אני מקווה שתהנו מהעבודה
קריאה נעימה!

אמונה תפלה מהי?

האמונות התפלות מנוגדות להגיון ולשכל האנושי והן תולדה של פחד ושל בורות.
האתאיסטים נוטים להכליל במושג אמונות תפלות את הטכסים הדתיים בכללם ואילו המאמין בדת מסוים רואה לרוב כאמונה תפלה את הפולחנים של שאר הדתות. אבות הכנסיה הנוצרית הבדילו בין Religio (דת אמת) לבין Superstitio (דת שקר). בין עיקרי הנצרות נכללה גם האמונה בשטן המדיח ובשד – הסתבר כי הכפירה במציאות שדים ורוחות היא בבחינת Superstitio.
גם בימינו יש אנשים המרבים להאמין באמונות תפלות והן מהוות חלק עיקרי במנהגיהן של החברות השבטיות בעולמנו, אבל, הן רווחות גם בחיי היום יום.
כדי לסכל את מזימותיו של הגורל משתמשיו בעלי האמונות התפלות גם בכל מיני אביזרים "המביאים מזל". שהם נוהגים לשאת על גופם (קמיעות, תכשיטים צורת יד- חמסה או עין נגד עין הרע), או בכיסם (פרסה של סוס, תלתן בעל ארבע עלים).
אמונות תפלות כוללות גם ניחושים שונים שהם ניבוי של העתיד. ניתן לנבא את העתיד או בקלפי משחק או בקלפים מיוחדים, אפשר גם בכדור בדולח ועוד. יש הסוברים שיש להוציא מכלל אמונות תפלות את המאגיה ויש האומרים ש התכונות המאגיות הם כן חלק מהאמונות התפלות .
הפולקלור הוא זה שעוסק בחקירת, איסוף ורישום אמונות התפלות.

עיין הרע
מהי עין הרע?
עין הרע (OCULUS FASCINUS בלועזית) היא עין בעלת כוח לכשף באמצעות המבט בלבד.
לידתה של אמונה זו אי שם בתחילת תולדות האנושות והיא צמחה כנראה על בסיס אמונות יסוד, שהן משותפות לרוב התרבויות בעולם.
הפחד מפני עין הרע היא תופעה אוניברסלית, ששורשיה בימי קדם. היא המשיכה להתקיים במשך דורות רבים, זכתה להכרה של סופרים מהתקופה הקלאסית, של רבנים מתקופת התלמוד ושל פילוסופים מימי הביניים. היא נפוצה במסורת היהודית, הנוצרית והמוסלמית, ובתרבויות נידחות כמו גם בארצות מפותחות, אי אפשר, כך נראה, לעקור אותה מן השימוש, לא ע"י חוקים ולא בהשפעת המדע וההתפתחות הטכנולוגית המואצת.
ישנם סברות רבות ומוטיבים רבים לאמונה תפלה זו. למשל הסברה שכוחם המגי של אנשים מסויימים עולה על זו של אחרים וביכולתו להשתלט, להכניע ואף לפגוע ברוחות חלשות יותר. האדם הקדמון שהסתכל בעין חברו וראה בה את בבואתו , האמין שהאיש הקטן שהוא רואה שם, הוא רוח האדם השוכנת בתוך העין מקרינה משם את תחושותיו של בעל העין.
קנאה ועין הרע נחשבים למושגים הקשורים זה לזה לכן אם בעל עין מלא רגשות שליליות כמו: קנאה, שנאה, חמדנות ותוקפנות האישון שלו יקרין תחושות אלה בקרינה הרסנית שתפגע ביעד השנוא.

בעלי עין הרע:
אנשים בחשודים כבעלי עין הרע הם אלה שבולטים במוזרות הופעתם או באורח חייהם. חשודים במיוחד בעלי העיניים השונות בצורתן או בצבע עין מקובלת.
גם בעלי קסם אישי זכו לפעמים למוניטין מפוקפק בגלל יכולתם להשפיע על אחרים.
אבל ישנם גם כאלה ששום סימן אינו מחשיד אותם והם מתגלים רק על פי מעשיהם. אחד השיטות לגילוי עין הרע מתואר במקורות מימי הביניים: לוקחים שליה של חתול שחור, צולים אותה באש, טוחנים את האפר ומורחים אותו על העיניים. מי שעושה דבר זה יכול לאבחן בן אדם בעל עין רעה.
האשמות שהואשמו בהן בעלי עין הרע הם: מחלות, מחלות נפש, ליקויים בתחום המיני, עקרות, שיתוק, ביש מזל וגם מוות. גם תאונות, רעידות אדמה ואובד יבולים נחשבו לתוצאות עין הרע.
אדם אשר חושדים בו שיש לו את התכונה הזאת מנודה מהחברה ואפילו בני משפחתו פוחדים ממנו וכולם מאשימים אותו בכל דבר רע שקורא בקהילה.
קיימים שני סוגים של בני אדם בעלי עין הרע:
הראשון זה שלא יודע שיש לו את התכונה הזאת ועושה דברים רעים בלא ידיעתו. עם הסוג הזה נמנים האפיפיור פיוס החמישי (1792-1878), המלך הספרדי אלפונסו השמיני (1941-1886), המשורר האנגלי לורד ביירון (1842-1788) והמלחין הצרפתי ז'אק אופנבך (1880-1819).
הסוג השני, זה שיודע שיש לו את התכונה הזאת וביודעין עושה דברים אנוכיים ולא טובים.

