פרק א', פס, יג':
לא תוסיפו הביא מנחת שוא: כאשר אתם באים לחצר המקדש אל תביאו לי עוד מנחה.
קטורת תעבה היא לי: גם הקטורת נמאסה עליי.
חודש ושבת: בשני הימים הראשונים של החודש אשר נחשבו לחגים, וגם ביום שבת, היו מעלים קורבנות לעולה.
קרא ומקרא: אסיפות העם במקדש ביום הראשון והאחרון של החג.
לא אוכל און ועצרה: לא אוכל לסבול את ההשחתה המוסרית, בשעה שאתם נאספים לפני.
פירוש הפסוק: כאשר אתם באים לחצר המקדש בימי החג ובשבתות אל תעלו לעולה קורבנות כי אתם לא מביאים אותם בלב שלם ולא אוכל לסבול את ההשחתה המוסרית הזאת כי הם נחשבים בפני כשוא ושקר.

פרק א', פס' לא': והיה החוסן לנעורת: והיה העושר המצטבר משוחד יהיה לנעורת הפשתן, כלומר לפסולת שמנערים וזורקים.
ופעלו לניצוץ: הרשע האוסף את העושר בלי צדק יהיה לניצוץ אש, השורף את הנעורת.
ובערו שניהם יחדיו: הכוונה לאיש הרשע ולעושרו.
ואין מכבה: הם לא יוכלו להנצל
פירוש הפסוק: הנביא חוזר כאן על עינינה העיקרי של הפרשה, דברי נזיפה לגורמי האי צדק במשפטים ולגוזלי הכסף. הוא אומר, לכל האנשים הרשעים שהם בסוף ישרפו יחד עם עושרם (שנגזל כשוחד מהעניים), ושלא יהיה ניתן להצילם. כלומר, העושר הוא זה שיגרום לאנשים הרשעים להשרף ולמות.

פרק ב', פס' ט': וישח אדם וישפל איש: על ידי מעשיהם השפילו בני ישראל את עצמם, ובמקום למופת לשאר העמים ירדו לדרגה נמוכה, שבה נמצאים העמים, עובדי עבודה זרה.
ואל תשא להם: ואתה, ה', אל תרים אותם משפלותם.
פירוש הפסוק: בני ישראל חטאו והשפילו את עצמם, ולכן, אתה ה' אל תעזור להם ותרים אותם משפלותם.

פרק ה', פס' כ': הוי, האומרים לרע טוב, ולטוב רע: האנשים המושחתים היודעים להפוך את הרע למוסרי, לדוגמא את גזילת הכסף מעניים להפוך לדבר טוב, מהשקפה אגואיסטית.
שמים חושך לאור, ואור לחושך: ולאלה שהאמת הבהירה כשמש, חושך היא בעינהם.
שמים מר למתוק, ומתוק למר: הדבר המר והרע, כלומר תאוות הבצע ורדיפה אחרי התענוגות, הם מחשיבים כדבר טוב.
פירוש הפסוק: משפט נזיפה נגד אנשים מושחתים, שהופכים את הדברים הרעים לדברים טובים. (אינם מבחינם בין טוב ובין רע, הדומים למי שאינו מבדיל בין אור לחושך, ובין מר למתוק.)