פוסט: סיכום בתנ

פרק ט’:
פרק ט’ מדבר על 3 דברים עיקריים: מוצאו של שאול, שאול ונערו בחיפושים אחר אתונות אבי שאול ושאול והנערות.
מוצאו של שאול:
שאול הוא בן לשבט בנימין שאותו אנו זוכרים מסיפור פילגש בגבעה. שבט בנימין הגן על האונסים והרוצחים וכמעט הוכחד אבל בעזרת הקומבינה עם אנשי יבש גלעד המשיך להתקיים. שבט בנימין מעורב- הוא לא כמו שהיה פעם, הוא מעורב בדמם של אנשי יבש גלעד.
שבט בנימין נחשב לשבט חזק שמתוכו יצאו גיבוי מלחמה.
אילן היוחסין של שאול הוא ארוך ומכאן אנו מבינים שמשפחתו בעלת מעמד מכובד ורם.
שאול הוא בחור טוב ואין איש מבני ישראל טוב ממנו. שאול מצטיין כבחור טוב ואין טוב ממנו מכל בני ישראל. כנראה שהיה חרוץ, כריזמטי, סוחף, בעל מראה מרשים, שאול היה דמות בולטת בחברה.
הוא בא ממשפחה שעסקה בחקלאות, משפחה אמידה יודעים זאת מכך ש:
1) אביו של שאול, קיש, יכול להרשות לעצמו לוות לאורך זמן על 2 אנשים מכוח עבודתו (2 האנשים הם שאול ונערו כאשר הם מחפשים את האתונות).
2) הנער המשרת את שאול הסתובב עם בסף, מה שמראה שקיש יכול היה לשלם משכורת מעבר לתנאי המחיה (שינה ביגוד) ולתת משכורת.
מכיוון ששאול אמיד יש לו יתרון על פני האחרים.

חיפושי שאול ונערו אחר האתונות:
שאול ונערו יוצאים בשליחות קיש לחפש את האתונות שאבדו.
המסלול ששאול ונערו עברו הוא:
הר אפריים ארץ שלישה ארץ שעלי ארץ ימני ארץ צוף.
המסלול ששאול ונערו עושים הוא רחב, מה שמעלה את התהייה האם הכל (השטח המוזכר) שייך לאביו של שאול ולכן שם הם מחפשים/ האתונות ברחו ולא היה להם מושג לאין, לכן עברו כברת דרך זו.
התשובה לתהייה- יש פה יד מכוונת ששאול ימצא את עצמו בארץ צוף על מנת שיפגוש שם את שמואל.

סיפור האתונות והמלוכה:
סיפור זה הוא סיפור מכוון. הוא מסופר כאילו זה סיפור אקראי, אבל הוא מאוד מגמתי ומאוד מכוון לקראת האירוע הגדול- המלכת שאול.
לכן גם ההסתבכות של שאול ונערו בדרכים. המקרא בוחר בבהמה שנחשבת לא חכמה, חמור, היא כאילו אינה יודעת לאין היא הולכת.
בשלב מסויים שאול מתייאש. את הייאוש אפשר לפרש ל- 2 כיוונים:
1) מתוך דאגה לאביו, הוא איננו רוצה להדאיגו ולכן מבקש מנערו לחזור, דבר זה מראה על עוד כמה מהתכונות של שאול: דאגה, אכפתיות, מוסר (כבד את אביך ואת אימך).
2) הרצון של שאול לחזור יכול להעיד על אי דביקות במטרה, אי הבנת חשיבות המטרה ואלו תכונות שאפשר לראותם כלא טובות.
נערו של שאול משכנע אותו ללכת ולראות את הרואה (איש האלוהים, נביא).
מצויינת כאן תופעה שבתקופות מסויימות היה אסור שיהיה אך במקרה הזה כנראה שתופעה זו הייתה עוד קיימת ומותרת. בתקופה ההיא המקצוע נביא היה לתקשר עם אלוהים תמורת כסף. כאשר הנער של שאול מציע לו ללכת לנביא שאול אומר לו שאין לו מתנה להביא לנביא ואי אפשר להגיע אליו ללא מתנה.
מי שמתעורר ויוזם את הפגישה עם הנביא זהו נערו של שאול ולא שאול, שאול נגרר לעניין ומסכים ללכת להתייעצות משום שהוא חושב שזאת דרכו היחידה למצוא את האתונות ולחזור הביתה.הנער מסכים לתת רבע שקל תמורת המידע. הנער יודע איכן הנביא משום שהנביאים תמיד ישבו באותם המקומות או שהיה להם מסלול קבוע ומי שרצה לפנות אליהם היה יודע לאין להגיע.
בפסוקים י”א- ט”ו- המילה המנחה היא ע.ל.ה, מילה זו מרמזת על כך ששאול יעלה לגדולות. שאול ונערו הולכים ומגיעים לבאר שם הם רואים נערות. הנערות יצרו פסק זמן בין חייו הקודמים של שאול לבין חייו העתידים. הן מסבירות לשאול (במקום לתת לו ללכת) שהיום הגיע איש מיוחד לעיר, איש האלוהים והוא עושה טקס שלמעשה לכוהנים, איש האלוהים מקריב קורבן שאותו הוא יחלק בין הסועדים ואז תתחיל החגיגה הגדולה, הן אומרות לו שיימהר לעיר כדי שלא יפסיד את הטקס כי הוא מאוד חשוב ומיפה. ומי שאוכל מהזבח תבוא עליו ברכה. שמואל מעורב בין התחומים: מנהיג רוחני, צבאי, וגם מקריב קורבנות למרות שהוא לא כוהן.
כל ההתנהלות של שאול היא התנהלות מכוונת ולא מקרית, הוא יוצא לחפש את אתונות אביו ויד ה’ מכוונת אותו. המפגש בין שמואל לשאול הוא לא מפגש מקרי, שאול עולה ושמואל מופיע לקראתו. שמואל אמור לדעת מי זה שאול כי ה’ מנחה אותו. מהצד השני שאול לא בהכרח יודע מי זה שמואל.

ההמלכה הראשונה:
ההמלכה הראשונה נעשית בעיר רמה.
ה’ מגלה לשמואל עוד יום לפני שהוא הולך לפגוש את שאול ומה הוא ייעודו של שאול.
