רמת הגולן, או בשם שבו נהגו לכנותה לפני שכבשו אותה כוחות צה”ל ב1967- “הרמה הסורית”, היא רמה בזלתית המשתפלת מצפון לדרום.

היא נתחמת בשתי צורות. מבחינה גאוגרפית גבולותיה הם- במערב, בקעת הירדן אליה היא משתפלת במדרון תלול, ונהר הירדן. בדרום, בקעת ונהר הירמוך. בצפון תוחם את הגולן גוש הרי החרמון, השייך להרי מול הלבנון, וששונה מהגולן גאוגרפית (החרמון הררי לעומת הגולן המתאפיין במישורים רחבים) וגאולוגית (החרמון גירני בעוד בגולן מכוסה הגיר בבזלת). קו הגבול הוא בנחל סער המפריד ביניהם. את הגבול המזרחי קשה יותר לסמן שכן המשכו של הגולן, הבשן, דומה לו מבחינה פיזית וגאולוגית. נהוג לסמן אותו בנחלים רקאד ועלאן. אורכו של הגולן בגבולות אלו הוא כ- 60 ק”מ, רוחבו כ- 30 ק”מ, ושטחו הוא כ1250- קמ”ר.

הדרך השניה לסמן את גבולות הגולן היא לפי בגדרתו המדינית. שטחו של הגולן לפי הגדרה זו, כלומר של נפת הגולן, הוא 1176 קמ”ר, והוא נתחמת בצפון בגבול לבנון, בצפון-מזרח ובמזרח בגבול סוריה, ובדרום בגבול ירדן. גבולו המערבי הוא קו הפסקת האש של 48. כמה הבדלים משמעותיים יש בין נפת הגולן ורמת הגולן בהגדרתה הפיזית:
• החרמון, בקעת החצבאני ומישור חוף הכנרת אינם חלקים של הגולן הפיזי אך הם נחשבים בתחומו המדיני.
• רצועות ממזרח לירדן שהיו בשטח ישראל גם לפני 67 אינן נחשבות בתחומי ההגדרה המדינית של הגולן; כמו כן אינה נחשבת רצועה בשליטה סורית ממערב לגבולו הפיזי המזרחי של הגולן.

פני השטח של הגולן הם אומנם, כאמור, מישוריים, אך חלה בהם השתפלות מן הגובה של 1100 מ’ מעל פני הים באזור אל-רום, לכ300- מ’ ליד גבעת יואב. מעל שטח הרמה בולטים תילים געשיים בגבהים שבין 30 ו300- מ’, וכן בורות געש, החל ממכתשונים קטנים ועד הקדרה הענקית של ברכת רם. שיא גובהו של הגולן הוא בהר ורדה שבצפון מזרחו, המתנשא לגובה של 1226 מ’. בנפת הגולן המדינית ניכרת קיצוניות חדה יותר- גובהו של החרמון מגיע ל2200- מ’, בעוד הכנרת נמצאת כ200- מ’ מתחת לפני הים.

בצורתם הגאולוגית של הגולן ונספחיו נדון הפרק המיוחד לכך. עיקרו מכוסה בזלת וסלעים געשיים אחרים. החרמון וכן דרום הגולן מתאפיינים בסלעי משקע שונים.
גם מבחינה גאוגרפית וגם מבחינה מדינית מחולק הגולן ל3- אזורים עיקריים. דרום הגולן המינהלי שיטחו 286 קמ”ר, ומתנקז ברובו לירמוך או לכנרת. מרכז הגולן המנהלי שטחו 307 קמ”ר, והוא מתנקז ברובו לבקעת בית צידה ומשם לכנרת. הצפון המנהלי ששטחו 479 קמ”ר מתנקז לעמק החולה.

1% משטחו של הגולן הוא שטח בנוי (ישובים או דרכים). 4-5% מעובדים בחקלאות. 11% אחוז משטחו של בגולן ללא החרמון הם שמורת טבע, בעוד שעם החרמון (שרובו שמורת טבע) 17% הם שמורת טבע. שאר השטח משמש למרעה או לאימוני צבא, וחלקו זרוע מוקשים.

2. הגאוגרפיה של הגולן
2.1 האקלים

אקלימו של הגולן הוא ים תיכוני בעיקרו. כתוצאה ממקומו באזור הים תיכוני, אך בסמוך לאזור מדברי (המדבר הסורי) האקלים בו משתנה בהתאם למיקומה הגאוגרפי של נקודת המדידה וכן גובהה הטופוגרפי.

* משקעים- עונת הגשמים בגולן נמשכת כמעט תשעה חודשים, בחודשים ספטמבר עד מאי, אם כי כ70%- מן המשקעים יורדים בחודשים דצמבר עד פברואר. כמויות המשקעים הממוצעות הן בדרום 400-600 מ”מ, במרכז 700-900 מ”מ ובצפון 1000-1300 מ”מ בשנה. בחרמון מגיעה כמות המשקעים ל1600- מ”מ. כללית, אפשר להבחין במתאם טוב בין כמויות המשקעים והרום.

* טמפרטורות- גם במידות החום אפשר להבחין במתאם בינן ובין הגובה הטופוגרפי, וכן בינן ובין המיקום- במערב הגולן האקלים חם יותר. מחשבים עליה של כC-0.68 לכל 100 מ’ גובה מבחינת הטמפרטורה היומית השנתית הממוצעת. החודש החם ביותר הוא אוגוסט, והחודשים הקר ביותר הם דצמבר בדרום ופברואר בצפון.

* הלחות- אקלימו של הגולן יבשתי לעומת אקלים ארץ ישראל כולה מפאת היותו מרוחק יחסית מן הים. ככלל, הצפון יבש מן הדרום והאזורים הגבוהים יבשים מן הנמוכים. שיא הלחות היחסית הוא בחודשים אוגוסט וינואר, ואילו החודשים היבשים ביותר הם ספטמבר-אוקטובר ויוני.
שונה מאקלימו של הגולן הוא אקלים החרמון. מאפייניו אינם ים-תיכוניים אלא הרריים, בדומה לאקלים בהרי מערב אסיה- חורף מושלג, קיץ שחון ורוחות עזות. אחת התופעות המעניינות היא העליה בעוצמת הרוחות והירידה בטמפרטורות ככל שעולים ברום, לעומת העליה בכמות המשקעים הנמשכת רק עד לגובה 1500-1600 מ’ בערך. כלומר, בעוד בגובה זה מגיעה כמות המשקעים ל1600- מ”מ, כמות המשקעים בפיסגה, בגובה של 2200 מ’ לערך, מגיעה “רק” ל1200- מ”מ.

2.2 הגאולוגיה של הגולן
2.2.1 השכבות התחתונות- סלעי המשקע

הסלע העיקרי על פני השטח של הגולן הוא הבזלת, תוצאה של התפרצויות געשיות. לפני התפרצויות אלו היה הגולן קער התחום בצפון בקמר של החרמון ובדרום בזה של הגלעד. הלוח הגאולוגי שלהלן מתאר את השתלשלות הווצרות הסלעים והשינויים בפני השטח בגולן:

תקופת הקרטיקון, לפני 60-135 מיליון שנים. בצפון הגולן ובעיקר למרגלות בחרמון מושקעים חוואר, קרטון, גיר ואבן חול.

תקופת האאוקן, לפני 44-50 מיליון שנים. הסלעים העתיקים ביותר הניכרים בדרום הגולן מתחילים להווצר, וזאת בזמן הצפה של ארץ-ישראל. נוצרת תצורת צרעה, המורכבת בעיקר מגיר וקרטון עם אופקי צור. בסוף התקופה מתחילים הגולן ועבר הירדן להתרומם, והים נסוג.

בתקופת האאוקן העליון , לפני 35 מיליון שנים, שוב שוקע הגולן וההצפה, כנראה מאזור המפרץ הפרסי, נישנת. נוצרות בזו אחר זו תצורת פיק, המורכבת בעיקר קרטון גירי וגיר, ותצורת סוסיתא, הנמצאת רק באזור סוסיתא ואשר בבסיסה אופק עבה של חוואר צהבהב עם קליפות, צדפים ומאובנים אחרים, מעליו בעיקר גיר צהוב, ומעליו בעיקר קרטון לבן.

