ורת התיישבות בארץ ישראל, שיש בה מזיגה בין יסודות ההתיישבות הפרטית וההתיישבות השיתופית. רעיון מושב העובדים נולד בתקופת מלחמת העולם הראשונה. רעיון מלחמת העולם בא לידי ביטוי במספר פרסומות בעיתונות, בהם ניסחו את העקרונות והמשקיים שיש לבסס עליהם את המושב: קרקע לאומית, עבודה עצמית, עזרה הדדית, קניה ושיווק משותפים. במרכזו של המבנה המרכזי של המושב עמד הרעיון שהמשפחה צריכה להוות את התא היסודי במושב, וכל המשפחות יחד מהוות על בסיס העקרונות הנ”ל את המסגרת החברתית – ארגונית – כלכלית שלו.
המשק במושב הושתת אז על רעיון המשק המעורב שנוסף על יתרונותיו הכלכליים איפשר גם חלוקת עבודה מאוזנת במשך כל עונות השנה, דבר חשוב במיוחד במושב העובדים לאור העיקרון, לפיו צריך המתיישב לעבד את המשק בכוחות עצמו ובני משפחתו ולא להזדקק לפועלים שכירים עונתיים
מושב שיתופי
הוגי רעיון המושב השיתופי ומגשימיו חיפשו את הסינתיזה בין המושב ובין הקיבוץ, ביחס שכל אחד מהם קובע בין הייצור והצריכה ומידת ההזדקקות ביניהם. כיוון שהקיבוץ שם את הדגש על המפעל הקולקטיבי, צומצם בו חופש הפרט. המושב השיתופי אימץ לעצמו את היתרונות שבכל אחת בשתי השיטות. הוא סיגל לעצמו את שיטת הייצור של הקיבוץ, ואימץ לו את דרך הצריכה, שבמרכזה עומד התא המשפחתי, הקיימת במושב.מבחינה ארגונית קרוב יותר המושב השיתופי למושב העובדים. ומראשיתו השתייך לתנועת המושבים.
