פוסט: סיכום החומר בידע עם

המפה המדינית החדשה באירופה בין שתי מלחמות העולם ושיטת המנדטים.

המדינות החדשות שהוקמו לאחר מלחמת העולם ה-1.
על שרידי שלוש האימפריות הגדולות קמו גבולות חדשים לאירופה:
במרכז אירופה הוקמו שלוש מדינות על שרידי האימפריה האוסטרו- הונגרית:
אוסטריה.
הונגריה.
צ’כוסלובקיה.
רומניה התרחבה לאחר שנוספו איליה שטחים שהיו בשליטת רוסיה ואוסטרו- הונגריה.
בצפון מרכז אירופה הוקמה פולין ומצפונה הוקמו שלוש המדינות הבלטיות: ליטא, אסטוניה, לטביה וגם פינלד.
בבלקן הוקמה יוגוסלביה (ממלכת הסלבים הדרומיים) אשר כללה את סרביה ומונטנגרו, שהיו עצמאיות למחצה וכן את קרואטיה, סלובניה, בוסניה והרצגובינה שהיו שייכות בעבר לאימפריה האוסטרו-הונגרית.
הערה: התנאי להקמתם של מדינות אלה הוא שבמדינות החדשות שהוקמו, יוקם משטר דמוקרטי שיתחייב לשמור על זכויות המיעוטים והפיקוח על ההסכמים ועל הזכויות הוטל על חבר הלאומים.
שיטת המנדטים: מנדט- פירושו ייפוי כוח, מסירה- פיקדון, בוועידת סן רמו שבאיטליה בשנת 1920 נמסרו השטחים האסייתים שנותקו מהאימפריה העותמנית לידי חבר הלאומים והוא העניק אותם כמנדט למדינות ההסכמה- אנגליה וצרפת.
השיטה הייתה בגדר פשרה בין עיקרון ההגדרה העצמית לכל האומות כפי שרצה בילסון נשיא ארה”ב לבין ההסכמים הסודיים שנעשו בזמן המלחמה בין מדינות ההסכמה לבין אזורי ההשפעה הטריטוריאליים.
נוצרו 3 סוגי מנדטים, כאשר המדינות המנדטוריות אנגליה וצרפת התחייבו לסייע בכל דרך להפיכת המדינות המנדטוריות לעצמאיות במיוחד במנדט מסוג A ,

המדינות המנדטוריות חויבו להגיש דוח שנתי לחבר הלאומים שהוצג בפני וועידת המנדטים הקבועה בה ישבו נציגים מומחים ממדינות לא מנדטוריות. הוועדה התכנסה פעמיים בשנה והציגה את ממצייה בפני חבר הלאומים.
כמו כן ניתן לדעת הקהל בעולם להשמיע את קולה בפני חבר הלאומים כדי לנסות להשפיע על התנהגותם של המעצמות המנדטוריות.

סוג המנדט: שטחי המנדט: מהות המנדט:
A נחלת האימפריה העותמנית: עיראק, סוריה, לבנון וא”י.
אזורים בהם יושבים עמים תרבותיים המסוגלים להגיע לעצמאות בטווח קצר.
B אזורים השייכים לגרמניה באפריקה.

אזורים בהם יושבים עמים תרבותיים פחות שאינם מסוגלים להגיע לעצמאות אלא בטווח הרחוק.
C אזורים באפריקה ובאוקיינוס השקט. אזורים אשר אינם מסוגלים להגיע לעצמאות.

השפעת מלחמת העולם ה-1 על תהליכים חברתיים ותרבותיים כפי שהתגבשו במדינות אירופה בין שתי מלחמות העולם.

בתחום החברתי התרבותי:
פולחן הנופלים בקרב ומלחמת החפירות.
השנים שלאחר המלחמה התאפיינו בפולחן הנופלים בקרב.
תנועות ימניות לאומניות קיבלו את כוחן ועוצמתן מהעיסוק האובססיבי במלחמת החפירות ובפולחן הנופלים בקרב.
בכל הארצות הדמוקרטיות העלו את זכר הנופלים בקרב והרבו לפאר את הקרבתם למען המולדת.
אך בגרמניה הגיעה מיתוס המלחמה לשיאים. מיתוס הגבורה הפך לגורם משפיע ביותר על הלאומנות.
דווקא בגרמניה המנוצחת התפתחה חווית המלחמה לממדים מפלצתיים.
סופרים גרמנים (תרבות) הרבו לתאר את החיים בצוותא בתוך החפירות לנוכח אימת המוות המתמדת, את תלותם של החיילים זה בזה, את חשיבות המשמעת, גיבוש ועזרה הדדית.
פולחן הנופלים בקרב חידש את נעורי הפולק הגרמני.
הנופלים בקרב הפכו לגיבורים האמיתיים של גרמניה.
אידיאליזציה זו של המתים בקרב פותחה בעיקר כדי להחיות את זוהר המלחמה שהיה עדיף על פני קשיי ההווה והעתיד המפוקפק (סוג של בריחה מהמציאות).
החלו להיבנות בתי קברות מיוחדים לחייל הגרמני, הקמת אנדרטאות מפוארות והנצחת זכר המלחמה ע”י אנדרטאות החייל האלמוני (פולחן זה התפשט בכל מדינות אירופה) האדריכלים גויסו כדי לפאר את קבריהם של המתים ולייצור מראה קדוש כראוי לגיבורי העם הגרמני.

צמיחת המדינה המושיעה הטוטליטרית:
“כאשר אין לחם מחפשים ההמונים אחר מנהיג חזק שיושיע אותם ממצוקתם”.
בעקבות המשברים הכלכליים, התסכולים הפוליטיים והזעזועים החברתיים שפקדו את אירופה לאחר המלחמה- כל אלה היוו קרקע פורייה להופעתה של תופעה חברתית פוליטית חדשה: עליית כוחה של המדינה המושיעה.
כוחה היגעה איליה משני מקורות:
1. ההמונים לא נשמעו לשליט (הצאר, קיסר, מלך), אלא למנהיג העומד בראש המדינה אשר כוחו בא לו מתמיכת ההמונים הרואים בו אדם עליון בעל יכולת להוליך את מדינה לשיאים חדשים, כלומר מנהיג המדינה הטוטליטרית היודע תמיד מה טוב לעשות.
2. המדינה שלחה את ידה בכל תחום. היא הושיעה את הפרט מתסכולו, מייאושו, מפחדיו והעניקה לו סוג חדש של ביטחון, שייכות ואחווה לאומית.

כיצד באה לידי ביטוי כל התסכולים באומנות ובתרבות?

1. אומנים עודדו ביצירותיהם את הסמים, האלכוהול וההוללות המינית.
2. באופרה ובאומנות הבמה תוארה השחיתות.
3. הוקמה ברפובליקת ווימאר אומנות הבאוהאוס- סגנון הבאוהאוס משלב ציור, פיסול, אדריכלות, עיצוב פנים, ריהוט, עיצוב זכוכית וכו’…
4. הקברט, בו הועלו מחזות כגון “האופרה בגרוש”.
“האופרה בגרוש” תיארה את השחיתות בחברה הקפיטליסטית השקועה ברדיפה אחר הכסף והצרכים החומריים תוך גילויי אלימות ופגיעה בערכי מוסר.

בניין הבית הלאומי בא”י בשנות ה- 20:

כתב המנדט- ועידת השלום שהתכנסה לאחר מלחה”ע ה-1לא הצליחה להגיע להחלטה סופית לגבי המזרח התיכון, ורק בועידה שהתכנסה ב-1920 בסן רמו שבאיטליה התקבלה החלטה על חלוקת שטחים שכבשו בריטניה וצרפת במזרח התיכון.
הוועידה החליטה כי צרפת תקבל מנדט על סוריה ולבנון, ובריטניה תקבל מנדט על עיראק וא”י. חבר הלאומים אישר סופית את כתב המנדט על א”י ב-1922. במנדט נכללה גם הצהרת בלפור.
וכך גם קיבלה הצהרת בלפור תוקף חוקי ובין לאומי שבו הוכרה הזיקה ההיסטורית של עם ישראל לא”י בהסתמך על הצהרת בלפור.
(“בריטניה רואה בעין יפה בהקמת הבית הלאומי לעם היהודי בא”י ותעשה את מיטב מאמציה להשגת מטרה זו”).
עם אישורו התחיל באופן רשמי שלטון המנדט הבריטי בא”י שהסתיים במאי 1948.

תוכן כתב המנדט:
1. סמכויות החקיקה והמנהל היו בידי הנציב הבריטי בא”י. (היא הרשות המחוקקת והמבצעת).
2. הנציב היה אחראי להיווצרות התנאים המדיניים והכלכליים אשר יבטיחו את הקמת הבית הלאומי ללא אפליה בין עם לעם, ( כלומר שמירה על זכויות הערבים).
3. השלטון המקומי יקבל תמיכה ממשלת המנדט (הסוכנות היהודית).
4. נציגות היהודים תוקם כגוף מייעץ לממשלת המנדט כדי לקדם את האינטרסים של הישוב היהודי.
5. ההסתדרות הציונית היא הגוף שייצג את הישוב היהודי- ממשלת המנדט תשתף אתם פעולה.
6. ממשלת המנדט תאפשר הגירת יהודים והתיישבות צפופה על אדמות א”י, והשפות הרשמיות יהיו ערבית, עברית ואנגלית.
7. ממשלת המנדט תכיר בחגיה של כל עדה ועדה בא”י בתור ימי מנוחה חוקיים לבני אותם העדות.

פעולות הנציבים הבריטים לפיתוח א”י:
הרברט סמואל ( 1920-1925):
הנציב הבריטי העליון הראשון בא”י, מדינאי בריטי יהודי שתמך בהצהרת בלפור והתיר ליהודים לפרסם את ההצהרה. הוא סייע ליהודים לקבל את הצהרת בלפור, אהד את הציונות ופעל למימוש הדרגתי של רעיון הבית הלאומי.

הרברט סמואל אפשר את:
1. הקמת מוסדות הישוב האטונומיים, מוסדות כנסת ישראל.
2. הכיר בשפה העברית כשפה רשמית ובירושלים כבירת ישראל, תכם את גבולות א”י.
3. הקים את המשטרה הארץ ישראלית ובכך תרם לביטחון הישוב.
4. ארגן את מערכת השיפוט, הרישום והסדרת הקרקעות, עודד את כלכלת הארץ ושיפר את גביית המסים.
5. ב-1925 הניח את אבן הפינה בבניין האוניברסיטה העברית בירושלים על הר הצופים.

יחד עם זאת נקט הרברט סמואל מספר צעדים שבאו לפייס את ערביי א”י לפי ההתחייבות בהצהרת בלפור לא”י – אפליה בין תושבי הארץ:
1. ב- 1922 הגביל את העלייה היהודית “לפי כושר הקליטה הכלכלית של הארץ”.
2. בימיו הופרדה א”י המזרחית (הירדן) משטח המנדט, והמנדט נשאר על א”י המערבית כלומר עד הירדן. המשמעות שא”י תקום רק על השטח שעד הירדן.
3. הוא חילק אדמות פוריות לערבים ומעט אדמות חוליות נתן ליהודים.
4. העניק חנינה לכל הערבים שנמצאו אשמים במאורעות 1920 -פרעות למינהן.

יש הזוכרים את פעולותיו כך שהוא נכנע לרוב הערבי והעדיף אותו על פני התחייבותו להקים בית לאומי. ויש הזוכרים לו זכות ראשונית על העובדה שהוא פעל רבות למען השגת הצהרת בלפור.

הלורד פלומר (1928- 1925):
הנציב הבריטי השני בא”י. הוא היה איש צבא ותיק בן כ-70 שנה, הוכר כמושל יציב ומאוזן שהיה אפשר לתת בו אמון. תקופת נציבותו הייתה נוחה מאוד.

פעולותיו היו:
1. הוא הזהיר את הערבים שלא יפריעו לסדר הציבורי ולקח על עצמו את האחריות לביטחון בא”י.
2. הכיר במוסדות כנסת ישראל.
3. אפשר מתן תקציבים לאוכלוסייה היהודית ופעל להקלת ההבטלה בימי המשבר הכלכלי.
4. בתקופתו לא היו מאורעות דמים בין היהודים לערבים.
5. הביקורת נגדו הייתה בכך שלא הגיש סיוע ממשי לבניין הבית החאומי ולא עזר להתיישבות יהודית צפופה.
6. הערבים התאכזבו משלטונו, כי קיוו שהוא יעזור להם להחזיר את זכויותיהם הקודמות.

