דינה והרופא מנהלים מעין חוזה סמוי, שבו היא ביצעה מעשה לא נכון, הוא נושא בתוצאות, ולכן היא חייבת לסבול.
 
פרק ה':
פרק זה מספר אודות טקס הנישואין של דינה והרופא.
למרבה הפלא, החתונה היא טקס עלוב ביותר, מבחירה של הרופא.
דבר זה אינו מובן, שכן עד כה הרופא נראה כאדם שהביטויים החיצוניים
והראוותניים חשובים לו מאוד.
הסיבה לשינוי בכך היא כמובן הוידוי של דינה בפרק ד', ותחושתו של הרופא לגבי הפגיעה בשלמות.
הוא לא מוצא אותם (לא הוא ולא היא) ראויים לטקס מכובד, והוא ממש משתדל לחבל באווירה ולהפוך את החתונה למשהו פתטי.
כדי לתרץ זאת, הוא נאחז בכל מיני תירוצים לא משכנעים.
במקום הקרובים שיגיעו לחתונה, שימשו כעדים לחופה מניין (עשרה אנשים) של אנשים, שמקבלים שכר עבור נוכחותם. אין להם שום בעיה לעבור מחתונה ללוויה, ולמרות שהנושא של לוויה מוזכר כאן כפרט שולי ("דרך אגב"), זהו למעשה פרט חשוב המסמל את מות נישואיהם, כמו גם התמוטטות החופה בגלל שאחד ממחזיקי המוטות מעד.
הרופא לא שולט בעצמו, בתחילה הוא מדמיין שאחד מהאנשים במניין הוא הפקיד של דינה, ולאחר מכן הוא חושב שלכל הגברים שנוכחים במקום היה קשר בעבר עם דינה- הוא משליך על עצמו ועליה סיפור ששמע פעם על גבר שהתחתן עם אשה מופקרת מתוך כפייה, ולכן דינה מצטיירת בעיניו כמופקרת- והוא הקורבן שלה.
 
פרק ו':
פרק זה מתאר את ירח הדבש של בני הזוג.
למרות הרקע הרומנטי והיפה, הרופא איננו מסוגל להשתחרר מהמחשבה שדינה לא שייכת לו אלא לפקיד. הוא משדר לה את תחושותיו אלו, והיא מתנהגת בצורה של מישהו במצוקה. הוא מעיר לה על התנהגויות שונות שלה, ומנשק אותה לא מתוך התלהבות אלא כאילו זה קשה לו.
רגע האמת מגיע במיטה, וכאשר זה מגיע- דמות הפקיד (הלבלר) פולשת ביניהם. לרופא נדמה שהוא שומע את צעדיו של הפקיד מהמסדרון ומעיר לדינה על כך. במקום להיות לילה ראשון של אוהבים, זה הופך להיות לילה ראשון לסיוטים. ככל שעובר הזמן, מתגלה אצל הרופא מחלת הרדיפה, והוא לא מסוגל להפריד בין דינה לבין הפקיד שלה- והם הופכים למעין משולש בתת-ההכרה שלו.
 
פרק ז':
פרק זה מתאר את השנתיים הראשונות לנישואי הרופא ודינה- אלו הן שנתיים קשות, בהן מתפתחת מחלת הרדיפה של הרופא. כל דבר גורם לו לאסוציאציות על הפקיד.
הרופא מעיד על עצמו מספר פעמים שהוא מנסה להילחם במחלה שלו.
בהגיון, הוא יודע שדינה כבר מזמן התנתקה מהפקיד ושכל הקשר ביניהם (דינה והפקיד) לא היה משמעותי, שהרי התמסרותה של דינה לפקיד היתה ברגע של חולשה. הוא יודע שהוא צריך לנהוג ולהתנהג כאדם מודרני שמבקש חופש. הוא מתחרט על כל פגיעה בדינה, ולמרות זאת ממשיך להיות אדם חולה וחסר שליטה.
המחלה מביאה אותו למעשים אבסורדיים, כמו חיטוט בחפציה של דינה כדי למצוא מכתבי אהבה. לאחר שלא הצליח למצוא כאלו, הוא קורא ספרי אהבה כדי להבין "נפש אוהבים", ולאחר שזה משעמם אותו הוא פונה לספרות קרימינלית (על פושעים ופשעים). כלומר, המעשה של דינה והפקיד מצטייר בעיניו כפשע.
 
