גישות בדמוקרטיה
גישה סוציאל- דמוקרטית- לפי גישה זו השלטון מתערב בחיי החברה והיחיד מתוך מחויבות ואחריות לאזרחים. מטרת ההתערבות היא למנוע ככל האפשר מצב בו חלק מן האזרחים עסוקים במלחמת קיום ואינם יכולים להיות אזרחים פעילים. הערך המודגש בגישה זו הוא שוויון חברתי, כלכלי בחברה ובקהילה, ולכן המדינה מעורבת יותר.
דמוקרטיה ליברלית- לפי גישה זו השלטון כמעט לא מתערב בחיי החברה והיחיד כדי שלא תיווצר תלות במדינה והפרט יגשים את עצמו. עקרונותיה המרכזיים של גישה זו הם חירות הפרט, הגנה על היחיד, פלורליזם, זכויות המיעוט, יוזמה פרטית, תחרות חופשית והגבלת השלטון. מטרתה של גישה זו היא יצירת חברה מאושרת ועשירה, לכן המדינה מעוברת פחות.

עקרון שלטון העם
עקרון מרכזי והכרחי לקיום דמוקרטיה. מבטא את הסכמת העם לפיה המדינה קמה על- ידיו ולמענו, ושלטון העם מבטא את ריבונותו.
דמוקרטיה ישירה- ביוון העתיקה, כל האזרחים בעלי זכות הבחירה היו משתתפים באסיפות.
דמוקרטיה עקיפה- באה לפתור בעיות כמו גודל אוכלוסייה, צורך בהכרת המערכת הפוליטית וכמות הידע הנחוץ לקבלת החלטות.
ממשל פרלמנטרי- העם בוחר את נציגיו לפרלמנט, הפרלמנט משמש כרשות מחוקקת. מתוך הפרלמנט נבחרת הממשלה שהיא הרשות המבצעת, הזקוקה לאמון של רוב חברי הפרלמנט. הממשלה נשענת על רוב פרלמנטרי ואחראית בפני הפרלמנט. בסמכות הפרלמנט להפיל את הממשלה ע”י הצבעת אי- אמון ולהביא לבחירות חדשות. חסרון, היכולת של הפרלמנט להדיח את הממשלה מעודדת חוסר יציבות פוליטית, והממשלה עסוקה בלשרוד במקום לנהל את המדינה. יתרון, ביטוי רחב יותר למגוון הדעות באוכלוסייה.
משטר נשיאותי- העם בוחר את הנשיא העומד בראש המדינה ובראש הרשות המבצעת. הנשיא ממנה את השרים שהם אינם חברי פרלמנט. במקביל לבחירות לנשיאות העם בוחר גם את נציגיו לקונגרס, הרשות המחוקקת. לקונגרס יש סמכויות רבות המגבילות את כוחו של הנשיא. חיסרון, חוסר היכולת להדיח את הנשיא עלול ליצור מצב של חוסר התחשבות ברצון העם בתקופת כהונת הנשיא, פחות מגוון דעות. יתרון, יציבות פוליטית אופטימלית. הנשיא מתעסק בניהול המדינה.
משאל עם- ביטוי לדמוק’ ישירה. האזרחים מביעים את דעתם בקשר להצעה מסוימת, חשובה. למשאל העם יתרונות וחסרונות. בעד: כאשר מעניקים לעם הזכות להכריע זוהי הוכחה לביטחון העצמי של הממשלה ואיתות לעם שסומכים עליו. ישנה מעורבות גדולה של האזרחים בחיי המדינה. תמיכה של העם באמצעות המשאל נותנת לגיטימציה נוספת וחזקה לפעולת המשטר. נגד: קיום משאל עם מבטא אי אמון ביכולתו של המשטר לבצע פעולות שלשמן הוא נחבר. הנושאים המובאים מורכבים יותר מתשובה של כן ולא. השאלות יכולות להיות מנוסחות בצורה מניפולטיבית. עלול לחדד עימותים בין קבוצות באוכלוסייה. זריקת אחריות של הממשל.

עקרון הפלורליזם
פלורליזם משמעו הכרה בשונות של הפרטים והקבוצות במדינה ומתן לגיטימציה לכל קבוצה לשמור על ייחודה ושונותה. כל זה בתנאי שתהיה הסכמה על נושאים מסוימים מאחדים. פלורליזם היא גישה המעודדת ריבוי דעות, זרמים וארגונים בתוך החברה. התארגנות קבוצות על צורכיהן המיוחדים, לא רק במסגרת מפלגות, תוך הכרה וכיבודן גם אחת של השניה וגם בזמני מחלוקת. פלורליזם אינו ערך מוחלט, ישנה הסכמה (קונצנזוס) על גבולות המדינה, צורת משטר ותמיכה בו, קבלת השלטון הנבחר באמצעות בחירות כשלטון לגיטימי והכרה בבית המשפט העליון. ערך ההסכמיות מאשר את קיומה של חברה ומשטר דמוקרטי ללא ויתור על חילוקי דעות, תחרות ומאבק בין הקבוצות. סובלנות הינה תנאי הכרחי למימוש הפלורליזם. הסובלנות נובעת מההכרה בכבוד האדם ובזכותו להיות שונה מזולתו, משמעה גם לקבל את השונה במראה, דת, מין, גזע וכו’.
חשיבות דמוקרטית- פיזור הכוח השלטוני, מניעת מונופולים או דיקטטורה ומביאה לאיזון הרשויות. מתן לגיטימציה למאבקים בין כוחות פוליטיים, כך נמנעת אלימות מילולית או פיזית. מחזק את עקרון שלטון העם, מעודד אזרחים להתארגן ולהשתתף במפלגות.

עקרון הכרעת הרוב
הסבר: עקרון הכרעת הרוב אומר כי רצון העם הוא הקובע במשטר דמוקרטי. כל אדם חייב לקבל את הכרעת הרוב גם אם אינו מסכים איתה, למרות זאת אסור לרוב לפגוע בזכויותיו של המיעוט או לנצל את כוחו לרעה וליצור עריצות.
העיקרון חשוב בגלל שזו הדרך הטובה ביותר לקבל החלטות משלוש סיבות:
1. הכי קרוב לשלטון העם (כל העם).
2. כל לא שולט מיעוט על רוב.
3. בלי קבלת החלטות תהיה אנרכיה.
עקרון הכרעת הרוב הוא תנאי הכרחי אבל לא מספיק למשטר דמוק’ מכיוון שהחוקים והסוגיות עליהם מצביעים יכולים להיות בלתי דמוקרטיים ומסכנים כלפי המיעוט. הכרעת הרוב היא אמצעי לשמירת הדמוקרטיה אולם הנאמנות לערכי החירות והשוויון היא הבסיס לקיומו של משטר דמוק’.
 סוגי רוב: רוב רגיל- כשהחלטה מתקבלת ברוב קולות הנוכחים בהצבעה. לדוגמא, אם נכחו במליאה 20 חכ”ים, 9 הצביעו בעד, 8 נגד ושלושה נמנעו הרי שההצבעה התקבלה למרות שתמכו בה פחות מ- 50% מהנוכחים.
רוב מוחלט- פירושו שההחלטה מתקבלת רק אם הצביעו בעדה לפחות 50% מבעלי זכות ההצבעה. בישראל מדובר בלפחות 61 חברי כנסת.
רוב יחסי-