העליות ה- 3 וה- 4

הסיבות לעלייה לא”י בשנות ה- 20.
העלייה היהודית הייתה הבסיס לקיומו והתפתחותו של הבית הלאומי בא”י.

זרם העלייה נקבע ע”י שני גורמים:
1. מדיניות הממשל הבריטי- אומנם הבריטים הגבילו את מס’ העולים, אבל למעשה ניתן היה להעלות לא”י כמעט ללא הגבלה.
הבריטים נתנו רשיונות עלייה (סרטיפיקטים) לידי הסוכנות היהודית וזו חילקה אותם בין
העולים.
2. רצונם של היהודים בגולה לעלות לא”י.
העליות קרויות ע”פ סדר הגעתן ארצה, נהוג לזהות כל אחת מהן גם ע”פ מאפיין חברתי ואידיאולוגי בולט, גם אם המאפיין מתאר רק חלק מן העולים: העלייה-3 נחשבת ל”עלייה חלוצית”, והעלייה ה-4 נחשבת ל”עלייה בורגנית”.

הסיבות לעלייה ה-3: (1919-1923).
3. האידיאולוגיה הסוציאליסטית שמשכה את הנוער להקים בא”י חברה סוציאליסטית שוויונית.
בני העלייה ה-3 הושפעו מהמהפכה הסוציאליסטית ברוסיה ומרעיונותיה וקיוו להקים בא”י מדינה סוציאליסטית.
4. עקב הלאמת הרכוש והרס המסחר הפרטי נפגעה הכלכלה היהודית.
5. הצהרת בלפור שבה בריטניה התחייבה לעזור ליהודים בהקמת הבית הלאומי, עודדה רבים לעלות לא”י בתקווה להקים מדינה יהודית. ההצהרה הניחה את היסודות להקמת בית לאומי בא”י, והארץ נמסרה כמנדט לבריטניה.
6. פעולות של תנועות להכשרה ולעלייה לא”י. עולים רבים אורגנו ע”י תנועת “החלוץ” של טרומפלדור, והוכשרו לעבודה חקלאית.
תנועת “החלוץ”, שנוסדה ברוסיה (1917) גדלה בהתמדה ונתמכה בידי מוסדות התנועה הציונית. החלוצים גרו במחנות עב
ודה שנוצרו סביב מקומות העבודה. הם חיו בקומונה ויצרו הווי ואורח חיים שהלהיב מאוד את הצעירים ועזר להם להתגבר על הקשיים. צעירים אלה הוכנו לקראת העלייה בארצותיהם, הם ידעו על הקשיים בארץ והחליטו להתמודד עמם. החלוצים חלמו על יצירת חברה חדשה בא”י.
הם שאפו לבנות בארץ חברה לאומית, חדשה ומתוקנת. למעמד הפועלים היה תפקיד מרכזי בבניין החברה באמצעות התיישבות, חלוצית ושיתופית.

הסיבות לעלייה ה-4: (1924-1928).
1. האנטישמיות בפולין החריפה והחלו פוגרומים קשים ביהודים, וברוסיה נחקקו ב-1922 חוקים חדשים נגד היהודים.
2. בעקבות המצוקה הכלכלית בפולין ישנה מדיניות כלכלית חדשה במזרח אירופה ובפולין שפגעה קשות ביהודים:
• הטילו מסים כבדים על הסוחרים במטרה לעצור את האינפלציה,
• הסוחרים היהודים נפגעו
• הרכוש הפרטי הולאם
• הקשר של פולין עם רוסיה נותק ולכן היהודים שסחרו עם רוסיה נשארו מובטלים.

3. ארה”ב הטילה הגבלות על הגירה איליה (חוקי הקווטה). יהודים רבים הגיעו לא”י, משום שלא יכלו להיכנס לארה”ב.

העלייה ה-4 הייתה עלייה המונית, רובם הגיעו ממזרח אירופה ומקצתם הגיעו מתימן ומעיראק, שאיפתם הייתה להמשיך לחיות, כפי שחיו במולדתם.
תקופת העלייה הרביעית הסתיימה במשבר כלכלי קשה. האבטלה גברה, ובתי מלאכה רבים נסגרו. המשבר גרם לירידה מהארץ, אך היא הביאה איתה את פיתוח הערים, החינוך והתרבות, המסחר והתעשייה.

מסגרות פוליטיות שהוקמו בשנות ה – 20

המפלגות:

פעולתם של המפלגות לא הייתה רק בתחום הפוליטי אלא גם בתחום הכלכלה, חברה, תרבות, חינוך ואידיאולוגיה.

“גוש הפועלים” “הגוש האזרחי”
אידיאולוגיה אידיאולוגיה סוציאליסטית, הגוש הדגיש את חשיבות השלטון בידי הפועלים וההתיישבות הכפרית לא כפה את הסוציאליזם אפשר את קיומו של משק פתוח וליברלי וצד משק סוציאליסטי. לא היה בעל אידיאולוגיה ברורה ולכן היה חלש ורובו הגדול היה עירוני דוגמא לכך הוקמה ההסתדרות הציונית רוויזיוניסטית (הצה”ר) שהוקמה ע”י ג’בוטינסקי שעיקר תורתו הייתה א”י השלמה הכוללת גם את עבר הירדן, העדפת הבורגנים קפיטליסטים על פני הסוציאליסטים. הם מעונינים להקים התיישבות פוליטית שתוכר ע”י בריטניה וכך תתאפשר עליה המונית.
עקרונות דואגים לאנשים, לחברה, רוצים ליצור חברה סוציאליסטים, שיתופיות, כולם עוזרים לכולם, דאגה לכלל. התיישבות חלוצית (מניעים אידיאולוגיים ציוניים) חשבו שהשלטון צריך להיות בידי הפועלים.
חברה בורגנית, הון עצמי, כל אחד פועל למען הישגיו האישיים בתוך החברה הקפיטליסטית. התיישבות פוליטית מדינית.

המוסדות הלאומיים:

המוסדות הלאומיים עסקו בתחומים הבאים: קליטה, עליה , בריאות, סעד, חינוך והתיישבות.

ההנהלה הציונית
פעלה במעמד של הסוכנות היהודית עד סוף שנות ה- 20. חברי ההנהלה הציונית ייצגו את העם היהודי כולו. בסוף שנות ה- 20 הוקמה סוכנות יהודית מורחבת אשר כללה נציגים לא ציוניים, יהודים עשירים המוכנים לתמוך במדיניות הציונית מבלי להזדהות עם ההסתדרות הציונית (וזאת בשל היעדר משאבים כלכליים מוכנים לקבלם לסוכנות היהודית המורחבת) הסוכנות היהודית המורחבת הייתה למעשה ממשלת היישוב היא הייתה מאורגנת במחלקות (חינוך, התיישבות, בריאות, ביטחון ומדינה) הבריטים ששלטו בארץ ראו בסוכנות היהודית את הנציג המוסמך של העם היהודי על כל תפוצותיו, והסוכנות אף הייתה בישיבות ועדת המנדטים של חבר הלאומים. ההנהלה הציונית פעלה בכל העולם ודאגה לכל יהודי העולם.

מוסדות היישוב
היישוב היהודי הבין כי בנייתו של הבית הלאומי, מצריכה מסגרת ארצית אשר תאחד את הכוחות תחת משגרת פוליטית אחת.

• אסיפת הנבחרים:
לאסיפה היו בחירות בהם נבחרו הנציגים ממספר רב של מפלגות בגלל הפיצול העדתי והחברתי. במשך הזמן התחזק מעמדו של מחנה הפועלים עד לשליטה בהנהגת הישוב והמפלגות העדתיות הלכו והצטמצמו. השלטון הבריטי הגביל את תפקיד האסיפה.

• הוועד הלאומי:
נבחר ע”י אסיפות הנבחרים, טיפל בהשגת חוקיות מטעם השלטון הבריטי ופרסם תקנון שהיוו את “חוקת הקהילות”. היישוב לא גילה נכונות לציית לוועד הלאומי, ההנהלה הציונית זלזלה בו והשלטון הגביל את תפקיד הוועד.
מטרתו הייתה בעצם להוציא לפועל את החלטות אסיפת הנבחרים שהתכנסה לעיתים רחוקות.

• כנסת ישראל:
ממשלת המנדט הכירה בכנסת ישראל, כמוסד הלאומי של היישוב ואפשרה לכל עדה להתארגן בנפרד. כנסת ישראל תיקנה תקנון בהן נקבעו סמכויות ותפקידי אסיפת הנבחרים והוועד הלאומי. כנסת ישראל דאגה רק ליהודי ארץ ישראל.

• הרבנות הראשית:
מוסד שהוקם במתכונתו הנוכחית בשנת 1921. מופקד על ענייני הדת של היישוב, היו 2 רבנים ראשיים 1 ספרדי ואחד אשכנזי שבעצם הם היו המנהיגים הדתיים. שלטונות המנדט עודדו הקמתם כשמירה של עקרונות הדתיים.
תפקידי הרבנות הראשית:
1. להוות סמכות רוחנית ו
2. לעסוק בענייני גרושים, נשואים, בעיות הלכתיות.

• הסתדרות העובדים הכללית:
ערב בואה של העלייה ה- 3 1919 היו מפלגות הפועלים בארץ ישראל חלוקות בדעותיהם, כל מפלדה קיימה מוסדות לעזרת העולים, היו 2 קופות חולים ו2 משרדי קבלנים לעבודות ציבוריות. ויכוחים אידיאולוגיים הוסיפו לקרע בתנועות הפועלים. לאחר מלחמת העולם ה 1 1919 גבר הלחץ בתוך מחנה הפועלים להתאחד למסגרת משותפת.

הסיבות להקמת הסתדרות העובדים הכללית:
1. המשבר בכלכלי והאבטלה לאחר המלחמה
2. בואו של יוסף טרומפלדור ב 1919 מרוסיה, שהיה מיוזמי האיחוד הוא קירב בין הצדדים והביא אותם למשא ומתן סביב הקמת מוסדות משותפים ושמירה על המסגרת המפלגתית (קבוצות קטנות בתוך הגדולה)
3. עולי העלייה ה- 3 היו גוף מפלגתי ולחצו לאיחוד
4. קריאתו הנלהבת של הסופר חיים ברנר שרצה באיחוד פועלי ארץ ישראל בהסתדרות אחת כדי שפועל לא יאמר “פועל שעיר אני או פועל ציון אני” (לא תהיה הבדלה בין אדם לאדם) זאת כדי שוועידת הפועלים הכללית תוכל לבחור מתוכה את המוכשרים בלי להתייחס לעברם המפלגתי לשם כל זה צריכה הסתדרות הפועלים להתאחד.

תחומי פעולתה של ההסתדרות העובדים הכללית:

1. הקמת מוסדות אשראי (כסף) וקרנות להתיישבות בעיר ובכפר לעזרת הפועלים כגון: חברת סולל בונה 1924 (סללה כבישים בהתחלה ולאחר מכן הפכה לחברת בניה), בנק הפועלים, משאן – זוהי בעצם לשכת סעד הסתדרותית (עוזרים לבעלי מצוקה)
2. הקמת חברת העובדים שהיא המסגרת המשפטית והכלכלית של כל המפעלים השיתופיים והקואפרטיים (גוף שיתופי), פעל בתחומים: פיתוח, תרבות וחינוך בקרב ציבור הפועלים, ע”י ייעוד מערכת חינוך מיוחדת לפועלים. והוצאות ספרם כמו: ספריית הפועלים, עם עובד, הקיבוץ המאוחד וכו’.
3. דאגה לנוער – הוקמו תנועות נוער הסתדרותיות.
4. קליטת עולים ויישובם בעיר ובכפר.
5. פעלה להיווצרות מוסדות לעזרה הדדית בין הפועלים כגון: קופת חולים כללית, הסנה וכו’.
6. ההסתדרות עודדה ויזמה עבודה עברית והיא קיבלה עבודות מן המחלקה לעבודות ציבוריות וחילקה אותם לפועלים העבריים.