בתקופת המיוקן, לפני 25 מיליון שנה עלה הגולן שנית והים נסוג. נחלים רחבי מימדים השקיעו אז שתי שכבות נוספות- תצורת עין גב, שכבה של חולות צהובים בלתי מלוכדים הנמצאת בעיקר באזור עין גב, ותצורת הורדוס, שבניגוד לרוב התצורות היא נמצאת ברוב הגולן, ובנויה אבני חול, קונגלומרט, חואר, גיר, קרטון, צור וחרסיות. עוביה עד 250 מ’ והרכבה שונה מאזור לאזור.

בתקופת הפלויקן, לפני 5 מיליון שנים בלבד, חדרה לשון ים מאזור מפרץ חיפה והגיעה עד הגולן. הושקעה תצורת גשר, סלעי גיר לבנים שעליהם חואר ירקרק שבו צדפות ושבלולים של מים מתוקים, המעידים על קיומם של נחלים ואגמים מתוקים שבהם הושקע הסלע.

לפני 4 מיליון שנים החלו ההתפרצויות הגעשיות, שעליהן כתוב בסעיף הבא. במקום אחד בגולן, במחשוף מצוקי האון שהוא תוצאה של השבר הסורי-אפריקאי ועליו ניתן להביט בנסיעה בכביש עין גב-צמח, ניתן לראות בברור את כל שכבות ההשקעה כמעט, פרט לתצורת גשר האחרונה. במקומות אחרים מופרע סדר השכבות וניתן להבחין בו פחות.

2.2.2 הגעשות וסלעי הבזלת

לפני 4 מיליון שנה היתה ההתפרצות הגעשית הראשונה בגולן, באזור הדרום. ההתפרצויות פשטו צפונה ומזרחה, כשהן ממשיכות בתדירויות שונות- מימים ספורים בין אחת לשניה ועד מאות אלפי שנים. ההתפרצות האחרונה, מעידות בדיקות רדיואקטיביות של כבשים שניקברו תחתיה, היתה לפני 4000 שנה בצפון מזרח הגולן, אזור הנמצא כיום בשליטה סורית. היום הגולן הוא אזור געשי רדום העשוי להתפרץ שוב ביום מן הימים.

את הסלעים המגמטיים, ובכללם את סלעי הפרץ שנוצרו בהתפרצויות וולקניות, ממיינים לפי מבנם המינרלוגי והכימי. הסלע המכסה את סלעי המשקע ברובו של אזור הגולן הוא הבזלת, המורכבת מגבישים קטנים מאד, לרב מיקרוסקופיים, של מינרלים שונים.

לשני סוגים מתחלק המסלע הגעשי ובכללו המסלע בגולן-
* הבזלת הרגילה- מכסה את רוב שטח הגולן. הסלע נוצר על-ידי זרימת לבה נוזלית מלוע הר-הגעש, תוך שהיא מתקררת, מתגבשת ונסדקת. זהו המרכיב העיקרי של המישורים העצומים בגולן.
* סלעים פירוקלסטיים- כמות גדולה של גז המתפרצת עם הנוזל גורמת להעפת כמויות לבה לשמים. החומר שהועף לאויר מתקרר במהירות ומגיע לארץ במצב מוצק. סלעים אלו מתחלקים על-פי גודלם, החל מן האפר הגעשי הזעיר שלעיתים נותר באויר זמן רב בטרם הוא שוקע על הארץ, דרך הטוף הגעשי שגודלו כחצץ וסקוריה שגודלה כחלוק נחל, ועד הטיפות הגעשיות והפצצות הגעשיות, אותן פיסות חומר גדולות (טיפות) וענקיות (יותר ממטר, פצצות) שבשעת מעופן מקבלות צורה אווירו-דינמית של טיפה. חומרים אלו מהווים את רוב החומר הבונה את התילים הגעשיים עצמם.
על מספרן הרב של ההתפרצויות מעיד מבנה שכבות הסלע הנראה מאפיקי הנחלים, של שכבות בזלת שונות וביניהן אדמה שהספיקה להתבלות בין התפרצות להתפרצות.

מספר תופעות טבע מעניינות יצר הוולקניזם של הגולן-
* הג’ובות- אותם מכתשונים קטנים שקוטרם בין 5-40 מ’ ואשר נוצרו כתוצאה מן ההתפוצצויות שהיו תופעות לוואי של הפעילות הגעשית.
* ברכת רם- האגדה מספרת, שחרמונית, זוגתו הקטנה והחסודה של הסב-החרמון לבן השיער, לא סמכה עליו יותר מדי והניחה לידו עין כחולה גדולה שתשגיח עליו. דעתם של הגאלוגים אחרת, והם טוענים שהתמוטטות וקריסה של הר געש יצרו לע ענק זה.
* פאלאומגנטיזם- בתקופת הווצרות חלקם של סלעי הבזלת בגולן, היתה משיכתו המגנטית של כדור הארץ לכיוון ההפוך, כלומר לדרום. סלעים אלו, על מינרל המגנטיט שבתוכם, משמרים נטיה הפוכה זו, ומטעים מצפנים בסביבתם.
* בזלת חבלית- תופעה יפה זו נותרה כתוצאה מהתקשות מהירה של שכבה דקה בחלקו העליון של זרם הלבה. בלחץ החומר החם מתחתיה נקרעה שכבה זו והצטמקה ובסלע הקשה נותרו מעין חבלים או צמות המשולבים בסלע הקשה.
* משושים- בנחל משושים ובבריכת משושים בולט תוצר יפה זה של זרם לבה המתקרר בתנאים מיוחדים.
* מפלים- כתוצאה מעמידות שונה של שכבות הלבה יש בגולן מפלים רבים המושכים תיירים וישראלים.

2.3 החי בגולן

ברמת הגולן עולם עשיר ומגוון של בעלי חיים אשר מקורם בשלושה חבלים זאוגאוגרפים שונים- החבל הים תיכוני, החבל הערבתי והחבל הארו-סיבירי- וכן מינים ספורים שמוצאם באפריקה הטרופית, באסיה הטרופית ובחבל המדברי.

יונקים- כמו בכל ארץ ישראל נכחדו כמעט הטורפים הגדולים מאזור הגולן. הדב הסורי האחרון, מספר הזאולוג אהרוני, ניצוד בגולן בשנת 1917. מייצגים אחרונים של אוכלוסיה זו הם הזאב- הגדול מרוב זאבי צפון-הארץ- והצבוע המפוספס, אף הם בסכנת העלמות.

טורפים קטנים נפוצים הם השועל המצוי, הנמיה והתן. לצידם מצויים אך נדירים הגיריות, חתולי הבר, חתולי הביצות, הסמורים, הדלקים וכן הלוטרות הניזונות מדגים אותן אפשר למצוא בנחלים היורדים אל הכנרת. כן נצפו בגולן קרקלים בודדים באזור נחל סמק.

סוגי יונקים אחרים הנפוצים היום בגולן הם הצבאים, שאוכלוסייתם גדלה פלאים, והם מנו למלא מ1000- פרטים בתחילת שנות ה80-. הללו נפוצים בעיקר באזורי הדרום. שפן הסלע, שכמעט ונכחד בימי השלטון הסורי נפוץ היום בגולן ואוכלוסייתו מהגדולות בארץ. חזירי הבר שניצלו מצייד מהיותם טמאים, התרבו היום ואפשר לצפות בהם גם בזמן פעילותם הטבעי, בלילה, אך גם בשעות היום. כמו כן ישנם בגולן 12 סוגי מכרסמים, ביניהם בעלי אופי מדברי כמו גרביל הסלעים והקוצן המצוי.

עופות- כתוצאה ממגוון בתי הגידול באזור, אוכלוסיית העופות היא גדולה ועשירה.

בראש קבוצת העופות בכלל והעופות הדורסים בפרט עומד הנשר מלך העופות. בגולן מספר רב של נשרים המרוכזים בעיקר באזור נחל גמלא והירמוך. דורסי יום אחרים בגולן הם הבז המצוי, החיואי הניזון מנחשים והרחם הניזון בעיקר מפגרים. כן מצויות שתי מושבות של בז אדום. בין דורסי היום הנדירים הוא העיט הניצי בעל הזנב הארוך; עקב עיטי העוקב אחרי טרפו; וכן הדיה השחורה.

