העיברית, למרות התנגדות המחנה החרידי והרבנים.
4. בתקופה זו הוקמה הגימנסיה העיברית הראשונה-גימנסית הרצליה, מאוחר יותר הוקמה הגימנסיה העיברית בירושלים.
5. בתקופה זו חלה התפתחות הספרות העיברית והתאטרון העיברי.
בתחום הביטחון-
1. רעיון כיבוש השמירה היה חלק מרכזי מהאידיאולוגיה של אנשי העליה השניה שדגלו בכיבוש העבודה, כיבוש השמירה, כיבוש השפה העיברית, בניגוד לאנשי העליה הראשונה שהעסיקו פועלים ושומרים ערביים.
2. הקמת אגודת “השומר” ב-1909 שכרעינה הוקם שנתיים לפני כן, באגודת “בר גיורא” סיסמתם היתה: “בדם ואש יהודה נפלה, הדם ואש יהודה תוקם”.
3. האידיאולוגיה של אירגון השומר הייתה הבסיס הרעיוני להקמת אירגון “ההגנה” לאחר מספר שנים.

5. השווה בין התנועה הציונית בראשית דרכה לבין תנועות לאומיות אחרות באירופה של המאה ה-19.

התנועה הלאומית היהודית מקיימת קווי דימיון משותפים עם התנועות הלאומיים באירופה, כמו השימוש בסמלים לאומיים, התעוררות השפה הלאומית, שירה וספרות הגומרים את ההלל על העבר

התנועה הלאומית היהודיות שונה משאר התנועות הלאומיות במספר מובנים:
בעוד שרוב רובם של עמי אירופה ישבו על אדמתם שלהם ורצו בשיחרורה מעול זר ובאיחודה המדיני, הרי שרוב רובם של העם היהודי באירופה לא שבו על אדמתו חש זיקה לארץ שנמצאה אלפי ק”מ ממקום מושבו. בתנועה הלאומית היהודית בלט הזרם הסוציאליזי בעוד שבשאר התנועות הלאומיות לא פעל זרם סוציאליסטי. בעוד שהתנועות הלאומיות היו שרויות במאבקי דמים ובליבוי שנאה אחד כלפי השני. שמרה התנועה הלאומית היהודית על אופיה הדמוקרטי פלורליסטי ונמנעה מלהטיף לשנאת זרים. אפשר לסכם ולומר כי התנועה הלאומית היהודית הדגישה את האלמנט ההומוניסטי-סוציאלי שבה. כל הוגי הדעות של הציונות במחצית השניה של המאה ה-19 לא קראו למאבק צבאי, אלא ראו את שיבת העם לארצו בדרך של דיפלומטיה, התיישבות חקלאית ופיתוח תרבות. זאת להבדיל מהוגים דעות לאומיים בגרמניה ובצרפת שררותו על דגלם את עליונות הגזע הארי או הגאלי על עמים אחרים.

6. תאר צורות התיישבות חדשות שנוסדו בא”י. הצג פעולותיהם של אישים ואירגונים שסייעו לבניין הבית הלאומי בא”י (רוטשילד, המשרד הארצישראלי).

צורות התיישבות:
המושבה- בעליה הראשונה (1881-1903) העולים קנו אדמות פרטיות בכספם והקימו עליהן מושבות חקלאיות. מכיוון שהיו חסרי ניסיון, נקלעו למצוקה ופנו לברון רוטשילד והוא החליט לסייע להם. רוטשילד תמך כספית במושבות, קנה אדמות והקים מושבות נוספים. הוא שלח יועצים ופקידים ובנה ייקבים ליין. במושבות גידלו מטעים וכרמים ושדות פלחה. במשך הזמן החלו לשכור פועלים ערבים. וכך הפכו רבים מהאיכרים למשגיחים על עבודת הפועלים.
הקבוצה- בעלייה השניה (1904-1914) הגיעו צעירים רבים אשר רצו להיות פועלים חקלאים העובדים אצל האיכרים. אך מכיוון שהיו חסרי ניסיון, לא הצליחו להתקבל לעבודה. הם רצו להקים חברה צודקת ושיוויונית ללא ניצול עבודתם של אחרים, ולכן חיפשו דרך שתאפשר להם לעבוד בעצמם. צעירים אלה לא רצו להיות תלויים באיכרים ונתונים לחסדי עצמם.לאחר שהוכיחו את עצמם בעבודה חקלאית בחוות כינרת, הוחלט לתת להם אדמות לאומיות כדי שיעבדו אותם בעצמם. כך קמה קבוצת דגניה ב-1909 בדגניה התקיימו חיי שיתוף ושיוויון. החלטות הקבוצה חייבו כל חבר, הרכוש הפרטי בוטל, וכל אחד מהחברים עבד כפי יכולתו וקיבל מהקופה המשותפת ע”פ צרכיו.