פוסט: היסטוריה א’- משה הס,יהודה לייב פינסקר, צבי הירש, הרב יהודה אלקלעי,

משה הס:
הס, יליד העיר בון בגרמניה, חונך בראשית דרכו על ברכי המסורת היהודית בבית סבו. בשנות העשרים שלו, החל לעסוק בפעילות סוציאליסטית ובמשך למעלה מ- 20 שנה תפס מקום בולט בין הוגי הדעות הסוציאליסטיים הגרמניים. בשנות פעילותו כסוציאליסט, הביע הס דעות קיצוניות בעניין עתידו של העם היהודי. הס טען שהיהודים משולים לרוח מת, אשר סופה להימוג או להיטמע.
מאמצע שנות החמישים של המאה ה- 19, השתנו דעותיו של הס ומתחילת שנות השישים “חזר מחדש” אל עמו.
ממייסדי התנועה הסוציאל-דמוקרטית בגרמניה ומראשוני הוגי הדעות
של הלאומיות היהודית.
נולד בגרמניה בבית יהודי מסורתי. בהשפעת מהפכות 1848 והמצב החברתי שהתפתח בעקבות תהליך התיעוש, חבר אל קרל מרקס ואנגלס וקיבל את תפיסותיהם הסוציאליסטיות המהפכניות. הס ראה את עצמו כגרמני לכל דבר, אולם, בתפיסותיו חל מפנה וב-1862 פרסם את ספרו “רומי וירושלים”, ובו טען כי היהודים הם אומה, ולכן לבעיית הקיום היהודי יש רק פתרון לאומי, שמשמעותו הקמת קהילה יהודית סוציאליסטית בארץ ישראל. בגיבוש תפיסתו הלאומית הושפע מג’וזפה מציני, מייסד התנועה הלאומית האיטלקית. לבקשתו נטמן בבית העלמין היהודי בקרבת העיר קלן, ועל מצבתו נחרת: “אבי הסוציאל-דמוקרטיה הגרמנית”. עצמותיו הועלו לארץ ישראל ונטמנו בבית הקברות בכינרת.

. הרב יהודה אלקלעי (1795 – 1878)
הרב אלקלעי נולד בסרייבו ובגיל 27 נקרא לעמוד בראש קהילת זמלין שבסרביה. בשנת 1834 התחיל בפעילותו להפצת הרעיון הלאומי.
האמונה בגאולה המשיחית ומאורעות היסטוריים – חיצוניים, שהתרחשו באותה עת (שחרור עמי הבלקן מעול הטורקים, עלילת דמשק עלילת דם שאירעה בשנת 1840 בדמשק. עלילת דמשק זעזעה את יהדות אירופה והכתה גלים גם בעולם הנוצרי.) שכנעו את יהודה אלקלעי, שאין תקומה אחרת ליהודים אל בכינון מדינה בארץ אבותיהם.

הרב אלקלעי הציע לפעול בשני כיוונים למען השגת המטרה הציונית:
1. פנייה לשולטן התורכי. בין השנים 1516 – 1917 ארץ ישראל נמצאה תחת השלטון התורכי והיוותה חלק מהאימפריה העות’מאנית. למען ייתן לעם היהודי את ארץ אבותיו. לצורך זה תוקם מועצה יהודית מייצגת.
2. פניה את המעצמות האירופיות בבקשת עשרה להגשמת הרעיון הציוני.

הרב צבי הירש קאלישר (1795-1874)
הרב קאלישר נולד באזור הספר המזרח-אירופי, בחבל פוזנן במערב פולין.
בשנות ה- 30 של המאה ה- 19, החל להטיף לפתרון לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, וכעבור שנים אחדות. החל לפעול ליישום רעיונותיו. הגורמים שהביאו את קאלישר להטיף לתקומה לאומית של עם ישראל בא”י היו:
1. היותו יהודי חרד ומאמין בגאולת עם ישראל בא”י.
2. חלק מרעיונותיו הלאומיים שאב מתהליכי מתן האמנציפציה בצרפת ובמדינות הגרמניות בתקופת נפוליאון.
3. המרידות הלאומיות הפולניות.

מתוך סינתזה של תפיסת המשיחיות המסורתית והבנת המציאות הסובבת הגיע קאלישר למסקנה, שיש לפעול למען ראשית הגאולה. השיבה לציון ודבקות במסורת היהודית בא”י יקרבו את בואו של המשיח. בעבודת האדמה בא”י, ראה הרב קאלישר קיום מצווה קדושה.

לאון (יהודה לייב) פינסקר : חלוץ ציוני

חייו – נולד בפולין, פינסקר למד בבית ספרו של אביו באודסה. אחד מהיהודים הראשונים שלמדו באוניברסיטת אודסה, הוא החל ללמוד משפטים אבל הבין שכיהודי יש לו סיכוי קטן להיות עורך דין ולכן הלך ללמוד רפואה באוניברסיטת מוסקבה.
ב- 1849 הוא סיים את לימודיו וחזר לאודסה לעסוק ברפואה.
פינסקר היה אחד מן המייסדים של שבועון רוסי שקרא ליהודים לדבר רוסית, ולאחר מכן הוא אף תרם לעיתון שעודד יהודים להתבולל, להיטמע בין הרוסים. כאשר החלו הפוגרומים באודסה ב-1871 נפקחו עיני היהודים הנאורים ופעולות הדוגלות בהתבוללות נפסקו. פינסקר חזר לעסוק ברפואה והפך לאדם ידוע בפעילותו בחיים הציבוריים. לאחר כמה שנים פעילויות ההתבוללות חודשו אך הובאו להפסקה פתאומית כאשר גל חדש של פוגרומים החל בדרום רוסיה. העובדה שהממשלה הרוסית ממנה פעולות אנטישמיות גרמה לפינסקר להחליף צדדים. הוא הפסיק לראות את תנועת ההשכלה כדרך הנכונה ליהודי רוסיה והפסיק להאמין שההומניזם יגרום להפסקת שנאת היהודים.
פינסקר הגיע להסכמה עם משה לילנבלאום, מנהיג תנועת חיבת ציון, שהאנטישמיות מושרשת בעובדה שהיהודים הם תושבים זרים ושעליהם להגר לארץ ישראל, ארצם של היהודים.
הישגיו – הפוגרומים והאנטישמיות הרשמית הובילו את פינסקר, מי שהיה מהמובילים בקריאה להתבוללות והשכלה, לההפך לציוני. בתחילה, לאחר הפוגרום ב-1871 הוא חיכה מספר שנים לפני שחזר לאמונתו המקורית (ההתבוללות) אבל לאחר הפוגרום השני הוא שינה לגמרי את דעתו.