כמו כן מצויים בגולן דורסים חורפים וחולפים, ביניהם זרון תכול, זרון שדות, זרון סוף, עקב חורף ונץ מצוי. חורפים נדירים הם השלך והעיטם הלבן שקינן בעבר בחולה.

בקעת בית צידה מצטיינת בשילוב של אגם, לאגונות וביצה, ויוצרת בית גידול עשיר של עופות מים. בחורף מקננים בו מינים שונים של ברווזים, ואף פלמינגו. הנטה, הקאזרטה והאווז לבן המצח הם אורחים נדירים בלאגונות. היא אף מסמנת את גבול תפוצתם הצפוני של מספר עופות הידועים בדרך כלל כעופות מדבר- הקורא, כף המדבר, הקטה הסנגלית, שחור הזנב ועפרוני המדבר. היא גם נמצאת על נתיב הנדידה של מגוון עופות רחב, העוצרים שם למנוחה.

זוחלים- מעל ל30- מיני זוחלים נתגלו בגולן, כמחצית ממיני הזוחלים הידועים בארץ. המיוחדים שבהם הם- מנופנית הסלעים, הגדולה בשממיות הארץ, המצטיינת בגולן בגוון מיוחד- שחור זרוע נקודות לבנות; לטאה ירוקה, הגדולה בלטאיים בארץ, המצטיינת בשילוב יפהפה של ירוק ושחור; החומט המנומר, שוכן קרקע הניזון מחרקים ולטאות, ואשר אורך זנבו פי שניים מאורך גופו; הקמטן, שהוא בן יחד במשפחתו, דומה לנחש ובעל כפלים בצידי גופו המיוחדים להתנפחות בשעת נשימה או בשעת זלילת טרף גדול. הוא הזוחל היחידי הידוע בארץ המשגיח על ביציו.

רוב מיני הנחשים שאינם טרופיים ואינם מדבריים הידועים בארץ מצויים בגולן. היחיד ביניהם שהינו ארסי הוא הצפע הארצישראלי, שמתייחד בגולן בגוון כהה יותר, כנראה בהשראת צבע הבזלת.

גם בתחומי הדו-חיים, הדגים וחסרי החוליות ישנו בגולן מגוון עשיר ומעניין כתוצאה משפע בתי הגידול.

2.4 הצומח בגולן

כמו ארץ-ישראל בזעיר אנפין, רמת הגולן יוצאת דופן במספר הסוגים השונים של בתי הגידול וכמתחייב מכך גם במספר הזנים השונים שנמנו בה, המגיע ל1000-. יש בה בתי גידול של ספר מדבר לצד העושר הגדול ביותר של בתי גידול לחים בארץ, דבר שהוא תוצאה של כמות משקעים רבה ומודרניזציה מאוחרת יחסית, בזמן שכבר היתה מודעות בארץ להגנה על הטבע.

מחירו היקר של העץ כחומר בערה הביא לחיסולם של אזורים מיוערים ממערב וממזרח לידרן כאחד. ובכל זאת ניכרים בגולן נופי יער וחורש מסוגים שונים. רובם,
פרט לשני אזורים קטנים ברכס בשנית ובנחלי החרמון, שונים מן האופי המקובל בארץ
ישראל המערבית של חורש ים תיכוני נמוך וסבוך.

יער אודם- בצפון הגולן, בין מסעדה להר אודם, בגובה 1000 מ’ ובכמות משקעים ממוצעת של 1000 מ”מ נמצא יער אודם. צרוף נסיבות מיוחד מעשה ידי הטבע והאדם הוליד בית גידול מיוחד במינו ומגוון. נראה, שעד לפני 100 שנה היה כל האזור מיוער, אלא שהיער נכרת לצורכי שימוש בעץ מחד גיסא וניצול חקלאי של הקרקע
הפוריה (קרקעות בזלתית חומות ים-תיכוניות) מאידך גיסא. בשנת 1950 לערך נסגר האזור לצרכים צבאיים סוריים, העיבוד החקלאי פסק והיער התחדש. תהליך זה הביא מצב של צמחיה לא אחידה הן מבחינת סוג הצמח והן מבחינת צפיפותו. במקומות רבים יש קרחות יער בקטרים שונים, המוסברות כמיקום של צריפי צבא סוריים או מפחמות.

העצים ביער: האלון המצוי ואלון תולע הם העצים הנפוצים ביער. בחלקה הצפון המערבית נפוץ בריכוז של 80% הלבנה הרפואי דווקא, בדרום מערב, אזור שטרם התפתח יש אלה ארצישראלית, במערב יש זן שלישי של אלון, אלון התבור, בצפון נטועות חלקות אורן ירושלמי ואורן הסלע, שני מיני ברוש וכן פרטים בודדים של אקליפטוס וימינליס. מינים אחרים שפרטים מהם מופיעים ביער הם עץ השמן המכסיף ועצים ממשפחת הוורדניים. גובה העצים הוא כ7- מ’, קוטר הגזעים 0.6-2.0 מ’, והצמרות הצפופות אינן מאפשרות כמעט לשיחים לצמוח על הקרקעית.

צמחים נוספים ביער: באזורי הקרחות נפוצים עשבים כמו הסיסנית, התלתן, הבר-נורית והאביבית. על קרקע החורש צמחים בודדים שהסתגלו למחסור באור ונהנים מן הלחות הגבוהה- סחלביים, נזמית מקוות, לקוקיה כרתית, רקפת יוונית וכן חזזיות וטחב. על העצים נשענים מטפסים כמו יערה, פואה, טמוס, ספלול, דלעת הנחש ואספרג. פרחים הפורחים ביער הם הכרכום לסוגיו בסתיו ואירוס הלבנון בחורף.

יער בשנית- כאמור, על אף שלא נחקר יסודית ידוע שהוא דומה באופיו לחורשים הים תיכוניים. חלקת יער קטנה באזור בית קברות רק מדגישה עד כמה היה יער זה מפותח בעבר. נפוצים בו אלון מצוי, אלון תולע ואלון תבור.

יער יהודיה- באזור מרכז הגולן מכוסים כ20- קמ”ר ביער-ערבה זה הקרוי על שם ישוב יהודי מן התקופה התלמודית ששמו השתמר בישוב סורי שהיה במקום. גובה היער הוא עד 300 מ’ מעל פני הים. 90% משטח היער הוא הרווח בין העצים.
רוב רובם של העצים ביער הם ממין אלון-התבור. גובהם כ8- מטר, הגזע עבה והצמרת מעוגלת כעין פטריה. רבים מהעצים צומחים מתוך ה”דולומנים”, גלי אבנים קדומים שאין ידיעה במה שימשו, ואשר איפשרו התפתחות נוחה לזרע ולנבט.
בשטח שאין בו עצים ישנו עשב, ולכן משמש רוב השטח למרעה. הפרחים הנפוצים הם כלניות, פשתה, עכנאי וחלבלוב מגובשש בעונת הפריחה הבולטת בפברואר-מרס, וכן חצב בספטמבר, כרכומים באוקטובר, חלמונית זעירה בנובמבר, נרקיס בדצמבר ורקפת בינואר.

יער מיצר- דומה באופיו ליער יהודיה הוא יער מיצר, ששטחו 4 קמ”ר והוא נמצא בדרום הגולן באזורים של קרקע הרנדזינה. נוסף לעצים האופיינים (אלון תבור אך גם אלה אטלנטית, חרוב, לבנה וכו’) מעניינים בו גם אלמנטים מדבריים כמו רותם המדבר.

הפריחה בגולן-הפריחה בגולן היא מרשימה ביותר. רובה היא כמובן באביב, אלא שאביבו של הגולן ארוך- מפברואר בדרום ועד יולי בפסגת החרמון. בצד פרחים הנפוצים בכל ארץ ישראל כמו הכלנית, הצבעוני והרקפת המצויה מופיעים בגולן גם פרחים נדירים, חלקם מדהימים ביופיים כמו אירוס הגולן והמרווה הכחולה. גם בסתיו פריחות המתאפיינות בכרכומים, סיתווניות וחלמוניות; ביער אודם החורפי מציצים מן השלג אירוסי הלבנון ורקפות יווניות, ובאותו הזמן בדרום מרבדי כלניות בצבעים מגוונים.

3. ההסטוריה של הגולן
3.1 מהעת העתיקה ועד המרד הגדול

כבר בימים עברו היתה רמת הגולן אבן מחלוקת בין היושבים בארץ-ישראל לבין סוריה, ארם המקראית. בתקופת ההתנחלות, המאות ה13- וה12- לפנה”ס, ניסה שבט מנשה, בהצלחה חלקית בלבד, לכבוש שטח זה מיד הגשורי והמעכתי שישבו בו. לפי חוקרים אחדים אף בתקופת השופטים הגיעה התיישבותו של השבט רק עד לגלעד הצפוני, אחרים תוחמים אותה קילומטרים מספר צפונית לירמוך. דוד המלך הרחיב את אזור שלטונו עד דמשק. גשור היתה ממלכה בחסותו, מה שאיפשר התיישבות ישראלית בה. מעכת הצטרפה לברית נגדו, ולפיכך נהג בה דוד כמדינה אויבת. מצב זה איפשר בוודאי התיישבות ישראלית גם בחלקו הצפוני של הגולן, שהיה מעכתי. הביטחון שהעניקו ערי המבצר שבנה דוד ודאי חיזק מגמה זו, ואיפשר את התיישבות עברית ערה בגולן. אלא שכבר בסוף ימי שלמה הופסק השלטון המדיני הישראלי בגולן. מאז ועד חורבן הבית, במשך 500 שנה (המאות 10-5 לפנה”ס) עבר הגולן מיד ליד- כ8- פעמים על-פי דיווחו של המקרא. מצב זה גרם לכך שההתיישבות הישראלית וההתיישבות הארמית התקיימו בו בזו לצד זו, כשלתוכן נטמעים הגשורים ומעכתים תושבי האזור מקדמת-דנה.

מתקופת פרס, ומראשית תקופת השיבה מן הגלות, לא הגיע לידנו מידע על הישוב בעבר הירדן בכלל, ובגולן בפרט. יש להניח, שרובם של אזורים אלו היה מיושב על-ידי עמים שונים, ביניהם אלו שישבו שם בתקופת עתיקות יותר, ועמים שהובאו מאזורים אחרים על-ידי הפרסים.

מרד החשמונאים התלקח גם באזורי הגולן, בעיקר נגד ההרים ההלניסטיות שהוקמו שם, והיוו סכנה לאופי הלאומי הנפרד של ישראל. בימי שלטון הבית החשמונאי, היתה התיישבות יהודית ערה בגולן, וכן בגלעד. החשמונאים ניהלו קרבות בגלעד וב’ארץ טוב’, היא אזור סוסיתא על-פי חז”ל. בימי אלכסנדר ינאי, גדול הכובשים של בית החשמונאים, נכבשה הרמה כולה ובכלל זה ערים מרכזיות בה כמו סוסיתא, גדר, גמלא וסלבקיה. רוב תושבי אזורים אלו גוירו, ועליהם נצטרפו יהודים חדשים.

הורדוס, שהיה שליט בחסות האימפריה הרומית, בין השנים 37-4 לפנה”ס, יישב יהודים בצפון הבשן, מתוך כוונה להקים שרשרת ישובים חקלאיים קבועים של איכרים שיגנו על האזור מפני פריצותיהם של נוודי המדבר. באותו זמן לערך הוקמו על-ידי יהודים יוצאי בבל המושבות בתירה ונווה. אלו היו בסיסיו של ישוב חקלאי צפוף בצפון הבשן ובגולן, שעתיד היה להיות מרכז חשוב בעת המרד הגדול ולאחריו בימי המשנה במאות השניה והשלישית לספירה.

3.2 נפילת גמלא

לא לחינם מופרד הפרק על גמלא כפרק המתאר את התקופה ההיסטורית הקצרה ביותר. תיאורו של יוסף בן מתתיהו לקרב הקשה מול הרומאים בעת המרד הגדול, במיוחד על רקע הכניעות-ללא-קרב והתבוסות המבישות בקרבות האחרים בגליל ובגולן, ובסיומו מעשה ההתאבדות ההמוני, היו לאחד המיתוסים הגדולים של עוז וגבורה.

השם גמלא כעיר יהודית מופיע לראשונה ברשימת הערים שכבש אלכסנדר ינאי. גישה הסטורית זיהתה אותה עם תל אל-אהדב שבאפיק הראקד. כיום מזוהה גמלא עם הגבעה בנחל גמלא היורד אל הכנרת, בדרום-מערב הגולן. גבעה זו היא בעלת מדרונות משופעים אל אפיק הנחל משלושה צדדים, ורק מן הצד הרביעי, הצפוני, מתאפשר מעבר נוח יחסית אל הרכס.

יוסף בן מתתיהו מתאר את העיר: “…אולם גם במקום זה (הצד הרביעי הלא-תלול) חפרו יושבי העיר חריץ עמוק מן הצד לסגור על מבואי העיר. ועל הצלע הזקופה נבנו בתים צפופים עד מאד, עד כי דמתה העיר התלולה כתלויה על פני תהום וצונחת למטה… ועליו (על האזור הגבוה יותר של הגבעה, בצפון) נמצאה מצודת העיר ולמטה ממנה היתה צלע ההר זקופה באין חומה, כי נפלה אל תהום עמוק…”. ואכן, אין אנו מוצאים בגמלא כלל משטח משורי בראש הגבעה, אלה נקודת מפגש של הצלעות המשופעות בלבד.

גמלא המשיכה במרד גם לאחר שיודפת, מושב המפקד, נפלה. הלוחמים היו בטוחים בעירם בשל ביצוריה המעולים. בתוך העיר היה מלאי מזון לתקופה ארוכה. עד לקרב ממש המשיך מפקד העיר, יוסף בן-המילדת, לבצר את העיר.

שלושה לגיונות של הצבא הרומי נטלו חלק במצור על גמלא. המפקד הרומי אספסינוס ציווה לשפוך סוללות אדמה מצפון וממזרח. העבודה נשלמה במהירות. אגריפס המלך קרב לחומות העיר כדי לשכנע את המתבצרים להיכנע, ואחד המורדים קלע בו ופצעו בידו הימנית.

תכסיס צבאי מבריק היה המקור לתבוסתם הראשונה של הרומאים בגמלא. יוסף ואנשיו התבצרו בעיר ובמגדל. כאשר הביאו הרומאים את אילי-הברזל וביקעו את החומה בשלושה מקומות, נסוגו המורדים לעבר המגדל והתבצרו בו. כאשר נכנסו הרומאים לעיר, תקפו אותם לפתע במלחמה חזיתית, והקיפו אותם בלי שיכלו לברוח דרך הפתחים המעטים והצרים. הרומאים התבצרו על גגות הבתים, אלא שתחת המשקל הרב קרסו הללו. השיפוע גרם שכל בית קורס נפל על הבית שמתחתיו, והרס גם אותו על הרומאים שבו. האבנים מן ההריסות ונישקם של הלוחמים המתים שימשו ביד אנשי גמלא להרוג את הנותרים.

אחרי מפלה זאת נאלץ אספסינוס לנאום לפני חייליו ולעודד את רוחם, משום ש”לא קמה עליהם עוד פורענות גדולה כזאת”, כפי שמעיד יוסף בן-מתתיהו. הם התארגנו מחדש ויצאו להתקפה חוזרת, תוך שהם מסתדרים בשני כוחות שפרצו משני כיוונים שונים, מתקדמים בזהירות כדי שלא לחזור על שגיאות ההתקפה הראשונה. קרב ההתגוננות של היהודים היה נועז וממושך, אלא שלאסונם פגעה בהם הרוח המזרחית, ה”שרקיה”, המביאה איתה ענני חול, ופגעה ביכולת הלחימה שלהם.

