1. תאור מערכות יחסים:

אילנה וגדעון: אילנה פגשה את גדעון בשרותה הצבאי, הוא היה המפקד שלה. התנשאותו האכזרית לא הרתיעה אותה ולא הטעתה אותה. היא הבחינה בפחדיו ובבדידותו.
הם נישאו, ונולד להם בן, בועז. לאחר 9 שנים של נישואין הם התגרשו, ואילנה סירבה לערוך בדיקת רקמות כך שאלק ידע במאת האחוזים שהוא אביו של בועז.
כעת, שבע שנים לאחר הגירושין, במכתביהם, שניהם יודעים כי מה שהם עושים כעת הוא חסר סיכוי.
אילנה יודעת שמטרת החיטוט בעבר הוא לגרד צלקות ישנות בכדי להכאיב לאלק. אך אילנה גם רוצה לעורר את געגועיו של אלק אליה ואף ללכוד אותו מחדש ברשתה.
היא משתמשת בצבע השחור בכדי לתאר את מורכבות יחסה אליו:
כאשר היא מדמיינת אותו בעיני רוחה היא רואה אותו בשחור ולבן, את חייהם לאחר שבועז נולד היא רואה כגיהינום שאישו שחורה. היא מבקשת לפצח את האש השחורה של הבדידות התאווה והכמיהה. רק מותו הקרב במהירות של אלק מפורר את שנאתם, ומפרק אותם מנשקם.

בועז ומדלן-יפעת: מתחילת הספר נראית מגמה ברורה של שנאה מצידו של בועז כלפי כל הדמויות בספר מלבד אחת. מדלן-יפעת, אחותו למחצה.
גם כאשר הוא מטיח האשמות בפני מישל, או כאשר הוא מכנה את אימו "זונה", הוא שולח עטיפות מוזהבות של בון בונים "בשביל הקטנה".
כאשר הוא מתחיל לשקם את האחוזה בזכרון יעקב, הוא מיד דואג להעביר מסר למישל שהוא מעוניין כי מדלן-יפעת ואימו יגיעו לאחוזה, הוא אפילו בנה בשבילה מגלשה.
הוא מאוד מחבב אותה, והיא מאוד קשורה אליו.
מלבדה, ישנה עוינות מאוד גדולה כלפי כל הסביבה עד להתחלת שיחזור האחוזה.
אז הוא מתיידד עם כל הדמויות בספר, אפילו עם אביו.

2. הטכניקה המרכזית שהרומן נכתב בה:

הטכניקה המרכזית שהרומן נכתב בה היא למעשה "רומן מכתבים" – סיפור העלילה עולה מתוך מכתבים מתוארכים.
הרומן בנוי ממכתבים, מברקים, קטעי ביקורת על ספרו של ד"ר אלכסנדר גדעון "האלימות הנואשת: מחקר בקנאות השוואתית" ומטיוטות שגדעון רשם על גבי כרטיסיות קטנות.
המכתבים מקנים לעלילה אופי דרמתי ומראים את המחלוקות והמתחים.
המכתבים מאפשרים לכותבים לומר דברים שאינם יכולים להיאמר בקול או
במפגש של פנים מול פנים. דרך המכתבים הקורא מגלה הצעד אחר צעד את
העלילה שמאחורי המכתבים, עברם של הגיבורים נחשף, חשבון הנפש של
הגיבורים עם עצמם ועם שאר הדמויות. העבר עולה וגם מניעי ההתנהגות.
דרך המכתבים מתבררים גם הקשרים בין הגיבורים. אלו אינם סטטיים. הם
עוברים תהפוכות.
בנוסף, לכל אחד מהדמויות הפעילות בספר, יש סגנון כתיבה משל עצמה:
· אילנה – אילנה הכותבת העיקרית והראשית בספר [כותבת 14 מכתבים, 9 מהם לאלק]. בלשון לירית-ציורית. היא אינה מסוגלת לשכוח את אהבתה ומשיכתה לאלק, דבר המתבטא בשמות שהיא מעניקה לו בפתיחת מכתביה. מ"דרקון", "ערפד", "אלק השד" הוא הופך ל"דוקטור סטריינג'לאב שלי" ולבסוף ל"אלק".
· אלק – אלק במברקיו כותב בלשון לקונית ובצורה עניינית במכתביו. הוא מחזיר לאילנה ארבעה מכתבים בהם היא הופכת מנמענת מנוכרת –"גבירתי"-במכתבו הראשון, לנמענת אינטימית –"ערבה בוכייה"-במכתבו האחרון.
· בועז – בועז כותב בלשון דלה ועילגת בכל שבעת מכתביו. בתחילת הרומן בועז שונא את כולם מלבד אחותו למחצה, מדלן-יפעת. הוא משלים עם כולם כאשר הוא מוצא את דרכו בשיפוץ האחוזה.
· מישל סומו – מישל כותב בשפה עממית וילדותית לפעמים המתובלת בפסוקים מן המקרא וממדרשי חז"ל. הוא כותב 4 מכתבים ברומן –3 מופנים לאלק, ואחד המופנה לכל השלושה: אלק, בועז ואילנה [אותה הוא מכנה "הגברת"].

