במאמר זה יוצגו לפניכם דוגמאות על מעשי הבגידה של שניים מבני המלך: יהונתן ומיכל.
יהונתן, בנו של שאול שאמור לתמוך באביו, לעזור לו ולצדד בו בכל מחיר לא ממלא את מטרתו. לאחר שראה את גבורת דוד ואת גדולתו "התאהב" בו והפך לחברו הקרוב ביותר של אויב אביו. הוא אהב אותו אהבת נפש עד כדי בגידה במלכות ובאביו. הוא התערב בחייו ובהחלטותיו הפוליטיות של ה"מלך" בכך שהזהיר את דוד מכוונות שאול ו"ריגל" לטובת דוד. בנוסף על כך הוא כרת ברית עם שאול כאות לאהבתם ונשבע שיעזור לו ויהי מה.
מיכל, בתו של שאול שגם כן אמורה לצדד באביה במידה מסוימת, לא עושה כן, היא בוחרת לעזור לבעלה ולשקר למלך, אביה. היא מחליטה להבריח אותו על-מנת שלא יילקח אל שאול וימות- כאשר באו שליחי שאול אל דוד לקחתו, מיכל שיקרה ואמרה שהוא חולה. כמו כן, כששבו לקחתו היא הבריחה אותו ושמה תרפים במיטתו ושוב שיקרה לאביה ואמרה שדוד איים עליה ולא הייתה לה כל ברירה אחרת, והסיבה היחידה שהיא לא סיפרה לו על כן היא כי לא רצתה להעלות את חמתו.
הנה כמה דוגמאות וציטוטים מדיבריהם ומעשיהם כהוכחה לבגידה נוראית שעונשה – מוות. ת
1. שמואל א', פרק כ', פ' טז'-יז': יהונתן כורת ברית עם דוד למרות שדוד אויבו של שאול, אביו. הוא כורת איתו ברית ומאחל לאויביו שה' ישלח בהם את ידו. לא עלה בדעתו שאביו הוא אחד מאויבי דוד וכי הוא מבקש ברעתו של אביו.
2. שמואל א', פרק יט', פ' יא'-יז': מיכל, בתו של שאול, עוזרת לדוד להימלט ממיתה. כאשר באים שליחי שאול לאסוף אץ דוד היא טוענת כי הוא חולה. כשהאי רואה שהם עומדים על המשמר ומתכננים לבוא בשנית לאסוף את דוד עם מיטתו היא מבריחה אותו דרך החלון, יום למחרת באים השליחים לקחת את דוד ומגלים כי הוא לא במיטה ובמקום דוד מונחים של תרפים. אח"כ כשאביה שואל אותה מדוע בגדה בו, היא עונה לו ומשקרת כי דוד איים עליה ולא הייתה לה ברירה.
3. שמואל א', פרק יט', פ' ה'-ט': דוד מבקש מיהונתן את עזרתו. הוא לא רוצה ללכת ולחגוג את ראש החודש עם שאול כי הוא פוחד לחייו והוא מבקש מיהונתן שיחפה עליו. הוא אומר לו שאם שאול ישאל לאן הוא נעלם שיענה לו כי הוא הלך לחגוג עם משפחתו, למרות שזהו שקר. דוד מבקש מיהונתן שיספר לו איך הגיב שאול כדי שידע אם הוא רוצה ברעתו או לא ואומר ליהונתן שאם שאול רוצה להרוג אותו והוא מסכים עם אביו, שיהרוג אותו בעצמו ולא ייקח אותו לאביו ובתגובה עונה לו יהונתן שהוא בחיים לא יעשה זאת, שאם שאול ירצה במותו, הוא יספר לו על כך, ובמילים אחרות יעשה ההפך מרצון אביו, המלך, ויעזור לדוד.