סופו של הקרב היה במפלת אנשי גמלא. על פי יוסף, 4000 איש נהרגו מידי הרומאים, ו5000- אחרים בחרו לקפוץ התהומה על נשיהם וטפם. אחרי שבעה חודשי מצור נפלה גמלא בכג’ תשרי שנת 67 לספירה. יש יותר משמץ מקום לשאול האם לא עמדה תמונת גמלא לנגד עיניהם של המתאבדים המפורסמים במצדה.

3.3 מהמשנה והתלמוד ועד המאה ה20-

בימי המשנה התרחב הישוב בצפון הארץ מאוד. משפחות שגורשו מבתיהן בדרום, נדדו צפונה והתיישבו בגליל ובגולן. טבריה היתה למרכז רוחני ומרכז שלטוני כאחד. הנשיאים היו שליטים מוכרים על-ידי רומא, והיו להם סמכויות מוניציפליות ואוטונומיה פנימית. ישובים כפריים ועירוניים-למחצה נבנו והתפתחו בגולן ביוזמת הרומאים, והחקלאות שיגשגה, לצד הפעילות הרוחנית.

מפנה חל בראשית המאה השלישית, עת פקד את הארץ משבר כלכלי קשה, ויהודים רבים בחרו להגר לארצות השכנות. באותה עת בערך הפכה הנצרות לדת האימפריה הרומית וקיסרות ביזנטיון קמה. פרט ליהודים, הפכו רוב תושבי ארץ ישראל נוצרים. ההתנגשות בין שתי הדתות היתה בלתי נמנעת, ומטבע הדבר היתה בלתי שקולה. גורלו של הישוב הפורח בגולן הוכרע למעשה, והוא נתרושש, נתדלדל וכמעט שנעלם לחלוטין.

בשנת 636 לספה”נ נערך באזור הכפר וקוסה, בשפך הרקד לירמוך, הקרב ההסטורי בו היכו הערבים את הביזנטים וכבשו את א”י. גם תקופה זו התאפיינה בישוב דליל בגולן, כשישוב יהודי לא היה קיים בכלל. יוצאים מגדר זה הם העיר נבו או נווה והכפר יהודיה, שעדויות ארכיאולוגיות ומקורות הסטוריים מספרים לנו על קיומם בתקופה זו וגם אחר כך, אפילו אחרי מסעות הצלב. יתכן שקיומם של אלו מעיד על ישובים יהודיים ספורים באזור. בכל מקרה לא היתה התיישבות מסיבית או מצליחה.

ממסעי הצלב ועד הכיבוש הטורקי ואחריו, לא היה בגולן ישוב כמעט. לצד מספר כפרים מאוכלסים שכנו בו בעיקר תילי חורבות ואוהליהם של הבדואים הנוודים. פונדק הדרכים, ה”חאן”, היה המוסד הציבורי העיקרי אם לא היחידי באזור באותה תקופה, ורבים כאלו היו בגולן.

באמצע המאה ה16-, מעידים טיילים שעברו באזור על התיישבויות ספורות של יהודים, עולים חדשים, במספר מקומות בגליל ובגולן. גורלן של התיישבויות אלו לא ידוע.

מפנה באיכלוסו של הגולן החל באמצע המאה ה19-. איבראהים פחה, הכובש המצרי, גילה את הפוטנציאל הטמון באזור זה. החל תהליך של נדידת קבוצות ועמים לשטח זה, ואדמתו מנוצלת לגידולים חקלאיים.

3.4 אל מול סוריה

ב45- השנים האחרונות עומד הגולן בסימנו ובצילו של הסיכסוך הישראלי-סורי. חשיבותו האסטרטגית בהיותו צופה על עמק החולה מצד אחד, ועל ישובי הבשן הסוריים מצד שני, וכן קירבתו של היושב בו לדמשק, הפכו את האזור למרכז המחלוקת הטריטוריאלית במהלך השנים הללו, ולסוגיה מרכזית בשיחות השלום המתקיימות כעת.

הגבול הצפוני של מדינת ישראל, וכן הצפוני-מזרחי עד 1967, הם תולדה של תקופת המנדט הבריטי. עד אז, לא היה צורך בגבול בין ישראל לסוריה משום שתחת השלטון הטורקי הן היו אזור מינהלי אחד. ועדת פולה-ניוקומב, שמונתה על-ידי חבר הלאומים לשרטט גבול בין המנדט הבריטי והמנדט הצרפתי, קבעה את רובם של מרכז וצפון הגולן כחלק מן המנדט הבריטי. אלא, שבתמורה לשטחים ספוגי נפט באזור מוסול (עירק), שביקשו הבריטים מן הצרפתים, הם העבירו לידיהם את רוב שטחי בגולן. כך קרה שכאשר נחתם ההסכם ב1923- היה רוב הגולן, להוציא רצועת בטחון צרה ממזרח לירדן ופס 10 מטרים ממזרח לקו החוף של הכנרת, בידי המנדט הצרפתי שסוריה היא יורשתו החוקית.

*מלחמת העצמאות – השלב הראשון – עד ה-15.5.48- בשלב זה של המלחמה לא השתתפה סוריה כמדינה. הבריטים היו עדיין השליטים הרישמיים בארץ, והבהירו שלא יסבלו התקפות של מדינות ערב. “כנופיות” המתנדבים מארצות ערב ומתפרעים מקומיים פגעו בעיקר בנקודות תורפה, כגון ישובים בודדים, שכונות יהודיות בערים מעורבות וקוי תחבורה. מבצרי משטרה בחלסה ובנבי-יושע נמסרו על-ידי הבריטים לערבים, ונסיונות לכובשם לא עלו יפה.
-9.2.48 התקפת “צבא ההצלה” של קאוקג’י על כפר סאלד. המגינים מזעיקים משוריין בריטי המסייע בהדיפת ההתקפה.
-15.2.48 הפלמ”ח יוצא לפוצץ גשרים ממזרח לגבול כדי להקשות על התקפה.
-2.5.48 ערב הכרזת המדינה מותקפים דן, דפנה וכפר סאלד. ההתקפות נהדפות.
מלחמת העצמאות – שלב ב’ – מול צבא סוריה- הסורים מיהרו ויצאו להתקפה ביום שבו עזבו הבריטים את הארץ. יתרונם היה בנשק כבד, ובלוחמים רבים ומיומנים. תחילה התרכז המאמץ בדרום הגולן, ואחר-כך התפשטו הקרבות צפונה.
-15.5 כח סורי מצוייד בטנקים קלים ובתותחים יוצא מחמת גדר.
-16.5 הכח מגיע לצמח. 3 ימים נמשכים קרבות קשים בצמח, מסדה ושער הגולן, כשלסורים עומד נשק כבד יחסית ומטוסים, ולתושבים עומדות בעיקר נאמנות וגבורה. אחרי שלושה ימי קרבות המגינים נסוגים לעבר דגניה א’ ודגניה ב’.

-20.5 מתחיל הקרב הקשה בדגניה. הפעם לא עומדת לסורים עוצמתם. את הטנק הראשון שפרץ לקיבוץ, ועומד שם עד היום כאנדרטה, עצר בקבוק מולוטוב. על-אף המצב הקשה נשלחים כוחות לפשיטות באזור בית המכס העליון וכפר חארב.
-25.5 הסורים נסוגים ולא חוזרים לתקוף בגיזרה זו.
ב6.6.48- החלה ההתקפה המחודשת של הכוחות הסוריים. היא מתרכזת כעת במרכז, באזור גשר בנות יעקב. הם מתקיפים את משמר הירדן, אך המגינם הודפים את ההתקפה. כעבוד מספר ימים הסורים שבים, ובסיוע טנקים כובשים את המושבה. ראש גשר זה יכול היה לאפשר לסורים להתחבר עם צבא לבנון שכבש את מלכיה ולנתק כליל את אצבע הגליל. אלא שבקרב על משלטי ירדה ממערב למשמר העמק הסורים נבלמים ערב ההפוגה הראשונה ב11.6-. במקביל נהדפת ההתקפה על עין גב. תל-עזזיאת בצפון אצבע הגליל, שלו חשיבות אסטרטגית רבה מבחינת השליטה על חבל ארץ זה, נכבש מידי הסורים.