3. קווים לרקע הרומן:

רומן מכתבים המתרחש באמצע שנות ה70 לאחר מלחמת ששת הימים ומלחמת הכיפורים המנסה להאיר את הקשרים הסבוכים בין גיבוריו.
הרומן הוא ניסיון של עמוס עוז להראות לקוראים ולתת להם להבין את התפוררותה של משפחה ארץ ישראלית ממוצעת באותה תקופה. הרומן בנוי מ – 50 מכתבים, מברקים וכתבי עיתונות, הנשלחים על פני תקופה של 9 חודשים (פברואר עד אוקטובר) בשנת 1976.
הדמויות המרכזיות הן: אלכס גדעון, מישל סומו ואילנה. והמשניות: זקהיים, בועז, רחל ויפעת. את המכתב הראשון, שנכתב 7 שנים לאחר הגירושין, שולחת אילנה לאלכסנדר בשנת 1976, בו היא מבקשת כי יעזור להכניס את בועז בן ה-16 לב"יס לקציני ים או למוסד אחר. מכאן מתחילה תכתובת בין אלכסנדר לאילנה בה הם מנסים לשחזר את פרשת כישלון נישואיהם, לבחון את סיבת התנגדותה של אילנה לערוך בדיקת רקמות בבנה ולברר את מערכת היחסים ביניהם על-אף המרחק הפיזי והגיאוגרפי.
*אלכסנדר ואילנה היו נשואים משנת 60 עד 69 ובשנה זו הם מתגרשים. אילנה ובועז, בנה, עברו לגור בקיבוץ עם אחותה הגדולה של אילנה, רחל. אילנה נשארת בקיבוץ רק חצי שנה, ולאחר מכן חוזר לגור בירושלים ולעבוד בחנות ספרים בה היא מכירה את מיכאל-מישל-אנרי סומו, לו היא נישאת. מנישואין אלו נולדה מדלן-יפעת. בועז, לעומת זאת, נשאר לגור בקיבוץ במשך 5 שנים. כאשר מלאו לו 13, הוא עבר לבי"ס החקלאי "תלמים", שם הוא שהה במשך 3 שנים.עקב היותו מרדן ואלים הוא הסתכסך עם מוריו והועמד תחת פיקוח של קצין מבחן.
אלכסנדר שולח כדף באמצעות עורך דינו, מאנפרד זקהיים, ומסדיר את שהותו של בועז במוסד, אך בועד עוזב את המוסד החקלאי לטובת עבודה בת"א אצל קרוב משפחה של מישל סומו. גם כאן בועז אינו מתמיד. הוא חובט בראשו של קרוב המשפחה של מישל עם ארגז ועוזב את המקום. הוא מסתבך שוב בפרשת סירת – מבריחים, ומישל משחרר אותו בערבות. בתמורה לכך, על בועז להתחנך בקריית ארבע ולעבוד למחייתו בסדנא לאופטיקה. בועז איננו איש מסגרות. אלכסנדר מציע לו מספר אפשרויות בהן הוא יכול לבחור להמשך חייו, והוא בוחר בשיפוץ אחוזת סבו בזיכרון יעקב. הוא אוסף מתנדבים-נוודים ומשפץ את האחוזה בהצלחה.
בסוף הרומן נמצאים באחוזה אילנה, אלכסנדר, מדלן-יפעת ובנם בועז שאיחדם.