חשיבותה של ההסתדרות באה לידי ביטוי בתחומים הבאים:

1. גיבוש חברתי ואידיאולוגי של מחנה הפועלים.
2. תרומה ליצירת לאומיות של היישוב כולו (פטריוטיות, אחווה)
3. במישור החברתי דאגה לפועל
4. במישור התרבותי, התרבות העברית (ספרים)
5. במישור הלאומי קליטת עליה
6. במישור הביטחוני ארגון “הגנה” היה כפוף להסתדרות
7. במישור האידיאולוגי הקמת חברת עובדים (גוף שמייצג עובדים)
8. במישור המנהיגותי ראשי ההסתדרות היו גם מנהיגם הפוליטיים של היישוב

גדוד העבודה
מטרות גדוד העבודה

1. ליצור מסגרת שיתופית כללית של העובדים העיבריים בארץ ישראל ולשלב בין בניין הארץ לבין חיי שיתוף.

כדי להתקבל כחבר בגדוד העבודה נדרשו מהחלוצים התכונות הבאות:
א) מחוייבות אישית
ב) עבודה למען פיתוח הארץ
ג) קליטת עליה
ד) הסכמה לחיים שיוויוניים
ה) נכונות להגנה עיברית על היישובים
חברי גדוד העבודה עסקו בסלילת כבישים ומסילות ברזלת בעבודות בניין, בחציבה ובייבוש ביצות.

תנאי החיים:
הם חיו במחנות אוהלים במסגרת שיתופית ויצאו לעבודה כ”פלוגות”. העבודות שקיבלו כללו שיפוץ ההריסות בספר גלעדי, סלילת מסילת הברזל מראש העין לפתח תקווה והקמת בית אלמין בנגב לבקשת הבריטים.
גדוד העבודה התקיים 6 שנים הוא החל בעשרות בודדות של חברים ובתקופת הזוהר מנה כ 700 חברים. רבים הצטרפו אלוי ואחר כך עזבו אותו. סה”כ היו בגדוד העבודה כ 2000 חברים. הגדוד התפלג על רקע ויכוחים אידיאולוגיים קשים ב 1926.

תרומתו והשפעתו של גדוד העבודה:
1. תרם להתיישבות בעמק יזרעאל
2. בגדוד העבודה נולד רעיון הקיבוץ (הקבוצה הגדולה) שהביא בשלב מאוחר יותר להקמת סולל בונה 1924
3. אנשי גדוד העבודה היו גם גרעין לארגון “ההגנה” (יחד עם אנשי השומר) הם הבינו את הצורך בחלוציות צבאית.
4. בין חברי גדוד העבודה הייתה הסכמה בכמה נושאים:
 נושא העבודה העיברית (לא להעסיק ערבים, רק יהודים)
 הלשון העיברית
 רו עיברי בארץ ישראל (עידוד העליה)
 המאבק להאפלה ויצירת כוח מגן חזק (צבאי)

מאורעות תר”פ (1920)
הסיבות לפרוץ המאורעות:
הערבים לא רוצים שתוקם מדינה בארץ ישראל

המסקנות של וועדת החקירה:
יש לצמצם את העליה כי זה מרגיז את הערבים, זה לא רצוי. וגם משום הרברט סמואל היה נציב יהודי שעזר ליהודים והערבים לא אהבו את זה.

מאורעות תרפא (1921)

הגורמים למאורעות:

א. הערבים פחדו מהעליה ומהמדיניות הפרו (בעד) ציונית של ממשלת בריטניה כלפי היהודים, הערבים דורשים מהבריטים לבטל את הקמת הבית הלאומי.
ב. הערבים ניסו להפעיל לחץ על הממשלה הבריטית ע”י פרעות למנוע מימוש הצהרת בלפור, הערבים דורשים הקמת ממשלה ערבית.

מהלך המאורעות:
הערבים פגעו ופרעו בשכונות הדרומיות של ת”א כגון: מנשיה ושכונות נווה שלום, 13 יהודים נרצחו בשכונות, המאורעות התפשטו לעבר יפו, בעזרת המשטרה הערבית פרצו לבית עג’מי ביפו ורצחו 11 יהודים ומשם פשטו לפתח תקווה ורחובות במהלך 5 ימי המאורעות נהרגו 43 יהודים ועשרות נפצעו ביניהם נרצחו הסופר חיים יוסף ברנר ואחדים מחבריו.

משמעות המאורעות ומסקנות על היחסים שבין יהודים ערבים ובריטים

היהודים
הם למדו שאסור להם לסמוך על הבריטים בעינייני ביטחון אלא לסמוך רק על עצמם. כמו כן הבינו כי עליהם לחזק את כוח המגן כדי שיוכלו לעמוד מול התקפות הערבים ולכן הקימו את ההגנה (1921).

הערבים
למדו כי ניתן להפיל לחץ על הבריטים, הוקמו וועדות חקירה לחקירת הפרעות מטעם הבריטים שהחידוש היה שהחלה מגמה אניטי יהודית מצד הבריטים.

בריטים
בריטניה מינתה וועדת חקירה בראשות השופט הייקרפט ופרסמה את מסקנותיה:
1. העליה היהודית היא הגורם לחוסר שקט, והערבים חוששים מנישולם (סילוקם) מעבודתם ומקרקעותיהם.
2. הנציב העליון הטיל קנסות על הפורעים והגביל את העליה היהודית והכחיש כי הבריטים רוצים לעזור ליהודים בהקמת בית לאומי.

הספר הלבן

הספר הלבן זהו ספר שנכתב בעקבות דוח של וועדת חקירה שהגיעה לארץ ישראל בכל פעם שהיו פרעות בין ערבים ליהודים. הספר נקרא כך מכיוון שכך נהגו הבריטים לפרסם דוחות חקירה – בתוך ספרים לבנים. הספר הלבן הראשון נכתב בעקבות פרעות תרפ”א (1921) הוא נקרא על שמו של צ’רצ’יל – שר המושבות הבריטי והוגש בשנת 1922.

המסקנות שנכתבו בספר הלבן:
1. המתיחות בין ערבים ליהודים נובעת מפירוש מוטעה שהעניקו הערבים להצהרת בלפור. אין הכוונה שארץ יראל תהפוך לבית לאומי, אלא בית לאומי יוקם בארץ ישראל. (לא כל ארץ ישראל תהיה בית לאומי, רק חלק)
2. יש לאשר ליהודים לפעול על פי הצהרת בלפור
3. העליה תמשך רק על פי כושר הקליטה הכלכלי
4. עבר הירדן הופרד מארץ ישראל ונמסר לעבדללה.

התגובות לספר הלבן
1. היהודים
ההנהלה הציונית התקשתה לקבל את הספר הלבן אך בכל זאת קיבלה אותו כי הבינה שדחיית ההצעות יכול לגרום להצעות גרועות יותר והיה חשש שדחיית הספר תעכב את הבאות כתב המנדט לאישור חבר הלאומים.
2. הערבים
הבינו כי מאורעות דמים מהווים סיבה להפסקת עליה יהודית וזו הדרך להשפיע על מעצבי המדינות הבריטית.

הספר הלבן מול המנדט
לאחר פרסום הספר הלבן אישר חבר הלאומים את המנדט הבריטי בארץ ישראל, בעל המנדט יהיה אחראי לכך שהארץ תיושב בתנאים מדיניים כלכליים שיבטיחו את הקמת הבית הלאומי בארץ ישראל.

* לאחר פרסום הספר הלבן הראשון בין השנים 1922-1928 שרר בארץ שקט יחסי והגורם העיקרי היה ידו הקשה של הנציב הלורד פלומר שלא איפשר לשום גורם להרים ראש, בשנת 1929 פרצו מאורעות תרפ”ט
מאורעות תרפ”ט (1929)

הגורמים לפרוץ המאורעות
1. הכותל המערבי קדוש למוסלמים וליהודים, והמוסלמים חששו מבעלות יהודית על הכותל והצליחו להשיג הבטחה מהשלטון הותומני שהיהודים יהיו ראשיים לבקר בכותל המערבי ולהתפלל , אך יהיו מנועים מלהביא למקום ספסלים ומחיצה (כדי להפריד בין נשים לגברים כמקובל).
החוגים הלאומניים מבין היהודים ראו באיסור הזה השפלה לאומית ה”סטטוסקוו” (מצב קבוע) נשמר על לערב יום הכיפורים 1928 כאשר הבריטים הסירו מחיצות שהביאו היהודים, מעשה זה עורר את זעמם של החוגים הלאומניים ומנגד הריעו הערבים קול צעקה שהיהודים עומדים להשטלת על הר הבית, והערבים הסיתו למלחמת קודש.
2. תחרות פנימים בקרב ההנהגה הערבית בארץ ישראל בין משפחת חוסייני למשפחת נאשיבי על מוסדות השלטון הערבי היא שהגביה את ההסתה הדתית, האנטי יהודית בעיקר סביב השתלטות היהודים על הר הבית.
3. ההסתה הדתית של המופתי (=ראש הדת, כמו הרב הראשי) חאג’ אמי אל חוסייני שחש שאינו מצליח לרכז סביבו את הערבים למאבק לאומי. ולכן החל להסית את הערבים למאבק לאומי במגמה לאחד את כולם סביב נושא ירושלים והמקומות הקדושים.
4. העליה ה- 4 שבה הגיעו למעלה מ 86,000 עולים שימשה גורם מדרבן לפעולות ערביות.
5. חילופי נציגים – הנציב העליון הבריטי החדש ג’ון צ’נסלור שהיה בעל דעות פרו ערביות ברורות והתנגד להצהרת בלפור, חיזק את הערבים.

מהלך האירועים
באוגוסט 1929 ט’ באב תרפ”ט הגיע המתח לשיאו בתעמולה מוסלמית שצעקה להצלת מקומות הקדושים לאיסלם ומולם חברי בית”ר (ברית יוסף תרומפלדור, תנועת הנוער של הרויזיוניסטים ואחר כך של תנועת החירות) בירושלים שהניפו דגל ברחבת הכותל ומול משרדי ההנהלה הציונית. ביום ו’ 23 באוגוסט פרצו המאורעות. את המאורעות איפיין קו אחיד: המון ערבי מוסת היה מתנפל על שכונות יהודיות בערים המעורבות או על יישובים מבודדים, רוצח ובוזז מכל הבא ליד. המאורעות נמשכו 8 ימים (יותר מאשר מאורעות תרפ”א). חברי ה”הגנה” הגנו על התושבים בחלק מן היישובים המותקפים. כאשר הותקפו יישובים קטנים וחלק מתושביהם נרצחו, עזבו התושבים את המקום, והיישובים התרוקנו מיושביהם. כך אירע ביישובים מוצא, הרטוב, באר טוביה וחולדה.
בימי המאורעות הללו נרצחו 133 יהודים ונפצעו 339. ומסיבה זו גם חדלה להתקיים קהילה יהודים בחברון.

הספר הלבן השני

הרקע
בעקבות מאורעות תרפ”ט, מינתה בריטניה ועדת חקירה בשם ועדת “שאו” על שם היושב בראשה. לאחר פרסום המלצות ועדת שאו ולאחר דוח סימפסון שר המושבות הבריטי פרסם עוד ספר לבן.

תוכן הספר הלבן
1. לבריטים יש מחוייבות כפולה: לערבים וליהודים
2. יש להקים מועצה מחוקקת בה יישבו ערבים ויהודים על פי חלקם היחסי באוכלוסיה
3. יש להגביל את העלייה היהודית אם היא פוגעת בפרנסת הערבים – עליה על פי כושר הקליטה הכלכלי.
4. לא נותרו אדמות פנויות שאפשר למסור לעולים למטרות התיישבות חקלאית ויש העדפת פיתוח הכפר העיברי.

התגובות לספר הלבן
1. ד”ר חיים וייצמן התפטר מתפקידו כנשיא ההסתדרות הציונית כמחאה על הספר הלבן של פספילד שפוגע בצורה קשה ביישוב היהודי (חיים וייצמן הוא אדם חשוב, המציא את האצטון).
2. היישוב היהודי דחה את הספר הלבן והכריז כי לא יישתף פעולה.
3. חלק מהבריטים טענו כי הספר הלבן נוגד את הצהרת בלפור ולכן בריטניה שלחה את אגרת מקדונלד (התנצלות לוייצמן). בריטניה טענה כי היא תישאר נאמנה למנדט (להתחייבויותיה במנדט) וכי תמשיך להקל על העלייה היהודית, תעודד התיישבות צפופה של יהודים וכי הערבים אליהם התכוון הספר הלבן הם ערבים שיוכיחו כי נלקחו מהם אדמות לטובת היהודים.
האיגרת הייתה ניצחון ליהודים ונתנה אפשרות להמשיך בבניית הבית הלאומי.

הספר הלבן מול כתב המנדט
הספר הלבן היה מנוגד לכתב המנדט:

הספר הלבן השני טופס המנדט
1. התחייבות ליהודים ולערבים התחייבות בריטית להקים בית לאומי ליהודים בארץ ישראל (התחייבות ליהודים בלבד)
2. צמצום העלייה היהודית בהתאם לכושר הקליטה הכלכלי התחייבות בריטניה להקל על העלייה
3. הגבלת מכירת קרקעות ליהודים ועדיפות לפיתוח הכפר הערבי עידוד התיישבות צפופה של יהודים
4. הקמת מועצה מחוקקת לפי היחס המספרי בין יהודים לערבים עזרה בהתפתחותם של מוסדות שלטון עצמי – יהודים

מאפייני המשטר הטוטליטרי

1. קיימת מפלגה אחת ובראשה מנהיג חזק.
2. המשטר הטוטליטרי שואף לחדור לכל תחומי החיים ולעצב את כל דפוסי הפעולה בחברה, בכלכלה ובתרבות.
3. השליטים הטוטליטריים מטילים פיקוח נוקשה על דעת הקהל ואף מכתיבים אותה באמצעות שיטה מוחלטת על אמצעי תקשורת ההמונים העיתונות, הרדיו והקולנוע, כך הם מונעים זרימה חופשית של מידע לציבור.
4. כל המשטרים הטוטליטריים מפעילים אמצעי טרור פיזי בעזרת משטרה חשאית, המהווה זרוע של השלטון.

האידיאולוגיה הנאצית

היטלר מנהיג המפלגה הנאצית מונה ב 30 בינואר 1933 לקנסלר (ראש ממשלת) גרמניה ע”י פון הינדנבורג, נשיא גרמניה. המפלגה הנאצית היא קיצור שמה של מפלגת הפועלים הגרמנית הלאומית סוציאליסטית. שמה של המפלגה מעיד על תוכנה, הרעיון הוא לאומיות על בסיס שותפות החברה הגרמנית. האידיאולוגיה הנאצית היא בעיקרה תורתו של אדולף היטלר אשר כתב את רעיונותיו. מיום התמנותו לקנצלר הפכה האידיאולוגיה הנאצית לאידיאולוגיה הרשמית של גרמניה. נהוג לכנות את גרמניה בהתאם לאידיאולוגיה שאימצה – גרמניה הנאצית את רעיונותיו העלה היטלר על הכתב בספר “מיין קאמפ” (מאבקי), ספר אותו כתב כשישב בכלא בסוף שנת 1923. הספר עם הכרס שהכיל את דעותיו ורעיונותיו הפך למצע האידיאולוגי של המפלגה הנאצית.

עיקרי האידיאולוגיה הנאצית
1. תורת הגזע – שורשיה של תורת הגזע מונחים מהמאה ה- 19. צ’רלס דרבין (ביולוג) כתב את הספרים מוצא המינים (1859) ומוצא האדם (1871) פיתח את תורת מלחמת הקיום בטבע. לטענתו יצורים וצמחים נאבקים על קיומם, דבר המוליך לברירה וסלקציה הטבעית. החלשים מתים ונכחדים ואילו החזרים שורדים וממשיכים להתקיים בזכות תכונותיהם. בנוסף לדרווין העלו גם חוקרים והוגי דעות נוספים את רעיונותיהם בנושא הגזע. כך למשל המלחין ריכוד ווגנר פרסם ב 1850 את מאמרו “היהודים במוזיקה” שבו טען כי היהודים בהיותם גזע טפיל (חיי על חשבון מישהו אחר) ולא יוצר, אינם מסוגלים לכתוב מוזיקה אלא רק למלמל בבית הכנסת וכי הם מטמאים ביצירתם את האומנות האירופית. הפילוסוף אוויגן דירינג כתב בספרו שהיהודים נתפסו לאורך ההיסטוריה כאויבי הגזעים היוצרים וסופר נוסף בשם סטיוארט צ’מברלין בשנת 1900 כתב בספרו “יסודות המאה ה- 19” על נעלתו של העם הגרמני מול שפלות לעם היהודי. לטענתו ישו היה ערי ולא שמי. ספרו הפך ליסוד האנטישמיות הגזעית הוא טען שהגרמנים חייבים למגר את הרוח היהודים והעם היהודי נחשב לגזע נחות.
את המונח גזע תפס היטלר כקבוצה אתנית (שייך לעם מסוים) העלת קוד גנטי (השתייכות גנטית) המוטבע בדם, תכונה ביולוגית מולדת הקובעת את תכונות האופי של האדם: תכונות פיזיות
תכונות נפשיות
תכונות שכליות
על פי התורה הנאצית טוהר הדם הוא הקובע את איכותו של הגזע ולכן מכאן נוצרה שלילת האנושיות של היהודים.

יהודים נחשבים לתת אדם, טפילים ומזיקים לתרבות, הם שואפים לשלוט בעולם כלכלית ופוליטית, והם רוצים במפלת גרמניה ובהריסתה.
דברי היטלר: “הנציזם רואה בגזע הארי את הגזע הטוב, הנבחר והמוכשר”
לגזע הארי משתייך העם הגרמני, העם של אדונים. הגזע הארי חייב להישאר טהור ועליון להילחם בשאר הגזעים ובעיקר ביהודים. הגזע הארי חייב לשלוט בעולם וזאת יוכל לעשות באמצעות חידוש הרייך לאחר השמדת אויבי הגזע הארי (היהודים).
2. שנאת היהודים
היהודים ראויים שישנאו אותם בשל תכונותיהם הפיזיות והנפשיות.
 התכונות הפיזיות השנואות: לכלוך, אף מעוקם ,ארוך וממדי גף מעוותים.
 תכונות אופי שנואות: תאוות בצע, חמדנות, סטייה מינית.
היהודי מתואר כשטן, חיידק טפיל, תולעת, וככזה הוא רוצה בהרס הגוף הגרמני והאנושי. האדם היהודי מזהם את הדם הגרמני. חוקי הטבע מחייבים חברה בריאה ולכן יש לשנוא את היהודים, הרוצים להרוס ולפורר את האנושיות.
3. מרחב מחייה
במסגרת מלחמת הקיום צריך העם הגרמני להרחיב את שטח המחיה שלו, כמו בטבע כך גם בקרב בני אדם, דרישות הקיום מצריכות תוספת שטחים לרייך הגרמני. מרחב המחיה נמצא במזרח בשטחי פולין וברית המועצות. מרחב המחייה יגדיל את שטחו של הרייך הגרמני והיהודים החיים בשטחים אלא חייבים להיכחד. יש לקונן סדר חדש באירופה המזרחית. אל שטחי המזרח יגיעו הגרמנים ישטלתו על העמים הסלביים והפכו אותם לעבדים. מטרת הסדר החדש להחזיר לגרמניה את השטחים שנלקחו ממנה בחוזה ורסאי, ולהשליט בשטחי המזרח את “עם האדונים” הגרמנים, לסלק את היהודים ולהשתלת על העמים הנחותים.
4. המנהיג הפירר
מנהיג גרמניה הוא אחד – היטלר. הפירר מבטא את רצון העם הגרמני, הוא יורשו של קיסרי גרמניה (מימי הביניים) הוא המחליט היודע ועל כולם להישמע להוראותיו והנחיותיו הפרט אינו חשוב אלא המנהיג הפירר מביע את רצון ההשגחה ולפי כך הוא מנהיג הרייך ה- 3 והוא יהיה מנהיג העולם.
5. לאומיות הפולק הגרמני
העם הגרמני, הפולק קשור ב 3 ערכים משולבים: דם, אדמה ואדם, היהודים אינם חלק מהפולק הגרמני. הגרמנים הפזורים ברחבי אירופה חייבים להתאחד תחת מנהיגותו של הפירר. לאומיות הפולק הגרמני מדגישה את עליונות הארים מול נחיתות היהודים.

גרמניה בשנות ה 30′

בשנים הראשונות לשלטונם של הנאצים (המפלגה הנציונל סוציאליסטית) החלה המפלגה הנאצית ובראשה היטלר לבסס את שלטונם באופן מוחלט. בהדרגה הפכו את גרמניה למדינה טוטליטרית המאופיינת ע”י האידיאולוגיה הנאצית.

תהליך הנאציפיקציה של גרמניה
1933
 פברואר – שרפת בניין הרייכסטאג (הפרלמט, בית הנבחרים)
שבוע לפני הבחירות נשרף הבניין, הגרמנים האשימו את הקומוניסטים בפעולה זו.
מטרתו של היטלר הייתה לנטרל את הפרלמנט הגרמני במטרה להפוך את גרמניה בהדרגה למדינה רודנית/דיקטטורית, ולהעניק לעצמו כמה שיותר סמכויות. המאפיין האידיאולוגי שבא לידי ביטוי בפעולה זו היא שלילת הדמוקרטיה והליברליזם על פי עיקרון זה שוללים הנאצים את זכויות הפרט, את השוויון בפני החוק ואת חופש הדיבור.
 מרץ – חוק ההסמכה וביטול המבנה הפדרטיבי של גרמניה (5 במרץ 1933)
היטלר ביקש לכפות על חברי הפרלמנט הגרמני לקבל את חוק ההסכמה, חוק זה מעביר את סמכויות החקיקה של הפרלמנט לידי המפלגה הנאצית בנוסף לכך הוא הופך את היטלר לשליט יחיד (דיקטטור) ומעניק לו סמכויות רבות כמעט בכל התחומים. היטלר יכול למנות לפטר שופטים ופקידים בכירים. העיקרון האידיאולוגי שבא לידי ביטוי בפעולה זו: הוא עיקרון המנהיגות ופולחן האישיות.
הצו להגנת העם הגרמני
מטרתו של הצו הייתה להגביל את חופש הביטוי והעיתונות וכן לאסור עריכת אסיפות פוליטיות.
 מאי – הוחרמו האיגודים המקצועיים
מאי 1933 הוחרמו האיגודים המקצועיים ומנהיגיהם הוכנסו למחנות ריכוז. במקומם, הוקמה “חזית העבודה הגרמנית”- עושת דבריו של היטלר. כמו כן, הוצאו השביתות אל מחוץ לחוק, מפעלים, חנויות ובתי עסקים חויבו לשלם מסים למדינה.
 יולי – פיזור כל המפלגות והקמת מדינה חד-מפלגתית
מאחר והמשטר הנאצי לא יכול היה לסבול מפלגות מתחרות, החל היטלר להוציא את המפלגות מחוץ לחוק. הראשונים היו הקומוניסטים (לאחר שרפת הרייכסטאג) וב – 7.8.33 פוזרו כל שאר המפלגות. בבחירות של נובמבר 1933, הלכו האנשים לקלפי למעשה כדי לבחור רק במפלגה אחת- המפלגה הנאצית. למעשה, לא נותר לפרט ברירה אלא לבחור במפלגה אחת, וזה נתן לה לגיטימציה לחוקק חוקים שבאו להבליט את הדיקטטורה הנאצית כמו חוקי הגזע, חוק שינוי המבנה הפדראלי של גרמניה ואז פיזור הרייכסטאג. כל המפלגות חוץ מהמפלגה הנציונל סוציאליטית היו מחוץ לחו וכל מי שניסה להקים מפלגה הוטל עליו עונש.
הקמת מחנות ריכוז
נשלחו למחנות ריכוז: קומוניסטים, יהודים, דמוקרטים, מתנגדי המשטר וכל מי שנמצא בשולי החברה ופוגע בגזע הארי כגון כמרים הומואים. אלו מחנות בפיקוח ה- S.S ומטרתם לבודד את מתנגדי הנאציזם. מחנה דכאו בבווריה היה הראשון בגרמניה ב- 1933.
 אוקטובר – פרישה מחבר הלאומים
אוקטובר 1933, הודיע היטלר כי גרמניה פורשת מחבר הלאומים ומוציאה עצמה מועידת פירוק הנשק. הוא הצדיק את צעדו בכך שננקט כלפי גרמניה חוסר שוויון ועוינות בענייני חימוש (פירוק החימוש). פרישת גרמניה מחבר הלאומים הראתה על כוונותיו האמיתיות של היטלר לחמש את גרמניה ולהתעלם מחוזה ורסאי.