מרוב הצקותיו של הרופא, דינה נחלשת ונעשית חולה. בהמשך הסיפור, מוטיב זה
חוזר על עצמו, והוא מתקשר למוטיב של בית חולים, מחלות וכו'- כפי שהיה
באקספוזיציה.
בסיפור זה, כולם חולים- כולל הגיבורים:
דינה מבחינה פיזית (פסיכו-סומאטית- הנפש משפיעה על הגוף) והרופא מבחינה
נפשית.
 
כדי לפצות את עצמו, הרופא קושר את עצמו עם קרובי המשפחה העשירים של דינה. הוא מתפלא מהעושר, המעמד והפאר שלהם, ואפילו מרגיש את עצמו כאילו הוא קרובם האמיתי ולא דרך נישואיו לדינה. מכיוון שזהו אמצעי מלאכותי, הוא איננו אורך זמן רב, ושוב נוצר מרחק בין המשפחה והרופא.
 
בסוף הפרק יש רמז לפרק הבא, מכיוון שנאמר שחל שינוי אצל דינה- דינה מפסיקה, בשנה השלישית לנישואיה עם הרופא, להגיב לשמו של הפקיד או לכל מילה שנאמרת עליו ע"י הרופא.
 
פרק ח':
בפרק זה מתוארת השיחה הראשונה בין הרופא לדינה אודות נושא הגט.
הרופא אינו יודע כיצד להחזיר לעצמו את השליטה על דינה.
תחושה זו, של אובדן שליטה, גורמת לרופא להתפרצות עצבנית המתבטאת בשפת גופו וגם בצורה מילולית.
השינוי של דינה בא לידי ביטוי גם בכך שהיא מתחילה לגדל שיער, מבלי
שהתייעצה או דיברה על כך לפני כן עם הרופא.
הרופא מנסה לזעזע את דינה ע"י המשפט טעון המשמעות "דבר זה עלה בליבי", בלי להגיד מהו הדבר, אך דינה מפתיע אותו בהסכמה (הוא ציפה שהיא תשאל אותו מהו הדבר) ואף אומרת מהו הדבר- גט.
מצב רוחו של הרופא במהלך השיחה על הגט משתנה כמו קפיץ, מלמעלה למטה ושוב בחזרה- פעם הוא אומלל, מתחרט, משפיל עיניו, לוחש וכו' ; ופעם אחרת הוא החלטי, נחוש בדעתו, תוקפני, "עושה שרירים", ומנסה להראות עוצמה.
בסופו של דבר, הם אינם מחליטים על גט בשיחה זו, אך השיחה יצרה כבר את
המשקעים שלה, והמושג הזה ירחף באוויר בהמשך.
הרופא מנסה למנוע את ההתדרדרות ע"י קבלת החלטה של שינוי יחס לדינה- להתייחס אליה באהבה, ולחשוב שגם אם היתה אלמנה או גרושה היא ממילא לא היתה בתולה. למרות זאת, לפי המשפט "עד שבא מעשה לידי וחזר הדבר ליושנו", ניתן ללמוד כי הרופא בטווח הרחוק לא הצליח לשנות את גישתו הקודמת לדינה. זאת, משום שמחלת הנפש של הרופא חזקה מדי.
 
פרק ט':
בפרק זה מתואר האישפוז של הפקיד בביה"ח, ע"י הרופא עצמו. זוהי נקודת תפנית חשובה בסיפור, שמדגישה עד כמה חמורה מחלת הרופא.
אירוע זה מפגיע פנים-מול-פנים את הרופא עם הגורם למחלת הדיפה שלו. עד עכשיו, הפקיד היה דמות מסתורית שהרופא ניסה להבינה אך ללא הצלחה, והנה כעת ניתנה לו (לרופא) ההזדמנות להכיר את הפקיד מקרוב.
במקום להתנקם בפקיד, לא להתנהג אליו יפה וכו'- הרופא נוהג כלפי הפקיד
החולה בצורה הפוכה.
הוא נותן לו יחס מועדף, מפנק אותו, ומאריך את שהותו בבית החולים מעבר לנדרש, מוותר לו בנושאים שונים וכו'- כל זאת, על מנת ללמוד אותו מקרוב. הוא אפילו מחקה את תנועותיו.
דינה נשארת עקבית בהחלטתה שלא להתייחס יותר לפקיד, וזה מגביר עוד יותר את תסכול הרופא.
ביום שחרור של הפקיד מביה"ח, הרופא מבין פתאום את מצבו והתנהגותו
המגוחכת, ונתקף בוז כלפי עצמו.
התוצאה היא שהרופא איננו נפרד מהפקיד החולה כראוי, ואפילו מתעלם ממנו ולא מושיט לו יד לשלום.
לאחר מכן, הרופא לא יכול לתפקד ומבקש להשתחרר. הוא לא מחכה אפילו למונית, אלא ממש בורח מביה"ח. כאן חוזר מוטיב הפשע, כאשר הרופא מתרץ את
הסתלקותו מביה"ח בכך שעליו לתת עדות דחופה בעניין של פושע אחד.
גם ברחוב, הרופא לא יכול להירגע, והוא מסתובב שעות ברחובות סביב עצמו- מה שמצביע באופן סימלי על מצב המילכוד שבו הוא מצוי.
 
פרק י':
בפרק זה מתואר חלום שחולם הרופא על הפקיד. משמעות החלום היא שהרופא מכיר בתת-המודע שלו במחלתו וגם שהוא מנסה להתעלם מכך בחיי היום יום- הרי היא תוקפת אותו בלילה.
הוא מספר לדינה אודות החלום רק ערב לאחר שנפגשו עם בני זוג חברים, שמעורר את קנאתו בגלל ההרמוניה שבין בני הזוג השניים והשלמות החיצונית שהוא רואה באישה השניה.
הרופא מספר לדינה אודות החלום למרות שהוא יודע שבכך הוא גורם נזק
לשניהם.
דינה מזדעזעת מהחלום, ומחבקת את הרופא ברחמים ואהבה, משום שהיא מבינה עד כמה הוא חולה.
המחלה חזקה מהרופא, והיא מתפרצת מתוכו ללא שליטה ולמרות כל המאמצים שהוא עושה להשתלט על המחלה.
 
פרק י"א:
זהו הפרק שמסכם את הסיפור, ובו מגיעים שני בני הזוג לגט.
לפני כן, ניתן לראות את כל הפעולות שבדרך:
דינה מתרחקת מהרופא ואפילו מעלה את נושא הגט
היא מסתגרת בחדר למשך לילה שלם ואיננה נותנת לרופא להיכנס. זהו אחד המוטיבים הספרותיים המקובלים לציון קרע בין בני זוג ולציון חשבון נפש שעושה הדמות המסתגרת. ואכן, כאשר דינה יוצאת מהחדר היא חיוורת כמת, איננה מדברת עם הרופא ואיננה מרשה לו לנשק אותה.
דינה מתחילה לעבוד, אמנם לא בהצלחה, ובתוך תשישות גופנית שמסתיימת במחלה (ושוב הרופא צריך לטפל בה).
הנקודה העיקרית בכך, היא שדינה מתנתקת מהרופא כלכלית וחושבת על הצורך שלה להתפרנס לבדה, בכחות עצמה.
 
לאט לאט, מבין הרופא שאין מוצא אלא להתגרש, וכשהוא מבין זאת, הוא נוקט בפעולות מיידיות כדי לא למשוך יותר זמן.
הוא מסביר שלא היו בעיות בגירושין, משום שלא היה לו להם ילדים.
 
לפי הערתו של הרופא- "חששתי להוליד בנים, שמא יהיו דומים לו (הכוונה היא לפקיד)", ניתן לראות כמה מחלתו של הרופא חזקה.
 