אגדות ומיתוסים על עין הרע:
אגדה אירית מספרת על בלור, גיבורם של שבט הפרומוריאנים, ששלט בזמנים קדומים באירלנד. בלור היה ידוע כבעל עין הרע, וכוחו ששלט בא לו מכך שבנעוריו הציץ דרך סדק אל תוך מעבדה של מכשפות ועננת עשן ורעל שעלתה מן הדוד היכתה בכוח קסום את עינו. העפעף התנפח עד שלא היה ביכולתו לפקוח את עינו. מסופר שבקרבות הוא נהג לעמוד בשורה הראשונה של הלוחמים, וארבעה עוזרים היו מרימים את העפעף בעקרת אנקול. כשהיה מסתכל על האויב- היה נופל ומת.
מסופר גם שפעם הצליח אחד מאויביו להשליך אבן על עינו. האבן העבירה את העין בראשו והעין הרגה 24 פרומוריאנים שעמדו מאחוריו.
הקדוש האירי סילן, היה ידוע בכך שגרם למותו הפתאומי של כל אדם שהזדמן ראשון בבוקר. הוא זכה לפופולריות רבה בקרב בעלי הרצון להתאבד, אשר בחרו במוות מהיר קל וודאי.
האפיפיור פיוס החמישי היה לפי אמונה נפוצה באיטליה בעל עין הרע וכל ברכה שברך הפכה לקללה. מלחמת 1848 לחמו האיטלקים בהצלחה נגד האוסטרים, עד שבירך אותם האפיפיור והאיטלקים הפסידו. בעת ביקורו באחד מכיכרות ברומא ובו העמוד המקודש למדונה, בירך האפיפיור את הפעלים על עבודם הטובה, ומיד נפל אחד העמודים ונהרג עובד אחד. אנשים התחילו לפחד מהברכות שלו כל כך עד שהאיטלקים היו נמנעים מלהשתתף בתהלוכות בחסותו ונשים בזמן נשיאת דרשה, היו עושות סימן נגד עין הרע.
המלחין אופנבך היה ידוע בפריס ובוינה כבעל עין הרע. התיאטרות שהוצגו בהן יצירותיו נשרפו, והזמרים וגם הקהל איבדו את אהבתם ליצירות של מלחינים אחרים. השפעתו השטנית באה לידי ביטוי קיצוני בזמן הצגת האופרה האחרונה שלו "סיפורי הופמן", בית האופרה עלה באש והתיאטרון המחודש והמשופץ לא העיז להציג אופרה זו במשך 25 שנה.
הדיקטטור האיטלקי בניטו מוסוליני, פחד פחד מוות מעין הרע ואפילו לא טרח להסתיר זאת, לכן בהופעותיו הפומביות היה נוהג להחזיק יד אחת בכיס מכנסיו ולנגוע במבושיו, בגלל שהאמין שתנועה זו תגן עליו מעין הרע.
האמינו גם שגם לבעלי חיים מסויימים הייתה השפעה של עין הרע. למשל הטווס שהיה מקודש לאלה היוונית הרה והיא זו שהעניקה לו את מאה העיניים המצויות על נוצות זנבו. גם היום מסרבים רבים להחזיק בביתם נוצות טווס מפחד שזה יביא להם מזל ביש.
בין תושבי ארץ ישראל האמינו באמונות הקשורות לצבוע. חשבו שצבוע מסוגל לעקוב בעיניו אחרי הולך רגל בודד, לכשף אותו עד שהוא מאבד את חושיו ומתלווה אל החיה בדרכה אל מקום משכנה. הוכחה לא"ת זו הוא סיפורו של אפרים, עגלון מפתח תקווה, סיפר על מה שקרה לתושב זכרון יעקוב, אשר לא חזר לביתו ביום שישי בערב. חבריו המודאגים יצאו לחפש אותו, ומצאו אותו הולך בעקבות צבוע ועומד להכנס לתוך המחבוא שלו. הוא היה מסוחרר לחלוטין ורק לאחר מאמצים רבים הצליחו חבריו להחזירו לחושיו.