עקרון זכויות האדם והאזרח
זכויות האדם הן הזכויות הטבעיות והן אינן תלויות בשלטון או בשום גורם אחר. זכויות האזרח הן חלק מהזכויות הטבעיות המגדירות את זכויותיו של האדם כאזרח בתוך המדינה. זכויות האדם ואזרח אינן זכויות מוחלטות מכיוון שהן מתנגשות אחת עם השניה ועם ערכים אחרים במדינה.
הזכויות הטבעיות הן: הזכות לחיים וביטחון, הזכות לחירות, לשוויון, לכבוד, לקניין ולהליך משפטי הוגן.
הזכות לחיים וביטחון- לפי הזכות לחיים וביטחון זכאי כל אדם להגנה על חייו ולחיות את חייו ללא פחד מפגיעה פיזית, השפלה או התעללות. חובת המדינה להגן על חייהם של אזרחיה ע”י חוקי המדינה וע”י מוסדות שונים. זכות זו חשובה ביותר ועוזרת במימוש זכויות אחרות.
הזכות לחירות- מבוססת על הדעה שבני האדם הם יצורים תבוניים ולכן יש לתת להם חופש פעולה כל עוד הם לא פוגעים בזולת, בחברה או בעצמם. הזכות לחירות חשובה מכיוון שבלעדיה קשה לקיים את זכות השוויון האומרת שלכל אדם יש זכות שווה להגשים את הפוטנציאל הטמון בו.
חירות המחשבה והדעה- זכותו של כל אדם להחזיק בכל דעה, גם אם אינה מקובלת כל עוד הדעה איננה באה לידי ביטוי בפעולה חיצונית הפוגעת במישהו אחר (הסתה בניגוד לחוק).
חירות המצפון- חופש של כל אדם לאמץ לעצמו ערכים מוסריים משלו. זכותו של כל אדם לסרב לעשות דברים הנוגדים את מצפונו, כל עוד הוא אינו מסרב לחוק.
חופש הביטוי וחירות המידע- מימוש חירות הדעה וחירות המצפון. אדם לא יכול לממש את תפיסותיו, אמונותיו אם לא יביע אותן בציבור. זכותו של כל אדם לבטא את עצמו ודעתו, וזכותו של הפרט לדרוש מידע על רשויות השלטון כאזרח במדינה דמוק’. זכויות אלה חשובות ביותר בשלטון דמוק’ מכיוון שלפרט יש כוח לקבוע והוא צריך לבסס את החלטותיו על סמך המידע.
חופש ההתאגדות- החירות של כל אדם להתאסף ולהתארגן בקבוצה, אם למטרות פרטיות או פוליטיות, וכך להשיג דברים שלא היה יכול להגיע אליהם בכוחות עצמו. זו זכות חשובה בדמוקרטיה אך יש עליה הגבלות כאשר היא מהווה סכנה לציבור ולזכויותיו.
חופש הדת- לחופש הדת שני חלקים: הראשון, חופש דת, זכותו של כל אדם להשתייך לדת מסוימת כל עוד הוא אינו פוגע באנשים אחרים. השני, חופש מדת, זכותו של אדם לא להאמין בדת ולא להיות כפוף לחוקיה.
חירות התנועה- הזכות של כל אדם לנוע ממקום למקום ולגור היכן שהוא רוצה, אלא אם בית המשפט אוסר עליו.
חופש העיסוק- הזכות של אדם לעבוד בכל מקצוע בו יבחר, ולהשיג את פרנסתו בכל דרך שירצה. ניתן להגביל את זכות זו כאשר מקצוע מסוים דורש תנאים מסוימים מאותו אדם.
הזכות לקניין- פירושה שזכותו של כל אדם לשמור רכוש שנצבר על ידיו או על ידי משפחתו, שקיבל או הרוויח, ללא סכנה שרכושו ייגזל ממנו. הרכוש מהווה דרך של האדם לממש את עצמו ולחיות חיים פרטיים. לקיחת הרכוש ללא הסכמת האדם לו הוא שייך הינה גניבה, אלא אם היא מוגדרת בחוק.
ישנם שני סוגים של קניין: קניין חומרי (ממשי) וקניין רוחני (זכויות יוצרים).
הזכות לשוויון- מבוססת על הגישה לפיה כל בני האדם נולדו שווים ולכן יש להתייחס אליהם במידה שווה, ללא הבדל גזע, דת, מין, לאום, שפה, השקפת עולם והשקפה פוליטית. הזכות לשוויון, במדינה דמוק’ באה לידי ביטוי בחוקים ובשוויון בפני החוק, החוק חייב להיות שוויוני וכך גם אכיפתו. ישנם שלושה מצבים בהם הזכות לשוויון מפגעת. 1. מדיניות של הבחנה, אותה נוקטת המדינה, לפיה בני האדם שונים ביכולותיהם ונעשית הבחנה שלה לה סיבות מוצדקות והשונות היא רלוונטית. 2. מדיניות של העדפה מתקנת, אותה נוקטת המדינה או ארגון מסוים, בה היא מעדיפה קבוצות מסוימות במטרה לשפר את מצבן של הקבוצות שסבלו מקיפוח בעבר. 3. ישנו מצב בו נוצרת הפלייה פסולה בה אין התייחסות שווה מסיבות לא רלוונטיות.
הזכות להליך משפטי הוגן- באה להבטיח שמירה על זכויותיו (ככל האפשר) של החשוד בפשע. פירושה של הזכות היא שהפגיעות בזכויותיו של החשוד בזמן העמדה לדין יהיו מוצדקות בלבד. זכות זו מתנגשת עם זכויות אחרות, אך היא חשובה מכיוון שגם אדם החשוד בביצוע עבירה צריך שיגנו על זכויותיו ולא יבצעו עוד עבירות כלפיו.
הזכות לכבוד- הזכות לכבוד מבטאת את ההכרה באנושיותם של בני האדם והיא מבטאת את הכבוד האישי של כל אדם. זכות זו באה להגן מפני פגיעות שהזכויות האחרות לא מגבילות אותן אבל הן עדיין יכולות לפגוע בכבודו האישי של האדם ולהשפילו. זכות זו חשובה אך גם קשה לאכיפה. הזכות לכבוד כוללת עוד זכויות: הזכות לפרטיות- זכות המגנה על פרטיותו של האדם מפני פגיעה של הכלל. כדי לחדור לפרטיותו של אדם צריכה להיות הסכמה של אותו אדם. הזכות לשם טוב- זכות זו אומרת שלאדם יש את הזכות ששמו לא יפגע בלי סיבה מוצדקת. היא מאוד דומה לזכות לפרטיות מכיוון שגם בזכות זו הפרסום הוא זה שפוגע בה. הזכות לשם טוב לא יכולה להיפגע כאשר יש אמת בפרסום, אבל הזכות לפרטיות יכולה להיפגע גם אם הפרסום הוא אמת.
התנגשויות ואיזונים בין זכויות
אחת השאלות המהותיות ביחס לזכויות הפרט נובעת משאלת ההתנגשות בין זכויות- מה קורה כאשר מימושה של זכות יסוד אחת, מביאה לפגיעה בזכות יסוד אחרת או באינטרס הציבורי או ביעד כלשהו של המדינה. כיצד נקבע מהי הזכות שתזכה לעדיפות ומהי הזכות שיוחלט להגבילה? מכאן שהזכויות אינן מוחלטות ולעיתים כאשר נוצרים מצבים של התנגשויות בין זכויות יש צורך לקבוע מה קודם למה. בג”צ בבואו לפסוק במקרים במובאים לפניו, מחפש נוסחת איזון. לפי נוסחא זו מוצדק לפגוע בזכות אזרח, רק אם קיימת וודאות גמורה שהפגיעה שתיגרם ממימוש הזכות תהיה חמורה.