היעוד של שאול: יש פה 2 מושגים שלכאורה לא מסתדרים: ה’ אומר לשמואל אתה תפגוש את שאול ותמשוך אותו לנגיד. משיכה זה מלוכה אז למה לא כתוב תמשוך אותו למלך? שמואל מתוסכל, מחפשים לו מחליף. הסיבה לאי השימוש במילה מלך נעוצה בתסכול של שמואל, שמואל מתוסכל מכך שמחפשים לו יורש בזמן שהוא הועיד את ילדיו כיורשיו. הבעיה האמיתית היא פלישתים שכידוע רבים עם בנ”י על אותה פיסת אדמה. פלישתים הם אלו שרוצים להתנהל על כל אדמות ישראל. פלשתים חזקים יותר והם יודעים את סוד עיבוד הברזל, יש להם יתרון טכנולוגי (ידע זה כוח) ולכן לפלשתים קל יותר להשתלט על האדמות. שמואל לא יכול להושיע, הוא זקן מידי, הוא לא יכול לצאת בראש הצבא ולכן צריך מישהו שיעשה את העבודה ולכן מבקש ה’ למשוך את שאול לנגיד (הם צריכים מלך שיצור ביטחון). נגיד פירושו עמיד מנגד, כלומר הוא ממנה אותו בשלב זה כשר צבא עליון. בשלב הראשון בגלל התכול של שמואל שאול נמשך כאיש צבא. פעולת משיכה היא הפיכה של דבר יומיומי לדבר שיש בו נגיעה אלוהית. כלומר כאשר רוצים להפוך דבר יומיומי לקדוש מושכים אותו בשמן. שמן מסמל קדושה, וכלי הקודש (כלי עבודת המשכן, אוהל מועד) נמשכו בשמן.
ברגע שימשכו את שאול בשמן הוא יהפוך לאיש המקובל על ה’, כלומר השמן הופ את שאול לבחירה אלוהית. כל זה על מנת להפחית את המכה על שמואל, לתת לו אפשרות להתרגל לכך שיש לו מחליף. שמואל רואה את שאול, ה’ לוחש לו באוזן זה האיש, זה ילחם את מלחמת בנ”י בפלשתים. שאול שואל את שמואל בנימוס איפה בית הרואה שיספר לו איפה האתונות. שמואל אומר לשאול שהוא הרואה ומזמין אותו לשולחן הסעודה ואומר לו שבבוקר הוא ישלך אותו ויגיד לו כל מה שחפץ לדעת, כולל מה קרה לאתונות אבל שמואל מוסיף עוד משפט: “… ולמי כל- חמצת ישראל הלוא לכך ולכל בית אביך” שמואל אומר|: למה את דואג לאתונות בעוד רגע כל הדברים הטובים בישראל יהיו שלך ושל בית אביך. שאול שמבין את דברי שמואל לא מבין איך כל מה שיהיה בישראל יהיה שלו: הוא לא ממשפחה מכובדת או עתיקה. שאול מרגיש ששמואל צוחק לו. שמואל לוקח את שאול ונערו שם אותם במקום המכובד ביותר בראש השולחן הוא קורא לטבח ומבקש ממנו שיגיש את המנה הטובה ביותר ושמואל שם בצד עוד לפני הגעתם של שאול ונערו, כלומר שמואל כבר ידע ששאול יגיע והכין לו את החלק הטוב ביותר בזבח. בתום הארוחה שמואל ושאול פורשים לשנת לילה וקובעים להיפגש מחר בבוקר.
בבוקר נערכת ההמלכה הראשונה של שאול. ההמלכה הראשונה היא המלכה מוזרה: אין עדים והיא נעשית ברחוב, היא נערכת בעלות השחר. המלכת שאול הראשונה נעשית עם עלות השחר (בשעות המוקדמות של הבוקר). שמואל קורא לשאול שאול בטוח שהוא יגיד לו איפה האתונות והם יוצאים אל שער העיר. שמואל מבקש משאול לעצור והוא מבקש מהנער שיתקדם ויילך. לאחר שהנער מתרחק מהמקום שמואל אומר לשאול שהוא הולך להמשיך לו את דבר ה’. עוד לפני ששאול מספיק לעכל את מה שקורה לו שמואל לוקח פח שמן שופך עליו (שאול מלא בשמן), שמואל אומר” זו הייתה פעולת המשיכה שלך לנגיד, הפכת לנגיד ישראל. אין בכל ההמלכה זהו שמץ של אהדה, שמחה, השתתפות. זו המלכה שנעשית בסתר, ברחוב במטרה מאוד מסוימת: מבחינת שמואל זה לגמור וללכת, לעשות את זה מהר וללכת. את המלכה לא מכובדת. שמואל עושה את זה מתוך אונס, ולא מתוך רצון, ה’ אונס אותו להמליך מלך.
על ההמלכה הראשונה נאמר דבר שלא ציפה לו לדוגמא” אדם שיוצא לחפש עבודה של פקיד ויוצא מנכ”ל החברה.
פרק ט’ הוא פסק זמן בין הבקשה לבין ההמלכה: חיפוש האתונות, המפגש ליד הבאר והסעודה, אלה גורמים משהים. סוף הפרק זה השיא- ההמלכה. לאחר ההמלכה הלא כל כך נעימה, הלא רשמית מצייד שמואל את שאול בכמה הוכחות שיעזרו לשאול לעכל את דבר המלוכה היות ששאול קיבל את המלוכה בהפתעה ובחוסר אמון מוחלט. הוא מצייד אותו באותות:
1) שאול יתחיל ללכת הביתה, הוא יפגוש אנשים טובים שיספרו היכן האתונות ויספרו שאביו מואד דואג לו ושיזדרז ללכת הביתה.
2) שאול יחלוף ויגיע לאלון תבור שם הוא יימצא 3 אנשים שעולים להקריב קורבן בבית אל (מקום ארון האלוהים) והם יתנו לו מתנות שאמורות לסמל לו שהוא מורם מהעם.
3) שאול יפגוש קבוצה של אנשים המכונים מתנבאים, הוא יצטרף אליהם ושם תצלח עליו רוח האלוהים (הוא יחוש את מה שהוא היה קודם וירגיש שהוא נדחף לעשות דברים שהוא לא היה רגיל לעשות הוא ירגיש שיש דברים שהוא מוכרח לעשות). כאשר כל האותות האלה יתגשמו אתה תוכל לעשות כרצונך וה’ יהיה איתך. חבל הנביאים או מתנבאים הם קבוצה של נשים שהם למעשה התלמידים של המנהיג הרוחני, תלמידי שמואל והם היורשים הרוחניים שלו ומהקבוצה הזו לפעמים צומח המנהיג הרוחני הבא. מה שאפיין את הקבוצה הזו היא שהם עבדו את ה’ בשירה, ריקוד, נגינה. זה היה הייחוד שלהם. הם נחשבו לקבוצה של תמהונים, מוזרים. הם התלבשו צבעוני, היו להם סרטים.
לאחר ששמואל אומר לשאול שה’ יהיה עימו, הוא אומר לו לזכור שהם יפגשו בגלגל- שאול ירד קודם ואז שמואל יירד. האירוע שיתרחש שם יהיה הקרבת קורבנות. שאול יחכה לשמואל 7 ימים ואז שמואל יגיע ויגיד לשאול מה לעשות. למעשה במשפט זה מנסה שמואל ליצור את הסולם המעמדות השלטוני בעם: קודם כל ה’, אחר כך שמואל ורק אז שאול. ה’ יתגלה לשמואל ושמואל יכתיב איך ומתי על שאול לפעול.