בתום ההפוגה נוחל צה”ל כישלון קשה, כאשר מבצע ברוש, שנועד לשחרר את משמר הירדן מצליח אומנם, אך התקפות נגד סוריות מיידיות מחזירות את רוב האזור לידיהם. לעומת זאת, תל עזזיאת נותר בידינו למרות תקיפות חוזרות ונשנות של הסורים. הוא נכבש רק בעת התקפת פתע בעת ההפוגה השניה.

* 19 השנים- -1948-1967 בהסכמי שביתת הנשק נסוגו הסורים אל הקו הירוק, אך השטחים ממערב לו פורזו. הסורים מנסחים את פרטי ההסכם כך שאף מפעלי פיתוח אזרחיים היה מותר אך בספק לבנות שם. בעקבות ויתוריהם של הסורים הם זוכים ליתרון פוליטי על ישראל, בנוסף ליתרון הטופוגרפי שמעניקה להם השליטה ברמה. כ600- תקריות שונות נרשמו בשנים 49-56 באזור, שהרקעים להן שונים- מפעלי המים של ישראל, עיבוד חלקות מריבה קטנות, כדוגמאת אלו ליד דן וליד האון, הדיג בכנרת, הגישה לחמת גדר, עיבוד קרקעות באזור משמר הירדן, הסתתנות סורית לחבל כורזים הריק מהתיישבות ישראלית.

מלחמת ששת הימים- -1967 עם היציאה למלחמה תיכננו הסורים לנוע בשני צירים עיקריים מערבה לעבר חיפה, אלא שלאור מפלותיהן של מצרים וירדן נותרו תוכניות אלו במגירה. גם צה”ל לא נקט יוזמה במהלך ארבעת הימים הראשונים. הסורים הסתפקו בהפגזת ישובי קו העימות, כשבצורה הקשה ביותר הופגז קיבוץ גדות.

הפריצה הישראלית לגולן החלה, לאחר התלבטות ארוכה, ביום החמישי למלחמה. לסורים היתה עליונות בנקודות רבות- הם היו גבוהים ומבוצרים, ולצה”ל לא היתה אפשרות להמנע ממלחמה חזיתית. נקודת היתרון היחידה לצה”ל היתה עליונותו באוויר. כוחות שיריון וכוחות רגלים, בעיקר של חטיבת גולני, פרצו במקביל, בתחילה בצפון האזור המרכזי של הגולן. הם עקפו את הציר המבוצר גשר בנות יעקב-בית המכס, והגיעו אל בית המכס מצפון. הקרב הקשה ביותר של הרגלים היה בתל-פאחר, שצרוף של טעויות מודיעין וניווט גרם בו להרג רב. בצהרי היום השישי ללחימה, יום שבת, נכנעת קונייטרה ללא קרב. במקביל כובשים כוחות של שיריון וצנחנים את דרום הגולן. אם כניסת הפסקת האש לתוקפה, בשעה 18:00, נמצא הגולן כולו עד קו התילים המזרחי, בידי צה”ל.

* מלחמת ההתשה- -67-73 מרכז הארועים של מלחמת ההתשה לא היה בחזית סוריה, אלא בגבולות מצרים וירדן. הסיבה לכך טמונה בהאלצותם של הסורים לנהוג בזהירות עקב המצאותה של ישראל במרחק של כ60- ק”מ מדמשק. צה”ל ביצר את הגבול ב17- מוצבים, כשבצפון ובמרכז הגולן הוא בעל יתרון טופוגרפי של הצבא הסורי. האחריות על הגולן הוטלה על חטיבה מרחבית שכללה כוחות שיריון- חטיבת ברק- וכן כוחות חי”ר, תותחנים והנדסה. בין סוריה וישראל היתה רצועת בטחון בשליטת האו”ם שרוחבה היה כ- 1-2 ק”מ.

* מלחמת יום הכיפורים- -1973 ניתן לשרטט בקווים כלליים את תוכניות, הכנות ומטרות הסורים במלחמה זו. ההכנות- אימון הלוחמים; הכנת הציוד; שמירה על סודיות רבה. המטרות- השבת כבודו של הצבא הסורי לאחר מפלת 67; כיבוש הגולן; יצירת בסיס לפריצה לתוך ישראל. עיקרי התוכנית- כיבוש בשלושה שלבים תוך 18 שעות בסיוע שיריון כבד של כל האזור ממזרח לירדן; אחר כך, אם יתאפשר, להתקדם לשטח ישראל.

על אף שהיה ברור שתפתח מלחמה- כל חיילי הסדיר הועמדו הכן והנשים והילדים פונו- הצליחו הסורים להפתיע את ישראל בתקיפה בצהרי יום כיפור, 6.10.73. התקיפה היתה בצירים אחדים. חטיבה -7 בצפון הגולן- הצליחה לעצור את השיריון הסורי בסידרת קרבות בין רכס הביסטר מצפון לקונייטרה לבין החרמונית- סידרת קרבות שכונו מאוחר יותר “עמק הבכא”. חטיבת ברק בלמה אומנם את התקדמות הסורים בדרום, אך לא עמדה מול ההתקפות באזור המרכז, ומערך ההגנה התמוטט לאחר סידרת קרבות קשים מול כוחות גדולים פי כמה. אלא ששתי אוגדות המילואים שהגיעו לאזור כבר בו בלילה הצליחו לעצור את ההתקדמות הסורית. לצפון, לעומת זאת, הגיעה התגבורת רק באיחור. הסורים פרצו שנית בעוצמה ב”עמק הבכא” ורק לאחר שש שעות קשות של לוחמה הם נבלמו.

ב10.10.73- כל הגולן עד ה”קו הסגול”, גבול 67, בידי כוחות צה”ל. אז נעשה הניסיון הראשון לפרוץ את הקו מזרחה, נסיון שלא עלה יפה. כמה ימים לאחר מכן נעשה נסיון נוסף, מוצלח הפעם, לפרוץ בצפון, ושטח של כ500- קמ”ר נכבש. רק כוחות שיריון ירדנים ועירקיים שנזעקו כדי לסייע לסוריה עצרו את כוחות צה”ל.

“הסכם הפרדת הכוחות” נחתם רק במאי 74, אחרי מסע דילוגים של הנרי קיסינג’ר, שר החוץ האמריקאי, במזרח התיכון. כוחות צה”ל נסוגו אל גבול 67, ואף מערבה ממנו בשתי נקודות- בקונייטרה ובאזור צומת רפיד. הקו החדש כונה “הקו התכול”.