זכויות האזרח- הזכויות החברתיות
בלי זכויות אלו לא יכולה להתקיים דמוקרטיה, אלו אינן חלק מהזכויות הטבעיות והמדינה מחליטה אם לתת אותן והיא יכולה גם לשנותן ולבטלן, בהתאם לגישתה הדמוק’. אם הגישה ליברלית יותר, אז ישנו פחות דגש על הזכויות החברתיות, אם הגישה היא יותר סוציאל- דמוק’ אז ישנו יותר דגש על הזכויות החברתיות. הזכויות החברתיות מוענקות ע”י המדינה ליחיד כאזרח.
הזכויות החברתיות הן:
הזכות לרמת חיים- הזכות לחיות ברמה סבירה ואנושית. רמת חיים בסיסית היא תנאי חיוני לקיומו של אדם חופשי המסוגל לחשוב ולקבל החלטות הגיוניות.
הזכות לדיור- לכל אדם זכות לקורת גג ולמגורים נאותים והיא נגזרת מהזכות לרמת חיים.
הזכות לטיפול רפואי- לכל אדם הזכות לחיות בגוף בריא ושלם. המדינה אחראית לספק לאזרחיה את השירותים הנחוצים לשמירה על בריאותם. זכות זו מממשת את הזכות לחיים וביטחון.
זכויות עובדים ותנאי העסקה- הזכות החברתית לעבודה, הכוללת מרכיבים כמו סחר מינימום, הגבלת מספר שעות עבודה, תנאים סבירים וכו’.
הזכות לחינוך- לכל הילדים במדינה יש זכות לקבל השכלה כדי שיוכלו לרכוש מידע ומיומנויות אישיות וחברתיות שיאפשרו להם לספק את צורכיהם בעתיד ולהיות אזרחים עצמאיים.

זכויות מיעוטים וזכויות הקבוצה
קיימים שני סוגי קבוצות:
1.קבוצה המתאגדת סביב גורם רעיוני- פוליטי: מפלגה.
2.מיעוט אתני המתאגד סביב סממנים משותפים.
מיעוטים אתניים זכאים לזכויות במדינה: לחנך את ילדיהם ע”י אמונתם ותרבותם, הכרה בשפת המיעוט כשפה רשמית במדינה, ללמד בשפתם, ייצוג בפרלמנט והזכות לחופש פולחן. כל מדינה מעניקה זכויות למיעוטים בה לפי ראות עיניה.
המיעוט דורש זאת כיוון שהוא פוחד מעריצות הרוב וממצב בו המדינה לא תאפשר לו את זכויותיו. זכויות הקבוצה אינן שייכות לפרט היחיד, הן שייכות לקבוצה כקבוצה.
בדמוקרטיה קיימות שלוש תפיסות המתייחסות לזכויות הקבוצה:
הגישה הליברלית קיצונית- מתייחסת רק לפרטים באוכלוסייה ולא לקבוצות, ולכן שומרת רק על זכויות האדם והאזרח, בטענה שעם זכויות אלו יכול האדם לעשות כרצונו. המדינה מדכאת כל שוני של קבוצה (אתני, תרבותי) וכופה עלייה השתלב בתרבות השולטת (לדוגמא, צרפת)
גישה ליברלית מתונה- גם גישה זו אינה מתייחסת לזכויות הקבוצה, אך להפך מהגישה הקיצונית, היא אינה כופה היטמעות בתרבות הכללית ומאפשרת לקבוצה לשמור על ייחודה. גישה זו לא פועלת לחיזוק הפלורליזם האתני, ולא תומכת כלכלית בקבוצות ועליהן לממן את עצמן (לדומא, ארה”ב).
הגישה המכירה בזכויות הקבוצה- גישה זו מכירה גם בזכויות האדם והאזרח של הפרט, גם בזכויותיהן של קבוצות לשמר ולממש את זהותן הייחודית. המדינה מחוקקת חוקים שישמרו על זכויות המיעוט (לדוגמא, ישראל).
אמצעים נוספים למתן זכויות למיעוטים:
פדרליזם- בשיטה זו מחולקת המדינה למחוזות כאשר בכל מחוז ישנם מוסדות שלטון (פרלמנט, מערכת משפט ועוד) וקיימת חלוקת סמכויות בין רשויות השלטון המרכזיות של המדינה לבין המחוזות. כך המיעוט יכול להפעיל שלטון עצמי באזור בו הוא רוב.
אוטונומיה- שלטון עצמי פנימי, המוענק באזורים מסוימים ולאוכלוסייה מסוימת. ישנם שני סוגים של אוטונומיה: 1. אוטו’ טריטוריאלית- ישנה אוטונומיה לאזור בו קבוצה מסוימת מהווה רוב. אוטונומיה זו כוללת פרלמנט, מערכת משפט ומנהל ציבורי, אך אינה כוללת סמכויות בתחום החוץ והביטחון. 2. אוטו’ קהילתית- מתקיימת כאוטו’ אישית לפרטים השייכים לקבוצה ללא קשר למיקומם הגיאוגרפי. אוטו’ זו מדגישה שלטון עצמי בתחומי החינוך, הדת והתרבות.

עקרון הגבלת השלטון
במדינה יש צורך בריכוז סמכויות מסוימות אצל הרשויות כדי, שבעצם, יוכלו לשלוט וכדי שיהיה משהו שיאחד סמכויות אלה. אך יש צורך להיזהר כשמרכזים את הסמכויות במקום אחד, מכיוון שכך יכול להיווצר מצב של כוח בלתי מרוסן ושל שרירותיות. למשל, המשטרה פועלת תחת סמכותה של הממשלה, ולכן לממשלה יש את האופציה ואת היכולת להשתמש בכוח פיזי רב וצריך שיהיו עליו מגבלות.
לכן ישנם מנגנונים להגבלת כוחו של השלטון.
 הפרדת רשויות- משטר דמוק’ מפריד בין שלושה תפקידים: חקיקה, ביצוע ושיפוט. כל תפקיד מתבצע ע”י רשות אחרת. הרשויות בולמות ומרסנות זו את זו. למרות עיקרון ההפרדה, אין במדינה הפרדה מוחלטת ותפקידים של רשות אחת, נעשים גם ע”י רשויות אחרות. מקרים כאלו הם למשל: תקדים משפטי- תקדים משפטי נוצר כאשר מובא תיק שאין לגביו חוק מפורש, והקביעה במשפט היא בגדר חוק, עד הדיון בכנסת. ועדת הכנסת- לחברי הכנסת ישנה חסינות ואי אפשר לשפטו אותם, ולכן יש את ועדת הכנסת ששופטת אותם ומסירה את חסינותם במקרה הצורך.
ישנה חשיבות שלא תהיה הפרדה מלאה בין הרשויות מכמה סיבות. למשל, שלא יהיה נתק בין הרשויות ושלא יהיו יותר מידי סתירות בגישות שלהם ושלא יהיה לאחת מהן יותר מידי כוח ותיווצר עריצות. הפרדת רשויות נועדה גם ליצור יעילות רבה יותר בשלטון.
 בחירות- ע”י בחירות במועד זמן קבוע צריך הממשל לענות על דרישותיו של האזרח כדי שיזכה לכהונה נוספת בשלטון. דבר זה מונע מהממשל לעשות כרצונו ללא התחשבות באוכלוסיית המדינה.
מאפייני בחירות:
• כלליות- כל אזרחי המדינה זכאים להשתתף בבחירות למוסדות הנבחרים במדינה.
• חשאיות- איש מלבד הבוחר אינו רשאי לדעת כיצד הוא בוחר.
• שוויוניות- לכל אזרח קול אחד ולכל קול יש משקל שווה.
• מחזוריות- הבחירות מתקיימות במרווחי זמן סדירים הקבועים בחוק.
• התמודדות חופשית- קיומה של תחרות הוגנת בין שני מתמודדים או יותר.
שיטות בחירות- על שיטת בחירות של כל ארץ משפיעים כמה גורמים:
שיטה ארצית- כל הארץ נחשבת אזור בחירה אחד (למשל ישראל והולנד).
שיטה אזורית- המדינה מחולקת לכמה אזורי בחירה. בדרך כלל בשיטה זו מס’ המפלגות מצטמצם לשתיים, וכך יש פחות מגוון של דעות ויותר יציבות.
שיטה אישית- הבוחרים מצביעים עבור מועמד שהוא נציג המפלגה.
שיטה רשימתית- לכל מפלגה יש את רשימת המועמדים שנקבעה בדרכים שונות (לדוגמא, פריימריז). הבוחר מטיל לקלפי פתק, ובו מצוין שם המפלגה. מספר נציגי המפלגה בפרלמנט יהיה ביחס שווה לאחוז הקולות שקיבלה המפלגה. אם למפלגה זו מספר הקולות הגדול ביותר, העומד בראשה יהיה ראש המשלה.
שיטה יחסית- בכל אזור נבחרים נציגים באופן יחסי לאחוז הקולות שקיבלו בבחירות. בחירות יחסיות משקפות מגוון רחב יותר של דעות, להפך מרוביות. בשיטה זו ישנה פחות יציבות בשלטון מכיוון שהמפלגה בעלת הקולות הרבים ביותר צריכה להקים קואליציה, לפעמים עם יריבותיה.
שיטה רובית- בשיטה זו נבחרים המועמדים של המפלגה שזכתה ברוב קולות הבוחרים כנציגים בפרלמנט.
כל ארץ מחברת כמה מהגורמים ויוצרת שיטת בחירות משלה, למשל, בישראל השיטה היא יחסית- ארצית- רשימתית.
• מהי מטרת הבחירות לפרלמנט? לשקף את מגוון הדעות בציבור, או לקבל הכרעה ברורה מי ישלוט ב-4 שנים הבאות.