אמצעי הגנה מפני עין הרע:
אמצעי הגנה מפני נגד עין הרע נחוצים לאנשים פגיעים במיוחד, ביניהם תינוקות וילדים, נשים הרות ויולדות, זה בגלל שעין הרע המקנאה באושרן יכולה לגרום לקשיים בלידה וללידת תינוק בעל מום. גם אנשים עשירים ומצליחים, ילדים יפים וחכמים, ואנשים עשירים מגרים את עין הרע והיא יכולה לפגוע בהם.
ישנם דרכים שונות להתגוננות מפני עין הרע: אפשר להרחיק את תשומת ליבו של בעל עין הרע, אפשר להרחיק אותו בעזרת הדברים השנואים עליו, ויש כאלה שנעזרים בתרמיות שונות כדי לבלבל אותו ולהקשות עליו לזהות ת מקור הקנאה.
ישנם תנועות ידיים מסויימות אשר מסיטות את עין הרע: אפשר לכוון אליו אצבע משולשת (מנו פיקה, פייג), או, קרניים של שד (מנו קורנוטו): האצבע והזרת מושטות בזמן שהאצבעות האמצעיות מכונסות ומוחזקות ע"י האגודל.
ישנה גם שיטה נוספת: להניח יד בתנועה מהירה על מבושייך- התנועה הזאת תפליא ותפתיע את בעל עין הרע כך שישכח ת מזימתו.
ניתן גם להשתמש בקמיעות נגד עין הרע. הקמיעות יעילות אם שמים אותה במקום גלוי בגוף כך היא תופסת את תשומת ליבו של בעל עין הרע.
אפשר גם להשתמש בדבריו השנואים של עין הרע, למשל: צבע אדום- דוגמה לכך הי המנהג לקשור סרט אדום על ידו של תינוק. רבים משתמשים בקמיע בצורת עין במבע כחול.
רעש מפחיד את כל הדמונים ואת עין הרע. יש סברה שהמנהג של שבירת כוס בחתונה מקורו במנהג פגני זהה המיועד לגירוש שדים, אלא ביהדות הוא קיבל משמעות שונה: זכר לחורבן הבית.
המזרח אירופה וגם במזרח התיכון אין זה נדיר לשמוע מפי הורים מילות גנאי המכוונות כלפי ילדיהם האהובים: "מכוער שכמוך" ,"פושע", "שובב" וזה על מנת לבלבל את השד ולגרום לכך שלא יקנה בהם.

עין הרע במקורות היהודיים:
מהו עין הרע- הנושא של עין הרע במשמעות המגית נכנס למחשבה היהודית בתקופת התלמוד, בהשפעת הסביבה הבבלית, ומוזכר פעמים רבות במקורות התלמודיים ובמדרשי האגדה מאותה תקופה. למשל: רב טען שמתוך מאה אנשים- תשעים ותשע מתים בגלל עין הרע ורק אחד ממות טבעי. וכיצד הסיק מסקנה זו? לפי התלמוד יכול היה רק ללחוש על הקברים ולדעת כיצד נפטר כל אדם ולסכם את תוצאות הסקר שערך.
היהדות אוסרת התעסקות עם במגיה, כולל עין הרע.
"לא תאכלו על הדם ולא תעננו" (ויקרא י"ט, כו'). ז"א שאסור להטיל כישוף או עין הרע.
המושג עין הרע מופיע במקרא במשלי כ"ג, ו:
"אל תלחם את לחם רע העין ואל תתאוו למטעמותיו". לפי הרמב"ם, עין הרע אין בכוחה להזיק לאיש ממש אלה מדובר במידה רעה, כצרות עין וקנאה, שעל האדם להתרחק ממנה.
בעלי עין הרע- בסנהדרין מוזכר רבי יוחנן כבעל כוח להמית בעינו. הגמרא מספרת כי כאשר כעס על אחד מתלמידיו על שהטיל ספק בדברי חכמים, "נתן בו עינו והמיתו" (סנהדרין ק')
דרכים להתגוננות- מסתבר שקיימת נוסחה ביהדות אשר יכולה לנצח את עין הרע: ""בן פורת יוסף בן פורת עלי עין" המבוססת על פסוק מבראשית מ"ט, כ"ב. מאמינים שזהו ביטוי לנצחונו של יוסף על עין הרע ושלצאצאיו של יוסף לא אורבת כל סכנה מעין הרע.
בתלמוד מומלצת השיטה הבאה: כאשר אדם חושד שהוא נמצא בקרבת אדם בעל עין הרע, ישים את אגודל יד ימינו בידו השמאלית ואת אגודל יד שמאל ביד ימין ויגיד: "אני (השם) בנו (שם האב) בא מזרע יוסף אין העין הרע כוחם".

חתולים
החתולים בכלל:
כבר מימי קדם תופס החתול מקום נכבד באמונות עממיות ברחבי עולם. התכונות המיחסות לו הן של קדושה, ושל רשע ושטנה.
הקדושה- במצרים העתיקה האמינו שהחתול הוא קדוש ויש לרכוש לו יראת כבוד של אל. העריצו אותו בשל היותו סמלה של בסט (בסט, אלת העיר בובסטיס . בסט הייתה אלה שגופה גוף אישה וראשה חתול , מלוויה ותשרתיה היו חתולים, ולכבודה הוקמו פסלים רבים של חתולים מקודשים. גופות החתולים נקברו אחרי חניטה קפדנית על ידי המאמינים בצל מקדשה של בסט.
רחשו לחתול כבוד גם משום שהוא היה החתול האהוב על דיאנה- אלת הירח והצייד של העולם הקלאסי. גם פרייה- אלת האהבה והפוריות הנורדית- פרשה את חסותה על החתולים אשר הובילו את כרכרתה.
האמינו שלחתולים יש כוחות מיסטיים- שהם יכולים לנבא את העתיד, לווסת את מזג האוויר ולרפה מחלות. הענקת תכונות אלה לחתולים גרמו לאנשים להוריד את החתולים למעמד של יצור המעורב בפעילויות השחורות של המכשפות. האמינו גם שמכשפות נהנות הכי הרבה להסוות את עצמם כחתולים אבל, רק תשע פעמיים, כי מחזוריות החיים של החתול היא רק תשע פעמים. ז'אן ונהם הייתה האישה האחרונה אשר נשפטה על כישוף ולבשה צורת חתול, על מנת להפחיד את קורבנותיה.
במחוז לינקלושר שבאנגליה מוכר הסיפור על אב ובנו שבלכתם בשדה הבחינו בחתול, שעורר את חשדם כי מסתתרת בגופו מכשפה שהכיר. הכפרי זרק אבן על החתול. בבוקר אחרי הוא ראה את המכשפה שפניה מכוסים בתחבושת. וכעבור ימים נודע לו שהיא מתה מפצעי החבלה.
סופר גרמני מן המאה ה-,15 בשם שפרנגר, תיאר מקרה אשר קרה באיזור שטרסבורג: פועל הותקף על ידי שלושה חתולים ענקיים והיכה אותם במקלו. למחרת נאסר הפועל בטענה שהוא היכה באכזריות שלוש גברות מהמשפחות המכובדות בעיר.
בטכסים של גירוש שדים בימי הביניים באירופה נהגו להרוג חתול, להשליכו מראש מגדל ולשרוף אותו באש. פולחן "קרבן הבניה" הוא פולחן שבמהלכו קוברים חתול בעודו חצי חי, והוא נועד להגנה על שדות או על בניינים. מסתבר שחתולים יכולים לנבא בשורות:
חתול המנקה עצמו מלפנים- יביא אורח ממין זכר.
אם הוא מתחיל את המלאכה מאחור- צפוי ביקור שח אישה זקנה.
אם החתול מלקק את זנבו- סימן שמתקרב אורח בלתי רצוי.
אם הוא מלקק את כל גופו, מתגרד מאחורי האוזן ומלטף את אפו- אורח רצוי מתכננן ביקור.
יללת חתול- מבשרת מריבה בעיקר ביום שישי בערב.
חתול בית המתעטש בקרבת כלה בבוקר חתונתה מבשר שהיא תזכה בחיי נישואין מאושרים.
במצבים אחרים עיטושו של חתול מבשר גשם, ואם הוא מתעטש שלוש פעמים, כל בני המשפחה יחלו בהצטננות.
אם חתול מתרוצץ בפראות או מגרד שטיחים וכריות- סימן שרוחות בדרך.
אם הוא רוחץ את אוזנו- צפוי גשם.
אם הוא יושב עם גבו למקור חום- סימן בטוח לסערה או לקרה.
באינדונזיה מאמינים שאפשר לגרום לירידת גשם על ידי שפיכת מים על חתול.
אם אתה רוצה לביית חתול- חתוך כמה משערותיו וששים מתחת לרגל השולחן. ההצלחה מובטחת.
חתול המלווה את בעליו בעברו לבית חדש מביא מזל רע ולכן לא פעם נעזבו החתולים לנפשם.
אם חולמים על חתולים או צופים בחתולים נאבקים מבשרים רעות.
אומרים שחתולים עוזבים את הבית כשמישהו מת וחוזרים רק לאחר הקבורה.
אומרים שאם חתול חולה חייבים להוציא אותו מהבית ושגם אם המחלה לא מדבקת החתול ידביק בכל זאת את שאר בני המשפחה.
אם חתול קופץ על ארון מתים, דבר זה מבשר רעות על נשמתו של הנפטר, אלא אם כן הורגים מיד את החתול.
אמונה עתיקה מאוד מספרת שהחתול הוא למעשה מעין ערפד וכתוצאה מאמונה זו אמהות מונעות מחתולים להתקרב לתינוקות ישנים מחשש שהוא ימצוץ את נשמתן.
יש המאמינים כי חלקים מגופו של החתול מחסנים אדם מפני פציעה ומסוגלים להפכו לבלתי נראה.
ברפואה העממית משתמשים בצואה, בשתן, והעפר של החתולים כדי לרפא מחלות שונות.
במאה ה-17 שימשו חלקי גופות של חתולים מבושלים בשמן זית, לחבישת פצעים. לאלה שסבלו מחום המליצו לשים שלוש טיפות דם של חתול שחור או לענות חתול שחור עד צאת נשמתו.
על מנת לרפא שעורה בעין נהגו ללטף את זנב החתול בלויית לחש מתאים.
אם מניחים עור חתול מיובש על פנים, כאב השיניים יעבור.
אם יש יבלת, גירוד או מורסה בעור מורחים שלוש טיפות דם על המקום והכל נעלם.
ו. רנדולף מדווח שבאיזור אוזרק במדינת מיזורי בארה"ב, נערה לא הצליחה להחליט אם להינשא לגבר שחיזר אחריה. זקנות הכפר יעצו לעשות את הדבר ברא: לקחת שלוש שערות מזנבו של חתול, לעטוף את החבילה ולשים אותה מתחת. בבוקר לפתוח את החבילה בזהירות כדי לא לטלטל את השערות. אם הן הסתדרו בעצמן בצורת Y, אז התשובה היא כן (YES). ואם הן הסתדרו בצורה של N (NO), אז התשובה היא לא. ואם השערות יצרו צורה שאינה דומה לא לזה לא לזה? צריכים לשאול את החתול.