4. הגולן כיום
4.1 הישובים היהודיים בגולן

35 נקודות ישוב ישראליות הוקמו באזור נפת הגולן מאז כיבושה במלחמת ששת הימים, שתיים מהן, כנף ושיאון, בלתי מיושבות כיום. רבות מביניהן סבלו מהפגזות סוריות וחלקן אף נכבשו על ידי הסורים למשך ימים אחדים במלחמת יום כיפור, דבר שגרם הרס רב. 33 הישובים בגולן כיום הם:
L3
* אבני איתן- מושב הפועל המזרחי. במושב הקבע מאז 6.78. פרנסתו העיקרית על חקלאות.
* אורטל- קיבוץ התק”ם. נחנך רשמית ב9.78-. פרנסתו העיקרית על חקלאות.
* אלוני הבשן- מושב שיתופי של הפועל המזרחי. הוקם ב5.81-. בנוסף לחקלאות הוא שותף ביקבי הגולן ובכפר הנופש הדתי כנר.
* אליעד- מושב, שהוקם ב1968- כהאחזות נח”ל וניקרא בהתחלה אל-על או אלי-על. התאזרח ב- 6.76. פרנסתו העיקרית על חקלאות.
* אל רום- קיבוץ התק”ם. הוקם ב7.71-. נפגע קשות כאשר השתלטו עליו הסורים ב73-. בנוסף לחקלאות ברשותו מפעל לתרגום והדפסת סרטי קולנוע.
* אניעם- מושב תעשייתי. עלה להתיישבות הקבע ב- 7.78.
* אפיק- קיבוץ התק”ם. הוקם ב1972-. פרנסתו העיקרית על חקלאות.
* בני יהודה- ישוב קהילתי שתוכנן לשמש מרכז לדרום הגולן. פרנסת רוב תושביו בתעשיה.
* גבעת יואב- מושב שהוקם בשנת 1968. בנוסף לחקלאות יש בו סוכנות לחומרי הדברה ושרות חשמל.
* גשור- קיבוץ הקיבוץ הארצי. הוקם תחילה כהאחזות נח”ל ב71-. החליף נקודות האחזות שלוש פעמים. בנוסף לחקלאות יש לו מפעל המייצר כבלי חשמל למטוסים.
* הר אודם- אודם בשמו הרשמי, מושב שיתופי. עלו להתיישבות ב- 5.81. פרט לחקלאות יש להם מפעל לפרזול לתעשיית הרהיטים- אודם פלסט.
* חספין- נקודת התיישבות המהווה מרכז חינוכי-תרבותי-דתי, הכולל בתי ספר, ישיבות ומכללות. הוקם ב1977-.
* יונתן- מושב שיתופי של הפועל המזרחי. בנוסף לחקלאות הם שותפים בכנר.
* כפר חרוב- קיבוץ תק”ם שהוקם ב1973-, ופרנסתו על חקלאות, תעשיה ותיירות.
* מבוא חמה- קיבוץ תק”ם, התיישב ב1.68-, ויש בו חקלאות, תעשיה ותיירות.
* מעלה גמלא- מושב שהוקם ב1979-. בנוסף לחקלאות הוא שותף בחוף גולן.
* מצר- קיבוץ התק”ם שהתאזרח ב83-. פרנסתו העיקרית על חקלאות.
* מרום גולן- קיבוץ התק”ם, שהוקם רישמית חמישה שבועות אחרי מלחמת ששת הימים. עבר לישוב קבע ב3.72-. בנוסף לחקלאות הם עוסקים בכריית ושיווק טוף.
* נאות גולן- מושב שהוקם ב77- ופרנסתו העיקרית על חקלאות.
* נוב- מושב הפועל המזרחי שהוקם ב74- ופרנסתו העיקרית על חקלאות.
* נוה אטי”ב- מושב בחרמון, שהוקם ב75-. פרנסתו על תיירות באתר החרמון.
* נטור- קיבוץ של הקיבוץ הארצי, שהתאזרח ב1980-. עיקר פרנסתו של חקלאות.
* נמרוד- כיום האחזות נח”ל.
* עין זיוון- קיבוץ התק”ם, שהוקם ב68-. בנוסף לחקלאות ברשותו מפעל זיוונית ליצור כפכפי פלסטיק.
* קדמת צבי- מושבה שהוקמה ב1981-, ופרנסתה על חקלאות.
* קלע גולן- קיבוץ התק”ם, שהוקם ב1984-. מתפרנס על משק חקלאי.
* קצרין- “בירת הגולן”, עיירה במעמד של מועצה מקומית.
* קשת- מושב שיתופי של הפועל המזרחי. עבר לישוב קבע ב78-. בנוסף לחקלאות הוא שותף באתר כנר.
* רמות- מושב לחוף הכנרת, שהוקם ב65- ופרנסתו על חקלאות ותיירות.
* רמת מגשימים- מושב שיתופי של הפועל המזרחי, שהוקם ב1968-. בנוסף לעיסוקם בחקלאות הם מפעילים תחנת דלק ושותפים בכפר הנופש כנר.
* שניר- קיבוץ תק”ם, שהוקם ב1968-. בנוסף לחקלאות בידיו מפעל למוצרי נייר.
* שעל- מושב שהוקם בשנת 1980. בנוסף לחקלאות עובדים רבים מתושביו בעבודות חוץ.

4.2 המיעוטים בגולן

עד למאה ה19- היתה אוכלוסיית הגולן דלילה ביותר. בסוף המאה ה19- החל גידולה ההדרגתי, ומיעוטים אתניים שונים התרכזו בה. על-פי מפקדים סוריים היו בה בסוף שנות החמישים כ70,000- תושבים. לפי הערכות הגיע המספר ערב הכיבוש הישראלי לכ80,000-, שכ90% מהם ברחו עם הכיבוש. הרשימה שלהלן נכונה לשנת 1968.

*הפלחים- עיקר הפלחים בגולן נדדו לשם מא”י המערבית, במיוחד מאזור השומרון, מאמצע המאה ה19- ולאילך. התפתחות כפריהם היתה איטית ביותר. הבעלות על חלק ניכר מן הקרקע היתה ביד בעלי נכסים, ולכרבע מן הפלחים לא היו קרקעות כלל. שיטות עיבוד האדמה התפתחו באיטיות משוועת. תחת שלטון המנדט הצרפתי ותחת שלטון סוריה עד עליית מפלגת הבעת’, לא זכו הכפרים להתקדמות חברתית, או להתקדמות בתחומי רווחה כמו בריאות וחינוך. יוצאת מכלל זה היתה הבניה של רשתות חשמל, מים, ביוב ודרכים לצורכי צבא, ששימשה גם את הפלחים.
עם עליית מפלגת הבעת’ לשלטון חל מהפך בנושא היחס לפלחים. גם אם לא כל התוכניות התבצעו, הרי ניכרה התפתחות רבה- ה”חושות” בכפרים הוחלפו בבתי אבן, ורשתות החשמל הגיעו עד לבתי התושבים. כמחצית הבנים בגלאי 7-14 קיבלו השכלה כלשהי. לעומת זאת, שרותי בריאות ומרפאות כמעט לא הוקמו.

*הבדואים- עד לסוף המאה ה19- שלטו הבדואים הנודדים בגולן. אלא, שעם חדירתה האיטית של התרבות המערבית ובכלל זה ההמצאות וההתפתחויות בתחומי החיים השונים אל מדבריות ערב ואל הגולן, נושלו הבדואים ממעמדם זה. שבטים מסוימים (וולד-עלי, ערב אל-פאדל, ערב אל-מועים) התיישבו במגורי קבע באזור הגולן. שבטים אחרים העדיפו לנדוד דרומה מפני הקידמה.

*הדרוזים- 200 אלף דרוזים יש בעולם, כמחציתם באזור ג’בל א-דרוז שבסוריה, והשאר פזורים כמיעוטים אתניים באזורי סוריה, לבנון וישראל, ובכלל זה בגולן. זוהי דת מיוחדת, שמוצאה מן האיסלם אך יש בה השפעות מדתות אחרות. עיקרי אמונתם שמורים בסוד. הדרוזים שומרים באדיקות על ייחודם, ומספר פעמים מרדו בשליטים על רקע נסיונות להטמיעם באיסלם. מסיבה זו הם נוטים לבחור לעצמם מקומות ישוב מבודדים שהגישה אליהם קשה, ובכלל זה הגולן שהיה בעת התיישבותם בו, במאה ה15-, חבל ארץ שומם, ומהווה עד היום מקלט למיעוטים אתניים.

ערב הכיבוש הישראלי בגולן חיו בו כ10,000- דרוזים. הסורים התייחסו אליהם בחשדנות, בעיקר עקב המעמד לו זכו בישראל, והעובדה שבני העדה בארץ משרתים בצה”ל. בשטח הכיבוש היו כ7,000- דרוזים ב6- כפרים, שהמרכזי בהם הוא מג’דל שמס. הדרוזים בגולן חשדניים עד היום לפעולותיה של ישראל שם, בעיקר עקב חשש שכפריהם יוחזרו לידיים הסוריות במסגרת הסכם שלום, והשלטון הסורי לא יטיב עם ידידי-השלטון הישראלי.

