אנדרטת השואה והתקומה/יגאל תומרקין:
הנושא של הפסל הוא תקומה מתוך השבר> תקומה מתוך השואה.
פסל ובו משולש גדול שעומד על 2 משולשים קטנים, ואפשר להיכנס לתוכו, שם תלוי תלאי צהוב. המשולש הגדול הפוך, ועומד על הקודקוד שלו על שני המשולשים הקטנים. המניע לפסל הוא ציבורי, וכוונתו היא להנציח את השואה ובאותו זמן את התקומה. ישנו מסר של תקווה מאחר וכאשר נכנסים לתוכו ומסתכלים למעלה רואים את השמיים> נצח, תקווה. המשולשים נראים כמו חצי מגן דוד וזה מסמל את התפרקות שהייתה לעם היהודי ובאותו זמן העובדה שהמשולש הגדול נמצא על המשולש הקטן מסמלת את החזק על החלש> כפי שהיה בשואה עם הנאצים שניסו להשמיד את היהודים, וכמו כן את הניגוד של חזק וחלק ושואה ותקומה. מוטות הפלדה של המשולשים מסמלים פסי רכבת (הקשורים לשואה בגלל הרכבות שהסיעו את ההודים למחנות). הטלאי הצהוב שנמצא על הפסל כאשר נכנסים, מסמל את המגן דוד, הסמל של העם היהודי, ואת הטלאי שאולצו היהודים ללבוש בשואה.
הפסל עשוי מחומרים תעשייתיים – פלדת קורטן ופולי קרבונט, ולכן מבחינת החומרים הפסל מתאים לסביבתו בגלל שת”א היא עיר תעשייתית מאוד, אולם הוא ממוקם בסביבה לבנה והוא ענק מאוד, ועם הצבע החום של המשולש הענק והבולט, הפסל תופס את העין ממרחקים בין כל הלבן מסביב ואף נראה מרחף לו. בנוסף הפלדה היא חומר חזק ועמיד בפני פגיעות, ולכן הוא מסמל את נצחיות העם היהודי ששרד את השואה למרות כל מה שעבר עליו בה.
הסגנון של העבודה הנ”ל הוא גיאומטרי, מופשט, מינימליסטי ומודרני.. (ישנן צורות גיאומטריות –המשולשים, אין דמויות או אובייקטים מציאותיים כלשהם, אין יותר מידי פרטים, לכן מינימליסטי, ומודרני מאחר ואלו הם מאפיינים שנמצאים רק ביצירות מודרניות.
מבחינת תפיסת חלל, הפסל הוא ענק ביחס לאדם- 50.7 מטרים גובה.

השלושה במאי 1808/ פרנצ’סקו גויה:
ציור בצבעי שמן על בד.
הרקע לציור הזה הוא המרד שהיה בספרד כנגד השלטון, כאשר אנשים מעיר אחרת פרצו למדריד (רואים את חומת העיר מדריד), ומתוארת סצנה בלילה, בה החיילים עומדים מול המורדים, שהם גם הקורבנות בסיפור. החיילים עומדים מסודרים, יותר בחושך, אוחזים רובים, ואילו הקורבנות לא מסודרים, חלקם עומדים, חלק כבר מתו, וחלק מתפללים לאלוהים. בין הקורבנות ישנה דמות אחת לבושה בצהוב ולבן, הכי מוארת, ובולטת, ומרימה ידיים בתנוחת צליבה, ולכן היא מאזכרת את ישו שמת קורבן למען חטאי האנושות.
אלמנטים אומנותיים: אור וצל- ישנם 3 מוקדי אור ביצירה, כאשר אחד מהם גלוי, והוא הפנס המרובע שבמרכז היצירה, ישנו מקור אור סמוי אשר מאיר על החיילים מאחורה, וישנו עוד מקור אור סמוי שמאיר על חומות העיר הרחוקות. מקורות האור אמיתיים, לא שגויים.
האווירה שנוצרת מכל זה היא אווירה של לילה, כאשר ישנה תחושה של אטימות מצד החיילים בגלל שהם לא מוארים ולא רואים את פניהם, הם חשוכים לעומת הקורבנות המוארים, זה יוצר הדגשה של המהות- חושך מול אור, טוב מול רע. תפיסת חלל- ישנם שלושה מישורים עיקריים- החיילים והקורבנות, מאחוריהם הגבעות, ומאחור חומות העיר. ניתן גם להתייחס לשמיים שהם הרובד הרביעי. בין האנשים יש תתי מישורים, כאשר ישנן הסתרות מרובות של החיילים והקורבנות. נקודת המבט היא בגובה העיניים של הדמויות. ישנן הצללות והקטנות. גודלה היא גדולה (3 וחצי על 2 וחצי מטר).אין פרספקטיבה קווית (יש אלכסונים מרובים אולם הם לא מובילים לאותו המקום).
מבחינת צבעים, ישנם הצבעים הסמליים בבגדיה של הדמות המוארת- צהוב ולבן (מסמלים את ישו).
קומפוזיציה- צפופה, בגלל שהדמויות קרובות מאוד זו לזו וישנן הסתרות רבות, מבחינת החיילים היא קצת סטאסטית מאחר הם לא מאוד דינמיים, אבל בין הקורבנות יש תנועה ויש חללים שנוצרים ואלכסונים. לדעתי בסופו של דבר היצירה כן דנימית, (אבל לא מאוד). היא מתוכננת מאחר ונדרש תכנון לתאר סצנה שכזו והכל מוקפד מאוד והציור לא נראה כמו ציור שנעשה במהירות ובלי מחשבה ורגש כמו בציורים אימפרסיוניסטיים. סימטרית ומאוזנת, מאחר ואם חוצים את היצירה לשניים ניתן לראות שמשקל החיילים תואם למשקל הקורבנות ונראה כי יש התאמה לדעתי. (לא סימטרי ומאוזן מושלם, אבל מספיק). אין ביצירה מרכז מסויים לדעתי, מאחר וכולם ביצירה חשובים באותה מידה, אף על פי שהדמות המוארת בולטת יותר, היא שווה בדיוק אותו הדבר כמו שאר הקורבנות, ומולם החיילים שגם להם ערך חשוב- בלעדיהם אין סצנה. מכאן לדעתי, כל הדמויות ביצירה הן המרכז.
לסיכום, המסר של האמן הוא המחאה נגד המלחמה, חוסר האונים של הספרדים מול הכובשים הצרפתיים והכנסייה ששתקה ולא עשתה כלום.
אזרחי קאלה/ אוגוסט רודן:
פיסול קבוצתי.
מתוארים ביצירה 5 דמויות, שעל פי הסיפור, הוטל מצור על העיר קאלה שבאיטליה ע”י מלך אנגליה, ומטילי המצור אמרו שיופסק המצור בתנאי שיביאו חמישה ממנהיגי העיר עם מפתח העיר. ואלו הם הדמויות המתוארות בפסל. הדמויות כאילו הולכות אל מותן, ואחד מהם מחזיק את מפתח העיר. המניע הוא פוליטי, והפטרון של היצירה היא מועצת העיר קאלה.
ישנה תנועה בפסל, ומעט חללים, אולם ברובה היצירה דיי סטאטית לדעתי. היא צפופה (אין מרוחים בין הדמויות), מפוסלת בסגנון קלאסי. הדמויות נראות אובדות עצות, מכופפות, מיואשות. בגדיהם לא מהתקופה הנוכחית.
היצירה גדולה מבני אדם ממש במעט, ולמעשה אפשר לומר שהיא בגודל אדם, מבחינת תפיסת החלל שלה.