הפיסקה המסיימת יוצרת סיום מעגלי לסיפור:
הרופא נותר לבד, מתגעגע לדינה, והוא כאחד החולים המושיטים את ידם וקוראים "אחות, אחות, בואי אצלי".
משפט זה הופיע גם באקספוזיציה שבפרק א', אך ההבדל בין הפרק האחרון לפרק הראשון הוא, שבסוף הסיפור דינה כבר לא יכולה לעזור לרופא (מכיוון שהיא לא שם) והרופא בעצמו הפך לחולה.
 
שם הסיפור:
שם הסיפור, "הרופא וגרושתו", רומז באופן אירוני למחלתו של הרופא
מההתחלה, כי הרופא הוא רק מבחינה מקצועית אך מבחינה נפשית- יש לו נפש חולה.
ההמשך- "… וגרושתו", מעיד על הפראדוקס בכך שמצב אחד הם גרושים וזרים אך מצד שני היא תמיד שלו, חלק ממנו.
תמצית הסיפור:
הסיפור מסופר ע"י הגיבור שהוא הרופא שעובד בבית חולים בזמן שבין מלחמת העולם הראשונה לבין מלחמת העולם השניה. הרופא מספר את הסיפור זמן רב לאחר התרחשותו. מדובר בסיפור ההכירות, הנישואין והגירושין של הרופא עם דינה.
המספר מתאר כיצד החולים, האחיות, הרופאים, אוהבית את דינה, הרופא מספר שכולם אהבו אותה, אבל רק הוא העז, ונישא לה. הוא הציע לה נישואין בפגישתם הראשונה. בימי האירוסין דינה חשה עצובה והרופא אינו יוגע את הסיבה לכך. היא מתחמקת משאלותיו, עד שיום אחד היא מספרת לו שהיה לה לפניו מאהב. הרופא מופתע, אך לא ישנה את יחסו כלפיה. הוא מבקש לדעת פרטים על המאהב הקודם, ומופתע ששומע שהיה פקיד פשוט ביותר.
החתונה היתה מצומצמת ביותר כי כך היה נהוג באותם ימים. האורחים היחידים בחתונה הם קבוצת אנשים שהביא השמש כדיי שיהיה "מניין". אלה אנשים שבאו שעה קלה לפני כן מלוויה, ובאו כדי לקבל כמה פרוטות. הרופא הביא לחתונתם את כל מאהביה הקודמים. ירח הדבש שלהם לא מוצלח מפני שהוא חושב שבחדר הסמוך לשלהם נמצא המאהב של דינה וגם שהפרחים בחדרם ממנו. דינה מנסה לשכנעו שהוא טועה אך הוא אינו מוכן להכיר בטעותו עד שהיא בוכה ואז מתנצל. במשך שנתיים הוא מציק לה בגלל המאהב הקודם, היא בוכה, הוא מנחם אותה. בשנה השלישית היא משנה את התנהגותה ומתעלמת ממנו, אך כשהו מספר שהחבר הקודם שלה מטופל אצלו היא מבינה שהחיים המשותפים ביניהם לא יצליחו ורומזת לו שהיא רוצה גט והוא מסרב. היא מכינה את עצמה לחיים לבד ומוצאת עבודה בהתנדבות. הרופא מסכים לבסוף לגט. הסיפור מסתיים כשהוא אומר שבלילות הוא עדיין קם וקורא לה- ,אחות, אחות, בואי אלי".

הדמויות בסיפור:
דינה: אהובה על כולם: החולים, האחיות ואפילו האחות הראשית המרשעת, הרופאים ואפילו הפרופסור שדואג למיטות מסודרות, המספר – הרופא שהעז לבקש את ידה.
דינה היא אישה נעימה, עיניה בצבע תכלת שחורה (מעיד על עצבות), שקטה, אחות רחמניה, מרגישה אשנה בגלל יחסיה עם חברה הקודם, פסיבית אך חל בה שינוי בשנה השלישית, דמות שטוחה המשתנה רק בסוף.
הרופא: מייחס חשיבות רבה לכסף, חשוב לו להרשים בחכמתו ובמעמדו. מוצאו החברתי נמוך, אמור להתמסר לטיפול בחולים, אך שקוע בעצמו, מזיק לחולים, נפגע מכך שהחבר הקודם של דינה היה פקיד פשוט ולא בגלל שהיה לה חבר קודם, הרופא אקטיבי ביחסים בין שניהם והוא מחליט מתי לריב איתה. הוא מחליט על הגירושים, אם כי היא נטעה בליבו את הרעיון.

סיום הסיפור:
סיום סגור: הקונפליקט נפתר, דינה והרופא מתגרשים.

פעמים והחליטו להינשא.
הרופא מגלה שלאותה אחות היה פעם גבר, שלא התחתנה איתו.
עד לזמן החתונה הרופא לא היה מוטרד כל כך מן העניין, אך מרגע החופה והלאה הרופא החל לאט לאט לקנא, ומרגע לרגע קנאתו הולכת וגוברת מה שגורם להרס
מוחלט של חיי הנישואין של הרופא ודינה, אחות בית החולים.

מוטיבים:
בתחילת הסיפור מתאר הרופא את דינה כבעלת עיניים "תכלת שחורה":
"יתירות על חיוכה עיניה מעין תכלת שחור "התכלת שחורה זו שבעיניה".

הרופא מספר שכל צוות בית החולים, כל החולים אהבו את דינה, תמיד קראו לה שתטפל בהם,ואיש לא יכל שלא לאהוב אותה.
בכל פעם הב הרופא מתאר את דינה, הוא מזכיר את אותה תכלת שחורה.
התכלת מסמל את צבע עיניה של דינה. אך מה מסמל ה"שחורה"?
ככל שמתפתח הסיפור, כך גדל השחורה שבעיניה של דינה: "אבל תכלת שחורה זו שבעיניה השחירה כעננה שעומדת להוריד דמעות".
השחורה הוא בעצם פרי דמיונו של הרופא.
הרופא רואה בעיניה של דינה משהו שחור, משהו לא כשורה.
שחור מסמל אבל, עצבות, צער, דברים רעים, והשחור שרואה הרופא בעיניה הוא בעצם אותם דברים שהיו לה עם אחר.
השחורה הוא ביטוי לקנאתו ההולכת וגוברת של הרופא- ככל שהשחורה בעיניה של דינה גובר, כך גוברת קנאתו השחורה הוא מה שמביא בסופו של דבר להתפרקות
הנישואין של הרופא ודינה- התגברות קנאתו של הרופא על יכולתו לקיים חיי
נישואין רגילים ולשכוח מן העבר.
בסיפור מופיעות מספר פעמים תקריות עם פרחים כאשר כל אחת מהן מסמלת
משהו על חייהם של הרופא ודינה.
תחילה מופיע המוטיב כאשר נכנס הרופא לחדרה של דינה, כאשר הזמין אותה
לצאת.
הוא נכנס לחדרה על מנת לפגוש אותה ורואה שם פרחים.
במקום להריחם או להחמיא עליהם, שואל הרופא את דינה אם היא יודעת את
שמותיהם של הפרחים, ואומר את שמו של כל פרח בגרמנית ובלטינית.
הרופא מתרברב בהשכלתו, מראה מעין עליונות על דינה, נותן לה להרגיש לא בנוח.
לאחר שהם מתחתנים, הרופא כל הזמן מזכיר את אותו לבלר, וגורם לדינה להרגיש
לא בנוח, שהיא פחות טובה ממנו כי היא הייתה עם מישהו לפניו.
הפעם השניה בה מופיעים הפרחים היא כאשר מגיעים הרופא ודינה אל חדר המלון
שלהם בירח הדבש, ועומד במרכז החדר זר פרחים. הרופא שואל מי הביא את אותם
פרחים, ודינה שאלה בתמיהה מי.
הרופא החל לחשוב אולי הלבלר הביא אותם
וקנאתו החלה להתפתח.
הוא אמר לדינה שהוא מוציא אותם כי הם מפריעים לישון, ושואל את דינה אם היא רוצה להריח אותם לפני.
היא עונה בחיוב, אך שוכחת כי היא שקועה במחשבות.
הרופא משוכנע כי הפרחים האלה הם מן הלבלר ומחשבותיה נתונות בו.
הרופא הורס את ליל הכלולות שלהם, גורם ראשוני לפירוק הנישואין אשר יתרחש מאוחר יותר.
פעם שלישית בה חוזרים הפרחים היא לאחר שנפרדים בני הזוג, ודינה עובדת עם
נערה, ומביאה לה פרחים.
פרחים אלה מסמלים התחלה חדשה, ללא הרופא.

מחלה: הוא רופא שאמור לרפא אך הוא חולה נפשית גודם לדינה לחלות ומרפא את
גופה ולא את רוחה, שניהם מטפלים בחולים.
משמעות: הוא רופא, אבל באופן אירוני בעצם הוא חולה מהקנאה לה.
פרחים: בפגישה הראשונה בביתה קורא לפרחים בשמותיהם בשתי שפות. השושנים
בבית המלון גורמים לו לחשוד בה, בכל פעם שרואה פרח נזכר בשושנים בבית המלון
ובחבר הקודם שלה.
משמעות: הפרחים מסמלים את ההבדלים ביניהם וכן את עצמאותה.

תרומתה של הדמות המספרת לסיפור:
הדמות המספרת בסיפור "הרופא וגרושתו" הוא הרופא.
הרופא מתאר את חייו מאז שהכיר את דינה עד ליום בו נפרדו.
את הכל הוא מתאר מתוך זווית הראיה שלו.
התרומה של הרופא לסיפור, מכך שהוא מספר אותו מנקודת מבטו היא להמחיש
כיצד קנאה ודברים שקרו בעבר יכולים להשפיע על ההווה והעתיד.
בתחילת הסיפור מתאר הרופא את דינה.
הוא רואה אותה כבעלת עיניים תכלת שחורה, כלומר, הוא רואה מהתחלה משהו
לא כשורה, איזו בעיה אך הקוראים אינם מודעים לה עוד. למעשה, הם אינם
מבינים מה הוא השחורה שבעיניה.
הרופא גורם לסיפור להיות מסתורי, כיצד לבחורה שהוא מתאר אותה
כמושלמת בעיניו ובעיניי אחרים יש שחור בעיניים.
שחור מסמל צער, כאב כלשהו.
לאחר התגלות הבעיה, הדברים מתחילים להתדרדר, אך אנו רואים רק צד אחד, את
הצד של הרופא.
כיצד הרופא מתמודד, או במקרה הזה, הוא אינו מסוגל להתמודד עם הבעיה.
הוא מתחיל לקנא, ולא מצליח להניח לעבר, אך בעבר זה לא היה מקובל
שאישה תהיה עם גבר לפני החתונה, או מבלי להתחתן איתו ולרופא זה מפריע.
הקנאה מתחילה להשתלט והרופא מתאר כיצד לאט לאט, בגלל דבר שנראה כיום
פעוט, חיי הנישואין שלו נהרסים.
הוא מציג את התחושות והרגשות שלו.
הקוראים אינם יודעים מהם הרגשות של דינה בנושא, כיצד היא מצליחה להתמודד עם ההצקות של הרופא, שכמובן, לא עושה זאת בכוונה.
הקוראים יכולים רק לתאר את רגשותיה אך מצד שני יכולים גם להבין מדוע הרופא מרגיש כך.
רק אחרי שהנישואים מתפרקים מבין הרופא מה הוא פספס, מה הפסיד, אך בכל
זאת, רגשות הם דבר בלתי נשלט, והייתה לו בעיה שהיה עליו לטפל בה, אך במקום
לטפל בה, הוא הביא סבל על עצמו, על דינה והרס את הנישואין.
אך כנראה שפשוט הרופא לא נועד להיות עם דינה אם הוא לא משלים עם עברה.
איפיון הדמויות:
"הרופא הוא מספר הסיפור, מנקודת מבט מאוחרת, לאחר התרחשות האירועים.
הוא מצטייר כדמות רציונאלית: תיאורי הדברים קצרים ומתומצתים, הוא לא
נוטה להשתפכויות או לפילוסופיה יתרה.
עוד בעת חיזוריו אחרי דינה, אץ לו הזמן. הוא מכין להם תוכנית לערב, מתכנן איזו
רכבת ייקחו ואיפה ישתו קפה אם ימהרו.
בפגישה הראשונה שלהם הוא מציע לה נישואין (ובזאת תמה תקופת החיזורים
הקצרה).
דומה כי הנישואין הם רק עסקה נוספת שעליו לסגור. אף על פי שדווקא
האריך בתיאוריו על אופייה הנוח וחביבותה של דינה, קשה למצוא במפורש גלויי
חיבה.
מכיוון שהגיע למעמדו מן התחתית (אביו היה פחח עני), היה הכסף בעיניו ערך
עליון, כמו גם מעמד האדם בחברה.
מששאל אותה מדוע פניה עצובות, בפגישתם הראשונה, חשב לעצמו – "שמא בני
משפחתה עניים?" וכשאמרה שמשפחתה אמידה הוסיף "כפלתי לה חיבתי".
איך אדם משכיל, רציונלי, נכנע ליצר שבתוכו?
דינה סיפרה לו מדוע עצבו פניה- על המאהב שהיה לה לפניו. לכאורה, הוא אומר כי
אין הדבר מפריע לו, מהיותו אדם מודרני.
בשלב זה מתגלה פן חדש בדמותו של הרופא- הוא נעשה חטטן ("סתכלן" קראה לו
דינה) ואובססיבי: עוקב אחרי דינה וכל מעשה שלה מזכיר לו את הלבלר. אם הייתה
שמחה- חשב שזה מזיכרונותיה אתו, ואם הייתה עצובה אז ודאי שהתגעגע אליו.
אותו אדם, לא רק שחילל את כבודה של אישתו ושלו, היה אדם פשוט.
כלומר, לא עשיר.
במהלך הסיפור צופה המספר איך הוא מאבד את שפיות דעתו: ההגיון הוא עליון-
ישנן סיבות רבות ומוצדקות, טענות חזקות מדוע עליו לשכוח ממנו.
כל השלמה היא
תחנה ארעית עד להתפרצות הבאה, של הרגש על ההגיון- בין המודע ללא מודע.
בזמן ההתרחשות הוא מנסה להשליט סדר במחשבות השיגעון שלו ואף מכנה את
מחשבותיו רעות על מנת ליצור בתוכו זעזוע שאולי ישליט את קול ההגיון.
"משכילים אנו, בני אדם מודרניים, מבקשי חופש, לנו ולכל באי עולם, ולמעשה
גרועים אנו מכל מחזיקי הנושנות".
זהו הפגם העיקרי של הרופא- לא עצם היותו שמרן, אלא עצם כך שכינה עצמו
מודרני.
לו היה מכיר באופי חשיבתו השמרנית, היה חוסך מעצמו ומדינה הרבה
עגמת נפש.
האם השתנה הרופא בתום העלילה? בשינוי ניתן להבחין גם דרך פריסת הסיפור-
דרך הדגשת המאבק הפנימי שלו ואופייה המיוחד לחיוב של דינה. אם הייתה היא
טיפוס כה יוצא דופן, הרי השתלשלות האירועים לרעה היא אשמתו של הרופא; אם
בחר להתבונן על פרק זמן של הנישואין, סימן שהאירוע שבשיאו הגט גרם לו לסוג
של התפכחות. כלומר, השינוי הוא במודעות העצמית- ההגיון חוזר ושולט
במחשבתו.
השאלה היא אם אדם יכול להחליט את צורת התנהגותו "וכבר הייתי סבור שהכל
כחפץ האדם ורצונו, רוצה מכניס כעס ואיבה וקנאה בלבו, רוצה עושה שלום עם
הכל…"
המלחמה בין המודע לבלתי מודע, ההתנגשות בין הנשלט והלא נשלט, הובילו אותו
למבוי סתום "פתאום ראיתי שהקפתי את עצמי וסיבבתי במקום אחד"- הוא
משתכר ומסתובב ברחובות מוטרד מיחסו אל דינה וממערכת היחסים שנוצרה
כתוצאה מן התנהגותו.