*הצרקסים- מקורם של הצ’רקסים הוא בקווקז, אלא שהם נאלצו לברוח משם עם הכיבוש הרוסי של ארצם. הסולטן העות’ומני עבדול-חמיד הציע להם שטחים בגולן, כאשר מטרתו העיקרית היתה לאזן את שבטי הבדואים הנודדים באזור. ואכן, הצ’רקסים, כמיעוט האתני הגדול בגולן, כ16-18- אלף נפש, הביסו את הבדואים. הם פיתחו את החקלאות יחסית לשיטות העבודה שהיו נהוגות באזור עד בואם, וניצלו את האבנים המסותתות שבתילי החורבות ההסטוריים לבניית בתיהם. שלטון המנדט והשלטון הסורי לא הטיב עם החקלאות הצ’רקסית, ומודרניזציה כמעט שלא הגיעה אל שדותיהם. לעומת זאת, כפריהם ובתיהם זכו להתפתחות רבה, במיוחד אחרי עליית מפלגת הבעת’ לשלטון, הם חוברו לרשתות החשמל והמים, הוקמו מסגדים (הצ’רקסים הם מוסלמים-סונים) ובתי ספר. אלא, שעיקר עושרה של העדה נבע משרות בניה בצבא הסורי, ולפיכך הכיבוש הישראלי היה להם לרועץ ורבים מהם נותרו נאמנים לסוריה ולעקרונות הבעת’.

*העלאווים- מוצאה של עדה זו הוא מחבל העלווים בצפון-מערב סוריה. שלושה כפרים יש להם מחוץ לאזור זה, כולם מן המאה ה-17- עין-פית וזעורה שבצפון הגולן, ור’גר (הר’ הראשונה גרונית והשניה מתגלגלת) שמצפון למטולה בתחומי לבנון. זהו ערוב של עמים רבים שישבו באזור אחד מבודד במשך שנים רבות, וגם אחרי שקיבלו עליהם את האיסלם היו מושפעים מתרבות עבודת-האלילים הקדומה שלהם. הכפרים שבגולן עסקו בעיקר במטעים ובירקות והצליחו מבחינה כלכלית. הם נאמנים נאמנות יתירה לסוריה, שהעומדים בראשה הם ברובם עלאווים.

*המוגרבים- מוצאם מצפון אפריקה והם ברחו משם עם הכיבוש הצרפתי. מעטים מהם הגיעו לגולן, ונטמעו כמעט בפלחים המקומיים.

*התורכמנים- מוצאם מאזור הים הכספי, והם הגיעו לאזור בתחילת המאה ה19-. חיו חיים מעורבים של התיישבות קבע ונוודות, וקשרו קשרים טובים עם שכניהם הבדואים, עד שכיום קשה להבדיל ביניהם. הקימו בתחילה 6 כפרים באזור, אלא ש3- מהם ננטשו.

5. סיכום: פשרה טריטוריאלית- כן ולא

כאשר בחרתי בנושא רמת הגולן לעבודה, עשיתי זאת מתוך מודעות לעובדה שהיא מהווה כיום סלע מחלוקת הן בין ישראל לסוריה, והן בתוך החברה הישראלית עצמה. כיום נחשבים חילוקי הדעות בדבר גורלו חבל ארץ זה למכשול המרכזי בדרך להסכם שלום עם סוריה. לפיכך, נראה לי שדרך נכונה לסיכום והסקת מסקנות מן העבודה תהיה בהעלאת נימוקים בעד ונגד החזרת הגולן – או חלק ממנו- לידים סוריות במסגרת הסכם שלום. אשתדל לא לעסוק פה בפנים הפוליטיים של הסיכסוך, אלא רק בפניו הגאוגרפיים, ההסטוריים והחברתיים.

* המים- כמעט שלא עסקתי בעבודה בחשיבותו של אזור הרמה למשק המים הישראלי. הסיבה טמונה בהיותו של נושא זה קשור לרמת הגולן רק בעקיפין. ובכל זאת, כמות המשקעים ברמת הגולן היא מהגבוהות בארץ, וכמעט 80% ממנה מגיעה בסופו של דבר למשק המים הישראלי. חשיבות מוגברת יש לחרמון- הן מבחינת כמות המשקעים שלו, והן משום שהוא תורם לאיזון עונות המשקעים בישראל, כי עיקר מימיו, מי הפשרת השלגים, מגיעים לירדן ולכנרת באביב ובקיץ.

בחודש ינואר 1964 התכנסה ועידת פיסגה ערבית והחליטה על תוכנית שטנית ביותר. לאחר שנוכחו הערבים שבאמצעות מלחמה לא יוכלו להכריע את ישראל, החליטו ליבש אותה- פשוטו כמשמעו. התוכנית היתה לשאוב את המעינות עין פמיאס (מקורו של נחל חרמון-הבניאס) ועין אל וזאני (מקורו של החצבאני-השניר) אל תעלה באורך 73 קילומטר, שתוביל אותם לאורכו של הגולן דרומה אל הירמוך, ומשם אל חלקו הדרומי של הירדן ואל ים המלח. בשלב השני תיכננו לקחת את מי הדן- שמעינותיו היו בישראל אך רק כ10- מטרים מהגבול הסורי- ואת מי השיטפונות של השניר, ולהטות אותם אל הליטני. התעלה השטנית שלא היתה לה מטרה פרט להרס תוכננה להוביל 17 מליון קוב לחודש, ולגזול על-ידי כך כחצי עד שליש ממי המוביל הארצי. העבודות נימשכו שלוש שנים, והסורים הספיקו להכשיר 38 ק”מ של תוואי ו2- ק”מ של תעלה, כשישראל מנועה כמעט מלהגיב מפאת מצבה הבין-לאומי, והופסקו רק כאשר ישראל כבשה את הגולן ב1967-.

גם אם ברור שנסיגה בגולן תבוא בתמורה לשלום מלא- קיימת השאלה עד כמה ימלאו הסורים אחרי תנאי ההסכם, ואיזה סכנה נשקפת לישראל מהפקדת מקורות המים היחידים שלה בידיהם.

* פני השטח- רמת הגולן, ובוודאי החרמון, מתנשאים מעל ארץ ישראל המערבית. יתרון הגובה מהווה יתרון אסטרטגי מבחינה מודיעינית ובשעת קרב כאחד, ועל כך יעידו ההפגזות שספגו ישובי אצבע הגליל עד מלחמת ששת הימים והקושי בכיבוש הרמה באותה מלחמה. אם יפרו הסורים את הסכם השלום שיחתם, יוכלו בנקל להכות בישראל. רמת הגולן, ששימשה במלחמת יום כיפור רצועת ביטחון בין ישראל לסוריה, תהיה בידהם, וכיבוש שטחים בצפון הארץ יוקל עליהם מאד.
מצד שני, נישאלת השאלה כיצד יוכלו הסורים לסבול את המשך שהותנו ברמת הגולן. קו התילים הוולקניים במזרח הגולן, הנמצא בידנו, מהווה נקודת תצפית מצוינת על מזרח הגולן ועל הגלעד. דמשק מרוחקת היום מן הגבול הישראלי כ60- ק”מ של מישור, כך שהסורים אינם יכולים לוותר על נסיגה ישראלית מהגולן או בגולן במסגרת הסכם שלום.

* הנסיבות ההסטוריות- ויכוח הלכתי קיים כבר שנים סביב השאלה האם נחשבת רמת הגולן כחלק מארץ-ישראל והאם חלות עליה המצוות הקשורות בארץ. גם אם ללא ספק פחותה חשיבותו של האזור לעומת אזורים אחרים הנתונים במחלוקת (יהודה ושומרון, לדוגמא), אפשר לטעון על חשיבות הסטורית שלו כחלק מארץ ישראל. הגולן התבלט בהסטוריה של העם היהודי בעיקר בתקופת המרד הגדול, ולאחריו בתקופת המשנה. בתי כנסת עתיקים מתקופות אלו פזורים בכל רחבי הגולן לצד שרידים ברורים של ישוב יהודי.

* הישוב בגולן- בעיית הישוב בגולן מתחלקת לשתי בעיות שונות זו מזו במהותן. הבעיה הראשונה היא בעיית הישוב היהודי בגולן. מאז 1967 הוקמו בגולן 33 ישובים יהודים, התובעים את זכותם להשאר על אדמתם. הללו הם מראשי המתנגדים לנסיגה בגולן. הבעיה השניה היא בעיית בני המיעוטים. רוב תושבי הגולן ברחו ממנו עם הכיבוש הישראלי. אלה שנותרו, התנגדותם אינה בולטת, ובוודאי לא אלימה, כמו התנגדותם של תושבי יהודה, שומרון ועזה, אך הם מסויגים ברובם מהשלטון הישראלי.

מקורות: