פוסט: כל סוגי תחנות החשמל

תחנות החשמל לסוגיהן

א.תחנה הידרו חשמלית ( הידרו-אלקטרית )
במשך מאות השנים השתמשו בזרם המים להנעת גלגלים של תחנות קמח. היום מנצלים את זרמי הנהרות ומפלי המים להפעלת תחנות הידרו חשמליות (הידרו=מים).

התחנה ההידרו-חשמלית נמצאים שני מרכיבים חשובים: הגנרטור והטורבינה. גם כדי להפיק חשמל בגנרטור הענק שבתחנת החשמל יש לסובב “גלגל”. ה”גלגל” הגדול המצוי בתחנת החשמל נקרא טורבינה.
הטורבינה נראית כגלגל כנפיים ענק, מעין שבשבת גדולה, כאשר המים הזורמים מכים בכנפי הגלגל, הוא מסתובב ומפעיל את הגנרטור. כדי להגביר את עוצמת הזרם יוצרים מפל מלאכותי באפיק זרימתו של נהר גדול. לצורך זה יש לחסום את דרכו של הנהר בסכר גבוה.לרגלי הסכר מקימים את התחנה ההידרו-חשמלית. בתוך התחנה יש, כאמור, טורבינה וגנרטור. המים שבחלקו העליון של הסכר נכנסים לצינורות ונופלים מגובה רב. בנפילתם הם מניעים את הטורבינה, והטורבינה מפעילה את הגנרטור.

בעבר פעלה בארץ תחנה הידרו-חשמלית. בנה והפעיל אותה המהנדס פנחס רוטנברג הידוע בכינוי “הזקן מנהריים”. התחנה הוקמה בנהריים, במקום שבו נשפך נהר הירמוך אל הירדן. מימיהם של שני הנהרות באגם מלאכותי- אגם נהריים – שנחסם באמצעות שני סכרים.
המים נכנסו לצינורות ענק שבקצותיהם העליונים של הסכרים ונפלו על הטורבינות שלמרגלותיהם. הטורבינות, שהונעו ע”י המים הנופלים, הפעילו את הגנרטורים, אשר הפיקו חשמל.
תחנה הידרו-חשמלית זו הוקמה בשנת 1928 ועד שנת 1948 סיפקה חשמל לכל החלק הצפוני של ארץ ישראל.
במלחמת השחרור נכבשה התחנה ע”י הלגיון הירדני, ומאז חדלה לפעול

ב.תחנה תרמו חשמלית
הפקת החשמל נעשית כיום בארץ התחנות תרמו חשמליות. אלה הן תחנות שבהן מופעלים הגנרטורים ע”י קיטור. את הקיטור יוצרים בתחנות הכוח התרמו-חשמליות על ידי חימום והרתחת מים בתוך דודי ענק. לצורך חימום המים משתמשים בסוגי דלק שונים. הקיטור מכוון לעבר הטורבינה ומסובב אותה. הטורבינה מפעילה את הגנרטור. בדרך זו מופק החשמל התחנה התרמו-חשמלית.

ג.חשמל מן הרוח
מאות בשנים נוצלה הרוח להפעלת תחנות קמח ולהשטת בפינות מפרש. כיום אנו עדים לפריחה מחדש של ניצול כוחה של הרוח, והפעם להפקת חשמל.הרוח הנושבת מסובבת את הטורבינה. מערכת תמסורת מעבירה את סיבובי הטורבינה לדינאמו ענק. סיבוב הטורבינה גורם לסיבוב של מגנט חזק בתוך סליל של הגנרטור. בדרך זו מופק חשמל. כדי לנצל בדרך טובה את הרוח מציבים את הטורבינה על עמוד גבוה, בגובה שבין 60 ל 100 מטר מעל פני האדמה.
טורבינת הרוח הראשונה בעולם פעלה בדניה כבר לפני כ- 100 שנה, בשנת 1890. עשרים שנה אחר כך פעלו שם כמה מאות טורבינות רוח. גם בארה”ב פעלו טורבינות רוח לאותה המטרה עד שנת 1930, שבה הוזל החשמל לחקלאות.
התייקרות הנפט הגולמי בשווקים הבינלאומיים בשנים שלאחר 1973 הגבירה את ההתעניינות במקורות חלופיים לנפט. גם המודעות הגוברת והולכת לשמירת איכות הסביבה הביאה לבדיקה של שימוש במשאבי טבע “נקיים” ככל האפשר.
בארה”ב הפך הנושא ליעד לאומי. בספטמבר 1980 חתם נשיא ארה”ב על חוק פדראלי הקובע, כי עד 1988 יותקנו בארה”ב טורבינות רוח בכמות השקולה לצריכה של כמאה אלף דירות. טורבינת הרוח הראשונה בישראל הוקמה בשנת 1984 מתל קטיף שבגולן. חברת החשמל העמידה טורבינות רוח ברכס יודפת, תל קטיף, ויזמים פרטיים הקימו מתקני ניסוי במעלה הגלבוע ובביתי יתיר. ההצלחה בהם הביאה להיערכות לקראת הקמת “חוות רוח” נוספות.