למה ה’ לא אומר לשאול את הדברים?
מצד אחד שאול מתבקש לעצמאות ומקבל את ברכת הדרך ומצד שני ה’ הוא זה שיתן לו הוראות ושאול יבצע, כלומר הוא לא זה שיחליט מה לעשות, מכאן אנו לומדים שכבר מתחילת מלכותו של שאול קיימת בעיה בין עצמאות לכפיפות. זהו מצב מבלבל וקשה לפעול מתוך הסיטואציה הזאת. חז”ל שמו לב לעניין ואמרו שזה לא הוגן ששול על חטא אחד ואילו דויד עשה חטאים רבים ולא נפל. שאול לא קיים את מה ששמואל אמר. הוא היה עצמאי ולכן נלקחה ממנו המלוכה, ממנו ומבניו והדורות הבאים אחריו. דוד השכיל שהוא יכול לחטוא במה שהוא רוצה ולא נלקחה ממנו המלוכה אבל בכל דבר הוא התייעץ עם ה’. שאול היה צריך לזכור את דברי שמואל, הוא היה צריך לציית לשמואל כי הוא הכתיב את צורת המלוכה- מי כפוף למי.
סוף פרשת ההמלכה הראשונה:
על שאול עוברים 3 האותות, באות האחרון הוא מתקשר לקבוצת הנביאים ורוח ה’ צלחה עליו. כל הרואים אותו תמהים (מתפלאים ) מה לשאול ולנביאים. “שאול בנביאים?” למשפט הזה 2 פירושים הראשון מופיע בטקסט: ויען איש מן הקהל: למה לא?! נבואה לא עוברת בירושה ולכן גם שאול יכול להיות נביא, לא צריך שהאב יהיה נביא כדי שהבן יהיה נביא, פירוש שני הוא- מה לאדם במקום כזה? כלומר רואים אדם שאינו נמצא בסביבתו הטבעית, קבוצת נביאים, קבוצת מוזרים.
שאול חוזר הבייתה אחריי שהוא התנבא ודודו פוגש אותו ושואל היכן היה? ושאול עונה לו שהוא ונעו איבדו את האתונות ואת דבר המלוכה לא אמר שאול לדודו. למה לא אמר שאול לדודו על המלוכה זהו פער מקראי: אפשרות א’: יכול להיות שזאת היה הוראה של שמואל, אפשרות ב’: שאול פוחד מהתגובה הסביבתית (יחשבו שהוא לא נורמאלי) ההמלכה הראשונה נערכה בסתר, ברחוב. הוא פוחד שילעגו לו כי לא יאמינו לדבר המלכות שלו. אפשרות ג’: הוא לא יודע כיצד להתנהג כמלך ולכן עדיף לשתוק (ההתנהגות שלו לא תואמת התנהגות מלך).
נאום הפרידה של שמואל וההמלכה השנייה של שאול:
מכיוון שהתנ”ך לא כתוב בצורה כרונולוגית יש סיפורים שמזכירים אחד את השני. מהסיפור הדומה ניתן ללמוד על הסיפור הקצר. יהושוע פרק י- ז מספר על כיבוש יריחו. בזמן הכיבוש יהושוע מורה לעם לא לקחת מן החרם, זהו ציווי, יהושוע שולח מרגלים אל העיר והם אומרים לו שקצת מרגלים יספיקו לו בשביל לכבוש את העיר. בנ”י מפסידים, יהושוע פונה לה’ ושואל מה קרה? ה’ אומר לו שבגדו בציווי ולקחו מהחרם. יהושוע מקבץ את כל העם ועכן בן כרמי נלכד. המילה המנחה גם בהמלכת שאול וגם בסיפור עכן היא לכד מהמילה מלכודת.
שמואל אוסף את כולם למצפה. שמול אומר שלמרות כל מה שה’ עשה: הוא העלה אותם ממצרים (תמיד כאשר בנ”י מחפשים מחליף מזכירים את סיפור יציאת מצריים משום שלאחר היציאה כל העמים פחדו מפני אלוהים. יציאת מצריים הוא אחד הסיפורים הכי חשובים בהיסטוריה של בנ”י, יציאת מצריים הוא מן צומת דרכים בהסטוריה של בנ”י. )
לאחר ששמואל מספר לעם כמה הוא כפוי טובה הוא עובר לתהליך בחירת המלך. שמואל עובר לתהליך ההמלכה, כדי למצוא את המלך שמואל נעזר ב”אורים ותומים” (קשורים לשאלה בה’. היום 12 אבנים שכל אבן סימלה אחת משבטי ישראל, האבנים נקראו “אבני החוטן”, כאשר הייתה שאלה הכהן הגדול שאל את ה’ והתשובה הייתה לפי האור שהאבנים הקרינו. סדרך כלל זו הייתה שאלה של כן ולא. לא ידוע מה הפירוש של המילים אורים ותומים אך היום המשמעות של המילים זה דברים שאין לערער עליהם וצריך ללכת לאורם. פירוש אחד של חז”לף אורים- שמאירים את דבריהם, תומים- מהמילה סוף, תום, שמשלימים את דבריהם. הסבר שני הוא: מהשורש א.ר.ר שזה קללה תומים מהמילה תמים. שלם שאין בו פגם, אז חלק מהאבנים (האורים) אומרים אשם וחלק (התומים) מי זכאי).
שמואל קורא לעם למצפה ומתאר את כפיות הטובה של העם כלפי ה’ ועובר לבחירת המלך. הטקס הוא בעיקר טכני שמואל שואל בעזרת הכוהן הגדול את ה’ מי יהיה המלך ובשיטת השלילה הוא בוחר בשאול. המילה המנחה בהמלכה השנייה של שאול היא ל.כ.ד עצם השימוש בפועל כאילו שאול נלכד למלוכה שלא מרצונו, שמו לו מלכודת. אם אנחנו עושים הגבלה לסיפור עכן (ספר יהושוע) הרי ברור לנו שמלוכתו של שאול נועדה לכישלון. עכן לקח מן החרם האסור במלחמה נגד יריחו והעי נתפס לאחר שהעם כשל במלחמה ורק הסתלקותו של עכן החזירה את ה’ לעזור לעם. עצם השימוש בשורש מזכיר את סיפור עכן וסיפור עכן מסביר לנו איך שאול נכשל. שאול נלכד למלוכה, מחפשים אותו והוא איננו. נאמר עליו שהוא “נכבה אל הכלים”, הפירוש של הביטוי הוא מצטנע לא רוצה להתבלט. שאול נכבה אל הכלים למרות שהוא כבר יודע שהוא מלך, נאמר עליו “משכמו ומעלה” הפירוש של היום: בולט על רקע האחרים לטובה. בהקשר המקראי הפירוש של הביטוי הוא בולט בגובהו. שאול בולט בגובהו, שמואל מציג את שאול כמלך בפני העם כבחירה אלוהית. אחרי הצגת שאול שמואל חוזר על משפט המלוכה, שבו שמואל מתריע בפני העם שמלוכה זה דבר לא טוב. משפט המלך זה גם אוסף של חוקים וצווים שעל העם והמלך לעשות. שמואל מציג את המלוכה כברית בן העם למלכו, זה מסמך מחייב את 2 הצדדים. מתוך בקורות אחרים בין השליט לנתיניו כאשר ברור שהסמכות הדתית היא בין הנביא, איש האלוהים, היא מעל למלך.