ביבליוגרפיה:
שמידט, שולמית. 9 בספרות: עיונים בתשע יצירות בסיפורת העברית החדשה לבחינות הבגרות. תל-אביב: קשת, 1989. עמודים 25-38.

"גיא אוני"
שולמית לפיד

1. הרקע ההיסטורי בו נוגעת העלילה:

הספר כולו מתרחש על רקע יישוב הארץ, והעלייה הראשונה והשנייה בעקבות פוגרומים באירופה.
אליעזר רוקח מצפת, מגיע עם יוזמה ליישב את גיא אוני. מגיעות 17 משפחות יהודיות מצפת ורוכשות שטחים מן הכפר ג'עונה, שם הקימו את המושבה גיא אוני.
המשפחות שהקימו את גיא אוני רצו לשנות את אורח-חייהם, ולהפוך מלומדי תורה שחיים על כספי תרומות לחקלאים עבריים המתפרנסים מעבודת אדמה.
ההתיישבות החלוצית בגיא אוני נמשכה שנתיים, אך בצורת, רעב וקשיים רבים הכריעו את המתיישבים והמקום נעזב, משמע הניסיון ליישוב נכשל.
אליעזר רוקח המשיך בעקשנות בניסיונותיו להביא יהודים ליישב את האדמה בארץ, ולבסוף הוא הצליח לשכנע יהודים מן התפוצות לעלות לארץ ישראל ולהקים יישובים חקלאיים. כמה עשרות משפחות מהעיר מוינשטי ברומניה החליטו לעלות לארץ ולהתיישב בה. המקום שנבחר הוא אדמות ג'עונה הלוא היא גיא אוני, בגלל המעיין שבמקום, הנוף הנפלא ומזג האוויר הקריר לאורך כל ימות השנה.
יתרון נוסף נמצא בערביי ג'עונה, שהיו עובדי אדמה והיו יכולים להתאחד עם העולים החדשים כנגד השודדים שפעלו באזור.
המתיישבים החדשים מרומניה (1882), נתנו למושבה את השם "ראש פינה", ובכך הנציחו את הקשר בין הניסיון הראשון שנכשל לבין ההתיישבות המחודשת.
גם הפעם נתקלה ההתיישבות הצעירה בקשיים גדולים, שהביאו למשבר חמור : העבודה החקלאית הייתה מפרכת, ולמתיישבים לא היה ניסיון מתאים. גם הכסף הלך ואזל, והמתיישבים לא יכלו לקנות זרעים וכלי עבודה, ולכן גם לא יכלו להמשיך בעבודה החקלאית ובבנייה.
על כל אלו נוספו סכסוכים עם השכנים הערבים והבדואים והתנכלויות של שודדים.
לבסוף הברון רוטשילד נחלץ לעזרת המושבה הטרייה, וערך הסכם עם אנשי המושבה. אדמת המושבה והבתים שעמדו עליה עברו לבעלותו של הברון, והוא מצידו הקציב תשלום חודשי קבוע לכל משפחה, שילם את החובות של המתיישבים, רכש כלי עבודה, והביא תגבורת של פועלים שעזרו למתיישבים בכל הבנייה והחקלאות.
כך נחלצה ראש-פינה מן המשבר.

2. תאור 2 דמויות בהרחבה:

פאניה: פאניה היא הדמות המרכזית בספר. פאניה היא נערה שעלתה לארץ ישראל מרוסיה, עם דודה הזקן ואחיה המשוגע שנחטף לצבא בהיותו בן שתים-עשרה, אחרי שאחיותיה נטבחו בפוגרום, ומתחילה את חייה מחדש בגיא אוני.
היא אישה מאוד חזקה ופמיניסטית. היא נוקטת בפעולות חריגות בכדי לכלכל את משפחה, שלדעת רבים מהתושבים בארץ לא הולמות אותה. היא עובדת בעבודות שלא ראויות, לדעת רבים, לאישה שכמוה, כמו סחר במטבעות ומכירת תרופות וטבק.
יש לה כשרונות רבים אותם רכשה ברוסיה, וכן תאוות קריאה ואהבת מוסיקה שלא אופייניות לנשים המקומיות.

היא אישה אינטיליגנטית בעלת יכולת התאוששות מדהימה. היא למעשה ביטוי מוחשי למיתוס של עוף החול, שקם לתחייה פעם אחר פעם.
חייה נהרסו לחלוטין פעמיים כאשר האנשים הקרובים אליה ביותר מתו:
· בפעם הראשונה – בפוגרום ברוסיה, כאשר היא נאנסת והוריה נטבחים.
· בפעם השנייה – כאשר יקיריה בגיא אוני מתים בזה אחר זה: ריבה פרומקין, יחיאל, לוליק ומשה שרק חלה בקדחת.

למרות היגון הרבה שחוותה, היא שבה וקמה על רגליה פעם אחר פעם למען יקיריה הנותרים.

לוליק: לוליק הוא דמות משנית יחסית בספר. הוא אחיה הצעיר של פאניה.
בהיותו בן שתים-עשרה שנים הוא נחטף על-ידי הצבא, ומאז חזרתו לביתו ברוסיה סבל מבעיות נפשיות המתבטאות בחוסר תקשורת ובפחד מרוב האנשים.
אביהם של פאניה ולוליק ביקש לקחת אותו איתם לישראל כאשר יחזור. והרי לבסוף, כשחזר, הוריו נטבחו בפוגרום ברוסיה.
לכן, פאניה נטלה על עצמה את האחריות על לוליק, ועלתה עמו ועם דודה לישראל כפי שאביה תכנן.
לוליק אינו מתקשר כלל עם האנשים שסביבו, ומרשה למעט מאוד אנשים להתקרב אליו. גם אז, רק למטרות מזון.
הוא גר לבדו באסם-סוכה שמאחורי הבית. הוא מאוד חופשי, ומסתובב כאוות נפשו.
לקראת סוף הסיפור לוליק מת כאשר הוא רץ לתוך השריפה שהתחוללה בזמן הלוויתה של ריבה פרומקין: "השמיים האפירו מן הגצים הניתזים באוויר וריח שריפה מילא את חלל האוויר. לפתע הופיע לוליק מולם רץ וצועק 'יהודים! שריפה!'….מרחוק ראתה אותו מסתער לתוך הלהבות ונבלע בהן".

לטעמי, לדרך מותו של לוליק יש קשר למיתוס על עוף החול.
כידוע, לפי המיתוס, כאשר עולה עוף החול בלהבות, מן האפר צומח עוף חול חדש.
לוליק מצא את מותו בשריפה בגיא אוני. לאחר מותו, פאניה מתחילה את חייה מחדש. למעשה, היא מקימה חיים חדשים עם סשה, בתה, והילדים של יחיאל, ובין השאר מתוך אפרו של לוליק.
"לפתע נכנסה ציפור קטנה, שחורה, בעד החלון. היא התעופפה בחדר, רגע עמדה על המנורה, חגה סביב הכתלים, מצייצת בחדווה. נשימתה של פאניה נעצרה. מחשבה מוזרה חלפה בראשה: 'זה לוליק!' אחר יצאה הציפור כלעומת שבאה וציוצה נבלע ברוח."

3. המלצתי בנוגע להכללת הספר בתוכנית הלימודים:

לפי דעתי, יש להכליל את הספר בתוכנית הלימודים.
הספר הינו יצירת מופת, מאוד נהניתי לקרוא אותו, ואף למדתי רבות על התקופה ההיא, שהיא מאוד קריטית עבורנו. אילולא אנשים כמו אליעזר רוקח, יחיאל, ושאר המשפחות בגיא אוני, אנו לא היינו כאן, במדינה זו, יושבים בישובים בהם אנו גרים היום.
בנוסף, תלמידי תיכון רבים אינם קוראים כלל, ולפי דעתי זוהי מגמה שיש לשנותה לכיוון השני, כלומר, להכריח אותם לקרוא ספרים מעין זה, ספר שהם יהינו ממנו.
איני מסוגלת לראות סיבה כלשהי שאדם כלשהו לא ייהנה מקריאת ספר זה.
לסיכום, אני מאמינה שיש להכליל את הספר בתוכנית הלימודים עקב חוויתי האישית לאחר שקראתי אותו.

ביבליוגרפיה: