פוסט: הקשר בין חוש הטעם לבין נוכחות המים בלשון

בס”ד

הלשון

מבנה הלשון
הלשון היא איבר הטעם (חוש הטעם). מולקולות הטעם מתגלות ע”י אלפי אשכולות מיקרוסקופיים של תאים, דמויי בצל, המכונים פקעיות הטעם. אלה מפוזרות על-גבי בליטות גדולות שבלשון המכונות פטמיות, וביניהן. מתחת לפניה עשויה הלשון משרירים משורגים גמישים. הלשון בכלל היא הינה רירית ורודה. רירית היא מעין עור עדין מאוד, רקמה המרפדת את הלשון.
הטעם הצפוי
פקעיות הטעם על-פני הלשון ומרכזי הטעם במוח פועלים בצוותא כדי לדווח לנו על טעמו של המזון שאנו אוכלים. אנו נעזרים גם

 בחיישנים שבפה ובחניכיים, הדומים לאלה המעורבים בחוש המגע, כדי לגלות את קשיותו של המזון, את הטמפרטורה שלו ואת מרקמו, בעת הלעיסה. אולם, מה שאנו חושבים על טעם האוכל שאנו מכניסים לפינו תלוי הרבה מאוד גם בהעדפותינו האישיות. צבעו של המזון ומרקמו גם כן משפיע על משיכתנו לדבר-מאכל מסוים.
הטעמים
ארבעת הטעמים הם מתוק, חמוץ, מלוח ומר. אזורים שונים של הלשון רגישים לטעמים הנ”ל.
נוכחות המים בלשון
חומרי הטעם במזון חייבים להינמס ברוק בטרם יחלחלו אל פקעיות הטעם. קישור חומרי הטעם לקולטנים והעברת תחושת הטעם מתרחשת רק בסביבה מימית.