המסמך מופקד ביד ה’, בועדה המשפטית וגם העם וגם המלך יודעים שהם כפופים לה’. ברית מצפה (המעמד של ההמלכה ה- 2) מהווה את הבסיס החוקי והמשפטי לכל מלוכה שתבוא מכיוון ששמואל הוא הכותב ברור ומוצהר ששמואל ברגע זה הוא הקובע בלי לשאול אף אחד את צורת השלטון הרצויה: ה’ בראש הפרימידה שליח ה’ (שהוא בחירה אלוהית) לאחר מכן, מלך ועם. שאול לא מגיב לדברי שמואל במצפה כלומר הוא מבכים בשתיקה. קבוצה קטנה של אנשים שהתנ”ך מכנה אותם בני- בליעל לא מקבלים את הבחירה ל שאול, לועגים ומבזים אותו ושאול שותק.
החשיבות שבהמלכה השנייה:
1) כל העם משתתף. יש הסכמה כללית למלוכה. יש עדים רבים. כולם בעסק.
2) בחירה אלוהית במעמד כללי מסירה ת החשש למלחמת אחים (“למה המלך הוא לא מהשבט שלי….”) לסכסוך בין השבטים.
3) העם מאשר בקריאה “יחי המלך” את הבחירה האלוהית.
4) העם נוח במו עיניו שהבחירה היא אלוהית, רוח אלוהים מרחפת מעל הבחירה הזו ולכן אין עליה אור עוין.
המקרא מייחס לכל גיבוריו- מהמלך ועד אחרון האנשים כבני אדם בשר ודם. את הקטע של בני הבליעל דתות אחרות היו משמיטים- התנ”ך לא מפחד להתעסק עם תנועת מחאה ועם אנשים חוטאים וגיבורי בשר ודם א, אלה בני אדם וזה אולי הייחוד של המקרא על סיפורים דתיים אחרים.

פרק י”א- מלחמת יבש גלעד, ההמלכה השלישית של שאול:
בפרק י”א שאול הופך להיות ממלך בכוח למלך בפועל. נחש מלך עמון מרגיש שצפונית לו יש שטח שקל יהיה לכבוש אותו ולכן הוא מתכונן לצאת למלחמה. בגלעד יושבים אנשי יבש ששייכים לראובן, גד וחצי המנשה (אלה שחיים בעבר הירדן המזרחי) אנשי יבש גלעד חוששים ממעשיו של נחש והם מבקשים לכרות ברית עם נחש. המשמעות של הברית שהם ישלמו לו מיסים והוא לא יפלוש לארצם. נחש אומר שהוא מוכן אבל בתנאי להוציא עין ימין לכל הגברים. הסיבה היא כפולה:
1) כתוב במקרא- על מנת לבייש ולהשפיל אותם.
2) לבטל את היכולת של אנשי יבש גלעד להילחם נגדו, להחליש אותם מפני מרד ומלחמה נגדו.
אנשי יבש גלעד מזועזעים, מתחילים לבכות ומבקשים מנחש שבעה ימים למצוא לעצמם עזרה. למרבה הפלא נחש מסכים השאלה היא למה? הסיבה העולה היא שנחש העמוני לא רואה סביבו יריב ראוי, נחש יודע שבישראל אין מנהיג, לכן הוא יכול להיות אדיב כי הוא לא רואה בישראל מנהיגות שיכולה לעזור לבני יבש גלעד. נחש לא מרגיש בסכנה לכן הוא נותן להם זמן. אנשי יבש גלעד בכאבים הולכים ומתיישבים בכיכר העיר גבעה ומייללים על מר גורלם. השאלה היא למה ללכת לשם? הסיבה הראשונה היא דבר מלוכתו של שאל יתכן והתפרסם ואם יש משיהו שיכול לעשות משהו אולי זה שאול. סיבה שנייה גבעה היא עיר בנחלת בנימין, ובנימין שהיו יעודים כאנשים המוכנים להילחם למען העיקרון.
הסיבה השלישית כי גבעה ממוקמת בערך במרכז שאר השבטים בשביל להגיע לגבעה הם צריכים לחצות את מעבורות הירדן.
בעוד הם יושבים ומייללים ומחפשים ישועה, שאול חוזר עם הבקר אל נחלתו. מה זה מלמד על אישיותו של שאול? שאול עדיין לא ממש הפנים או לא רצה להפנים את דבר מלכותו או ששאול כן הפנים אבל הצניעות שלו לא משאפשרת לו להתבלט מעל העם, למרות שהוא היה יכול. האפשרות האחרת היא שאנשי השבטים לא קיבלו את שאול כמלך בפועל עדיין ולכן הוא לא מתפקד כמלך. שאול עדיין נמצא בבית אבין ומנהל אורח חיים דומה למה שעשה לפני שנבחר למלך. שאול פונה אל אנשי יבש גלעד ושואל אותם מה מציק להם. הם מספרים לו מה רצה לעשות להם נחש העמוני. שאול שומע את הדברים ומתחיל מיד לפעול. התנ”ך מכנה את זה “ותצלח עליו רוח אלוהים” שאול לוקח צמד בקר, 2 בהמות, מבתר אותם ושולח את הבתרים בין שבטי ישאל מה שמזכיר מעט את סיפור פילגש בגבעה. יחד עם הבתרים הוא שולח מסר שאומר שמי שלא יבוא איתו ועם שמואל כך יעשה לבהמות שלו, יש פה לשון איום, שאול יודע שלא יהיו רבים שיתנדבו לצאת לקרב לכן הוא משתמש בטכניקה כפולה: מצד אחד הוא מזכיר את שמואל כלומר קשר אלוהי ומצד שני הוא משתמש בלשון איום. התרגיל של שאול מצליח ורבים מתייצבים למלחמה. “ויהי בני ישראל שלוש מאות ואלף איש יהודה 30 אלף”.
לאחר ששאול מכין צבא, הוא בונה את האסטרטגיה כיצד למנוע את שיעבודם של יבש גלעד ואיך לנצח אותם. שאול מבקש מאנשי יבש גלעד ללכת ולהגיד לנחש העמוני שאינם מצאו עזרה והם מסכימים להסדר של ניקור העין במקביל שאול מחלק את צבאו ל- 3 ראשים ומציב אותם בשלשה כוונים מול נח העמוני. שעת התקיפה היא שחר- אשמורת הבוקר, בהפתעה, כמובן שהניצחון מדהים. שאול משתמש במלחמה בתחבולה כי לשאול לא היה צבא מסודר הוא לא היה איש מלחמה.
מה שאנו לומדים מהסיפור על שאול הוא שהוא אסטרטג חכם, תקיף, מהיר החלטה, בעל יכולת אירגון, נדיב, עם תחושת שליחות לאומית (שאול לא שכח שאנשי יבש גלעד הם אלה שבזכותם בעצם שבט בנימין לא הוכחד). בעיקרון אנשי עבר הירדן המזרחי ביקשו להתנתק מבנ”י, יש פה סגירת מעל ופתיחת מעגל. לאחר הניצחון המזהיר של שאול על נחש העמוני שמואל אוסף את העם כולו כדי לחדש את ההמלכה של שאול. העם מבקש משמואל להעניש את בני הבליעל שלא הסכימו להמלכת שאול, שאול נותן הוראה לא לגעת בהם. במלחמה הראשונה של שאול הוא לא שוכח לתת מקום של כבוד לשמואל, הוא לא שוכח להזכיר את שמואל ולקשור את כוחו אל ה’ ושמואל כאילו הוא יודע את מקומו, נשאלת השאלה למה ההמלכה ה-3 נקראת חידוש ההמלכה? הפרשנים אומרים שיש 2 סיבות לכך :
1) לאחר ההמלכה השניה חלק מהעם בני הבליעל לא קיבלו את שאול כמלך כשהוכיח שהוא ראוי למלוכה חידשו את המלוכה ע”י כולם ונתנו לו את הכבוד המגיע לו. חידשו את המלוכה בגלגל מדוע? בני ישראל נכנסו לארץ עם יהושוע דרך הגלגל, שם עמד אוהל מועד ושם נבנה מזבח קודש לה’ ולכן כשמחדשים את המלוכה המקום שנחבר הוא מקום שיש בו קדושה אלוהית.

הפרשנים שטונים שהיו 3 המלכות מסתמכים על כך שכל המלכה נעשתה בעיר אחרת, בכל המלכה היו משתתפים אחרים וכל המלכה הייתה מסוג אחר.
הפרשנים שטוענים שהייתה המלכה אחת הטיעון שלהם הוא שהיו פה שלבים: מכיוון שזהו המלכה ראשונה ואין דפוס איך ממליכים מלך ולכן ההמלכה היא המלכה מתמשכת. הייתה המלכה רשמית אחת (כשיצקו את השמן על ראשו של שאול) ושתי ההמלכות השניות היו המשך של אותה המלכה, ההמלכות השניות הן טקסים ולא המלכה. ההסבר לטקסים: כדי שהעם יהיה שותף להמלכה ויקבל אותו כמלך , אומנם הייתה המלכה רשמית אבל העם צריך לעכל את דבר היותו של שאול כמלך.
הפרשנים שטוענים שהיו רק 2 המלכות אומרים שההמלכה הרשמית היא ההמלכה הראשונה הלכידה של שאול היא סתם טקס וההמלכה השלישית היא גם המלכה מכיוון ששם כל העם הסכים למלוכה. לספר שמואל היו כמה גרסאות ובתהליך הקנוניזציה לא ידעו איזה סיפור יותר אמיתי ולכן ניסו את הכל, כנראה לא היה ברור איזה המלכה באמת עבר שאול, ההמלכה הראשונה מנק’ המבט של שמואל ההמלכה השנייה מנ’ המבט של העם/ שמואל כדי להראות שהוא מתנגד למלוכה הוא משתמש בסיפור עכן, ההמלכה השלישית – מנק’ המבט של העם.
התכונות המתגלות אצל שאול לאחר המלחמה: נחישות, כושר החלטה, מהיר, יכול אירגון, יש לו יכולת ספיגה ואיפוק (הוא עבר את החוויה של האנשים שלא מקבלים אותו כמלך הוא סופג את העלבון ולא עושה להם כלום בהמלכה השלישית במקום להרחיק אותם הוא מקרב אותם), יש בו יכולת נתינה (הוא נותן לאנשי גלעד משהו שהוא לא חייב להם), שאול מתגלה כאסטרטג ותחבולן (הוא מנצח במלחמה בעזרת תחבולה).
מלחמת מחמש:
לאחר ששמואל המליך את שאול הוא אומר שאחרי 3 האותות רוח ה’ איתך, תעשה מה שאתה רוצה, אבל מצד שאני תזכור אתה כפוף לי.
כאשר הומלך שאול, שמואל מסביר לו שאומנם הוא המלך עפ”י הבחירה האלוהית אבל אם הוא לא יעשה את הדברים בעצה אחת עם שמואל הוא לא יצליח כלומר שמואל מזהיר את שאול איך צריכה להראות מלוכה בעיקר בגלל הפחד מפני פלשתים, שהם האויב הגדול ביותר של העם, דבר ששמואל לא היה יכול לתת לו מענה. מתוך הבנת הפרק עולה שהפלשתים שלטו בארץ: בפרק ז’ שמואל קורא לכולם למצפה ועושה להם היטהרות. בפרק ז’ יש תחושה כאילו נגמרו הסכסוכים עם הפלשתים וישראל ניצחה. כנראה באותו זמן של ניצחון ישראל ועד המלכת שאול, פלשתים חוזרים ומשתלטים על הארץ מלחמות שלא היו כל כך משמעותיות ולכן לא מוזכרות בתנ”ך פלשתים ממנים נציבים בארץ, הם ממנים נציבים מטעמם שיהיו אחראים על אזורים מאויימים. הנציב בעיקר אוסף מיסים. זה מצב של כיבוש בנ”י שעכשיו יש להם מלך מרגישים מעודדים. מצב הרוח הלאומי עולה בעיקר לאחר המלחמה והניצחון הגדול על נחש העמוני. שנה אחת הייתה המלוכה בכוח (הוא ידע שהוא מלך אבל לא פעל) ועוד שנתיים הוא מלך בפועל. שאול מחליט שאת המלחמה הראשונה מול פלשתים הוא יעשה במכמש. שאול מפצל את צבאו ל- 2 עבר הרבה זמן כי בנו של שאול יונתן כבר יכול לפקד על הצבא. אלפיים נמצאים עם שאול במכמש ובהר בית אל ואלף עם יונתן בגבעון בנימין בגבע יושב נציב פלשתים. הפלשתים לא חשו בשלטון בא”י ולכן לא חשו צורך בהגנה ולכן קל היה לפגוע בהם. פלשתים היו בטוחים בכוח שלהם. הם בטח זלזלו בנחש העמוני כמובן המלחמה של בנ”י נגד נחש העמוני הייתה רחוקה. אחריי שיונתן הורג את נציב פלשתים השמועה נפוצה בארץ יש פה התגרות ממשית בשלטון. היחסים בין פלשתים לישראל התקלקלו: פלשתים אפשרו לישראל לעבד אדמות, לעבור ממקום למקום לחדד את כלי העבודה, שאול מודיע לעם להיכנס למצב כוננות. פלשתים שומעים על הרצח והם אוספים עשרות אלפי חיילים ולא תוקפים רק מאיימים.
