פוסט: סיכום לתרבות ישראל

הלוח העברי
ע”פ שני המאורות (שמש & ירח) קובע האדם את אורך היום והלילה, את אורך השנה וזמני מועדים.
תחילה היה נהוג הלוח העברי. כל 29.5 ימים חוזק מחזה “ירח חדש נולד”. כשהחל האדם לעבד את אדמתו למד להכיר את העונות השונות: הסתיו והחורף, האביב והקיץ, בגלל היותם קשורים בזמן הזריעה, הצמיחה, הקציר, הבציר והאסיף. באותה תקופה, לפני כ-4000 שה חי בארץ ארם נהריים חמורבי, והבחין כי שנת הירח אינה תואמת את עונות השנה וקבע לעבר שנה כל 6 שנים [הוא שקבע חודש שלם וחודש חסר]. חמורבי מסר את העיבור לכהן הגדול. השנה בארץ ארם-נהריים החלה בסתיו,
החודש הראשון נקרא “תשריתו” שפירושו – ראשית השנה והחודש האחרון אלול בסוף הקיץ. כשהגיעו האנשים לארץ ישראל והפכו להיות איכרים, אינם יכלו להמשיך בלוח הירחי ואת לחוג את חגיו, מכיוון שהעונות נקבעות לפי שנה שמשית –הזמן שכדור האת מקיף את השמש פעם אחת שמשכה 365.25 ימים בעוד ששנה ירחית משכה 354 ימים, נמצא שישנו הפרש של 11 יום. ההולך ע”פ השנה הירחית לא יוכל לכוון את העונות לפני חול זה וחגי האיכר לא יחוגו בזמנם. כדי לשלב בין לוח שנה ירחי עם לוח שנה שמשי הגו את עבור השנים, במקום הוספת חודש אחד לשנה הירחית כל 6 שנים; מעברים במחזור של 19 שנים – ישנן חמש שנים מעוברות אחת לשלוש שנים ושתי שנים מעוברות אחת לשנתיים. כדי לזכור אתת השנים המעוברות נתנו בהן סימן: גו”ח-אדז”ט – כלומר שנה 3, 6, 8, 11, 14, 17, 19.

*מדינת ישראל קמה בשנת תש”ח, שהיא 5708 לבריאה. נחלק מספר זה למחזורים של 19 ונמצא שמבריאת העולם לפי הספירה שלנו יוצא- (8) 300=5808:19. ידוע לנו שהשנה השמינית למחזור היא מעוברת כך שמדינת ישראל הוקמה בשנה מעוברת.*

שבת
השבת הוא יום מנוחה וקדושה. ביום שבת האל שבת ממלאכתו. השביתה ממלאכה מבטאת את האמונה בבורא עולם, ששבת ביום השביעי ממלאכתו ואת השוויון החברתי בין בני-האדם. עם כניסת השבת מדליקות הנשים נרות שבת, הגברים מקדשים על היין. עם צאת השבת עורכים את טקס “ההבדלה”, כדי לציין את המעבר מיום קודש לחול. הרעיון של יום מנוחה שבועי אומץ ע”י אומות כל העולם.

חגים לאומיים:
בארץ ישראל קיימים חמישה חגים לאומיים שנקבעו להצלת העם היהודי.

פורים נחוג בי”ד באדר ובירושלים בט”ו באדר. החד נקרא על שם הפור שהפיל המן הרשע בבקשו לקבוע את התאריך בו יושמדו היהודים. בפורים קוראים את “מגילת אסתר”

חנוכה נחוד שמונה ימים החל מכ”ה בכסלו, לציון נצחונו של יהודה המכבי על היוונים, נס פך השמן וטיהור בית המקדש.

ט”ו בשבט נחגג בט”ו בשבט ראשיתו של יום זה בקביעת יום קובע לשנת המס מן הצומח בתקופה הקדומה. המנהג שליווה יום זה בתפוצות היה אכילת פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל ולספר משבחי הארץ.

יום העצמאות נחוג בה’ באייר. ביום זה בשנת תש”ח 1948, הכריז בן-גוריון עם חברי מועצת העם על הקמת מדינת ישראל, וחתמו על מגילת העצמאות.