החתול שחור- כמביא מזל רע:
אמונות תפלות בחתול נפוצות עד היום ברחבי העולם.
מקום מיוחד תופס בהן החתול השחור, למה שחור? שחור הוא צבעם של כוחות החושך. ברוב ארצות אירופה ואמריקה נחשב החתול השחור כהתגלמותו של השד בכבודו ובעצמו. הוא מנודה כסמל של ביש מזל כנראה בעקבות המוניטין שלו מימי האמונה במכושפות.
האמונה בכוחו של חתול שחור כה עתיקה ונפוצה שאפילו אנשים בעלי השכלה ומלומדים אינם משוחררים ממנה. בספרו של י. טרכטנברג מסופר על פרופסור מכובד שיצא לטיל להנאתו ונעצר פתאום כאשר הבחין לפתע בחתול שחור החוצה את דרכו. אחד ממלוויו שאל אותו בנימה צינית: "הרי אינך פוחד מחתול שחור אדוני?"
"לא", ענה הפרופסור, "בוודאי שלא, אך אין זה מזיק לנהוג בזהירות"
יש המאמינים שלכל פגישה עם חתול שחור אותה משמעות" כאשר הוא חוצה את דרכך או רץ לקראתך- הוא מביר מזל רע. אבל אם הוא מתרחק ממך- הוא לוקח את מזל הרע ממך. משמעות מיוחדת יש לפגישה עם חתול בזמן של התחלה חדשה. למשל אם פוגשים חתול בבוקר או בתחילת השנה או בדרך לפגישה עסקית חדשה.
במדינת ארקנסו בארה"ב מאמינים שכל בנותיה של משפחה שבחצרה חתולים שחורים, ישארו רווקות.

חתול שחור- מבשר טובות:
בבריטניה לעומת זאת מבשר החתול השחור כסימן טוב, ובעיקר כשהוא חוצה את הדרך. חתול שחור החוצה את דרכם של חתן וכלה בצאתם מהכנסיה מהווה סימן ודאי לחיי נישואין מאושרים.
מסופר שהמלך צ'ארלס הראשון האמין בהשפעתו הברוכה של חתול שחור. היה לו חתול שליווה אותו לכל מקום. כאשר חלה החתול, ולמרות כל מאמציו של המלך להצילו, החתול מת, המלך קרא: "אוי, מזלי הטוב הלך". וכך היה למחרת נעצר המלך וכעבור זמן מה הוצא להורג.