הצבא של שאול נבהל מהכמות החיילים שצבא הפלשתים מגייס, שאול נלחץ ובצדק. הוא מגלה שאין לו מפסיק חיילים, שאין לו כלי נשק משוכללים כמו לפלשתים (לפלשתים הרי יש את סוד עיבוד הברזל- חרבות, שריונות וכו’), לא מספיק שיהונתן הפתיע אותו ועשה פעולה שלא תוכננה- הורג נציב פלשתים בלי להיוועץ עם שאול. בנוסף לכל הצרות האלה אנשים בורחים לו (לשאול) אין לא כלי נשק, גם שמואל נתן לו הוראה שכאשר תפרוץ המלחמה הוא יהיה בגלגל הוא מחוייב לחכות לשמואל עד שיגיע (7 ימים) כדי שיגיד לו מה לעשות. ב- 7 ימים האלה שאול מרגיש שעוד רגע הוא מתפרק ושמואל מתעקב ומתעקב.
לשאול יש 2 ברירות:
1) להקריב את קורבן המלחמה (לפני כל מלחמה הוקרב קורבן- ה’ ייתן ברכה שננצח) לאסוף את שאריות צבאו ולעשות כל שביכולתו.
2) לחכות עד ששמואל יגיע ואם הוא לא יגיע- זה מה יש, לחכות ולא לעשות כלום.
שאול מחליט לפעול: לעשות את תפקידו כמלך הוא לוקח את הקורבן ומקריב אותו, אוסף תא שאריות העם ומחליט לפעול- להלחם עם מה שיש. ברגע שיהונתן הכריז מרד גלוי בפלשתים, שאול כמלך לא יכול להרשות לעצמו לא לפעול. ושמואל לא מגיע, כפי שהתנ”ך מציג את העניין ה’ ושמואל מעמידים את שאול במבחן האמונה. שמואל שמייצג את האלוהים מעמיד את שאול במבחן האמונה- מלך כאדם מאמין צריך להבין שאפילו אם לא יהיה לו צבא וה’ יחליט לנצח, יהיה ניצחון, עכב העלאת הקורבן- יש פרשנים שאומרים שזאת עברה: מקובל לחשוב שרק הלווים והכוהנים הורשו להקריב קורבנות.
לעומתם יש פרשנים שאומרים שגם שמואל הוא לא כוהן ולא לוי אז למה לו מותר להקריב קורבן. יש לשמואל תכונות של כהן בגלל שאומץ ע”י עלי, אבל הוא עצמו לא היה כהן.
שמואל יודע שהמהלך שלו לא תקין, אבל ההיגיון הבריא שולט בו יותר. שמואל מגיע ברגע ששאול מעלה את הקורבן. בפני שאול עומדות 2 אפשרויות תגובה לאחר המעשה:
1) להגיד לשמואל- סליחה, אני מנהל את ההצגה עכשיו ואתה עוזב. להיות אסרטיבי והחלטי- מלאתי את תפקידי כמלך ואתה יכול ללכת מפה.
2) לנסות להראות לשמואל את נק’ המבט שממנה פעל וזה מה ששאול עשה.
שמואל נעל נגד המלוכה ולא משנה מה יעשה שאול אף פעם זה לא יהיה טוב לא- תמיד הוא ימצא בזה פגם.

שאול בוחר באופציה השנייה- להצטדק ומסביר לשמואל שהוא פעל מתוך הכרח:
1) “העם נסף מעלי”- העם ברח לו מפחד מפני הפלשתים .
2) אתה לא באת.
3) צבא הפלשתים כבר מוכן לתקוף.
המנהג קובע שעד שלא מקריבים קורבן לא יוצאים למלחמה ולכן שאול טוען שלא הייתה לו ברירה אז הוא העלה את הקורבן. שאול יקבל את העונש כי הוא לא סמך שאלוהים יציל אותו בכל מקרה. הוא לקח את היוזמה לידיים שלו, ולכן לא עמד במבחן.
מתוך הצורה שבה הדברים נכנסו ברור שיש פה לעג של שמואל לשאול- שמואל עומד בצד ומחכה לראות את הכישלון של שאול ואז לתפוס אותו. איך ששאול גומר להקריב את הקורבן שמואל מתייצב (ולא דקה אחריי) שמואל רוצה להוכיח שמלוכה זהו דבר רע, והנה הוא צדק.
שמואל מרגיש שהפעם עם שאול ואחריי סיפור נחש העמוני העם מקים צבא, מתחיל להתאושש, העם אוהב את שאול. שמואל נעלב, לא נוח לו עם הסיטואציה ולכן הוא רודף את שאול. שמואל רוצה להוכיח את טענתו: המלך הנערץ על ידם הוא המלך שה’ לא אוהב. שמואל מודיע לשאול שה’ כועס עליו והוא אומר לו, פישלת, לא פעלת בשכל, פעלת על דעת עצמך בניגוד להוראות ולכן לא עמדת במבחן שה’ ציפה שתעמוד בו ולכן אתה צריך לעזוב את המלוכה.
לאחר העימות מתברר שהפלישתים לא התכוונו בכלל לצאת למלחמה, הם לא רואים בבנ”י איום על מנת לצאת נגדם למלחמה הם רק רצו לעלות על אדמות ישראל ולהשחית את היבול, הפלשתים התכוונו להעניש את בנ”י על הרג נציב הפלשתים. הפלשתים לא רואים בישראל איום ממשי משום שהם יודעים שבנ”י הם נטולי נשק, הם יודעים שבנ”י תלויים בהם בכלי עבודה ולכן הם לא רואים בהם אוייב.
שאול הייה יכול לחכות עד עולם אבל לא הייתה מלחמה.
חרב יש רק לשאול וליהונתן.