 מנגנוני פיקוח וביקורת- מנגנונים אלו מתחלקים לביקורת פורמלית, ולביקורת בלתי פורמלית.
ביקורת פורמלית היא ביקורת המופעלת במסגרת החוק. ישנם גופים שתפקידם, ע”פי חוק, לבקר את הממשלה.
פרלמנט- מגביל את הממשל באמצעות חקיקה. הממשלה איננה יכולה לפעול אלא לפי החוק, החוק עומד מעל השלטון.במשטרים פרלמנטרים, כמו ישראל ובריטניה זקוקה הממשלה לאמון הכנסת כדי להמשיך את תפקידה. הפרלמנט, יכול ברוב קולות, להפיל את הממשלה. האופוזיציה מבקרת את פעילות הממשלה, מפקחת עליה ומעוררת את תשומת לב הציבור לתפקוד הממשלה.
מבקר המדינה- מוסד זה מפקח על הממשלה בתחום של מנהל תקין, כלכלה וכספים, המוסד בודק האם הפעילויות נעשו בהתאם לחוק, ביעילות, בחיסכון וטוהר מידות. למוסד זה אין כוח ממשי, אך בעקבות דו”ח הביקור יכולה המשטרה להוציא כתבי אישום ולחברי כנסת ולשרים והתקשורת והציבור יכולים להפעיל לחץ על הרשויות.
מערכת המשפט- מערכת בתי המשפט היא אמצעי מרכזי לריסון השלטון. בתי המשפט בודקים האם השלטון פעל בהתאם לחוק, מגנים על זכויות האדם והאזרח מפני הרשות המבצעת ומפקחים שהחקיקה תהיה בהתאם לעקרונות הדמוקרטיים. בישראל בג”צ הוא המוסד העיקרי לפיקוח וביקורת על הממשלה.
מגנוני הביקורת הלבתי פורמלים הם גופים או אזרחים המבקשים לבקר את הממשלה מיוזמתם הפרטית.
תקשורת- התקשורת כוללת את האמצעי התקשורת האלקטרונית והכתובה, מספקת מידע לציבור, חושפת שחיתויות ונותנת הערכה ופרשנות על מדיניות הממשלה. התקשורת מאפשרת חופש ביטוי לעיתונאים ומממשת את זכות הציבור לדעת.
דעת הקהל- השלטון נבחר ע”י הציבור ולכן חשוב להביא מידע לאנשים. הציבור מביע את עמדתו ע”י הפגנות, שביתות, הצהרות, מכתבים למערת וכו’. מטרת הפעולות היא להפעיל לחץ על קובעי המדיניות ולהביא לשינוי במדיניות.
אומנות- גם אומנות על סוגיה השונים היא כלי לביקורת על השלטון.
 חוקה- חוקה קובעת שלושה דברים: 1. עקרונות היסוד של המדינה וערכיה. 2. קביעת תפקידיהם וסמכויותיהם של רשויות השלטון ויחסים ביניהן. 3. הבטחת זכויות הדם והאזרח וזכויות המיעוטים.
תפקידה של החוקה במדינה דמוק’ היא להגביל ולרסן את רשויות השלטון, למנוע שימוש לרעה בכוח השלטון, למנוע עריצות הרוב ולהגן על זכויות האדם, האזרח והמיעוטים במדינה.

עקרון שלטון החוק
החוק מהווה מכנה משותף בין אנשים השונים בדעותיהם בכל תחומי החיים. ללא שלטון החוק לא היו יכולים להתקיים החיים בקבוצה משום שכל אחד היה עושה ככל העולה ברוחו ובחוסר התאמה מוחלט לחבריו. שלטון החוק הוא תנאי הכרחי לקיום חיים משותפים אחרת תהיה אנרכיה.
גבולות הציות לחוק- כל אי ציות לחוק הוא עבירה פלילית.
עבריינות פלילית- הפרת החור נעשית ממניעים של טובת הנאה כגון: גניבה, רצח ואונס. הסכנה: א. עלולה להיווצר סכנת חיים במדינה. ב. כל אחד במדינה יוכל לקחת את החוק לידיו. ג. חדירת הפשע המאורגן לפוליטיקה. ד. מטרד קיומי. ה. פוגע בערכי חברה מתוקנת.
עבריינות שלטונית- נעשית ע”י ממלאי תפקידים ציבוריים המנצלים את מעמדם ומפרים את החוק בתקופת כהונתם ממניע שאינו אישי, אלא במטרה לשרת את המדינה או את הציבור שבחר בהם. סכנה: א. מתן דוגמא רעה לאזרחים, אם השלטון מזלזל בחוק, כמובן גם האזרחים יזלזלו בו. ב. לשלטון יש כוח ועוצמה והוא יכול בקלות לפגוע בזכויות אדם ואזרח בניגוד לחוק.
עבריינות אידיאולוגית- הפרת החוק ממניעים אידיאולוגיים, דתיים, פוליטיים, מתוך השקפת עולם. הסכנה: א. עלולה להיווצר תמיכה ציבורית בגלל הזדהות עם עבריינים. מעוררת אהדה, תמיכה פוליטית וכן מעודדת פגיעה בחוק.
אי ציות לחוק מטעמי מצפון- אי ציות לחוק הנובע מהתנגשות בין החובה לציית לחוק לבין ערכיו של האדם בתחומי צדק, מוסר ואמונה. אדם המפר את החוק רואה בציות לחוק פגיעה במצפונו או בהשקפתו המוסרית.
• ההבחנה בין סרבן מצפוני לבין סרבן אידיאולוגי: סרבן המצפון אינו מנסה לשנות את המציאות הפוליטית, אלא פועל על- פי ערכיו המוסריים ומוכן לשלם באופן אישי את המחיר. העבריין האידיאולוגי פועל על- מנת לשנות את המציאות הפוליטית ולהשפיע על מדיניות הממשלה. בדרך כלל כחלק מקבוצה של אנשים.