פרסה

מאז ומתמיד החשיבו את הפרסה כקמיע מזל טוב. הוא נועד על מנת להרחיק את השדים והרוחות המזיקים ולהדן מפני כישוף.
האמונה בסגולותיה של הפרסה נמצאת כמעט בכל מקום שיש בו סוסים.
פרסה שנמצאת בדרך, יעילה פי עשר מפרסה שנכשה בחנות, וכוחה גדול עוד יותר אם נמצאה שבורה, ובעיקר כשהיא עודנה מלאה מסמרים- כל מסמר שווה שנת מזל.
אם בפרסה נמצאו שבעה מסמרים אז זה שווה מזל כפול. אם מי שמוצא את הפרסה הוא רווק הוא צריך לספור את מספר המסמרים וזה מספר השנים שנשאר עד שהוא יתחתן.
בארצות צפוניות נוהגים לעשות את המנהג הבא: כאשר מוצאים פרסה, יורקים עליה ומביעים משאלה. אם לאדם יש מזל ומצא שלוש פרות בשנה ועשה כמתואר, לעולם לא יחול עליו מעשה כישוף, מנהג זה נועד לעזור בעיקר לנערות שאותן קל יותר לכשף.
מנהג הנפוץ ביותר הוא לקחת פרסה ולמסמר אותה בכניסה לבית ככה שהיא תגן מפני עין הרע נסיון למעשי זדון.
ישנם גם תיאוריות שהמנהג של תליית פרסה על מפתן הבית בא מרומא העתיקה. מסתבר ששם האמינו שניתן למסמר את המזל הרע אל הקיר כך שלא יזיק.
המצביא הבריטי הידוע, אדמירל נילסון, דאג לתלות פרסה בראש התורן של אוניית הדגל המפורסמת "ויקטורי".
בירחון "העולם", משנת 1753, מצויין שהדרך היחידה להתגונן בפני כישוף, פרט לתפילה, היא למסמר פרסה על פתח הבית. מסופר גם על כפרי אשר נהג להגן על רכושו בדרך זו מקללותיה של שכנתו המרושעת.
במגזין "ג'נט מאגזין", משנת 1867, היה כתוב על נערה שהייתה חולה ושאישה זקנה הייתה מבקרת אותה יום יום. השכנים חשדו שהזקנה היא מכשפה ותלו על מפתן הדלת פרסה. בבוקר שלמחרת האישה לא יכלה לעבור את מפתן הבית.
הסופר האנגלי, ברון וילסון, מספר על בית מפואר שמדרגותיו שיש לבן אך יופין מוכתם ע"י שתי פרסות שבורות וחלודות שהוצמדו למדרגה העליונה. תפקיד הפרסות היה לשמור על הבית מכל רע.
כיצד תולים את הפרסה? ישנם דרכים רבות לעשות זאת.
נהוג לומר כי הפרסה כשקצותיה כלפי מעלה, כמו ספל, כדי שהמזל לא ישפך ממנה. כך תולים אותה גם הצוענים.
יש הטוענים שצריך לתלות את הפרסה דווקא כשהיא קמורה, מאחר שזו הצורה המסמלת את חיי הבית.
מדוע בכלל מאמינים שלפרסה יש כוחות מאגיים? היו שחשבו שכוחה של הפרסה נובע מהיותה עשויה ברזל, וכן היותה תוצר של נפחים. בתקופות קדומות נחשבו הברזל ואש המפוח כבעלי כוח מאגיות של קדושה. אחרים חשבו שהעובדה שניתן לתקוע במסמרים את הפרסה בטלף של הסוס מבלי שהוא יחוש כאב כבר מוכיח נס מאגי. עוד הסבר הוא צורתה של הפרסה, היא דומה לחרמש ירח, המעניק תכונות מאגיות. על פי הסבר אחר, השד שכנגדו פועלת הפרסה נע במעגלים, וכשהוא מגיע לאחד מקצוות הפרסה אין היא יכול לסגור את המעגל והוא נאלץ לשוב על עקבותיו, וחוזר חלילה.
אצל הנצרות מקור הפרסה הוא כסה. דנסטן התפרנס כנפח, ויום אחד הופיע לפניו שד שהושיט לו את טלפו לפירזול. הקדוש כבל את השד והחל לעבוד על פרסתו באכזריות כה רבה על שהשד התפתל מכאבים והתחנן שיניח לו. דנסטן שיחרר אותו רק לאחר שסחט ממנו הבטחה שלעולם לא יציג את כף רגלו במקום שמוצגת בו פרסה.
כיום נדיר מאוד למצוא פרסה אמיתית שבורה לכן נוהגים לעשות קמיעות מזהב ומכסף. נוהגים לעשות תליונים ולצייר אותה על כרטיסי ברכה. אבל כל החיקויים אלה הם אינם שווים כמו פרסה אמיתית וזה חבל כי כך איבדנו נשק מאוד חשוב נגד מזל רע.