הפלשתים מחלקים את צבאם ל- 3 ראשים כדי שכל אחד יוכל להרוס יבול אחר. זו בעולת הענשה, בנ”י יצטרכו ללכת לקנות אצל הפלשתים ומכיוון שבנ”י משלמים מיסים דרך יבול, הפלישתים יוכלו להכביד את השיעבוד. המצב גרוע, אנשים של שאול ברחו, כמעט ואין לו נשק, שמואל נוזף בו, ושאול הולך עם הידיעה שה’ כועס עליו ומלכותו בסכנה. כל העניין הסתבך בגלל יהונתן.
פרק י”ד
יהונתן עורך פעולה צבאית ולא מספר זאת לאביו. כדאי שאם הפעולה תכשל, הפעולה לא תיזקף לרעתו של שאול. יהונתן מתכוון לעבור ולחדור לתוך הצבא הפלישתי. יהונתן מתכונן להפתיע את פלשתים. הוא מתכונן לעלות ממקום בלתי צפוי לתוך מחנה הפלשתים, ליצור מהומה בתקווה שאביו יזהה את המהומה ויפעל. יונתן לא מגלה לאביו:
1) כדי שלא יכשיל את העניין מתוך דאגה אישית לבנו.
2) יונתון לא יודע אם זה יצליח ולכן הוא לא רוצה שאביו יזיק לעם.
כנראה יונתן ונושא כליו מתחפשים ומתלבשים כמו פלשתים ומתכוונים לעלות במצוק. יונתן אומר לנושא כליו: אם החייל העומד על המצוק יגיד לנו להמתין סימן שהם זיהו אותנו ולא נמשיך לעלות אבל אם הם יבקשו מאיתנו לעלות סימן שהם לא מזהים אותנו ונעלה, נשחט את השומרים ונחדור למחנ. יונתן להבדיל מאביו מתנה את ההצלחה ברצון ה’, כבר פה אנחנו מזהים שהסופר אהב את יונתן (הסופר הוא מיהודה ויהונתן מתחבר לדוד לאחר מכן) הכוח של שאול נבע בעצם משלטונו, הוא המלך והוא צריך לקבוע, הוא מוביל. יונתן כאילו מוותר על כוחו ושם את מבטחו בה’ אם ה’ ירצה נצליח ואם ה’ לא ירצה ניכשל. וזה ההבדלים ביניהם. לכן שמו של יונתן בחלק מהפרק משתנה ליהונתן.
התרגיל של יהונתן מצליח. יהונתן ונושא כליו כנראה עולים בשעת הדמדומים אלו השעות שהצבא לא במיטבו, הצבא עייף אחריי יום של פעילות.
לפנות בוקר- הצבא מנומנם, הראות לא חדה, בשעות האלה אם הם עולים מלמטה והשמש שוקעת/ עולה אז לא ניתן לראות בבירור, השמש מסנוורת. יונתן מצליח לעלות, הורג את השומרים, וזה יוצר מהומה גדולה במחנה הפלשתים. אנשי שול רואים את הנעשה ואומרים לשאול. שאול רוצה לנצל את המצב הוא קורה לכהן כדי שיביא אץ ארון ה’ כדי לאחד את העם, כדי שיהיה לו כוח פעולה לצאת למלחמה, שטול שם לב שיונתן ונושא כליו לא נמצאים.
שאול אוסף את החיילים שנשארו ומביא את ארון ה’ ומחליט לעלות קורבן נוסף ולצאת למלחמה. שאול כדי לא לפספס את הרגע התגברות על הפלשתים מצווה על העם ונודר בשם העם שאסור להם לאכול עד לנצחון, זהו מעשה לא הגיוני, יונתן לא שומע את הפקודה. יונתן אוכל מכערת הדבש, באים אנשי אל יונתן ושואלים אותו האם שמע את השבועה שהשביע שאול שאסור לאכול, ואז יש הערה- העם מתעייף, המחבר עושה הקשר. יונתן אוכל דבש הסיפור מכפיש את שאול בכך שעושה השוואה בין העם העייף לבין יונתן שאכל ועיניו האירו.
יונתן אמר שאביו טועה- הוא אכל והתעורר, יש לו כוח להילחם יונתן מכפיש את שמו של שאול. שאול רוצה להוציא להורג את יונתן שהכפיש את שמו, שאול לוכד אותו, יונתן מודה שאכל מכערת הדבש, שאול לא רצה להראות שהוא מפלה את בנו לטובה. העם שלא ראה ביונתן אויב אלא ההפך- זה שהביא את הניצחון וזה שהיה לו את האומץ להרוג את נציב פלשתים, העם פודה אותו בכסף, בנ”י מנצחים ישראל מקבלת חלק מארצה.
בפסוקים מו-מח שאול הוא מלך ענק, הוא לעמשה מלך שמשחרר את ישראל משלטון זה, הוא מלך שמרחיב גבולות, לכל המלך הזה שהקים צבא, לדברים טובים הסופר מקדיש 3 פסוקים ולכישלונות פרקים שלמים.
מלחמת עמלק:
מלחמת עמלק הי מלחמה שיוזם ה’ בעבור שאול, זו בעצם משימה אלוהית לשאול.
המונח “עמלק” כיום הוא מונח כללי לאוייב אכזר כלפי בנ”י. העמלקים מזדנבים בישראל ומגיעים איתם לא”י כאשר נוסדת מלוכה בישראל. ה’ מצווה על שאול להילחם בעמלק. שמואל מזכיר לשאול שדבריו הם דברי ה’ ושהוא ה”בוס”. המצווה היא מלחמה טוטאלית, שמואל בשם ה’ מצווה על שאול להשמיד את העמלק וכל מי שקשור בעמלק, פירוש הדבר יש להרוג ת כל האנשים ללא יוצא מן הכלל.
יש להרוג את כל בעלי החיים, אסור לקחת שלל, כלומר אסור שיישאר שמץ מעמלק.
( בסוף פרק י”ג שמואל מודיע לשאול שמלוכתו לא תימשך אז מדוע יש פה ציווי אליו!)
אחת הפרשנויות אומרת שלא תהיה המשך לשושלת של שאול והוא ימשיך למלוך עד סוף ימיו.
אחרת אומרת שזו לא הייתה אמירה אלוהית אלא אמריה של שמואל ולכן אין היא מחייבת את ה’.
יכול להיות שאלו אכן דברי ה’ אבל ה’ נותן לו הזדמנות נוספת עקב ניסיונותיו הרבים של שאול.
כבר בתחילת ההתארגנות של שאול רואים שהוא אינו בוטח בה’ ולוקח איתו צבא עזר.
כל המלחמה מתוארת בפסוק אחד. המלחמה נגד עמלק לא הייתה קשה לשאול. שאול הורג את כולם מלבד המלך. שאול ואנשיו לוקחים את המוטב שבצאן ובבקר ובנוסף לכך הם לוקחים את מוטב התכשיטים.
