כיצד גורם נגיף ה- HIV לאיידס?
מערכת החיסון באדם פועלת כצבא מאורגן היטב שיש בו חיילים, מפקדים, כלי נשק
שונים, חילות בסדיר ובמילואים, וככל צבא גם למערכת החיסון יש צורך במערכת
תקשורת כדי לתאם בין הזרועות השונות. את האנטנות הגבוהות מחליפה במערכת החיסון
אלו עשויים קולטנים (רצפטורים) הנמצאים על פני כל התאים. קולטנים מערכת של
לקלוט שדר כימי (באמצעות חומרים המכונים ציטוקינים) או ישירות – באמצעות מגע
של תא בתא.
כמו בכל צבא, גם במערכת החיסון יש מעין מפקד שתפקידו לסייע בתיאום, ארגון
והפעלת הזרועות השונות של מערכת החיסון. תא “מפקד” זה מכונה T helper.
הקולטן העיקרי על פני תא זה מכונה CD4 ועל כן מכונה כל התא לעתים CD4. יחד עם
זאת, קולטנים מסוג CD4 אינם נמצאים רק על פני תאי T helper, אלא גם על פני
תאים אחרים הקשורים למערכת החיסון, כמו תאים בלעניים .(מאקרופאג’ים)

למחלת האיידס שלושה שלבים:

1. שלב ההדבקה והתבססות הנגיף
בשלב זה חודר נגיף ה- HIV לגוף.
לנגיף זיקה מיוחדת לתאים שעל פניהם יש קולטן מסוג CD4. במקרים בהם ההדבקה נעשית דרך הדם (הזרקת סמים, תרומת דם) עשוי הנגיף לחדור ישירות אל תוך תאי T helper. כאשר
ההדבקה מתרחשת ביחסי מין, הנגיף חודר לתאים בלעניים הנמצאים מתחת לרירית דרכי
המין הנושאים קולטן CD4 (תאים דנדריטים).

התאים הדנדריטים מנסים להילחם בנגיף ובתוך כך בולעים אותו. הנגיף מנצל זאת כדי לחדור לזרם הדם ומשם להדביק תאי T helper.
מערכת החיסון, בניסיון להילחם בפולש הזר, מתחילה לייצר נוגדנים נגד הנגיף
ומגייסת תאים מסוגים שונים. תא ה- T helper עובר שפעול, כלומר, נכנס לפעולה
בקצב מואץ. לרוע המזל, ככל שתא ה- T helper משופעל יותר חזק כדי להילחם
בנגיף, כך לנגיף קל יותר לחדור לתוך התא.
לאחר מלחמה רצינית ביותר, שנמשכת בדרך-כלל מספר שבועות או חודשים, מגיעים
הנגיף ומערכת החיסון לשיווי משקל, ומתקיימת מעין הפוגה הנמשכת ללא טיפול 5-10
שנים.

2. שלב ההפוגה הקלינית
בשלב זה התבסס נגיף ה- HIV בתוך תאי ה- T helper ובתאים אחרים של מערכת החיסון.
החולה אינו סובל מתסמיני מחלה ובגלל זה מכונה שלב זה שלב הפוגה קלינית.
(clinical latency) יחד עם זאת, המלחמה בין מערכת החיסון לבין הנגיף נמשכת.
נגיף ה- HIV משתכפל במהירות וביעילות, כך שגם בשלב זה של הפוגה לכאורה, נוצרים
כל יום מיליונים רבים של נגיפים. כדי לשמור על שיווי המשקל, מכחידה מערכת
החיסון כל יום מספר דומה של נגיפים. במלחמה זו על שיווי המשקל מקריבה מערכת
החיסון קורבנות רבים, ובעיקר תאי T helper המושמדים במספר גדול. למרבה המזל,
במשך מספר שנים מצליחה מערכת החיסון לייצר תאי T helper כמעט באותו מספר כמו
אלו המושמדים, כך שבסך הכל אין פגיעה ניכרת ביעילותה של מערכת החיסון. יחד עם
זאת, נראה שחלים שינויים מסוימים במערכת החיסון, ובעיקר ביחס שבין הציטוקינים
השונים, שכאמור מהווים את אמצעי הקשר בין התאים השונים במערכת החיסון. כתוצאה
משינויים אלו ניתן למצוא שינויים מסוימים במבנה ובתפקוד מערכת החיסון. אחד
השינויים עשוי להיות הגדלה של בלוטות הלימפה.
כל עוד מתקיים שיווי המשקל, ומספר תאי ה- T helper בכל מיליליטר דם עולה על
500, לא נצפות בדרך-כלל בעיות קליניות. כאשר מספר התאים יורד מתחת ל- 500 למ”ל
דם, עשויות להתפתח בעיות שונות כגון זיהומים קלים (הרפס, פטרת בלשון) או
גידולים מסוימים, כמו סרטן בלוטות הלימפה (לימפומה). ללא טיפול נמשך שלב זה
בדרך-כלל 2-10 שנים (בממוצע – 7).