1934
 ינואר – איחוד הרייך וביטול המדינות הקטנות
ינואר 1934, נחקק “חוק שיקום הרייך” שהוא למעשה המשכו של “חוק ההסמכה”. חוק זה מבטל את הפרלמנטים של מדינות גרמניה (המדינות- הפדרציות כבר בוטלו בשלב הקודם ב”חוק ההסמכה”). המדינות הפכו, כאמור, לאזורים מנהליים כשבראשם מושלי הרייך הקשורים לשלטון המרכזי.
חוזה עם פולין
גרמנים רבים תמהו על חתימת החוזה, שכן אף הממשלה הדמוקרטית בימי רפובליקת ויימר, של שטרזמאן, נמנעה מלחתום חוזה עם פולין שהפכה בעקבות חוזה ורסאי למדינה עצמאית בעקבות נסיגת גרמניה משטחי הכיבוש. אולם מטרה אחת הייתה להיטלר: הרחקת פולין מצרפת. ואכן, מיום חתימת החוזה, חל ריחוק בין פולין לצרפת. החוזה עם פולין היה חוזה אי התקפה על פולין (מה שהיה נחוץ מאד גם לפולין).
 יוני – “ליל הסכינים הארוכות”
 אוגוסט – “איחוד המשרות” (נשיאות וקנצלר ומפקד הצבא)
בחודש אוגוסט 1934, נפטר הנשיא הינדנבורג, היטלר ממנה עצמו לפיהרר (מנהיג, נשיא, קנצלר ומפקד הצבא). החיילים חויבו להישבע ישירות להיטלר ובתי המשפט חויבו לפעול ברוח הפיהרר בלבד, ברחבי גרמניה הוקמו בתי משפט מיוחדים שדנו רק במתנגדים למשטר.
נערך משאל עם בו נתבקש העם הגרמני לאשר את צעדי היטלר. 90% אישרו את צעדיו וגרמניה הפכה ממדינת חוק למדינה נטולת זכויות לחירות מדינה טוטליטרית-דיקטטורית.

* בנוסף בשנתיים הנ”ל: בניית מדינת משטרה חשאית, שטיפת מוח תעמולתית, גיוס כלל הציבור לטובת המשטר, מעצרים סלקטיביים (של כל מי שלא עומד בקריטריונים), חיסול כל האופוזיציה (מתנגדים לממשל).

1935
 ינואר – דחיית חוזה ורסאיי
גרמניה מודיעה רשמית על דחיית חלקיו הצבאיים של חוזה ורסאיי. חבל הסאאר חוזר (במשעל עם לגרמניה). החזרה לגרמניה. לפי הסכם ורסאי חבל הסאר היה בפיקוח בינלאומי כ- 15 שנה. ינואר 1935, במלאת 15 שנה לפיקוח הבינלאומי על הסאר, נערך משאל עם בחסות חבר הלאומים. 90% מהמצביעים רצו בהחזרתו לגרמניה.

 חקיקת חוגי הגזע – נירנברג

1936
 מרץ – בחירות כלליות
99% מהקולות היו לנאצים.
 מאי – כוחות גרמניים הכנסים לאזור המפורז בחבל הריינוס
כבישה מחדש
 אוגוסט – המשחקים האולימפיים בברלין
שטיפת מוח, הכרזת כוח

1937
השלמת הנאציפיקציה, המטכ”ל מגיש תוכנית סודית של מלחמה באירופה על פי יוזמה גרמנית. היטלר פונה למדיניות חוץ אגרסיבית, עד פרוף המלחמה בספטמבר 1939.

 מלחמתו באבטלה
א. תוכנית 4 השנים לפי התוכנית החלו ליזום עבודות ציבוריות כגון: סלילת כבישים מהירים ובניית מבנים.
ב. גיוס חובה היטלר הכריז על גיוס חובה לצבא, מעשה שמנוגד לחוזה ורסאי אך תרם לצמצום מספר המובטלים.
ג. חימוש הממשלה מחלה במדיניות חימוש שנועדה לקלוט פועלים רבים בתעשיות הביטחוניות וגם זה נוגד את חוזה ורסאיי
ד. אולימפיאדת ברלין עבודות הבניה שבוצעו לקראת האולימפידה של 1936 בברלין תרמו לצמצום בעיית הכלכלה.

המדיניות הנאצית כלפי היהודים

יעדי המדיניות הנאצית כלפי היהודים

1. בידוד היהודים – הנאצים רצו להוציא את היהודים ממעגלי החיים השונים שבהם היו משולבים. היעד העיקרי היא בידודם מהתרבות הגרמנית ומהחברה הגרמנית תוך השפלתם וביזויים.
2. סילוק היהודים מגרמניה – הנאצים רצו ביציאתם המהירה של היהודים מגרמניה. יעד זה התחזק עם הפצת התעמולה הגזענית רבויית השנאה ליהודים.

הצעדים שננקטו נגד היהודים (1933-1939)
1933
 1 באפריל – חרם כלכלי
בראשון לאפריל 1939 התקיים יום החרם. ביום זה פשטו פלוגות של בריונים אנשי הס”ס על בתי עסק יהודים, חיבלו בציוד ובסחורה, פרעו בשכונות יהודיות והכו יהודים. משמרות של אנשי ס”ס הוצבו מחוץ לחנויות של יהודים ומנעו כניסת לקוחות גרמנים. כמו כן להמשיך בחרם הכלכלי על היהודים.
יהודים רבים בגרמניה התפרנסו ממסחר והחרם הכלכלי היה אמור למוטט את הקהילה היהודים כולה. מטרת הנאצים בשלב זה הייתה לבודד את היהודים מבחינה חברתית, להבדילם מן הגרמנים ולאלצם להגר מגרמניה.
* תגובת העולם הייתה מיידית – מדינות רבות כמו הולנד, צרפת, בלגיה, בריטניה וארה”ב הודיעו על הטלת חרם כלכלי על גרמניה. הנאצים שנדהמו מעצמת התגובה העולמית הפסיקו את החרם הכלכלי על היהודים באותו יום.

 אוגוסט הסכם “העברה” טרנספר
 ספטמבר – הקמת נציגות ארצית של יהודי גרמניה

1934
 העפלה לארץ ישראל

1935
 5 בספטמבר – חוקי נרנברג
חקיקה – הנאצים ראו בחוקי הרייך אמצעי נוסף להשריש את מדיניותם. החקיקה האנטי יהודית נועדה ליצור תשתית (בסיס) משפטית וחוקית במטרה לבודד את היהודים חברתית ומשפטית, להשפילם ולרמוס את כבודם כציבור וכקהילה. בין השנים 1933-1938 חוקקו הנאצים למעלה מ 180 חוקים אנטי יהודים לדוגמא: החוק בדבר החזרת הפקידות המקצועית על כנה (7.4.33).
מטרות החוק:
א. לנשל מהשירות הציבורי והממשלתי את כל אלה שזוהו עם הממשל הויימרי גם כאלה שאינם יהודים. היטלר פעל להוציא מתפקידם בכירים ועמדות מפתח את אלה שסומנו כבלתי ראויים לאמון.
ב. אוייש תפקידים ציבוריים ע”י ארים. החלפת יהודים במשרות הציבוריות והממשלתיות בארים גרמנים – פתרון גם לבעיית האבטלה.

חוקי נירנברג (15 בספטמבר 1935)
מטרת החוקים:
1. לבודד באופן חוקי את היהודים בגרמניה מיתר האזרחים
2. להשפיל את היהודים ולהציגם באור שלילי
3. למנוע מהיהודים אפשרות חוקית להתגייס לצבא

תוכנם של חוקי נירנברג:
בספטמבר 1935 התכנסה ועידת המפלגה הנאצית בעיר נירנבר וניסחה את חוקי נירנברג כחוק אנטי יהודי ששינתה לחלוטין את מעמדם של יהודי גרמניה כאזרחים, וקבעה את הפרדתו של הגזע היהודי מהגזע הארי, הגזענות הפכה לחוק מדינה שמנע מהיהודים את האפשרות להתגונן מפני האנטישמיות באמצעים משפטיים. האמנציפציה בוטלה לחלוטין. החוקה קבעה שאזרחותם הגרמנית של היהודים נשללת מהם ושמעמדם הוא של נתינים משוללי כל זכויות אזרחיות או מדיניות, כולל זכותם להגנה משפטית.
דוגמאות:
א. חוק האזרחות:
החוק קובע כי רק לבעלי הדם הגרמני יינתן אזרחות גרמנית וכי רק הם יהיו זכאים לזכויות פוליטיות מלאות. בסעיף זה נוצרה ההפרדה בין “אזרח” לבין “נתין” (תושב שגר במדינה ואין לא זכויות). חוק אזרחות הרייך מיום ספטמבר 1935: הרייכסטאג החליט פה אחד על החוק הבא:
1. נתין המדינה הוא הגרמני ולכן הוא במיוחד מחויב כלפיו.
2. אזרח הרייך הוא רק אותו נתין המדינה בעל דם גרמני או בעל דם קרוב לו המוכיח ע”י התנהגותו שהוא נכון וראוי לשרת בנאמנות את העם הגרמני והרייך…
ב. החוק להגנת העם הגרמני והכבוד הגרמני:
החוק קבע : 1. איסור על נישואים בין יהודים לגרמנים ואף ביטול נישואים קיימים.
2. איסור על קיום יחסי מין עם יהודים
3. איסור על היהודים להעסיק עוזרות בית שהן מתחת לגיל 45 כדי למנוע את עליונות היהודים על הגרמנים
4. איסור על הנפת דגל גרמניה או עשיית שימוש בצבעיו ע”י יהודים כדי שלא לטמאו.
* תקנה מיוחדת שהוצעה ביום 14 בנובמבר 1935 קבעה מיהו יהודי:
כל מי ששלושה מאבותיו (3 דורות) היו יהודים. יהודים נחשבים בני תערובת, כלומר:
– גרמנים שבעבר המשפחתי שלהם היו יהודים.
– בני התערובת סופגו לדרגות (3/4 יהודי, חצי יהודי) בהתאם לקשר הדם היהודי במשפחה

ההשלכות והמשמעויות של חוקי נירנברג
1. כסות משפטית ביחס החוקי כלפי היהודים
על פי המצב המשפטי החדש בגרמניה הרי שליהודים אין כל יכולת להגן על עצמם. מאחר שהם אינם אזרחי גרמניה. במילים אחרות דמם של היהודים הוא הפקר
2. היהודים כעם
ציבור נבדל ונפרד על פי דתו. הגרמנים בודדו את היהודים מיתר אזרחי הרייך. משנת 1938 יסומנו היהודים בבגדיהם ובתעודותיהם. למשל: בבגדים ע”י טלאי צהוב, מוסיפים את השם שרה לנשים וישראל לגברים ואת האות J.
3. שלב נוסף
זהו שלב נוסף לקראת הפגיעה הפיזית ביהודים, בשלב הראשון רצו הגרמנים לבודד את היהודים על בסיס דתי בהתאם לתורת הגזע (טלאי, ת.ז) בשלב הבא יפעלו הגרמנים לבידודם הפיזי. החל משנת 1939 ירוכזו היהודים בגטאות
4. פעילות גלויה
ללא כל חשש מתגובת העולם החופשי. היטלר האריך נכון כי העולם לא יגיב לפעולותיו נגד היהודים.
1937
 תהליך האריזציה
פירוש המושג אריזציה הוא העברת הרכוש ששייך ליהודים לידי הגרמנים. תהליך האריזציה היה בעיקר בשנים 1937-1938 ומטרתו הייתה להמשיך את תהליך בידודם של יהודי גרמניה, לנשלם מרכושם להשפילם ולסלקם מגרמניה.
תהליך האריזציה:
1. הפקעת (החרמה) של בתי עסק השייכים ליהודים
2. שלילת רשיונות עבודה מעורכי דין יהודים והרחקת יהודים ממקומות עבודתם כשלב נוסף לניתוקם מחיי הכלכלה בגרמניה.
3. כל יהודי נדרש להצהיר על רכוש שמעל 5000 מארק (בשביל לדעת מה להחרים)
4. עד סוף שנת 1935 השתלטו הגרמנים על כל עסקי היהודים ורכושם (היהודים אולצו למכור את רכושם תמורת שטרות מכר שבפועל לא היו חוקיים והסכום הנקוב בהם היה כמעט אפסי יחסית לערך האמיתי)