הקש בעץ (TOUCH WOOD)

בדרך כלל אם אתה מתפאר בהצלחתך בעסקים, או מספר למשהו שבריאותך טובה אתה חייב לגעת מיד בעץ או להקיש בו בלויית המילים TUOCH WOOD (גע בעץ) או בלווית המילים "בלי עין הרע."
כמעט אף ממבצעי הפולחן אינם יודעים את הסיבה שהם עושים זאת. כבר בימי קדם האדם פחד להביע בגלוי את שביעות רצונו מדברים טובים שקרו לו, היה נהוג לחשוב שאם מביאים את האושר על דברים טובים שקורים לך זה יגרה את הרוחות, הקנאיות וכל המזל הטוב היה הופך למזל רע. מסיבה זו היו האנשים נמנעים להכנות לאירועים משמחים. טקס ההקשה על עץ היא אחת מני רבות להגנה מפני רוחות רעות. עוד כדי להסביר את המנהג הזה משתמשים במושג הנוצרי "מקלט כנסיה". בנצרות היה מקובל שאדם אשר נרדף היה דופק א ונוגע על דלת הכנסיה על מנת לקבל מקלט. לאחר שהיה נכנס לתוך הכנסיה היה אסור לרדוף אחריו כי היה זה חילול קודש לרדף אחרי משהו בכנסיה. יש החושבים שצליבת ישו על העץ היא זו שמעניקה לעץ את כוחה המאגי.
יש אנשים המקישים על עץ אלון וזה קשור לפי האמונה באל הרקיע והרעמים, ששימש למעונו. האמינו שהאל הרגזן הזה היה כועס מאוד על התברברות של בני האדם והיה נוהג להעניש אותם על ידי מכת ברק או בכל צורה אחרת מי שנגע באלון ביראת כבוד היה מנסה לפייס את האל ולזכות בהגנתו. עם הזמן האמונה העתיקה בכוח הנגיעה בעץ האלון התרחבה לאמונה שנגיעה או הקשה בכל עץ בצורתו הטבעית או המעובדת תנטרל או תמנע כל רע המאיים על האדם המתרברב.
גם אלה שמלגלגים באמונות תפלות ולא מאמינים בהם לא נוהגים לזלזל במנהג זה, את הפולחן הזה הם עושים ביחס מנותק, בחיוך סלחני, כשהם הופכים את האקט לבדיחה, אך לרוב אינם מוכנים להסתכן ולהמנע ממנו.
לרוב האנשים נוטים לאבד את אמונם בדתם אבל הם בכל זאת לא מאבדים את אמונם האמונות תפלות שאימץ בעבר.
עיתונאי שראיין שחקנית , מספר שכאשר שאל אותה מה היא האמונה הטפלה המועדפת עליה, תשובתה הייתה: תודה לאל, אין לי אחת" ובאותה עת בלא מודע היא הקישה על עץ.
ההקשה מבוצעת ההקשה שלוש פעמים, ביד מכופפת ביד ימין, על שולחן, חלון, משקוף או עצמים דומים המאפשרים גישה מלמטה. (נגיעה מלמטה יעילה יותר).
יש את אלה המעדיפים להקיש חפץ מעץ אלון או על עץ אחר שנחשב פעם למקודש, כזה שנחשב פעם לבעל כוח הגנה מיחד. יש המאמנים שאם אומרים רק את המילים: "טפו-טפו-טפו" , "בלי עין הרע" או "Touch wood", הם כבר עוזרים, ויש את אלה אשר שבדרך כלל וליתר ביטחון יגעו בעץ בסתר בחפץ עשוי עץ.
יתכן שבימינו לצד הפחד העתיק והתת הכרתי מרוחות רעות נובעת הנטייה להצניע הישגים ומאורעות מקנאתו ומעוינותו האפשרית של קהל המאזינים.

חיזוי עתיד- דיוינציה

האדם תמיד רצה לדעת מה צופן בחובו העתיד. התכונה לרצות לדעת והקרנות הזאת טבועה אצל כולנו. גם היום אנשים מנסים למצוא דרכים כדי לשאות את מסתרי העתיד.
אולי זה דבר טוב שאנו לא יודעים את העתיד כי לא ידוע מה היה קורה אם הינו יודעם מה צופן לנו מחר או בעוד שנתיים. אבל חשבתם מה היה קורה אם הייתם יודעים? בטח הייתם מנסים לשפר אותו ובטוח שעצם הידיעה כבר היה מספק את סקרנותכם.
קיימות שיטות רבות ומגוונות אשר נולדו, איש אינו איך התרבו במשך דורות וזכו למידות הערכה שונות בתקופות שונות. השתמשו בהרבה מאוד אמצעים לגילוי עתידות: לפי כוכבים, לפי כף היד, לפי צפיה בכדור בדולח, לפי קריאה בקלפי טרוט, לפי קריאה בקפה, לפי הפלת גורל ע"י קוביה או אבנים קטנות, בשיטות ספיריטואליסטיות, ועוד .. ועוד…
היכולת לנבא את העתיד נחשבה תמיד לתכונה אלוהית ומכאן שמה דיוינציה, שמוצאה מהמילה הלטינית דיוס או דאוס (אל). כל העוסקים בה נוטלים חלק במשימת הצצה אל הנסתר הידוע לאל בלבד.