3. שלב התפרצות מחלת האיידס
כאשר מספר תאי T helper יורד אל מתחת ל- 200 תאים למ”ל דם, הסכנה לסיבוכים
עולה במידה ניכרת. ככל שהליקוי במערכת החיסון רציני יותר, המחלות והסיבוכים
המתרחשים בחולה חמורים יותר. זיהום קשה של הפה והלוע בפטריית הקנדידה, דלקת
ריאות בטפיל הפניאומוציסטי, ושלשול עם ירידה ניכרת במשקל הם הסיבוכים
הראשונים. פגיעה במערכת העצבים, גידולים שונים וזיהום קשה של מערכת העצבים ושל
העיניים בנגיף ה- CMV מציינים ליקוי קשה במערכת החיסון. ללא טיפולים ספציפיים
עשוי שלב זה להימשך מספר שנים.

פרק ג’- אבחון המחלה

בדרך-כלל מאבחנים נשאות של נגיף ה- HIV באמצעות גילוי נוגדנים לנגיף בדם. עם
ההדבקה מתחילה מערכת החיסון לייצר נוגדנים לנגיף. כעבור כמה שבועות מגיעה רמת
הנוגדנים לכזו שניתן למדוד אותה. קיימות שתי בדיקות לגילוי נוגדנים בדם. האחת
– בדיקת ELISA – היא בדיקה רגישה מאוד אך לא לחלוטין ספציפית; כלומר, הבדיקה
אכן תגלה את הרוב המכריע של אנשים הנושאים את הנגיף, אך עקב הספציפיות הנמוכה
שלה, חלק מהאנשים שהבדיקה מראה כאילו הם נושאים את נגיף ה- HIV לא באמת נושאים
אותו. לכן, בכל מקרה שתוצאת בדיקת ה- ELISA היא חיובית (מראה נוכחות נוגדנים
לנגיף ה- HIV) מבצעים בדיקה נוספת, המכונה Western blot . בדיקה זו הרבה יותר
ספציפית מבדיקת ה- ELISA, ואם היא חיובית, הרי שהתוצאה חיובית ב- .100% תוצאה
שלילית, לעומת זאת, יכולה להיות שגויה אם הבדיקה מבוצעת זמן קצר מדי לאחר
ההדבקה.
בבדיקת ה- HIV באמצעות ELISA ו- Western blot מגלים את הנוגדנים
המתפתחים כנגד הנגיף, ולא את הנגיף עצמו. ברוב האנשים מתפתחים נוגדנים אלו
כ- 3-6 שבועות לאחר ההדבקה וב- 99.8% תוך שלושה חודשים .
כדי להיות בטוחים לחלוטין (עד כמה שאפשר), מומלץ לחזור על הבדיקה גם כעבור
ששה חודשים.
בדיקות ה- ELISA וה- Western blot הן בדיקות פשוטות, זולות, ואין צורך במעבדה
מיוחדת לביצוען. קיימות בדיקות לגילוי הנגיף עצמו, אולם אלו בדיקות מורכבות, יקרות מאוד, ויש
צורך במעבדה מיוחדת ובמומחים כדי לבצען.
במקרים מיוחדים ניתן לבצע בדיקה לגילוי הנגיף עצמו (בדיקת PCR).
קיימת בדיקה לגילוי אחד ממרכיבי הנגיף המכונה P24 antigen. מרכיב זה ניתן
לגלות כבר מספר ימים לאחר ההדבקה, בעיקר באנשים המפתחים מחלת חום חדה
בעקבותיה.
בכל מקרה בו חושדים שהתרחשה הדבקה בחודש האחרון, מבצעים בנוסף לבדיקת ה-
ELISA בדיקה לגילוי P24 antigen.