מה שמנחה את שאול בלקיחת הדברים שזה על מנת לפאר את שם ה’. הוא רוצה להביא לה’ מתנות ובכך להאדיר את הניצחון. הוא לא היה צריך לעשות זאת, זה חיקוי לעבודת הכנענים ובנוסף הוא צווה במפורש לא לעשות זאת הוא הפעיל שיקול דעת במקום בוא לא היה צריך להפעיל.
שאול שמח וטוב לב לוקח את השלל ומביא אותם לגבול ישראל, בעיני שאול הוא עשה את הטוב ביותר שהוא יכול היה. שאול מביא את אגג שהוא סמל לעמלק ובכך הוא משפיל את העם העמלקי. אין השפלה יותר גדולה מלהוביל את המלך המובס שבוי בשלשלאות לארץ המנצחת. שאול לוקח ממיטב הצאן והבקר במטרה לזבוח לה’. שאול מאפשר לחייליו לקחת חלק מהשלל כאות הוקרה ותודה ומשכורת, כלומר מנקודת מבטו של שאול הוא פעל הכי טוב שאפשר כמלך. שמואל המחכה לו, ה’ נגלה אליו ומודיע לו כי הוא התחרט על המלכת שאול. שמואל כלא כדרכו כואב את העניין והוא זועק לה’ כל הלילה. הכאב של שמואל הוא מוזר הרי הוא לא אוהב את שאול או אולי הוא לא אוהב את רעיון המלוכה (או את שניהם ביחS). אולי שמואל זועק על גורלו, אולי הוא מפחד משאול.שמואל מתעשת מהר והולך לפגוש את שאול. שמואל יוצא לקראת שאול ורואה ששאול מרים יד לניצחון. שמואל מתבונן במעשה שאול. שאול פונה אליו במאור פנים, שמח, ואומר לא בבטחון עשיתי את מה שה’ ביקש. שמואל מתבונן בו בתמיה מאיפה הקולות של הצאן והבקר? שאול בתמימות עונה לו- הבאתי את זה מהעמלקים העם ריחם על מיטב הצאן והבקר והבאתי את זה כדי לזבוח לה’. שאול מדגיש לפני שמואל שהוא הביא את הצאן על מנת לזבוח לה’. שמואל עונה לשאול תקשיב לי ה’ מינה אותך למלך. ה’ שלך אותך למלחמת מצווה, לחסל, להשמיד את עמלק ואתה לא שמעת בקול ה’ והתנפלת על השלל, עשית הרע בעיני ה’, שאול חוזר על דבריו. עשיתי כדבר ה’, את כל העמלק הרגתי, הבאתי את אגג כדי להשפיל אותו לעיני ה’ העם לקח מהשלל ומהצאן והבקר על מנת להביא לה’ שלך כדי לרצות את ה’. הכל למען ה’ לא לטובה אישית. שאול חוזר על המנטרה: לאלוהיך. שמואל אומר לו אתה לא תופס את העניין הבסיסי והעקרוני ה’ לא צריך שיקשיבו לו, הכל החלק הטקסי והפולחני הוא לא בשביל ה’, הוא בשביל האדם, ה’ לא צריך את זה. ה’ רוצה ציות ושמיעה. שאול נכשל בזה, שאול נכשל במלוכתו, בכך שלא ציית לה’ הוא הפעיל שיקול דעת מלכותי במקום סבו לא היה צריך. שאול מוציא את המרצע מהשק, כלומר האמת נתגלתה.
1) הוא מודה בחטא.
2) הוא מודה שהוא עבר את דברי שמואל.
3) הוא עשה את שניהם כי הוא פחד מתגובת חייליו. אם הוא לא נותן להם לקחת מהשלל החיילים יכולים לפגוע בו, להתפזר או לא להילחם איתו יותר.
שאול בוחר את העם במקום את ה’, זו חוסר אמונה בסיסית בה’. מי שמאמין בה’ צריך לדעת שה’ לא יעזוב אותו בשעת צרה. בין הפחד מהעם והפחד מה’ שאול בוחר לפחד מהעם.
גם במלחמת מכמש שאול פועל מתוך לחץ העם. כאשר העם עוזב אותו הוא נשאר ללא חיילים ונוצר לחץ שהוא יישאר לבד לכן הוא הקריב קרובן למרות ששמואל אמר לו לא לעשות את זה. שאול חוזר בכל פעם ששמואל מעלה טענה שהוא עשה הכל למען ה’. שאול הוא מלך ולכן דעת העם חשובה לו. שאול מבקש משמואל שילך איתו כדי שהוא ישתחווה לה’ כדי להביע את החרטה שלו ולבקש את סליחתו על מעשיו. שמואל יודע מה ה’ חושב ומסרב בתוקף. הסיבה היא של הגינונים הם חסרי ערך בעיניו שמואל אומר ששאול מאס בה’ ולה’ נמאס משאול. שמואל מסתובב להיפרד אך שאול מנסה לעצור בעדו ותופס את כנף מעילו וקורע אותה. שמואל מנצל את המעמד כדי להגיד שני דברים גורליים:
1) מלכות ישראל תילקח משאול, כלומר לא יהיה המשך לשושלת שאול בבית המלוכה לא רק שאול נענש אלא הדורות הבאים אחריו גם.
2) המלוכה תעבור “לרעך הטוב ממך” לחברו הטוב ביותר שיהיה טוב ממנו.
הנבואה שמזמנת קריעת המעיל, שמואל מוסיף לעניין עוד דבר אחד “נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא לנחם” (נצח ישראל= אלוהים, לנחם= לומר דברים מנחמים, להתחרט) אם שמואל מביא את דברי ה’ כדברים מוחלטים. אם ה’ מחליט משהו הוא לא חוזר בו. שמואל מוסיף ואומר למה “נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם- כי לא אדם הוא” האל איננו אדם הוא לא בשר ודם. אדם יכול להגיד משהו ולהתחרט על החלטתו. הפירוש העכשווי למשפט: דברי ה’ שנאמרים הם דברים נצחים, אמיתיים ועתידים להתקיים.
שאול מבין שלא משנה מה הוא יגיד או יעשה גורלו נחרץ לכן הוא מבקש משמואל בקשה אחרונה שיבוא איתו מול העם וישתחווה איתו לה’. שאו מבקש את הבקשה הזו כדי לשמור על מעמדו מול העם מכיוון שהוא צריך להמשיך ולשלוט.שמואל מסכים. שמואל למרות הטובה שהוא עושה לשאול, מבקש להביא אליו את אגג על מנת שיוכל להרגו. אגג מובל בשלשלאות ומוכן למוות הוא אומר שהמוות זו הגאולה בשבילו. האיום למות כל הזמן להיות שבוי ומושפל שכבר עדיף המוות . שמואל אומר לו- שכמו שחרו שיקלה נשים כך אמך תהפוך לשקולה, שמואל משסף את גורנו של אגג ובכך נפרדות הדרכים של שאול ושמואל לעד!.