יום ירושלים חל בכ”ה באייר, לציון שחרור העיר העתיקה במלחמת ששת הימים בשנת תשכ”ז (1967).

חוני המעגל:
חוני נתפס כבן-אדם אנוכי ולא אכפתי שאינו דואג לדורותיו הבאים ולצאצאיו
בקטע למדנו על חוני מול בן-אדם אכפתי הנוטע עץ לדורותיו הבאים:
“אני מצאתי את העולם בחרובים; כשם נטעו אבותיי לי כך אטע לבני”

חסיד ובן-אדם אנוכי:
אדם אחד אשר אכפת לו רק מסביבתו ניקה את חצרו וזרק אבנים לעבר המדרכה.
בא אליו חסיד ואמר לו “מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה של לרשות שלך”
הבן-אדם לא הבין על-מה הוא מדבר ולגלג עליו
לאחר מספר שנים מכר האיש את דירתו ואז הבין את דברי החסיד
החסיד התכוון: אחרי שמכר האיש את דירתו היא אינה שלו עוד, אך המדרכה תישאר תמיד שלו – המדרכה היא ערך ציבורי ששיך שווה בשווה לכל אדם.

שלושת הרגלים:
המילה “רגלים” פירושה בלשון המקרא פעמים. שלושת המועדים שהתורה ציוותה לעלות בהם לרגל לירושלים, לבית המקדש, הם:
# חג הפסח – חג המצות – חג החירות – חג האביב, חל בט”ו בניסן. ערב החג הראשון הוא “ליל הסדר” בו קוראים ב”הגדה של פסח” אוכלים מצות ושותים ארבע כוסות יין. את חג הפסח חוגגים שבעה ימים.

# חג השבועות – חג הביכורים – חג מתן תורה – חג הקציר, חל ב-ו בניסן. לפי המסורת, מעמד הר-סיני שבו ניתנו עשרה הדיברות קרה בשבועות. מיום זה החלו בהבאת הביכורים למקדש מ”שבעת המינים” שהשתבחה בהם ארץ ישראל.

# חג הסוכות – חג האסיף, חל בט”ו בתשרי. בחג זה יושבים בסוכה לזכר הסוכות שעשו בנ”י בזמן יציאת מצרים. נוטלים את ארבעת המינים כסמל לאחדות ישראל. חג הסוכות נחוג במשך שבעה ימים ולאחריו יש חג נוסף הנקרא “שמיני עצרת” שהוא, בארץ ישראל, גם שמחת תורה שבו מסיימים את קריאת ספר דברים ומתחילים בקריאה מחודשת בספר “בראשית”.

ימי אבל וצום:
ארבעה ימי צום ואבל לאומי נקעו על חורבן בית המקדש ועל היציאה לגלות. החשוב מכולם הוא
1. תשעה באב, היום שבו נחרבו שני בתי המקדש. ביום זה קוראים את מגילת “איכה” מגילה הכתובה בתנ”ך.

2. עשרה בטבת, היום שבו החל המצור על ירושלים. יום זה הוא יום צום שנמשך רק 12 שעות.

3. צום י”ז בתמוז, היום שבו הובקעה חומת ירושלים. יום זה הוא יום צום שנמשך רק 12 שעות.

4. צום גדליה, החל ב-ג’ בתשרי. גדליה בן-אחיקם היה מנהיג שארית הפליטה לאחר החורבן, ומשנרצח עזבו את הרץ אחרוני היהודים.

ימים נוראים:
בשם זה מכונים הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים. ימים אלה הם ימי של חשבון נפש, ושל בקשת סליחה וכפרה בעניינים שבין אדם לחברו, לפיכך הם נקראים “עשרת ימי תשובה”.

ראש השנה: חל בימים א,ב – בתשרי. בימים אלה מרבים בתפילה ותוקעים בשפר. ראש השנה הוא חג תחילת השנה, היום שבו לפני המסורת היהודית נברא העולם, יום המלכת הקב”ה למלך, ויום דין לכל באי עולם.

יום הכיפורים: חל בי’ בתשרי, הוא היום הקדוש ביותר בשנה, יום סליחה וכפרה על חטאים בין אדם לה’. ביום זה צמים כדי להינתק משגרת החיים ולהקדיש את כל כוחות הנפש כדי לכפר על החטאים ולשוב בתשובה.