מהי בדיקת איידס..
זוהי בדיקה דם פשוטה הנלקחת מן הזרוע ומתבצעת במקומות רבים ברחבי הארץ.הדם נלקח למעבדה בה בודקים האם נוגדנים כנגד הנגיף האיידס בדם.
תוצאה חיובית- פירושה שהאדם נדבק בנגיף ויש בדמו נוגדנים נגד הנגיף. ישם מקרים המוגדרים
כ false positive – בהם ישנה תשובה חיובית למרות שהאדם אינו נשא. על כך, כל אדם שתוצאת בדיקת הדם שלו חיובית נבדק שנית.
תוצאה שלילית- פירושה שאינם נוגדנים לנגיף בדם ועל כך גם הנגיף עצמו אינו קיים בדם. חשוב לזכור שחולפים שלושה חודשים מיום ההדבקה ועד שבבדיקת האיידס מתקבלת תשובה חיובית. תקופה זו נקראת “תקופת החלון”.
ההדבקות:
הסימנים הקליניים של המחלה והטיפול בה.
לרוב ניתן לזהות את המחלה ע”פ סימנים כמו:
-חום גבוה מאוד שנמשך בין 3 ל5- ימים.
-שיעול המלווה בעליית נוזלים מן הריאות ונמשך כמה שבועות.
-עייפות וחולשה ללא שום סיבה.
-בלוטות לימפה נפוחות.
-איבוד מהיר של משקל (כ5- ק”ג).
-שלשולים ופריחה על גבי העור.
כיום עדיין לא נמצא תרופה לאיידס אולם מומחים משערים כי תמצא תרופה במהלך ה10-5- שנים הקרובות. אמירה זו גורמת לחולים רבים להמשיך ולהיאחז בחייהם עם כל גרם אחרון של כוח בגופם החולה ולא לוותר ולשים קץ לכאב התמידי של חייהם. השג מסוים במלחמה באיידס הושג לאחרונה בתחום של מניעת הדבקת עובר ברחם של אם חולת איידס. ללא טיפול ידוע כי 25% 40%- מהילודים לאימהות “נשאיות” נדבקים באיידס במהלך ההריון, הלידה וההנקה. בעבודת מחקר שהסתיימה לפני מספר חודשים נמצא כי טיפול בT-.Z.A מוריד את אחוז ההדבקות לכדי 8%.
סיכום:

עבודתי עסקה במחלת האיידס, כיצד ניתן לגלות אותה, על שלבי המחלה והאם ניתן לחיות איתה. נגיף האיידס נמצא בארבעה סוגים של נוזלי גוף האדם: הדם, נוזל הזרע, הלימפה ונוזל הנרתיק של האישה. הנגיף מתקיים אך ורק בתוך הגוף, ועל כן העברה של כל אחד מהנוזלים אלה מנשא או חולה לאדם בריא יכולה להביא להידבקות.
הדרכים שבהן מועבר הנגיף מאדם לאדם:
-מגע מיני (דרך נרתיק או דרך פי הטבעת) עם נשא איידס או חולה איידס.
-קבלת עירוי דם (רק בארצות שבהן לא נבדקות מנות הדם. בארץ סכנה זו אינה קיימת).
-העברה של הנגיף בין אימא לעובר שבבטנה דרך מערכת הדם המשותפת להם בזמן ההריון.
-שימוש במחטים או במזרקים מזוהמים.

בעבודתי ניתן להסיק כי עקב הליקוי במערכת החיסון רגישים החולים לזיהומים ולגידולים. בשנים האחרונות חלה התקדמות רבה באמצעי האבחון ובדרכי הטיפול, כך שתוחלת החיים של החולים
באיידס התארכה בהרבה, וחל שיפור ניכר באיכות החיים.

במשך כתיבת העבודה למדתי רבות על המחלה עצמה, על ההידבקות במחלה, על איך מסתדרים חולי האיידס בישראל ובעולם בכלל ומהם קשיי היום יום שלהם והשוני שלהם מהחברה.
היא ביטוי לדיכוי של מערכת החיסון.

ביבליוגרפיה