פוסט: הממשלה

מבוא
הממשלה היא הרשות המבצעת של המדינה. ברשותה סמכויות שהוענקו לה במפורש בחוק וגם סמכויות שניתנות לה מתוקף תפקידה, שאסור שייפגעו בחוק או שיפגעו במשטר הקונסטיטוציוני של המדינה.

מקור הסמכות – הממשלה מכהנת מכוח הכנסת
מאחר שהמשטר הוא דמוקרטי פרלמנטרי מפקחת הכנסת על הממשלה, והממשלה יכולה לקום רק על בסיס על אמונה של הכנסת. הכנסת היא לא רק הגוף המחוקק, אלא גם הגוף הקובע את הפלתה והקמתה של הממשלה.

תהליך הרכבת הממשלה וכינונה
ע”פ החוק החדש : “הממשלה” משנת 1992, ייבחר רה”מ והוא יקים ממשלה כרצונו. התושבים ייבחרו גם את רה”מ וגם את המפלגה, כל אחד בנפרד.

תהליך הרכבת הממשלה עד לכנסת ה- 13
יום לאחר היודע תוצאות הבחירות צריך הנשיא למנות את אחד מחברי הכנסת של המפלגה בעלת הכי הרבה מנדטים, ולהטיל עליו להקים ממשלה. השלבים בהקמת הממשלה הם:
1. לח”כ ניתנים 21 יום, והוא יכול לבקש הארכה של 21 יום מהנשיא.
2. אם עברה התקופה והנבחר לא הצליח להקים ממשלה מוטל התפקיד על ח”כ אחר.
3. אם גם השני לא הצליח להקים ממשלה מכריזים על מצב שבו אי אפשר להקים ממשלה. במקרה כזה יכולים חברי הכנסת מכתב ובו בקשה שח”כ מסוים ימלא את התפקיד.

תהליך הרכבת הממשלה החל מהכנסת ה- 14
רה”מ נבחר בבחירות ישירות. רה”מ יכול להיות רק:
1. בן 30 ומעלה.
2. במועד שבו נערכות הבחירות עליו להיות בראש מפלגה.
3. אם בבחירות אחרות היה נבחר להיות חבר כנסת.
4. הוא לא כיהן 7 שנים רצוף לבחירות כראש ממשלה.
הזכות להציע מועמד ניתנת ל:
1. סיעה של הכנסת שבה יותר מ- 10 אנשים, והציעה את מועמדותה לכנסת.
2. סיעות של הכנסת היוצאת שבהן יותר מ- 10 מועמדים, ומועמדות לכנסת.

ראש הממשלה ייקבע רק אם יקבל יותר מ- 50% מהקולות הכשרים . בבחירות החוזרות יועמדו רק שני המועמדים שקיבלו את המספר הרב ביותר של הקולות, וזה שיקבל יותר קולות – ייבחר.
אם לא נבחר שום מועמד ייערכו בחירות לפי השיטה הישנה.
לאחר כינון הממשלה (לאחר 45 יום) צריך רה”מ להתייצב ולהכריז על קווי היסוד של הממשלה ומבקשת הצבעת אמון. קווי היסוד הם לא חובה, אך לפי המערכת הנורמטיבית צריכה הממשלה לפעול לפיהם. עם קבלת האמון מתחילה הממשלה בפעולתה. מקסימום שבוע לאחר הצבעת האמון בממשלה צריכים השרים החדשים להישבע אמונים במדינה ולהתחייב לקיים את החלטות הכנסת.

מבנה הממשלה
ע”פ חוק הממשלה, הממשלה מורכבת משרים וח”כים.

ראש הממשלה
התפטרותו של רה”מ שווה להתפטרות הממשלה כולה, דבר הנותן לרה”מ כוח שלטוני עצום. סמיכותיו על הכתב לא ממצות את סמכויותיו בפועל:
1. הוא עומד בראש הממשלה ומייצג את המדינה כלפי פנים וחוץ.
2. קובע את סדר יומה של הממשלה ביום הראשון למינויה.
3. דוברה הראשי של הממשלה.
4. מסכם את ישיבות הממשלה, ומיצג את תדמיתה והחלטותיה.
5. מחליט ביחס למשאלים בכתב או ביחס להחלטות דחופות שנוגעות לעניינים בין שרים.
6. מתאם את עבודות הממשלה.
7. השפעה על הרכב ועדות השרים.
8. יו”ר ועדת השרים לענייני בטחון.
ועוד.
לפי חוק יסוד : הממשלה החדש רשאי ראש הממשלה לפזר את הכנסת במקרה שיש רוב המתנגד לממשלה, אלא אם כן יש רוב של 80, ואז נופלת הממשלה.