4. שמואל א', פרק יט', פ' א'-ו': שאול מספר ליהונתן שהוא רוצה להרוג את דוד ויהונתן הולך לדוד ומספר לו על כך, הוא אומר לו לא לבוא אל המלך כמו בכל בוקר ולהיזהר ממנו. הוא אומר לו שהוא ינסה לשכנע את אביו לא להרגו. הוא מצליח לשכנע את שאול ודוד חוזר להיות ידידו. שוב, יהונתן לא הולך בדרך אביו ומנסה להוציא אותו ממנה. הוא מתערב בהחלטותיו הפוליטיות ומשכנע אותו מה כן ומה לא לעשות.
5. שמואל א', פרק כג', פ' טו'-יח': דוד פחד כי הוא ידע ששאול רודף אחריו בכדי להורגו ויהונתן בא אליו, למרות שאביו כועס עליו על שהוא עוזר לדוד, והוא מעודד אותו ואומר לו שאלוהים איתו ושהוא יהפוך להיות המלך וינצח את שאול, אביו. הוא מעודד את דוד להילחם באביו, הואט מעודד אותו ומחזק אותו ונותן לו את הכוח להמשיך הלאה, ולהילחם ב"מלך". יהונתן ודוד מחדשים את בריתם.
כתוצאה מהבגידות האלו ומהתערבותם של ילדי שאול בהחלטותיו הפוליטיות, האווירה ביחסי שאול, בניו ודוד נעכרה. שאול מחמת כעסו על בנו יהונתן עקב בגידותיו ניסה להורגו, הכפיש את שמו ואת שם אימו. רוח האלוהים עזבה אותו והפכה אותו לבנאדם עצבני וכועס. דוד התחיל לאבד תקווה במחבואו במדבר במצדות. מיכל שיקרה לאביה ובגדה באמונו. ומכך יוצא שמשפחת המלוכה התנפצה לרסיסים. סופו של הסיפור הגיע בצורה טרגית ומצערת, הוא הגיע במות שאול וילדיו שגרם עצב רב לדוד, שכתב את הקינה הטרגית ביותר הידועה לנו בתנ"ך כולו, הנקראת "קינת דוד".
"שאול בחור טוב ואין איש משבטי ישראל טוב ממנו משכמו ומעלה גבוה מכל העם"
(שמואל א', פרק ט', פ' ב').
הרבה אנשים מהללים את דוד המלך כל צניעותו, טוב ליבו, חוזקו ואהבת האל שהייתה בו, אבל משום מה שאול המלך הרבה פחות מוערך. לא רק אז, בתקופת שלטונם כששרו הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו, אלא גם היום, כשקוראים על דוד כל מה שאפשר לקרוא זה על צניעותו, חכמתו וכן הלאה. יש אפילו איזה ספר אחד שאמור להיות על דוד ולא כתוב שם בכלל על כל הקטע שהיה לו עם אוריה החיתי ובת שבע.
בכל מקרה הנקודה היא שהרבה מזניחים את שאול רק בגלל שאחריו היה דוד. לפי הכתוב שאול היה אדם טוב, מכל הבחינות. צנוע למרות יופיו וגובהו, לוחם טוב ואמיץ וחף מתאוות בשרים (איזו שפה גבוהה יש לנו?).
אם נסתכל על מהלך העניינים אנחנו רואים שמי שהיה נגד שאול היה בעצם שמואל. כמובן שכתוב שאחרי שנודע לשמואל ששאול נפל (בתור מלך) הוא התאבל עליו. השאלה היא על מי הוא התאבל, על שאול הנער הצנוע והטוב או שמא על המלך הנועז? לדעתנו מדובר בצער על נער שסבל וששמואל הכשיל. הכשיל במובן של לא היה מוכן להקשיב, נתן הוראות ללא הסברים. אחת הדוגמאות היותר מובהקות היא ששמואל מבקש משאול לחכות לו שבעה ימים לפני שהוא מעלה עולה שלפני קרב חשוב. שאול מחכה למרות שהעם מתפזר והצבא שלו מתדלדל, ואז בתום שבעת הימים כשהוא רואה ששמואל עדיין לא הגיע הוא מחליט שכדי לזרז את העניינים הוא יעלה (אז היה מותר לבן אדם רגיל להעלות את העולות) בינתיים את העולות כדי שהעם יראה שהם עושים משהו ולא סתם מחכים. ואז בדיוק כשהוא מתחיל שמואל מגיע והוא מתעצבן על שאול שהיה די בסדר. עכשיו, למה לשמואל לכעוס על שאול המלך? הסיבה היא ששאול מלך כי בניו של שמואל לא היו כשירים מספיק והעם רצה שמישהו אחר ימלוך עליהם. שמואל אהב את שאול אך לא בתור מלך. ולכן הוא התאבל על הנער שהפיל בתור מלך.