החרפת תהליך האריזציה וההשפלה:
עם התחזקות כוחו של היטלר בשנת 1938 חלה החרפה ביחסם של הנאצים ליהודים. בשנה זו סיפח היטלר את אוסטריה לגרמניה. והוא בהכנותיו לכיבוש צ’כוסלובקיה. עליית כוחו של היטלר אפשרה לנאצים להחריף את צעדיהם כלפי היהודים:
1. גירוש יהודים מגרמניה (מה שמתברר אחר כך לטובת היהודים)
2. כליאת יהודים במחנות ריכוז והפעלת אלימות כלפיהם
3. שלילת רשיונות עבודה מרופאים יהודיים
4. היהודים נדרשו להוסיף לשמם את הכינוי שרה או ישראל בכל מסמך ולהטביע בדרכון את האות J
5. נאסר על היהודים לגדל כלבים
6. נאסר על היהודים להיכנס לגנים ציבוריים, למופעי בידור, לחנויות או לבתי מלון שנועדו לגרמנים בלבד
7. הנסיעה ברכבת הותרה ליהודים בקרונות מסומנים בלבד

1938
 החרפת יחס הנאצים ליהודי גרמניה
 9 בנובמבר – “ליל הבדולח”
באוקטובר 1938 הכריזו הנאצים על גירושם של כ17000 יהודי גרמניה שאזרחותם פולנית, אל שטח פולין. היהודים הועברו אל הגבול אך ממשלת פולין סירבה לקבלם, והיהודים שהו בשטח ההפקר שבין 2 המדינות במשך החורף ללא מזון ללא מים וללא קורת גג. יהודי פולין ניסו לתמוך במגורשים אך רובם מתו בתנאים הקשים.
סטודנט יהודי בשם הרשל גרינשפן שהוריו היו בין המגורשים התנקש בחייו של יועץ השגרירות הגרמנית בצרפת. בתגובה להתנקשות נערך ב- 9 לנובמבר 1938 פוגרום נקמה של המשטרה ביהודי ברלין ולראשונה נחשפו יהודי גרמניה לאלימות ולסכנת חיים.
במהלך הפוגרום התנפלו הפורעים על בתי יהודים, הכו אלפי יהודים הרגו עשרות יהודים, שרפו והרסו 267 בתי כנסת, בתי ספר וחנויות.
הרסו כ- 7500 בתי עסק ואסרו למעלה מ 30,000 יהודים למחנות ריכוז. הפוגרום כונה “ליל הבדולח” משום צליל ריסוק הזכוכיות בחלונות הראווה של חנויות היהודים.
לאחר הפוגרום דרשה ממשלת גרמניה מהיהודים לשלם לה קנס על סך מיליארד מארק בגלל הרצח בשגרירות גרמניה בפריס, ואת נזקיהם נדרשו היהודים לתקן בעצמם. מטרת הנאצים הייתה לזרז את הגירתם של היהודים מגרמניה ואת נישולם מרכושם.

משמעויות הנובעות מ”ליל הבדולח”
1) עליית מדרגה משלב של אלימות מילולית אנטי יהודית לשלב של אלימות פיסית. הנאצים המשיכו להכות לפגוע ולרצוח את היהודים עד תום המלחמה, ליל הבדולח היה יריית הפתיחה, דמם של היהודים הפך הפקר.
2) הפוגרומים זירזו את בריחת יהודי גרמניה. הרכוש היהודי הרב שהשאירו הבורחים נגזל ע”י הנאצים.
3) חיזוק תהליך האריזציה – סילוקם של היהודים מחיי הכלכלה הגרמנית.
4) העולם המשיך בשתיקתו, הנאצים הבינו כי ניתן להמשיך ולפגוע ביהודים מבלי לחשוש מתגובת העולם החופשי.

1939
 מסעה של האוניה “סנט לואיס”

* בשנים 1934 – 1933 עדיין נמנע היטלר מלחשוף את כוונותיו האמיתיות בעניין הכיבושים שרצה לבצע באירופה משום שחשש מדעת קהל שלילית מצד מדינות אירופה כלפי שלטונו ולכן ע”י כך הוא הצליח להגשים את מטרותיו באין מפריע.

מטרות מדיניות החוף של היטלר (גרמניה)

היטלר הציב לעצמו 3 מטרות עיקריות במדיניות החוץ שלו, כדי להוציא לפועל את תפיסות היסוד והיעדים הארוכי טווח שכבר הוגדרו בספרו “מיין קאמף) – הקמת סדר עולמי חדש בשליטת הגזע הארי:
1) ביטול חוזה ורסאי – על כל סעיפיו לרבות החזרת שטחים שנלקחו מגרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה כגון: אלזס ולורן, חבל הסאר, העיר דנציג והשטחים שקמה עליהם פולין החדשה.
2) הרחבת גבולות גרמניה – כך שיקיפו את כל קיבוצי הגרמנים במרכז אירופה. (הכוונה היא שבכל מקום שמדברים גרמנית היא תהיה שייכת לגרמניה).
3) התפשטות מזרחה על מנת לבנות את “מרחב המחייה” הנחוץ לגזע האי במזרח אירופה. היטלר רצה שגרמניה תתפשט ושבו יחיו כל בני הגזע הארי. כדי להישתלט על “מרחב המחייה” החל היטלר ביישומה של מדיניות החוץ התוקפנית וכבש את צ’כוסלובקיה ואחר כך את פולין בשנת 1941 פלש לברית המועצות. בספרו שכתב בכלא קבע כי גרמניה מוכרחה להיות מעצמה עולמית, אחרת לא תהיה גרמניה כלל.

הנימוקים שנתן היטלר לצעדיו:
1) כל מה שאני עושה זה למטרות השלום
2) מבחינה טקטית הציג היטלר את עצמו כרודף שלום, השואף להכרה בינלאומית ומוכן למשא ומתן. עם זאת לא היסס לנקוט בשיטה של איומים ולשלב אותם בצעדי פתע וביוזמות בינלאומיות, שאילצו את המעצמות האחרות להגיב בהתאם. שיטה זו הצליחה מעל ומעבר למשוער: היטלר ניצל עד תום את פייסנות המערב, הוא נבנה מעליית כוחו של הפאשיזם (איטליה) בעולם והוא מבצר את מעמדו, ומוכיח למתנגדיו שהם נכנעים לתביעותיו. חולשת חבר הלאומים, משברים כלכליים, הרקע עם ברית המועצות ובדלנותה של ארצות הברית הקלו על היטלר את מלאכת ההתפשטות.

מדיניות החוץ של גרמניה

היטלר מנהל מדיניות תוקפנית:
1) בתפקידו כקנצלר גרמניה יזם היטלר את פרישת גרמניה מחבר הלאומים (1933),וזאת לאחר שוועידה בינלאומית, שהתכנסה בז’נבה סירבה לבטל הגבלות החימוש שהוטלו על גרמניה בוורסאי.
2) החזרת חבל הסאר זיכתה את היטלר בהישג מדיני נוסף. חבל זה העשיר במכרות ברזל ופחם, נמסר בחוזה ורסאי לניהול חבר הלאומים לתקופה של 15 שנים (1935).
3) מתוך תחושת ביטחון מיהר להודיע בפומבי על חימוש גרמניה (אביב 1935) צעד זה היה הפרה של חוזה ורסאי, שהטיל הגבלות על גודל צבאה של גרמניה ועל סוגי הנשק המותרים, היטלר החל בגיוס חיילים לצבא, הנהיג שירות חובה למשך שנה, וכעבור זמן קצר האריכו לשנתיים, כמובן החל בהקמת חיל אוויר וצי.
4) תוך הפרה בוטה של חוזה ורסאי נכנסו שלושה גדודי חיל רגלים גרמני לחבל הרייך המופרז (מרס 1936). יועציו הצבאיים של היטלר הזהירו אותו מצעד קיצוני זה, אך הוא טען כי ישיג את הכוחות מחבל הריין אם צרפת תשלח כוח צבאי. אולם צרפת לא שלחה כוח צבאי. מתגובה זו החל היטלר להקים ביצורים בחבל הריין.
5) על פי הסכם בין גרמניה לאוסטריה הכירה גרמניה באוסטריה והתחייבה לכבד את עצמאותה ובתמורה הסכימה ממשלת אוסטריה להכיר במפלגה הנאצית (יולי 1936).
6) איטליה וגרמניה הידקו את קשריהן וחתמו על ברית “ציר רומא – ברלין” שכוונה נגד המדינות הדמוקרטיות ( 1 בנובמבר 1936.
7) באותו חודש חתמו גרמניה ויפן כנגד סכנת הקומוניזם, “ברית האנטי קומינטרן”, לאחר שנה הצטרפה גם איטליה לברית זו.
8) היטלר ביקש ליישם במדיניות החוץ שלו את עקרון “מרחב המחייה” לשם כך התכוון לכבוש אזורים במזרח אירופה וליישב בהם תושבים גרמניים במקום התושבים שחיו באזורים הללו.
9) לאחר שנכשל ניסיון הפיכה של הנאצים באוסטריה, זימן אליו היטל את קנצל אוסטריה, קורט פון שושניג, ואילץ אותו לחתום על ויתורים שונים ובין השאר למנות נאצי לשר הפנים (פברואר 1938).
כחודש לאחר מכן (13 המרץ 1938) פלשו כוחות גרמניה לאוסטריה ותוך שעות ספורות כבשו אותה ללא התנגדות. אוסטריה הריבונית נעלמה ושטחיה סופחו לגרמניה. פעולת הסיפוח הזאת נקראת בגרמנית אנשלוס, הסיפוח בוצע בניגוד לאיסור שהטיל חוזה ורסאי על איחוד בין גרמניה לאוסטריה.
10) חמישה שבועות לאחר הפלישה לאוסטריה הורה היטלר להכין את תכנית הפלישה לצ’כוסלובקיה.
11) המשבר ביחסי גרמניה צ’כוסלובקיה החריף, מכיוון שממשלת צ’כוסלובקיה התנגדה לעריכת משאל העם, היטלר איים על הריבונות הצ’כית ודרש שהחבל יעבור לשליטתו מיד וללא משאל עם ואיים כי אם לא כן – ייפתח במלחמה, באווירה זו התכנסה ועידת מינכן, ועידה שנועדה לחפש פתרון למשבר: השתתפו בה היטלר, מוסליני, צ’מברליין ודלדייה (29 בספטמבר 1938).
כעבור חצי שנה פלש צבא גרמניה לצ’כוסלובקיה וכבש אותה ( מרץ 1939).
12) המדיניות הפייסנית של צ’מברלין נכשלה היא נשענה על התפיסה המוטעית, שלפיה נועדו צעדיו של היטלר רק לתיקון העוולות שנעשו לגרמניה בהסכם ורסאי ולתיקון הקיפוח הטריטוריאלי של איטליה לאחר מלחמת העולם הראשונה.