ממלא מקום ראש הממשלה
שר המכהן כמ”מ רה”מ בהיעדרותו מהארץ או כאשר נבצר ממנו זמנית למלא את התפקיד.

סגני ראש הממשלה
ע”פ חוק יסוד: הממשלה הישן נקבע כי 1-2 מהשרים יכולים להיות סגניו של רה”מ, אך בחוק החדש אין אזכור של העניין. המינוי לסגנים הוא לא קבוע, ולא נתגבשה סיבה מיוחדת לכך במשך השנים, אך בד”כ הסיבות נובעות מ:
• צורך אישי: להעניק לשר מסוים מעמד בכיר.
• צורך קואליציוני: לפתור בעיה של חלוקת תיקים.
• צורך ענייני: להטיל משקל יתר על משרד מסוים, שמצמידים אותו לנושא הכהונה של רה”מ.

השרים
שר לא חייב להיות ח”כ, בתנאי שהוא אזרח ישראלי. השרים מופקדים על המשרדים הממשלתיים, אך יש גם שרים בלי תיק. השרים צריכים רוב הזמן לנהל את משרדיהם, בנוסף לתפקידם בועדות השרים השונות. השרים מיצגים את משרדיהם ומדיניותם בכנסת.

סגני השרים
כל שר רשאי לבחור לו סגן שר, והלה ימלא את תפקידו במסגרת התפקידים שייקבע לו השר. כהונתו של שר סגן השר פוקעת עם הפסקת תפקידו של השר שבחר אותו, או עם התפטרותו.
סגני השרים שייכים לחלק מהרשות המבצעת, אך תפקידם הוא לעתים בעייתי כי סמכויותיהם תלויות לחלוטין בשרים שמעליהם. למרות שהם לא חלק מהממשלה, הם שותפים לאחריות על מעשיה.
סגני שרים נקבעים לעתים קרובות על רקע הסכמים קואליציוניים.

ועדות השרים
אחת מדרכי פעולות הממשלה היא ע”י ועדות שרים, שהן קבועות או זמניות. הועדות הקבועות הן:
• ועדת השרים לענייני בטחון. רה”מ עומד בראש הועדה הזו. הועדה עוסקת בכל הנוגע לצה”ל, לשירותי הביטחון, הממשל הצבאי וכו’, ונחשבת לאחת מהועדות החשובות ביותר, מפני שחלק גדול מענייניה חסויים.
• ועדת השרים לענייני כלכלה. קובעת את הנעשה במשק. מעמד החלטותיה שווה לזה של הממשלה.
• ועדת השרים לענייני חקיקה.
• ועדת השרים לענייני פנים, שירותים ואיכות הסביבה. האחראית על השלטון המקומי, דתות, ירושלים וכו’.
• ועדת השרים לענייני חברה ורווחה.
• ועדת השרים לענייני סמלים וטקסים.
• ועדת השרים לאכיפת חוק.
• ועדת השרים לקביעת ייעודם של עזבונות לטובת המדינה.
• ועדת השרים לענייני מינויים לשירותי חוץ.
• ועדת השרים למתן היתר לפרסומים.
• ועדת השרים לתכנון כלכלי, תיאום ומנהל.
• ועדת השרים למדע וטכנולוגיה.
משקלן ומעמדן של הועדות שונה בצורה מהותית, כאשר הועדות לענייני בטחון וכלכלה הן הבכירות. אם לא הוגש ערעור על הצעות חוק של הועדות הנ”ל אז הן שוות להצעת חוק של הממשלה.

מזכירות הממשלה
תפקידה של מזכירות הממשלה הוא לשמש כשרות מזכירות לממשלה, כולל הגשת דו”ח לרה”מ בדבר החלטות, פרסום הודעות מטעם הממשלה, קשר בין הנשיא לרה”מ וכו’.