שאול היה דמות יוצאת דופן בתנ"ך. נער צעיר שקיבל מלוכה שהוא כלל לא רצה- הוא התחבא כשהכריזו על מלכותו. שאול נאלץ לשאת באחריות שלא ידע שיוכל לקחת ואז שמואל בא והפחיד אותו עם כל המשימות שהוא לא הצליח לרדת לעומקן ובכל זאת ניסה לדבוק מהן. כמו למשל מה שהיה עם עמלק כששאול ריחם על אגג ועל הצאן. מה שכלל לא היה רחמים. שאול לקח את אגג בשבי כיוון שזה נחשב אז מקובל ומשפיל, ועם הצאן כוונתו הייתה טובה, הוא לא חשב שהוא מפר בכך את מצוות את ה'. שמואל מיד כעס עליו ולא היה מוכן לשמוע אותו, פלא ששאול ניסה להסביר את עצמו בזה שאמר שזה היה רצונו של העם, הוא רצה שהעם יגבה אותו, הוא האמין שאם שמואל יראה שזה היה הרצון הכללי אולי יהיה מסוגל להבין. וזה ל שמדובר בבן אדם חוטא, שאול היה צדיק לפי הסיפורים וניסה להשליט את דת ה' בעם ולהרחיק את עבודות האלילים ממנו. אבל שמואל לא היה מסוגל לשכוח שהעם ביקש מלך ככל הגויים ובלבו האשים את שאול.
שאול היה בסופו של דבר נער שקיבל מלוכה שלא רצה ואז כשניסה לעזות כמיטב יכולתו וכנראה גם השקיע את מירב מרצו וזמנו בו, נמסר לו שה' לוקח ממנו את המלכות. פתאום למרות כל מאמציו הוא מרגיש שהוא לא מצליח להנהיג את העם כמו שהיה פעם (לפי חלק מהפירושים הוא גם היה מאד חולה). ואז משום מקום הוא רואה את הנער הצעיר והקטן שאהב וניגן לפניו מבקש להרוג את גלית שהפחיד אפילו את שאול שהיה גם הוא ענק ולוחם מפואר, ולא סתם שדוד לא מפחד ממנו אלא הוא גם מנצח אותו ללא מאמץ מיוחד. פלא ששאול מתחיל להילחץ ממנו (ישנה עוד אגדה שכשהוא נתן לדוד את השריון שלו השריון התאים למרות ששאול היה משכמו ומעלה ודוד היה קטן ושאול החל לחשוד שאולי דוד הוא הטוב ממנו שיקבל את המלוכה)? ועוד אחר כך כשהם חוזרים בנות ישראל שרות "הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו", איך שאול אמור לקבל את זה? מה אפשר לצפות ממנו? שימשיך לאהוב את דוד ויקבל אותו כמו בן או משהו? שאול מרגיש שהתהפכו היוצרות ודוד הצעיר בא לקחת ממנו את מה שמגיע לו, את מלכות ביתו.
בנוסף לכל הצרות גם שני ילדיו של שאול אוהבים את דוד אפילו יותר ממה שהם אוהבים את אביהם, מה שמחדד את העדפת הכלל שמצביעה על דוד. יונתן בנו הבכור שאמור לרשת אותו במותו, אוהב אהבת נפש את דוד- אהבתם נחשבת דוגמה לאהבה שלא תלויה בדבר- והוא מוכן לעשות הכל בשבילו. הוא נותן לו את בגדי המלכות שלו, את נשקו, מזהיר אותו מפני אביו, עוזר לו לברוח ומנסה לגרום לשאול לעזוב את דוד לנפשו, כלומר שמבחינת שאול יהונתן נמצא בצד של דוד, הוא מוצא את בנו ניצב מולו, בנו בכורו שהוא אוהב, שאמור להיות לצדו תמיד ולעזור לו, פתאום מתחבר עם אויבו כביכול. או מיכל, בתו הצעירה של שאול, שהיא האישה היחידה בתנ"ך שכתוב עליה שאהבה מישהו- במקרה זה את דוד- מה שמצביע על משהו יוצא דופן. מה עוד שהיא מוכנה לשקר לאביה ולפנות במופגן נגדו כדי להציל את דוד, וכשהיא משקרת לו בשנית זה מכאיב עוד יותר.
בכלל, לשאול היו בעיות עם ילדיו והתייחסותו להם בלי קשר לדוד. למשל כשהוא שומע שיונתן אכל למרות אסירתו המפורשת הוא מוכן להרוג אותו (!) והעם צריך לפדות אותו. שאול מרגיש שעליו להוכיח את עצמו, להראות שהוא מסוגל להתמודד עם מלכותו ואחריותו ולא מוכן להפלות, ושהוא לא רואה את עצמו שונה ונעלה מאחרים וכדי להוכיח זאת הוא מוכן להקריב את בנו. או מיכל ומירב שהוא מוכן להשיא אותן לדוד רק בשביל נקמה אישית ללא קשר לרגשותיהן- למרות שמקרה זה אפשר לייחס לרוח הרעה ולקנאה המטורפת לדוד. אך למרות כל אלו שאול היה מלך יוצא דופן מבחינת משפחתו. הייתה לו אישה אחת- אחינעם ופילגש אחת-רצפה, דבר זה שונה עד מאד מדוד או שלמה שבאו אחריו וגם מראה משהו על התייחסותו למשפחתו.
בסופו של דבר שאול מסוגל להתגבר על עצמו לסלוח לדוד, לעצמו. אך עדיין ייסוריו לא נגמרו. שאול המפוחד צריך לצאת לקרב בעמק הגלבוע, כשהוא מרגיש שאלוהים לא יהיה איתו. הוא מפחד כל כך שהוא מוכן ללכת לבעלת אוב כדי שתעלה את שמואל המת שיעזור לו, למרות שלפי הכתובים שאול נלחם בכל יכולתו בכל סוג של עבודת אלילים ובעלי אוב בכללם. כשבעלת האוב מעלה את שמואל המצב רק מחמיר. שמואל נוזף בשאול קשות ומודיע לו בקשיחות על מותו הקרב ומות בניו. שאול כל כך מזועזע עד שהוא אפילו לא מוכן לאכול את האוכל שבעלת האוב מציעה לו. ובכל זאת, למרות שהוא יודע מה יקרה שאול לא נוטש את חייליו או נוסג. הוא מחליט לצאת לקרב כמו ששמואל ניבא ומוכן לפנות את מקומו לדוד.
ביטויים
1. "משכמו ומעלה" (שמואל א' פרק ט' פסוק ב')- ביטוי זה בא לציין מישהו שטוב משאר האנשים, שמעלותיו גבוהות משל שאר האנשים. בפסוק המקורי זה גם בא לציין את גובהו הפיזי של שאול אך להדגיש שאין איש טוב ממנו בכל ישראל, שזה בעצם החלק שבא אחר כך.
2. "נחבא אל הכלים" (שמואל א' פרק י' פסוק כ"ב)- ביטוי זה בא לציין מישהו עניו, ביישן, אחד שמתחבא כדי שלא יראו אותו. במקור הביטוי מתייחס לשאול שהתחבא בכלים כדי שלא ימליכו אותו, מעשה שבעצם מראה את צניעותו.
3. "הגם שאול בנביאים" (שמואל א' פרק י' פסוק י"א)- ביטוי זה בא לציין פליאה, משהו מפתיע קרה, מישהו השתנה או עשה משהו שאינו צפוי וכדי להביע פליאה זו משתמשים בביטוי. במקור הכוונה היא לשאול שהחל להתנבאות עם הנביאים אחרי ששמואל הודיע לו על דבר המלוכה ואנשים שהכירו אותו לא הבינו מה הוא עושה שם.
4. "איך נפלו גיבורים" (שמואל ב' פרק א' פסוק כ"ה)- ביטוי זה בא לתאר/להזדהות עם צער על אנשים מוצלחים שנפלו בדרך כלשהי, או בן אדם אהוב שקרה לו אסון כלשהו. במקור משפט זה הוא חלק מקינת דוד על שאול ויהונתן שהם הגיבורים המדוברים שנפלו בקרב.
5. "בחייהם ובמותם לא נפרדו" (שמואל ב' פרק א' פסוק כ"ג)- ביטוי זה בא לתאר חברות נצחית או אהבה נצחית בין אנשים. הכוונה היא לאנשים שלא נפרדו והיו יחד באופן מוחלט, או שלא יכלו לסבול את היותם בנפרד. במקור הכוונה היא לשאול ויהונתן שאהבו אחד את השני ונשארו ביחד למרות כל מה שקרה ואחר כך מתו באותו קרב, כאילו פחדו להישאר בלעדי אחד השני.
פרק כד' – פרשנות
ט "וַיֹּאמֶר דָּוִד לְשָׁאוּל, לָמָּה תִשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי אָדָם לאומר: הִנֵּה דָוִד, מְבַקֵּשׁ רָעָתֶךָ. י הִנֵּה הַיּוֹם הַזֶּה רָאוּ עֵינֶיךָ, אֵת אֲשֶׁר נתנם ה' הַיּוֹם בְּיָדִי בַּמְּעָרָה, וְאָמַר לַהֲרָגְךָ, ותחס עָלֶיךָ; וָאֹמַר, לֹא אֶשְׁלַח יָדִי בַּאדֹנִי–כִּי מְשִׁיחַ ה', הוּא. יא וְאָבִי רְאֵה–גַּם רְאֵה אֶת כְּנַף מְעִילְךָ, בְּיָדִי: כִּי בְּכָרְתִי אֶת כְּנַף מְעִילְךָ וְלֹא הֲרַגְתִּיךָ, דַּע וּרְאֵה כִּי אֵין בְּיָדִי רָעָה וָפֶשַׁע וְלֹא חָטָאתִי לָךְ–וְאַתָּה צֹדֶה אֶת נַפְשִׁי, לְקַחְתָּהּ. יב יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּנְקָמַנִי ה' מִמֶּךָּ; וְיָדִי, לֹא תִהְיֶה בָּךְ. גי כַּאֲשֶׁר יֹאמַר, מְשַׁל הקדמנו, מֵרְשָׁעִים, יֵצֵא רֶשַׁע; וְיָדִי, לֹא תִהְיֶה בָּךְ. יד אַחֲרֵי מִי יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אַחֲרֵי מִי אַתָּה רֹדֵף: אַחֲרֵי כֶּלֶב מֵת, אַחֲרֵי פרע אֶחָד. טל וְהָיָה ה' לְדַיָּן, וְשָׁפַט בֵּינִי וּבֵינֶךָ; וְיֵרֶא וריב אֶת רִיבִי, וְיִשְׁפְּטֵנִי מִיָּדֶךָ."
אמר דוד לשאול: למה אתה מקשיב לאנשים האומרים כי אני מחפש את רעתך? הנה היום, ראית בעצמך מה יכולתי לעשות לך בגלל עזרתו של ה'. אנשי אמרו לי להרוג אותך, וחסתי עליך ולא עשיתי זאת. אמרתי להם כי אני לא אפגע בך לרעה כי אתה נבחרת להיות למלך ע"י ה'. אתה הוא משיח ה'. ואבי, תראה, חתכתי את כנף מעילך, כמו שחתכתי אותו ולא שמת לב, יכולתי להרוג אותך ולא תשים לב, ולמרות זאת לא עשיתי זאת. אני לא רוצה לפשוע, אני לא רוצה להרוג אותך ולפגוע בך ואילו אתה רוצה להרוג אותי ואתה רוצה ברעתי.אם חטאת לי, ה' יעניש אותך, אני לא אעשה זאת, אין לי את הזכות לפגוע בך. כמו שאומר פתגם עתיק, הרשעים הם שגורמים לרע, אבל אני צדיק, אני לא אפגע בך לרעה. אחרי מי אתה רודף, למה לך לרדוף אחרי, אחרי כלב עלוב ומת, אחרי סתם אחד, אחרי אדם חלש ששווה לאפס? ה' יהיה השופט ביני ובינך, הוא יראה את צדקתי ויוכיח שאתה טועה ו"יציל" אותי מידיך.
פירושים:
"ואמר להורגך" (פ' י')- כל אחד מאנשי.
"ותחס"- עיני, או נפשי.
"אבי"- לשון פניה המכוונת אל שאול, מעיד על כבוד ונאמנו.
"צדה את נפשי, לקחתה"- ואילו אתה אורב לי כדי להורגי.
"ונקמני ה' ממך"- אם אתה חאת לי, ה' יעניש אותך, אבל אני לא אפגע בך לרעה.
"וירא וירב את ריבי וישפטני מידיך"- הכוונה היא שהי יראה את צדקתו של דוד ויעמיד את שאול על טעותו, הוא יוכיח שדוד צודק וע"י כך יציל אותו מפני רצון שאול להורגו.
"משל הקדמוני"- פתגם קדמון, פתגם עתיק.
"כלב מת, פרעוש אחד"- מעיד על אי חשיבותו של דוד.
"מרשעים יוצא רשע"- הרשעים הם שגורמים לרשע.
"לדין"- לשופט.
הערכה
שאול ודוד, שונים אחד מהשני ועם זאת דומים. שאול מעולם לא רצה לקבל את המלוכה ואילו דוד התקדם לעברה בכל צעד שעשה וניסה כמה שיותר להתקרב אליה. בסופו של דבר לשאול לא היה את הכוח להיות המלך, להבין שהוא צריך לקחת את האחריות על מעשי עמו ולא להפך, דוד לעומתו תמיד לקח אחריות. זו הייתה התכונה שהפרידה בין שניהם, דוד היה מוכן לקחת את האחריות העצומה ואילו שאול לא רצה בה מלכתחילה. וזו הייתה הסיבה האמיתית. כל החטאים כביכול של שאול לא נבעו מאי אמונה אך הכעס בא כיוון שלא יכל לקחת אחריות עליהם, ואילו דוד היו לו חטאים אך הוא קיבל אותם וכיפר עליהם, ומעולם לא היה מוכן להפיל את מישהו אחר את האחריות שלו או את כעסו, מה ששאול היה מוכן לעשות ללא כל בעיה.
עוד נקודה מעניינת עליה קראנו במהלך עבודה זו הייתה מעין השוואת סיפור דוד ושאול לסיפור לאה ורחל. דוד צאצא של לאה ואילו שאול צאצא רחל. גם שאול וגם רחל היו יפים באופן מדהים (רחל לפי הפרשנויות הייתה האישה היפה ביותר בתנ"ך כי היא היחידה שכתבו עליה פעמיים שהיא יפה וגם על שאול שנחשב ליפה ביותר בעם ישראל באותה תקופה) היו הבחירה הראשונה אך בסופו של דבר נשארו בצד, רחל שנקברה בדרך לבדה וילדה רק שני ילדים ושאול שהיה המלך הראשון אך איבד את המלוכה. מצד שני יש את דוד ולאה שהם היחידים בתנ"ך שהזכירו את עיניהם ("ועיני לאה רכות", "יפה עיניים וטוב רואי"). שלמרות שהיו הבחירה השנייה בסופו של דבר הם היו המוצלחים יותר מכל מיני בחינות. לאה שילדה שישה ילדים ושבעלה ביקש להיקבר לידה (!) ולא ליד רחל, ודוד שהיה המלך השני במקום שאול ונחשב המלך הגדול ביותר שהיה לישראל ושהמשיח יהיה מזרעו.