עקרון הדמוקרטיה המתגוננת
דמוקרטיה ליברלית- דמוקרטיה המתירה לקבוצות ולארגונים שאינם דמוקרטים להתארגן, להביע את דעתן, ולפעול להפלתה. נובעת מהתפיסה שאין לפגוע בזכויות האדם והאזרח כל עוד הם אינם עושים מעשים פליליים. גישה זו סומכת על הציבור התבוני שלא ילך אחר קבוצות אלה, שיתריע בפני הצטרפות אליהן ואל הבכנות הטמונות בהן. לדוגמא, ארה”ב.
דמוקרטיה מתגוננת- זכותה של כל מדינה דמוקרטית להגביל בחוק את התארגנותן של קבוצות אנטי- דמוק’ המשתמשות בכלים דמוקרטיים, המאיימות על קיומה של הדמוקרטיה. הדמוק’ המתגוננת באה לידי ביטוי בחקיקת חוקים האוסרים על הסתה גזענית, וקובעים תנאים מתי ניתן לפסול מפלגה ולהוציאה מחוץ לחוק. הדמוק’ המתגוננת מכירה בזכות של מדינה הנשקפת בה סכנה לדמוקרטיה או לשלטון, לפגוע בזכויות יסוד כמו: הגבלת חופש התנועה, חופש ההתארגנות, חופש הביטוי, ההפגנה וכו’, כל זאת במגמה להבטיח את המשטר הדמוקרטי.
דוגמאות: נהוגה במדינות אירופה לאחר התמוטטות המשטר הדמוקרטי בגרמניה, עקב עלית הנאצים לשלטון. בישראל, רק לאחר שמפלגת “כך” והרב כהנה הצליחו להיכנס לכנסת (1984).
עקרון הדמוקרטיה המתגוננת טומן בחובו סכנה לדמוק’ וערכיה, כי בשם העיקרון של שמירה על הדמוקרטיה, עלול השלטון לפגוע בזכויות האזרח. כמו כן, קבוצות אנטי דמוק’ עלולות לרדת למחתרת ולנקוט אמצעים אלימים נגד המדינה.
בישראל, בחוק יסוד הכנסת, כתוב לא תשתתף בבחירות לכנסת, רשימת מועמדים אשר יש במטרותיה או במעשיה אחד מהדברים הבאים:
1. הסתה לגזענות.
2. שלילת אופייה הדמוקרטי של ישראל.
3. שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי.
מדינה יהודית- לאום ומדינת לאום
מהי מדינה? 4 תנאים לקיומה של מדינה:
1. שטח- השטח הכלול בגבולות מוכרים.
2. אוכלוסייה- אזרחים ותושבים החיים בשטח המדינה.
3. שלטון- גוף ששולט על השטח ועל האוכלוסייה.
4. עצמאות- המדינה חופשית לנהל את עניינה על- פי רצונה.
5. הכרה- הכרה של מדינות העולם בקיומה ועצמאותה.
מהו לאום?
• לאום- קבוצת אנשים בעלי מאפיינים משותפים ששואפים לקיום עצמאי במסגרת מדינה משלהם.
• קבוצה אתנית- קבוצה של אנשים בעלי מאפיינים משותפים כגון: היסטוריה, שפה, מסורת, אך אין להם שאיפה לקיום במסגרת מדינה עצמאית.
• לאומיות אתנית- לאומיות שהמאפיינים המשותפים שלה אינם פרי בחירה (היסטוריה, דת, שפה).
• לאומיות פוליטית- מאפיינה הם תוצאה של בחירה מודעת, לדוגמא, ערכים משותפים, אידיאולוגיה ועוד.

גישות למדינה יהודית

 מדינת התורה- המדינה היהודית הדתית, המזוהה עם היהדות החרדית, תקום כחלק מתהליך הגאולה המשיחי ותפעל על- פי חוקי התורה. אזרחיה הינם יהודים החיים ע”פי מצוות התורה. ההנהגה השולטת היא הנהגה דתית שתוסמך לתפקידה ע”פי כללי ההלכה וכל מוסדותיה פועלים ע”פי התורה.
 מדינה דתית לאומית- מדינה ישראל היא ראשית הגאולה, והקמתה הוא מעשה דתי. במדינה יש מקום מרכזי להלכה במסגרת החיים הציבוריים כמו שמירת שבת בפרהסיה, כשרות במוסדות ציבור ובצבא, נישואים וגירושים על- פי חוקי ההלכה. המדינה רואה חשיבות בשיתוף פעולה עם מפלגות חילוניות ציוניות. המוסדות הציבוריים מתבססים על ההלכה, התרבות המורשת והערכים היהודיים משולבים בה באופן לאומי ודתי.
 מדינה יהודית תרבותית- לפי גישה זו המדינה הינה חילונית- ציונית היונקת מהמסורת הלאומית, התרבותית והדתית ומהמורשת היהודית. מדינת ישראל היא מדינה חילונית השואפת להנחיל ערכים יהודיים. כל אחד בוחר מתוך המסורת, הדת, המורשת וההיסטוריה היהודית את הערכים, המנהגים והמסורת המקובלים עליו. סמליה וחלק מחוקיה שאופים מההיסטוריה התרבותית ומהדת היהודית.
 מדינת העם היהודי- זוהי מדינת לאום יהודית בעלת אופי יהודי שהוקמה למען העם היהודי כולו. המדינה מהווה מוקד הזדהות לאומית ורגשית ליהודים החיים בתפוצות, וקיים דגש על טיפוח הקשרים עם יהודי התפוצות. חלק מחוקיה מבטאים את זיקתה לעם היהודי.
 מדינת היהודים- זוהי מדינה יהודית, חילונית, ציונית. גישה זו מדגישה את הצורך ברוב יהודי שישלוט במדינה, בין היתר באמצעות חוק השבות המאפשר לכל יהודי לעלות לישראל. אופייה, תרבותה ודמותה יקבעו בעיקר ע”י הרב היהודי, תוך ההקפדה על ערכים דמוקרטיים אוניברסליים.
 מדינת כלל אזרחיה- מדינה חילונית, השייכת לכלל האזרחים, בעלת ערכים אוניברסליים דמוקרטים והומניסטים. הזהות הלאומית הופכת לפוליטית (ישראלי) במקום אתני (יהודי) וייחודה היהודי של המדינה מבוטל. תכניה, ערכיה, סמליה ואורחות חייה מבטאים את המשותף לכל האזרחים.

סוגיית הזהות של אזרחי ישראל
זהות היא מכלול המרכיבים שבאמצעותם אדם מגדיר את עצמו. בזהות יש מרכיבים שיוכיים השייכים לאדם מעצם לידתו: מין, צבע, עדה ומוצא. וישנם מרכיבים נרכשים שאדם רוכש במהלך חייו כמו מקצוע, אזרחות. בקרב אזרחי ישראל יש שלושה מרכיבי זהות בולטים:
 זהות אזרחית- מי שמדגיש את זהותו כאזרח מדינת ישראל.
 זהות לאומית- מי שמדגיש את זהותו כבן ללאום הרחב יותר, הלאום היהודי או הלאום הערבי.
 זהות דתית- מי שמדגיש בזהותו את המרכיב הדתי, יהודי, מוסלמי נוצרי וכו’.

ההשלכות של היות מדנית ישראל מדינת לאום יהודית על אזרחיה הערביים
1. מדינת ישראל היא מדינת הלאום היהודי, כלומר, היא כוללת גם את היהודים שחיים מחוץ לגבולות המדינה, לכן הערבים חשים שזו אינה המדינה שלהם.
2. חוק השבות נתפס בעיני הערבים כחוק מפלה לטובת היהודים.
3. מוסדות לאומיים ייחודיים כמו הסוכנות היהודית, קק”ל מיועדים רק לאזרחים יהודיים ויוצרים אלפיה.
4. מדינת ישראל מקצה כספים בתקציבה למען יהודי התפוצות.
5. המגבית היהודית אוספת כספים ליהודים בגולה למטרות “יהודיות” כמו קליטה.
כל הגורמים האלה יוצרים תחושה של אפליה וחוסר הזדהות עם המדינה למרות שהם אזרחיה.

מאפייניה של מדינת ישראל כמדינה יהודית
מדינת ישראל נתנה ביטוי להיותה מדינה יהודית בסמלים, במוסדות ובחוקים.
סמלי המדינה- סמלי המדינה מבטאים את הערכים ואת המורשת של מדינת ישראל ובכך מסייעים באיחוד וליכוד תושבי המדינה או תושבי הלאום היהודי.
• דגל- צבעי הדגל הם צבעי התלית והמגן דוד הוא סמל יהודי עוד מימי שלמה המלך.
• ההמנון- נכתב ע”י נפתלי הרץ אימבר והמנגינה לקוחה משיר עם רומני. הוא מבטא את כיסופי העם היהודי לציון, א”י וירושלים. ההמנון לא מבטא את רצונם או את שיתופם של הערבים אזרחי ישראל כחלק מאזרחי המדינה.
• סמל המדינה, המנורה עם ענפי הזית- מייצג את גישות 2,3 והוא מהווה ערך סמלי וקישוטי. המנורה היא סמל של היהודים מחוץ לגבולות ישראל ובתוך הגבולות היא מסמלת תקווה לבניית בית מקדש חדש.
(הסמלים הם שנויים במחלוקת בכיוון שאינם מתייחסים למיעוטים ולערבים אזרחי ישראל).
חוקי המדינה- מאז הקמת מדינת ישראל נחקקו חוקים שנותנים ביטוי להיבטים שונים של מדינת ישראל.
חוקים בעלי אופי לאומי
• עשיית דין בנאצים ועוזריהם- מאפשר להעמיד אותם לדין על פשעיהם נגד היהודים בתקופת המשטר הנאצי בגרמניה.
• חוק השבות- מעניק לכל יהודי את הזכות לעלות לארץ כמו כן גם לבנו, לבן זוגו, לילדיו ולנכדיו. כמו כן הוא מעניק לכל יהודי אזרחות ישראלית.
• חוק האזרחות- מעניק אזרחות לכל מי שזכאי לה על- פי חוק השבות ולפי תנאים אחרים המאפשרים לקבלה.
• חוק יסוד מקרקעי ישראל- מקרקעי ישראל הם אדמות הלאום הכוללות כ- 90% מקרקעות המדינה. קרקעות אלה כוללות גם את אדמות קק”ל. החוק קובע שקרקעות אלה אינן ניתנות למכירה אם במכר או בדרך אחרת.
חוקים בעלי אופי דתי
• חוק שעות העבודה והמנוחה- החוק קובע את יום המנוחה השבועי (ליהודים שבת ומוסלמים או ראשון או שישי). העסקת עובד ביום המנוחה אסורה וכמו כן נאסר על בעלי עסק לעבוד ביום זה אלא אם כן ניתן להם היתר מיוחד ע”י שר העבודה.
• חוק איסור גידול חזיר- החוק אוסר על גידול חזירים על אדמת הארץ להוציא אזורים שבהם מרוכזת אוכלוסייה לא יהודית ולא מוסלמית.
• חוק חג המצות- החוק אוסר על בעלי עסק להציג חמץ בפומבי למכירה או צריכה במשך כל ימי החג הפסח.
חוקים בעלי אופי תרבותי ומורשתי ובעלי מאפיינים משולבים
• חוק מעמד ההסתדרות העולמית הציונית (לאומי ותרבותי)- הסכם בין הממשלה וההנהלה הציונית העולמית. החוק קובע את תפקידה של ההנהלה הציונית ואת שיתוף הפעולה בין ישראל לבין ההנהלה הציונית, החוק חל גם על הסוכנות היהודית.
• חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה (תרבותי לאומי)- החוק קובע שיום זה יוקדש להתייחדות עם זכר השואה ומעשי הגבורה והמרד בתקופה הזו.
• חוק רשות השידור (תרבותי)- בחוק נקבע מהן מטרות השידור הציבורי. אחת מהן הוא לחזק את הקשר בין היהודים למורשתם היהודית.
• חוק יסודות המשפט (לאומי תרבותי)- החוק קובע שאם ישנה בעיה משפטית שאין לה מענה בחוקים הקיימים, יש להחליט לגביה ברוח עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל.
הסכם הסטאטוס קוו- נחתם בין מפלגות חרדיות לבין מפגלות ציוניות על רקע חילוקי דעות בין דתיים לחילוניים ביחס לאופיה של מדינת ישראל ולמעמד הדת היהודית במדינה. מטרת ההסכם הוא מניעת מלחמת תרבות בין חילונים ודתיים והוא מבוסס על עיקרון ההסכמיות ועל ההכרה שצריך לחיות ביחד למרות חילוקי הדעות בענייני דת ומדינה.
ההסכם קרוי הסדר הסטאטוס קוו, כלומר בתרגום מלטינית- שמירת המצב הקיים. ההסכם שומר על המצב כפי שהיה בתקופת המנדט, בארבעה נושאים עיקריים:
1. שמירת כשרות במוסדות ציבור, לדוגמא, משרדי הממשלה וצה”ל.
2. שמירת שבת במקומות ציבוריים, תחבורה ציבורית.
3. שמירת המעמד האוטונומי לחינוך הדתי.
4. מתן זכות בלעדית לבתי דין רבניים לעסוק בענייני נישואים וגירושים על- פי ההלכה.
בעיות בהסדר- שמירה אמיתית על מצב קיים אינה אפשרית משום שהתנאים במדינה משתנים, הן במישור החברתי והן במישור הפוליטי. הסדרי הסטאטוס קוו שלא מעוגנים בחוק כמו נושא שמירת השבת מעוררים מחלוקות בין הציבור הדתי והלא דתי, לדוגמא, הנהגת שדורי הטלוויזיה בשבת יצרה מצב חדש שההסדר היה צריך לתת לא פיתרון וכל אחת מן הצדדים החתומים על ההסדר גייס אותו כדי להגן על עמדתו. הבעייתיות בהסכם היא שהוא לא חוק.
חוקיות ההסכם- חלק מהנושאים שהוסכם עליהם בהסדר הסטאטוס קוו קיבלו תוקף של חוק, למשל, חוק בתי דין רבניים, חוק שעות עבודה ומנוחה, שמירת כשרות במוסדות ציבור ועוד.
המחלוקת לגבי השבת- עמדת החילונים: להבטיח את אופייה של השבת כיום מנוחה, יום המוקדש לבילוי. עמדת הדתיים: להבטיח את השבת כיום מנוחה וקדושה, יום המוקדש לעבודה רוחנית, השבת ניתנה למען עיסוק בדברי תורה.
האם אפשר לגשר בין מדינה יהודית לדמוקרטית? לפי דעתו של פרופסור שלמה אבינרי מדינת לאום יהודית לא בהכרח פוגעת במהותה הדמוקרטית של המדינה. גם במדינות המערב יש ביטוי לדת הנוצרית ועדיין המדינות הן דמוקרטיות.

החברה הישראלית- חברה רבת שסעים
החברה במדינת ישראל היא חברה הטרוגנית. הקבוצות השונות המרכיבות את החברה שונות זו מזו מבחינת השתייכותן הלאומית, הדתית, העדתית, המעמדית והפוליטית, מכאן שהחברה הישראלית היא חברה רב דתית ורב תרבותית.
עם קום המדינה ניסתה ההנהגה, ברשות בן- גוריון, לעצב דמות יהודית ישראלית: “הצבר”. הצבר הוא תוצר של גישת “כור ההיתוך”, ששמה לה כמטרה לבנות חברה חדשה ועצב את דמותו של “הישראלי החדש” בדמות התרבות הדומיננטית בחברה (התרבות ששלטה היתה תרבות אירופאית- אשכנזית). אולם, במהלך השנים התרחשו בישראל תהליכים חברתיים ופוליטיים שהושפעו בעיקר מגלי העלייה לארץ בתקופות השונות. תהליכים אלה שינו את הרכב האוכלוסייה וכתוצאה מהם, הפכה החברה הישראלית לחברה הטרוגנית. בניגוד לימי קום המדינה, כיום מכירה המדינה בזכותן של קבוצות שונות לשמור על ייחודן. כלומר, את רעיון “כור ההיתוך” החליף רעיון הפלורליזם וההבנה שיש בחברה שסעים חברתיים. המושג “שסעים חברתיים” כולל בתוכו הן את הפלורליזם (לגיטימציה להתפצלות החברה לקבוצות שונות) והן את המתחים בין הקבוצות השונות.
שסע- קו גבול חברתי שחוצה את החברה, מחלק אותה למחנות שונים ובין המחנות קיימים מתח ומחלוקות.
בחברה הישראלית 5 שסעים מרכזיים:
1. שסע לאומי- בין הרוב היהודי למיעוט הערבי.
2. שסע דתי- בין יהודים דתיים ולבין יהודים לא דתיים.
3. שסע עדתי- בין אשכנזים יוצאי אירופה ואמריקה לבין מזרחים יוצאי אסיה ואפריקה.
4. שסע אידיאולוגי – פוליטי- בין ימין מיצי לשמאל יוני בנושאי חוץ וביטחון, כגון הסכמי אוסלו, עתיד יהודה, שומרון וחבל עזה ועתיד רמת הגולן.
5. שסע מעמדי – חברתי – כלכלי- בין עשירים לעניים, משכילים למשכילים פחות, תושבי ישובים מבוססים לתושבי עיירות פיתוח.
חמשת השסעים מבטאים מתח, קיטוב ומחלוקות בין הקבוצות השונות בחברה הישראלית ופוגעים ביחידות החברתית במדינה.
שסעים חופפים- כאשר יש מטעם בין שסעים שונים, למשל, כאשר מקומך בשסע העדתי מתאים למיקומך בסולם החברתי – כלכלי בשסע המעמדי, או כאשר יש מטעם בין המוצא הלאומי לבין המיקום בסולם החברתי – כלכלי בשסע המעמדי
שסעים צולבים- כאשר אין מטעם בין המקום בשסעים השונים, לדוגמא, כאשר אדם דתי ודעותיו שמאליות בשסע הפוליטי.
מצב של שסעים חופפים עלול להחריף את המתח בין הקבוצות השונות בחברה ואילו מצב של שסעים צולבים עשוי להפחית את המתח.
כדי להתמודד עם הפיצול החברתי התפתחו בישראל מנגנונים שנועדו להפחית את המתחים שמקורם בשסעים החברתיים, כמו שיטת הבחירות היחסית, ממשל קואליציוני, הכרה בפלורליזם ע”י מתן זכויות לקבוצות שונות, הסדר הסטאטוס קוו ומדיניות של העדפה מתקנת כלפי קבוצות ותת קבוצות שאינן מיוצגות פוליטית או מופלות לרעה. נוסף לשסעים אלה מתקיים בחברה הישראלית אי שוויון בין גברים לנשים.
הגורמים לשסע הלאומי:
1. הסכסוך הישראלי – פלסטיני- הסכסוך החל בראשית הציונות, החריף במלחמת העצמאות וקיבל ביטוי נוסף לאחר כיבוש השטחים במלחמת
ששת – הימים. יותר ממיליון פלסטינים עברו לחיות תחת שלטון ישראלי.
2. בעיית הזהות- ערביי מדינת ישאל מזדהים עם העם הפלסטיני אך מחויבים למדינת ישראל. מדינת ישראל מתייחסת אליהם בחשדנות כל השנים, החל מהממשל הצבאי שהיה ב- 20 שנות המדינה הראשונות ועד היום, כאשר יש מי שמציע לשלול מהם את הזכות להצביע ולהכריע בשאלות גורליות לגבי מדינת ישראל. הערבים הישראלים תומכים במאבק הפלסטיני ומאשימים את ישראל ביחסה הקשה לעמם.
3. מתח בין מדינת לאום יהודי ולמיעוט לאומי ערבי- הערבים הישראלים מתקשים לחוש תחושת שייכות למדינה שסמליה (דגל והמנון), חוקיה (חוק השבות) ומוסדותיה קשורים כל כך לעם היהודי. מדינת ישראל דורשת נאמנות והזדהות, אך מסרבת לקבל את הערבים כשווים. היא מתנגדת לכל רעיון של שינוי הגדרת המדינה, כ”מדינת כל אזרחיה” או לשינוי מילות ההמנון, או לכל ערעור על אופייה של המדינה כמדינה יהודית או ערעור על האידיאולוגיה הציונית. כל אלה נתפסים כאיום על עצם הקיום של מדינת ישראל וכל ביקורת נתפסת כחתרנות נגד המדינה.
4. קיפוח ואי שוויון- קיימת אפליה ממוסדות של המדינה כלפי הערבים הן בחקיקה והן בחלוקת התפקידים והמשאבים.

משטר ופוליטיקה בישראל
סוגיית החוקה
• מדוע אין חוקה בישראל?
בהכרזת העצמאות יש התחייבות מפורשת לחקיקת חוקה פורמאלית למדינת ישראל.
חוקה פורמאלית- חוקה הכתובה כמסמך אחד שיש לו מעמד על. וויכוח ראשון: האם הכרזת העצמאות מחייבת? תשובה: לא! וויכוח שני: האם נחוצה חוקה בישראל? תשובה: צד א’- חוקה נחוצה בכל מדינה דמוקרטית ומטרתה להבטיח זכויות פרט, מיעוטים וכן להגביל את השלטון. ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית ולכן היא צריכה חוקה שתגדיר את הנורמות והערכים הדמוקרטיים. צד ב’- יש לעם ישראל חוקה והיא תורת ישראל. אין מקום לחוקה מידי אדם- תורת ישראל היא היחידה המחייבת את העם היהודי. אפשר לחוקק חוקה, בתנאי שהיא תהיה משולבת עם ערכים ועקרונות השאובים מתורת ישראל.
ההחלטה לגבי חוקה בישראל התקבלה בכנסת ב- 1950 על- פי הצעתו של ח”כ הררי לפיה הכנסת תחוקק “חוקי יסוד” שהם יהוו פרקים בחוקה העתידית. יש כיום בישראל חוקה מטריאלית- חוקה שאיננה מהווה מסמך אחד בעל מעמד על, אלה אוסף של חוקים, פסקי דין ועוד שנאספים במהלך השנים לכדי חוקה אחת.
חוק האזרחות
אזרחות מציינת זיקה בין אדם למדינה בה הוא חי. ישנן שתי דרכים לקבלת אזרחות:
1. על – פי דין הקרקע- אזרחות נרכשת ע”י לידה בארץ מסוימת.
2. על – פי דין הדם- אזרחות עוברת בירושה דרך ההורים.
6 דרכים לקבלת אזרחות בישראל:
1. מכוח “חוק השבות”- כל מי שחל עליו חוק השבות, כלומר, כל יהודי, בין זוגו וצאצאיו, מקבל אוטומטית אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות. יש להבחין בין שבות לבין אזרחות, חוק השבות קובע את זכותו של כל יהודי לעלות לישראל ולהשתקע בה, אך לא מעניק לו באותה עת אזרחות ישראלית. חוק האזרחות מעניק אזרחות אוטומטית למי שחל עליו חוק השבות מיום עלייתו לישראל.
2. מכוח הישיבה בארץ- זכאים לאזרחות תושבים קבועים (לא יהודים) ערבים, דרוזים ואחרים החיים דרך קבע בישראל משנת 1980 לפחות.
3. מכוח לידה- בחוק קיימת אבחנה בין אלו שנולדו בישראל לבין אלו שנולדו מחוץ לה. * מי שנולד בישראל לאב או לאם שהם אזרחים ישראלים יהיה אזרח ישראלי. * מי שנולד מחוץ לישראל זכאי לאזרחות ישראלית רק אם אביו או אימו חיו קודם לכן בישראל והיו אזרחים ישראלים. הזכות לאזרחות ישראלית על – פי שיטת דין הדם תקפה רק לדור הראשון שלא נולד בארץ.
4. מכוח לידה וישיבה בארץ- לא יהודים, שנולדו בארץ לאחר קום המדינה ולא היתה להם אזרחות אחרת, והם תושבי ישראל במשך 5 שנים רצופות לפני יום הגשת הבקשה, רשאים להגיש בקשה לקבלת אזרחות ישראלית, בתנאי שהגישו בקשה זו בתקופה שבין יום ההולדת ה- 18 לבין יום ההולדת ה- 21.
5. מכוח ההתאזרחות- אדם הרוצה לקבל אזרחות ישראלית נדרש לעמוד בתנאים הבאים:
• לשהות בארץ שלוש שנים מתוך תקופה של חמש שנים שקדמה ליום הגשת הבקשה לאזרחות.
• יש בדעתו להשתקע בארץ.
• יודע ברמה בסיסית את השפה העברית.
• עליו לוותר על אזרחותו הקודמת או להוכיח שיחדל להיות אזרח חוץ לכשיהיה אזרח ישראלי.
• זכאי לשבת בישראל ישבת קבע (על – פי הסכמת שר הפנים) ובהתאם לשיקול דעתו.
• לפני קבלת האזרחות יצהיר המבקש: “אני מצהיר שאהיה אזרח נאמן למדנית ישאל”.
גם אם המבקש להתאזרח עמד בכל התנאים, יש לשר הפנים שיקול דעת אם להעניק לו זכות זו או לא.
6. מכוח הענקה- החוק נותן סמכות לשר הפנים להעניק אזרחות ישראלית כאשר המדינה מעוניינת מסיבות שונות להעניק אזרחות לאדם. לדוגמא, מי שמזדהה עם מדינת ישראל ויעדיה, כך קיבלו דרוזים אזרחות ישראלית וכך שר הפנים יכול להעניק אזרחות לנכדים של אזרחים ישראלים.
מתוך שש הדרכים לקבלת אזרחות ישראלית הדרך הראשונה היא על – פי עיקרון דין הדם. דרך זו גם נותנת ביטוי להיותה של ישראל מדינה יהודית, מדינת ישאל נותנת עדיפות ליהודים במתן אזרחות.
 אילו דרכים נותנות ביטוי לזכותו של כל אדם להיות אזרח? הדרכים לקבלת אזרחות נותנות ביטוי למדינת ישראל כמדינה דמוקרטית ולזכותו של אדם לאזרחות הם: מתוקף לידה, מכוח ישיבה בארץ, חוק לידה וישיבה בארץ, והתאזרחות.
 האם מדינת ישראל נוקטת במדיניות מפלה בחוק האזרחות ובחוק השבות, או שיש כאן העדפה לגיטימית? חוק האזרחות נותן העדפה לגיטימית:
– נימוקים להעדפה לגיטימית:
 זכותה של כל מדינה לקבוע את המהגרים אליה.
 מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי וזכותה להעדיף יהודים כדי ליצור רוב יהודי בארץ.
 חובה על המדינה לנקוט בשוויון רק כלפי אזרחיה, לא כלפי המגיעים אליה.
– נימוקים למדיניות מפלה:
 אסור לקבוע קריטריון אתני או לאומי בקליטת אזרחים חדשים.
 חוק זה עלול לפגוע בזכויות היהודים בגולה.
 איזה זכויות מעניקה האזרחות?
1. לבחור לכנסת ולהיבחר.
2. לעבוד בשירות המדינה.
3. לקבל דרכון ולהיכנס ולצאת מהדינה.
החובות: לשלם מיסים, שירות בצה”ל, נאמנות למדינה.
משטר ורשויות השלטון בישראל
משטר פרלמנטארי
במשטר פרלמנטארי הפרלמנט הוא הריבון ויש לו עליונות חוקית על שתי הרשויות האחרות. בישראל העם בוחר את הפרלמנט, הכנסת, העם מעניק לנציגיו את הסמכות לפעול בשמו, הכנסת היא הרשות היחידה שנבחרת ע”י העם. הממשלה צומחת מתוך הכנסת, זקוקה לאמון הכנסת ולתמיכת רוב חבריה. הממשלה אחראית בפני בפרלמנט והכנסת יכולה להפיל את הממשלה בהצבעת אי אמון של רוב חבריה.
הרכבת הממשלה- עם היוודע תוצאות הבחירות, מקיים הנשיא התייעצות עם הסיעות השונות בכנסת. בתום ההתייעצויות מטיל הנשיא את תפקיד הרכבת הממשלה על חבר כנסת שיש לו את הסיכוי הרב ביותר להרכיב ממשלה (בדרך כלל זה האיש העומד בראש המפלגה שזכתה בהכי הרבה מנדטים). חבר הכנסת מקבל 21 ימים, ומקיים מפגשים עם המפלגות שהוא רואה בהן שותפות לקואליציה. לאחר הרכבת הממשלה הוא מציג אותה בפני הכנסתו מבקש את אישורה ואמונה. היה ולא הצליח ב- 21 יום להרכיב את הממשלה, יינתנו לו 21 יום נוספים. היה והמועמד לא הצליח להרכיב ממשלה מטיל הנשיא את הרכבת הממשלה על חבר כנסת אחר.
ממשלה קואליציונית- ממשלה קואליציונית היא ממשלה המורכבת מצירוף של כמה מפלגות שיש ביניהן הסכם קואליציוני המגדיר זכיות וחובות של כל השותפות ויהיו שם משרות במשרדי הממשלה ובאגפים נוספים.
יתרונות:
 יציבות שלטונית: הקואליציה איננה תלויה במפלגות קטנות שעלולות לסחוט ממנה הישגים פוליטיים.
 ביטוי לקבוצות אוכלוסייה מגוונות בציבור.
 לגיטימציה רחבה בציבור לממשלה.
 לממשלה קל יותר להעביר החלטות, חוקים היות והאופוזיציה קטנה יותר.
הממשלה- הרשות המבצעת
סמכויות הממשלה:
1. קביעת מדיניות וביצועה; הממשלה מוסמכת לעשות, בשם המדינה, כל דבר שאיננו בסמכות רשות אחרת.
2. חקיקת משנה; התקנת תקנות לביצוע חקיקת הכנסת. אסור שהתקנות יסתרו את החקיקה הראשית (הכנסת). הסיבות לחקיקת משנה: הפחתת העומס על הכנסת, תהליך החקיקה הוא ארוך ומסורבל. הצורך בהתמחות בנושאים שונים.
3. התקנת תקנות לשעת חירום (תקש”ח): משנת 1948 נקבע כי קיים במדינה מצב חירום. במצב חירום רשאית הממשלה או כל שר שהוסמך לכך, להתקין תקנות לשעת חירום “לכל אשר יראה לו טובת הגנת המדינה, ביטחון הציבור וקיום אספקת השירותים החיוניים”. סמכות זו היא רחבה ועלולה לפגוע בדמוקרטיה בכלל ובזכויות האדם בפרט. לכן, על תקנות שעת חירום מוטלות הגבלות אחדות: א. תוקפן הוא לשלושה חודשים בלבד וניתן להאריך אותן רק ע”י אישור הכנסת. ב. אסור להתקין תקנה שתפגע בעבודת הכנסת.
4. תקנות הגנה לשעת חירום 1945: להבדיל מתקנות שעת חירום שהן חקיקה ישראלית, תקנות הגנה הן חלק מהמורשת של המנדט הבריטי. תקנות אלה מקנות לשר הביטחון ורשויות הביטחון עוצמה רבה ואפשרות לפגוע בזכויות אדם ואזרח במדינה כמו: הגבלת התנועה, סגירת אזורים, הטלת צנזורה, ביצוע מעצרים ופגיעה בזכות להתארגנות. תקנות הגנה לשעת חירום נותנות עוצמה רבה בידי השלטון.