הכרזת מצב חירום ותקנות שעת חירום
במקרה של מצב חירום יכולה הממשלה להכריז על מצב חירום, שאורכו לא יעלה על שנה. הכנסת רשאית לחזור ולהכריז על מצב חירום. אם הממשלה רואה צורך בהכרזה על מצב חירום לפני כינוס מליאת הכנסת, היא יכולה לעשות זאת. אם הכנסת לא מכריזה מחדש על מצב חירום, אז הוא מבוטל כעבור שבוע. ההכרזה על מצב חירום תפורסם ברשומות במהירות האפשרית. הכנסת יכולה לבטל את מצב החירום בכל עת.
בזמן שעת החירום מותר לממשלה לחוקק תקנות חירום לטובת המדינה, לשיפור המצב המיידי. אם רה”מ לא יכול לכנס את הממשלה הוא או שר בעל סמכויות יכולים לחוקק חוקים לבד. תקנות החירום יכולות לשנות כל מצב, אלא אם כן יש חוק הסותר זאת. תקנות החירום לא יכולות לפגוע בזכויות האזרח. תקנות במצב חירום ייקבעו רק אם חייבים אותן. התקנות יבוטלו לאחר 3 חודשים, אלא אם כן אושרן ע”י הכנסת וקיבלו תוקף של חוק. בסיום מצב החירום ימשיכו התקנות להתקיים ל- 60 יום ואז יבוטלו, אלא אם כן נקבע אחרת בכנסת.

אחריות הממשלה
הממשלה אחראית על מעשיו של כל אחד משריה, וכל שר אחראי על מעשי הממשלה. כל שר חייב להזדהות עם מדיניות הממשלה, אפילו אם לא היה שותף לקביעתה, והדרך היחידה להימנע מכך היא ע”י התפטרותו.
משמעות האחריות המשותפת היא שלמרות חילוקי הדעות יש על איחוד מסוים. הסיעות השונות השייכות לקואליציה מתחייבות להצביע בעד ההחלטות הקואליציוניות, אלא אם כן אושר להם לפעול אחרת.
למרות שהממשלה צריכה להביע אמון בעצמה היא לא מחויבת לעשות זאת לגביי השרים. במקרה ושר לא פועל כראוי רשאי רה”מ להעבירו מתפקידו.
לפי חוק יסוד: הממשלה החדש מחויב כל שר בפני רה”מ על פעולתו. אך לא מוזכר עקרון האחריות המשותפת.

קואליציה ואופוזיציה
מו”מ קואליציוני הוא מצב שבו מנסות סיעות למצוא את המכנה המשותף ביניהן כדי להציג את עצמם בפני הכנסת כקואליציה מאוחדת. חבר כנסת מן הקואליציה המעונין להעלות הצעה לסדר היום צריך לקבל אישור מהנהלת הקואליציה.
האופוזיציה היא הערובה להחליף את השלטון. כל ממשלה צריכה להתייחס לטענות האופוזיציה, משום שגם היא מייצגת חלק גדול מן העם. סידורים חדשים אורגנו כדי להרחיב את שיתוף הפעולה בין האופוזיציה לקואליציה, וכיום יש ועדות שבהם משתתפים גם חברי קואליציה, דיונים בין נציגי הקואליציה לאופוזיציה, התיעציות ביניהן וכד’.

ממשלת מעבר
ממשלת מעבר היא בין הזמן שהכנסת היוצאת סיימה, ועד לכינון הכנסת החדשה. ממשלת המעבר מגבילה את עצמה לא לחוקק בנושאים שהם לא מיידים. רה”מ של ממשלת המעבר לא יכול להתפטר, ולא יכולים לפרוש או להצטרף שרים.

משרדי הממשלה
המשרדים, מספרם ובניינם אינם קבועים בחוק. הם מחולקים ל- 4 סוגים:
1. משרדים מדיניים ביטחוניים: משרד רה”מ, החוץ, הביטחון.
2. משרדים מנהליים: הפנים, המשטרה, משפטים, איכות הסביבה.
3. משרדים שירותים חברתיים: החינוך והתרבות, העבודה והרווחה, קליטת עליה, דתות, הבריאות.
4. משרדים כלכליים: אוצר, חקלאות, תעשייה ומסחר, תיירות, בינוי ושיכון, תחבורה, תקשורת, אנרגיה ותשתית, מדע ופיתוח, כלכלה ותכנון.