פוסט: יומנה של אנה פרנק

יומנה של אנה פרנק
עבודה א:
.1אנה פרנק נולדה בפרנקפורט שבגרמניה ב- 12 ביוני 1929.
2. אנה פרנק עברה בהיותה בת ארבע נ עם משפחתה לאמסטרדם שבהולנד בגלל עליית הנאצים לשלטון.
3אנה החלה את כתיבת היומן בהיותה בת 12(1941) עד גיל 15(1944).
4.היומן נכתב בצורת מכתבים ל”קיטי” הכינוי שאנה נתנה ליומנה.
5.היומן נכתב בשפה ההולנדית.
6. מיפ, עוזרת הבית בעת התחבאותם, מסרה לו את היומן, שאותו מצאה אחרי שאנה נלקחה בידי הגרמנים.אביה של אנה פרנק,אוטו פרנק החליט לאחר התייעצות עם ידידו לפרסם את יומנה של ביתו (1947).
7. בסוף אוקטובר נשלחו אנה ומרגוט למחנה ברגן-בלזן, מחנה שנתמלא עד אפס מקום בעצורים שפונו ממחנות אחרים. אנה ומרגוט חלו בטיפוס ומתו זו אחר זו במרץ 1945.

עבודה ב’:
א. יומן הוא ספר זיכרונות, ספר שאדם כותב בו רגשות, מחשבות ומעשים שקרו. הכתיבה ביומן מתבצעת כל יום או לעיתים קרובות מאד.
ב. ידיד אמיתי הוא ידיד שאוהב אותך ללא גבולות. הוא מישהו שאתה יכול לשתף אותו בהכול מבלי לחשוש מתגובתו.ידיד אמיתי תמיד יהיה שם בשבילך בשביל לעזור ולשמוע את צרותייך.
ג. יומן אף פעם לא יוכל למלות את מקומו של ידיד אמיתי אנושי מכיוון שאינו יכול להגיב למעשיך,אינו יכול לתת לך עצות,לצחוק איתך מבדיחות,לבכות איתך כשעצוב לך,לנחם אותך. ועם זאת יומן הוא התחליף הדומם הכי קרוב לידיד אמיתי כי אתה יכול בכול זאת לשתף אותו בכל מה שעל ליבך ולדעת שהוא לא יגיד לך שום דבר.
ד. הגבלת הגרמנים ליהודים:
• הם הכריחו באותם לענוד תלאים שיסמלו את יהודתם.
הגרמנים הגבילו את היהודים מבחינה חברתית,פוליטית,דתית,כלכלית.
הם התנהגו אליהם כמו ב
איסורים אלו באים לידי ביטוי באירועים שקרו באותה תקופה:
*חוקי נירנברג-ב־15 בספטמבר 1935 התכנסה ועידת המפלגה הנאצית בעיר נירנברג, וניסחה את חוקי נירנברג, שעיקרם הגדרת “מיהו אזרח גרמני”, ומטרתם הייתה לשלול זכויות אזרח מכל מי שאינו עונה להגדרה זו. ב־14 בנובמבר אותה שנה, פורט החוק הבסיסי, וכוון ספציפית כנגד היהודים. הגזענות הפכה לחוק מדינה, שמנע מהיהודים את היכולת להתגונן מפני האנטישמיות באמצעים משפטיים. האמנציפציה בוטלה לחלוטין, והיהודים הפכו לאזרחים מדרגה נחותה. החוקה קבעה שאזרחותם של היהודים נשללת, ושמעמדם הוא של נתינים משוללי כל זכויות אזרחיות או מדיניות, כולל זכותם להגנה משפטית.
*יום החרם- ב-1 באפריל 1933 התקיים יום החרם, שבו פשטו פלוגות של בריונים, אנשי האס אה (שכונו “החולצות החומות”), על בתי-עסק יהודיים, חיבלו בציוד ובסחורה, פרעו בשכונות היהודיות והכו ביהודים. בראש החרם עמד יוליוס שטרייכר, בפיקוחו של יוזף גבלס, שר התעמולה. משמרות של אנשי האס-אה עמדו בפתחי חנויות יהודים ומנעו מקהל גרמני להיכנס. הופץ חומר תעמולה אנטישמי, שהורה להמשיך בחרם הכלכלי על היהודים. יום החרם היה הצעד המשמעותי הראשון נגד היהודים בגרמניה הנאצית.
*ליל הבדולח- הלילה שבין 9 ל-10 בנובמבר 1938, שבו נערך בכל רחבי הרייך השלישי (גרמניה ואוסטריה) פוגרום ביהודים. כונה כך על ידי הגרמנים, בשל רסיסי הזכוכית הרבים שהצטברו על הארץ כתוצאה מניפוץ הזגוגיות בבתי העסק והמגורים של היהודים.
הגרמנים עשו זאת על מנת להחליש את היהודים מבחינה חברתית וכלכלית.
רק מאוחר יותר לקראת 1942 הוצא לפועל הרעיון של הפיתרון הסופי ומחנות ההשמדה.
משמע,השמדת העם היהודי באופן כליל.
היהודים לא עזבו את הולנד למרות האיסורים הקשים כיוון הדרך הפעולה של הגרמנים הייתה מניפולטיבית, הם פעלו בצורה כזאת שהיהודים היו משוכנעים שהמצב שהם שרויים בו יסתיים במהרה. הם לא שמו לב באמת למה שקורה ובמובן מסוים חיו באשליה. לכן רוב היהודים לא מיהרו לעזוב את ארצי מושבם. סיבה נוספת היא שלא היה להם לאן ללכת, העולם באותה תקופה לא שש לקבל אליו יהודים להתיישבות.