הצעדים שנקט היטלר מ 1933 עד 1939

השנה השלב מטרתו/משמעותו תגובות המערב
1933 פרישת גרמניה מוועדת פירוק הנשק וחבר הלאומים 1. התפטרות מהוועדה תאפשר יצור נשק ללא הגבלה וללא פיקוח
2. הפרישה מחבר הלאומים תאפשר חופש בכל ההחלטות שהוא יקבל אין תגובה
1934 הסכם אי התקפה בין גרמניה לפולין ההסכם ימנע התקפה על פולין אין תגובה (ההסכם היה חשאי)
1935 החזרת חבל הסאר לגרמניה הגדלת מרחב המחייה, חיזוק הכלכלה (חבל הסאר עשיר באוצרות טבע) ההחזרה ע”פ חוזה ורסאי.
לאחר משאל עם לכן לא צפויה כל התנגדות
1935 ביטול חוזה ורסאי הסרת הפיקוח על תחמושת גרמניה אין תגובה
1935 הסכם ימי עם בריטניה הגדלת הצי הימי של גרמניה (הטעיית המערב) בריטניה חשבה שבכך היא פותחת דף חדש ביחסיה עם גרמניה
1936 פלישת צבא גרמניה לחבל הריינוס המופרז הגדלת מרחב המחייה. הצבא הגרמני מתחזר צרפת לא הגיבה, שתקה. בריטניה הסתפקה במחאה בולטת – חולשת המערב. כי העם הצרפתי לא רצה מלחמה, אם הייתה יוצאת היה יורד אחוז הקולות.
1936 הסכם עם יפן, האנטי קומונוטרן. ברית זו כנגד הקומוניזם. איום על ברית המועצות אין תגובה
1937 סיוע למורדים במלחמת האזרחים בספרד 1. הכשרת הצבא הגרמני בלחימה
2. בספרד היו מחצבים שעשויים לסייע לתעשיה הגרמנית מדיניות אי התערבות בספרד
1938 האנשלס (סיפוח אוסטריה) 1. הגדלת “מרחב המחייה”
2. התעצמות כלכלית תעשייתית וצבאית
3. היטלר משתלט על המשאבים של אוסטריה אין תגובה
1938 הסכם מינכן לסיפוח חבל הסודטים לגרמניה (עשיר באוצרות) 1. הגדלת “מרחב המחייה”
2. סיפוח שטחים עצומים ללא לחימה ביוזמתו של צ’מברלין (ראש ממשלת בריטניה) נקבע בהסכם כי חבל הסודטי יעבור לידי גרמניה, חולשת המערב בולטת. בריטניה וצרפת האמינו כי הצליחו למנוע מלחמה עולמית.
1939 הסכם ריבנטרופ – הסכם שמחולק ל 2 מולוטוב – הסכם בין גרמניה לבין ברית המועצות., הסכם גלוי של אי התקפה.
* הסכם סמוי ביניהם שיכבשו את פולין ויחלקו אותה ביניהם. כיבוש פולין מבלי לחשוש ממתקפה רוסית ובכך נטרול המערב. בריטניה וצרפת התחייבו לתת ערבויות בטחוניות לפולין אם תיתקף
1393 פלישת היטלר לפולין תוך שבועיים נכבשה פולין וצבאה הושמד. 1. הגדלת מרחב המחייה
2. פתיחת הדרך לכיבושים נוספים פרוף מלחמת העולם השניה, מלחמה אותה ניסו המערב למנוע כמעט בכל מחיר

מדיניות הפיוס
* תגובה מאופקת, ויתור והתעלמות
5 סיבות למדיניות הפייסנות שנקטו צרפת ובריטניה:
1) אזרחי צרפת הושפעו מאוד מאובדן דור צעירים שלם במלחמת העולם הראשונה ומנהגיהן היו נחושים בדעתם למנוע מלחמה נוספת
2) התנועו הפצפיסטיות במדינות אלו הטיפו ופעלו נגד מלחמה
3) צרפת הבריטני עדיין לא התאוששו מבחינה כלכלית ומדינית והממשלות התחלפו במהירות(אי שקט מדיני)
4) בריטניה סברה כי היא לא ערוכה למלחמה נוספת
5) בכדי לרצות את היטלר ולמנוע סכנת מלחמה (לאחר הקיפוח בחוזה ורסאי) עדיף לנקוט במדיניות פייסנית.
המרד הערבי 1936 – 1939
מאורעות תרצ”ו
הסיבות למרד:
1. התפתחות התנועה הלאומית הפלסטינית והקמתה של ועידה איסלאמית בירושלים בא לידי ביטוי מעורבות המדינות הערביות בנעשה בא”י, לכן, גברה מעורבות האיסלאם בפוליטיקה (להרחיב על המשפחות היריבות)
2. עלייתם של יסודות קיצוניים – צעירים ערביים – משכולים? קראו לפעולות נגד הבריטים והיהודיים. הדור הצעיר נמצא במצוקה – כל הדרך התקדמות בסולם החברתי – פוליטי של מדינות ערב היה חסום בפניהם והציגו את חוסר האונים של המנהיגות הישנה כבגידה בעם הפלסטיני מול השתלטות הציונות על א”י
3. הענקת עצמאות לאומית למדינות ערב השונות לאחר שבמדינות אלה פרצו מהומות כחלק מהמאבק לקבלת עצמאות. מהומות אלו השפיעו על הפלסטינים שקראו לפעול כנגד הממשל בדרך של שביתות ומהומות.
4. בעקבות העלייה ה- 5 הערבים פחדו שהיהודים ישתלטו על הארץ, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה מדינית, במיוחד כאשר נתפסה חבית מלט שבתוכה כמות נשק גדולה, הערבים טענו שזוהי מזימת היהודים להשתלט אל א”י.

מטרות המרד:
מה רצו הערבים להשיג באמצעות המרד?
הוקם ה”ועד הערבי העליון” בראשות המופתי של ירושלים, חאג’ אמין אל חוסייני שהחליט על שביתה על שימלאו את דרישותיהם והן:
1. איסור על עליי יהודית לא”י
2. איסור על העברת קרקעות ליהודים
3. אישור על קיום ממשלה לאומית ובמקומה הקמת ממשלה לפי מספר היחסי של התושבים, כלומר, רוב ערבי.

מהלך המרד:
שלב א’
הערבים הכריזו על שביתה כללית כדי לפגוע בכלכלת היישוב היהודי – שביתה שארכה 175 ימים והיתה תלויה במשק הערבי (הכלכלה היהודית), הערבים לא הגיעו לעבודה בנמל יפו, הנמל הושבת. במקביל, נמשכו מהומות ומאורעות דמים (פרעות ע”י הכנופיות הערביות, כגון” הבערת שדות יהודיים, שריפת יערות, תקיפת אמצעי תחבורה יהודיים וגם פעולות נגד השלטון הבריטי.
הערבים תקפו מסילות ברזל, מחנות צבא ומשטרה. השביתה הגדולה של הערבים הסתיימה בכישלון היות ולא כל הערבים הצטרפו לשביתה, כי לא יכלו להרשות לעצמם להישאר ללא פרנסה, היהודים הרוויחו מכיוון שלמדו להסתדר בכוחות עצמם והעסיקו את היהודים במקום הערבים ששבתו. המשק היהודי נהנה מתנופת צמיחה, לעומת זאת הרבה ערבים הגיעו לסף רעב.
שלב ב’
בעקבות “ועדת פיל” (תוכנית החלוקה לא”י) התחילו הערבים שוב במרד ורצחו את המושל הבריטי בגליל.

מסקנות המרד
מבחינת הערבים:
מי שסבל בעיקר מהמרד היו הערבים כיוון:
* שהשביתה פגעה בפרנסתם
* התיירות פחתה ואין הכנסות
* אין יצוא פרי הדר שיוצא בעבר ע”י הערבים ולכן הפסידו
* הגליית הועד הערבי – בראשו חאג’ אמין אל חוסייני
* ביטול מעמדו של המופתי העומד בראש הדת המוסלמית
* הבריטים מגבירים את הפיקוח על המועצה הערבית העליונה

מבחינת היהודים:
שלילי:
* היהודים לא מוגנים מבחינה פיזית
* ישנו קושי להסתגל ללא הפועלים הערביים
חיובי:
* המשק לומד להסתגל בלי ערבים
* מוקם נמל ת”א
* צמיחה כלכלית
* חוסר תלות בערבים

הסיבות לכישלון המרד
המרד הסתיים ב1939 ונכשל מהסיבות הבאות:
1. הפלחים (כפריים ערביים) התעייפו מהטרור שפגע בהם
2. מדינות ערב לא נתנו תמיכה למרד לא כספית ולא השתתפו בכוח אדם
3. הבריטים הגיבו ביד קשה נגד הערבים
4. היהודים שיתפו פעולה עם הבריטים נגד פעולות הטרור של הערבים

תוצאות המרד:
1. הערבים לא הצליחו לבחור במנהיגות מוסכמת על כולם
2. הבריטים שפחדו מתגובת הערבים חזרו בהם מתוכנית החלוקה שהופיע בוועדת פיל. וועדה זו קבעה שיש לחלק את א”י ל- 2 מדינות עצמאיות ערבית ויהודית.
3. נוצר שיתוף פעולה בין יהודים לדרוזים כנגד הערבים

הפעולות שנקטו הבריטים לדיכוי המרד הערבי:
בתחילה גילו הבריטים יחס סובלני מתוך תקווה שהמאורעות יחלקו.
בשלב השני הבריטים החריפו את צעדיהם נגד הערבים, התחזק שיתוף הפעולה בין הבריטים ליהודים. כמו כן הבריטים פירקו את “הועד הערבי העליון” והמופתי, חאג’ אמין אל חוסייני, הודח מתפקידו.
הבריטים הצליחו לחסל את הכנופיות הערביות.
מצד שני – הבריטים הקטינו את מכסת רשיונות העליה, שערי הארץ ננעלו בפני ספינות מעפילים ומנעו את כניסתם ע”י הקמת תחנות מעקב בחופים.
הם החליפו את הנציב הפרו-ציוני ווקופ בנציב פרו-ערבי מקמייקל שהאמין ששיתוף פעולה עם הערבים חיוני לאינטרס של בריטניה באיזור. הבריטים ממנים את וועדת פיל

וועדת פיל
הבריטים שלחו לארץ את וועדת פיל שמטרותיה היו:
1. לבדוק את הגורמים למרד
2. לבדוק כיצד מבצעת בריטניה את התחייבויותיה במנדט ביחס ליהודים וערבים
3. להמליץ על פתרונות שימנעו פרעות בעתיד
מסקנות הוועדה
1. המנדט הבריטי נכשל כי אינו יכול לרצות את הערבים ואת היהודים כאחד ובשלב זה אין סיכוי לשלום בין 2 העמים
2. בארץ קיים פער בין יהודים לערבים והוא אינו מאפשר הקמת בית לאומי משותף ליהודים ולערבים

המלצות הוועדה
1. לחלק את א”י ל – 2 מדינות עצמאיות וביניהם תפריד מובלאת בריטים (שטח בריטי) החלוקה תאפשר בית לאומי ליהודים מבלי לפגוע בזכויות הערבים
2. ישנה המלצה שעל פי החלוקה היהודים יקבלו 1/5 משטחה של א”י כגון: מישור החוף, הגליל ועמק יזרעאל המקומות הקדושים ישארו בידי הבריטים
3. הערבים יקבלו את יהודה, שומרון והנגב ויסופחו לעבר הירדן
4. הוגבלה העלייה ל12000 איש לשנה למשך 5 השנים הבאות

תגובות הערבים
1. הערבים התנגדו נמרצות לתוכנית החלוקה והתחילו בשלב השני של המרד (רצח המושל הבריטי בגליל)
2. הערבים לא מוכנים לוותר על מישור החוף והנמלים מסיבות כלכליות
3. ארץ ישראל קדושה לאיסלאם ולנצרות ותוכנית החלוקה תפגע במקומות הקדושים
4. ארץ ישראל הובטחה לערבים בזמן מלחמת העולם הראשונה

תגובת חבר הלאומים
חבר הלאומים שהיה הגוף המפקח על המנדט דחה את רעיון החלוקה

תגובת היהודים
היהודים התחלקו לתומכים ומתנגדים
תומכים
1. בן גוריון וויצמן טענו שלמרות הויתור על שטחים רבים תקום מדינה יהודית
2. מדינה יהודית עצמאית תעזור בהקלת מצוקת האנטישמיות ותאפשר עליה חופשית לארץ ישראל
3. רצועת הים, חיפה ונמל תל אביב הם יתרון כלכלי חשוב
מתנגדים
בראשם עמד זאב ג’בוטינסקי שטען:
1. שהחלוקה פוגעת ברעיון ארץ ישראל השלמה (א”י משני עברי הירדן)
2. פגיעה בעליה מכיוון שאי אפשר לקלוט עולים על שטח קטן
3. הערבים יושבים על ההר ויכולים לפגוע בקלות ביהודים

תוצאה
לבסוף הבריטים נסוגו מתוכנית החלוקה של וועדת פיל

הערכות היישוב היהודי בזמן המרד הערבי
בתחום הכלכלי:
1. כאשר הפסיקו הפועלים הערבים להגיע לעבודה במפעלי נשר בחיפה, תפסו את מקומם הפועלים היהודים
2. הישג גדול הוא הקמת נמל תל אביב לאחר שנמל יפו שותק עקב שביתת הערבים
3. תאי הנהג של משאיות ואוטובוסים שוריינו כדי שהיישוב היהודי ומשיך את שגרת היום יום
4. היישובים החקלאיים התפתחו משום שהפכו ליצרן עיקרי
5. היישוב היהודי התפתח משום שעבדו רק יהודים וקנו תוצרת יהודית בלבד
6. הקמת קרן כופר היישוב כמגבית ונאסף כסף למימון פעולות ביטחון ליהודים
בתחום ההתיישבות:
הוקמו יישוביי “חומה ומגדל”, המטרה: קביעת עובדות מדיניות בשטח לכן הוקמו במקומות אלו היו בהם יישובים יהודיים היישובים הוקמו בין לילה כדי למנוע התנגדות ערבית וכללו עמדות הגנה. היישובים הוקמו בשיתוף ובידיעת הבריטים.
ההתיישבות יצרה חגורת ביטחון סביב המושבות הגדולות, הוקמו 52 ישובים שנרכשו עוד קודם לכן ע”י הקק”ל.
בתחום הביטחוני הצבאי:
1. יצחק שדה הקים את “היחידה הנודדת” שנקטה בקו של “יציאה מהגדר”, כלומר לקדם את פני הערבים לפני שהם נכנסים לישובים היהודים . אנשי “הנודדת” הציבו מארבי לילה בכפרים בהם פעלו הכנופיות הערביות.
לראשונה נקטו היהודים יוזמה ועברו מהגנה להתקפה ה”נודדת” הייתה בלתי חוקית כלומר לא קיבלה אישור מהבריטים
2. ארגון נוסף שפעל בתחום הביטחון היה “פוש” פלוגות שדה בהנהגת יצחק שדה ואליהו הכהן שפעלו תוך שיתוף פעולה עם הבריטים כלומר פעילות חוקית הם קיבלו את נשקם מהבריטים, בסוף מאורעות 1939 פירקה ההגנה את ה”פוש”
3. “הנוטרים” – “הכפירים” היו כפופים למשטרה הבריטים ולכן היו חוקיים הם הגנו על יישובים ועל סיירות יהודיות. באמצעות הנותרים יכלה ההגנה לבצע פעולות בגלוי וכן להפעיל נשק לא חוקי ללא אישור הבריטים
4. “פלוגות הלילה המיוחדות” שהקים וינגייט- קצין בריטי, היו יחידות בריטיות ויהודיות שהגנו יחד על צינור הנפט עיראק – חיפה, וינגייט לימד את ההגנה שיטות פעולה, התקפות, מארבים ולוחמה לילית. הבריטים שלא הסכימו עם פעילותו למען היהודים החזירו אותו לבריטניה (177-179)

הויכוח בעניין דרכי התגובה כלפי התקפות הערבים
הבלגה מול התקפה
בשנות ה- 20 האמין היישוב היהודי במדיניות הבלגה כלומר להתמקד בהגנת היישוב בפני התקפות הערבים. הדגש היה על ההגנה ולא התקפה נגדית וזאת משום שהבלגה היה דבר הכרחי כדי לשמור על שיתוף הפעולה עם הבריטים וכן התאים ליכולתו המוגבלת של ארגון ההגנה וכן האי תגובה מנעה נקמה מצד הערבים.
גרמו להפקת 2 לקחים:
1. להגביר את יכולת ההתגוננות של כל יישוב בנפרד
2. יש להקים נקודות התיישבות רבות. עד עכשיו המאבק התמקד בשאלה כצי להגן על ההתיישבות ומעתה השאלה הייתה כיצד לנצח את המאבק על א”י כאשר יסתיים המנדט וכן הוא ארגון ההגנה אשר יתחיל להיות יותר פעיל, לכן גיבשה ההגנה מספר עקרונות:
1. הגנה על גושי ההתיישבות ולא יישובים בודדים
2. שביתה ברצף טריטוריאלי ישמור על קשר בן נקודה לנקודה
3. תוכנית פעולה מובנת מראש
4. “היציאה מן הגדר, עקרון של מעבר להתקפה מול האויב הערבי”

פילוג בהגנה
מפקדים מארגון ההגנה פרשו ממנה והקימו את ארגון ההגנה ב’ היות וטענו כי לא צריך יותר לנקוט במדיניות של הבלגה וצריך להקים כוח צבאי, וכי הטקטיקה השיטה של ההגנה לעולם לא תוכל לשבור את האויב מכיוון שיש צורך לתקוף כדי שהערבים יפסיקו בפעולות ההתקפה כנגד היישובים ההגנה, שהשתכנעה כי יש לבטל את מדינות ההבלגה, קבעה כי מדיניות תגמול מותרת רק באישור ההגנה ורק ע”י גופים של ההגנה כגון” הנודדת והפוש כאשר לא הצליחו מקימי ארגון ההגנה ב’ להקים את הכוח הצבאי המאומן, חזרו חצי מחברי ההגנה ב’ אל ההגנה מעכשיו – הנשארים בארון ההגנה ב’ הפכו את שם הארגון לאצ”ל (=ארגון צבאי לאומי), שהשתתפו בו גם תנועת בית”ר והרוויזיוניסטים. ז’בוטינקי האמין שא”י צריכה להיות משני עברי הירדן, הוא עמר בראש האצל.
חברי האצל האמין כי על הטרור הערבי יש להגיב בטרור נגדי – יהודי, וכי רק בדרך של דם תחת דם ניתן להביא לסיום הפרעות של היהודים בערבים.
היישוב היהודי צריך להגיב על תוקפנות בתוקפנות.
האצ”ל נהג בטרור תוך כדי התעלמות מהוראות מוסדות היישוב הוא נרדף ע”י הבריטים וע”י היישוב היהודי

שאלה 1:
שני גורמים לצמיחתה של התנועה הלאומית היהודית המודרנית.
1. התעוררות תנועות לאומיות באירופה והשפעתם על היהודים.
התעוררות הלאומיות של עמי אירופה השפיעה על התפתחות הרעיון הלאומי בקרב היהודים. היהודים חיו בקרב העמים והבינו כי גם עליהם להיאבק על זכותם להגדרה עצמית ולריבונות מדינית.
תנועת חיבת ציון הייתה הראשונה שניסתה לממש רעיון זה.
2. האכזבה מן האמנציפציה – אנטישמיות.
האכזבה מן האמנציפציה תרמה אף היא להופעת התנועה הלאומית היהודית. היהודים שנלחמו לקבל שוויון זכויות ותוך כדי כך להתערבב בחברה הכללית, נאלצו לנטוש את אורך החיים והתרבות היהודיים. אולם בעקבות זאת נוצרה תחרות בין יהודים לנוצרים בביה”ס, באוניברסיטאות, במשרות מכובדות וכו’…
זה יצר שנאה שגרמה לאנטישמיות.
היהודים הבינו שניסיונותיהם להשתלב בחברה נכשלו ולכן דרשו להקים לעצמם בית-מדינה.

שאלה 2:
הסבירו מה המשותף בעמדתם של כל הציונים בדבר הפתרון הרצוי שיבטיח המשך קיום העם היהודי.
1. היהודים הם עם ולאום – ולא עדה דתית.
הם עם ולאום ע”פ קריטריונים מודרניים, בניגוד לתפיסה הישנה שיש לחכות לבוא המשיח.
2. קיומם לא מובטח בגולה משום שחלו שינויים בחברה הכללית והיהודית.
(“היהודים חיים בחברה לאומית ואין שום סיכוי ללאום החי בתוך לאום כדי שיהיה פתרון”, הרצל.)
קיומם כלאום אינו מובטח בגולה , בגלל גילויי האנטישמיות שקיימים ושיחריפו ובגלל הקשיים בשמירה על הזהות בעולם.
3. כלאום הם חייבים לצאת מהגולה ולהתרכז במדינה משלהם, א”י.
4. חייבת להיות מסגרת ארגונית שתסייע להגשמת רעיונות אלה.

לפריצת הדרך להתעוררות הלאומית ולהקמת מדינה יהודית אחראים מספר זרמים והוגי דעות בתנועה הציונית:

• הציונות המדינית:
הרצל הושפע ממשפט דרייפוס. לטענת הרצל הבעיה בעיקרה לאומית ולכן הפתרון הוא לאומי כלומר הקמת בית לאומי לעם היהודי ורצוי בא”י.
מאחר ואין כל סיכוי להילחם באנטישמיות שתלך ותתחזק, האנטישמיות תיפסק רק אם היהודים יצאו מאירופה וכך יצא שיהיה פתרון לאומי לכל היהודים ע”י הכרה בין לאומית ומשפטית, כלומר הכרת המעצמות בזכותם של היהודים לבית משלהם.
• הציונות המעשית: (של חובבי ציון).
פינסקר עמד בראש תנועת חובבי ציון וטען שהאנטישמיות לא תחלוף, לכן אסור להישאר באירופה.
האכזבה מהאמנציפציה שהגבירה את האנטישמיות והביאה לפרעות ביהודים (הסופות בנגב).
ולכן הפתרון שהוא מציע: שחרור עצמי = אוטואמנציפציה. שיבת העם לא”י, תחייה יהודית ושיבה לעבודות אדמה.
• הציונות הרוחנית:
מנהיגה הוא “אחד העם”. אשר גינסבור הגדיר את הבעיה היהודית- הוא הפריד בין צרת היהדות לבין צרת היהודים.
צרת היהדות- בעקבות האמנציפציה היהודים התרחקו מהדת והתבוללו.
צרת היהודים- היא בעיית הקיום.
הוא סבר כי צרת היהודים היא בעולם כולו ולכן היא לא ניתנת לפתרון ומשום כך יש להתמקד בפתרון צרת היהדות תחילה. כלומר יש להחיות מחדש את היהדות בהקמת מרכז רוחני בא”י שיהיה מבוסס על מורשת היהדות ולעודד את הזהות היהודית.
“אחד העם” מתח ביקורת חריפה על הציונות המעשית והמדינית.
• הציונות הדתית:
לטענתם – השינויים שחלו במעמדם של היהודים במערב אירופה בעקבות האמנציפציה, הן ע”י הכנות לקראת הגאולה וכי יש לראות את הגאולה המשיחית ע”י השיבה לא”י ,עבודת אדמה ושימוש בשפה העברית.

שאלה 3:
מה הייתה המטרה של התנועה הציונית לפי תוכנית באזל ומה היו האמצעים שהוצעו להגשמתה?
למטרותיה של התנועה הציונית וההתעוררות הלאומית לפי תוכנית באזל אחראי בנימין זאב הרצל.
ולשם הגשמת רעיונותיו כינס הרצל גוף שהורכב מנציגי קהילות שונות. בקונגרס הציוני הראשון – 1897, שכינס הרצל בעיר באזל שבשוויץ נקבעה “תוכנית באזל” – תוכנית היסוד של התנועה הציונית.
מטרת הקונגרס הייתה:
1. אישור התוכנית שתוארה בספר “מדינת היהודים” והגדרת הציונות : תוכנית באזל קובעת כי “הציונות שואפת להקים לעם ישראל בית מולדת בא”י, מובטח לפי משפט הכלל, במשפט גלוי”. כלומר שהתנועה הלאומית תזכה להסכמה ולאישור גלוי של מדינות העולם.
2. הקמת מנהיגות יהודית ציונית וקביעת מוסדות כלכליים.
3. איחוד המחנה הציוני ופרסום הציונות בעולם.
4. פעולות הכנה כדי להשיג את הסכמות הממשלות, בכדי להגשים את המטרה הציונית. (פעילות דיפלומטית).
5. מתן תחושת גאווה לאומית.
6. לציונות הייתה מטרה להציל את העם היהודי מפני התבוללות ולהפוך אותו לחברה נורמלית בטריטוריה לאומית יהודית.
לשם כך הוקמו בקו