חיזוי עתיד בעזרת רוחות מתים ((Necromantia-
האומנות העתיקה של פניה לרוחות מתים בבקשה כי יסייעו בידי בן התמותה בגילוי העתיד היתה ידועה כבר בתקופה המקראית שאול פונה אל בעלת האוב בעין דור. הוא מבקש להלות את רוחו של שמואל, הנביא המת כדי ללמוד מנו על הגורל המערכה נגד הפלשתים. (שמואל א', כ"ח, יא'- יט').
התלמוד הכיר שני צורות של נקרומנטיה: האחת שבה במת מתרומם מקברו לאחר קריאת שמו של האחרת שבה מעלים שאלות באמצעות גולגולת. (סנהדרין, ס"ה).
כן נמסר על מנהג שלפיו היו שני ידידים מתחייבים זה בפני זה שמי שימות ראשון יחזור ויגלה לחברו הנותר בחיים את סודות ממלכת השמים. הנפטר יבקש ממלאך השרת שלו שילביש את רוחו הבלתי נראית בדמות חומרית כדי שיוכל למלא את התחייבותו כלפי ידידו.
אולם צורה זו של חיזוי העתיד אינה נפוצה במאגיה היהודית, כנראה מפני רגש הכבוד אל המתים.
אם בכל זאת רוצים לפנות לנפטר בשאלות חשובות, מותר הדבר רק במשך שנים עשר החודשים הראשונים שלאחר מותו. זהו פרק הזמן שבו נשמתו עולה ויורדת בין עולמות עליונים ותחתוניים.

חיזוי בעזרת איברים פנימיים (Haruspices)-
אלה משתמשים בצורת ניבוי זו משתמשים באיברים הפניים של האנשים על מנת לפרש את רצון האלים. היו משתמשים בקרביים של ילדים אשר הומתו למען מטרה זו. אומנות זו הומצאה על ידי האטרוסקים וזכתה בתקופה מסויימת למעמד יוקרתי ברומא ושיטותיה תוארו בספרים מיוחדים. לפי הדרכת הסנאט מספר קבוע של אטרוסקים היה חייב ללמוד אומנות זו לאחר כמה זמן איבדה השיטה את המוניטין שהיא צברה לאחר שכמה רומאים משכילים שמו אותה לצחוק ולקלס.

חיזוי לפי מעוף ציפורים (Augurium, Auspuciumm)-
יש ההאמינו כי מעוף הציפורים מראה על רצון האלים. הרומאים פיתחו מערכת חוקים לאומנות חיזוי זו והיא הועברה מדור לדור

אורקל (Orcalum)
אורקל משמעו הגילויים שנמסרו לאדם על ידי האלים וגם המקום שבו נמסרו הגילויים.
מוסד עתיק מאוד היה האורקל שמקדש אפולו בעיר דלפי ביוון. במרכז המקדש, מעל לפתח קטן ברצפה שבתוכו עלה עשן סמיך, עמד כיסא גבוה בעל שלוש רגליים (טריפוד). כשהיה צורך בקבלת עצת האלים היו מושיבים על הכיסא את הכוהנת "פיטיה". תחת השפעת האדים המטשטשים ובמצב של אקסטזה הייתה משמיעה הכוהנת צלילים והברות מבולבלים, שעל פי האמונה, ביטאו את תשובותיו של אפולו. הניסוח של פסק הדין היה תמיד דו משמעי וניתן לפירושים שונים, אשר סתרו לעיתים ה את זה.
הכוהנים הגדולים ומשפחות מהאליטה של העיר שלטו בכל הנעשה במקדש וקיים חשש שהם עמדו במרכז הפולחן והכתיבו בעצמם את התשובות שכובדו כאילו היו מצוותיו של אפולו. בדרך זו הבטיחו לעצמם כלי פוליטי רב עצמה.

חיזוי באמצעות משקע קפה (Coffee Grounds)
השיטה הנפוצה ביותר היא שיטת "קריאה בקפה" הרווחת באירופה מאז הובא לשם הקפה במאה ה-18. ההוראות פורסמו לראשונה על ידי טומסו טומפונלי, בן איטליה, לכן נהוג לחשוב שהשיטה הומצאה באיטליה.
כ מות קטנה של שאריות הקפה שנותרו בכוס לאחר שתייתו נשפכת לצלחת לבנה. אחרי שמסננים בזהירות את שארית המים, מקבלים משקע, שיוצר צורות מגוונות שניתנות לפענוח בדרכים שונות, כיד הדמיון הטובה הנחה על המתנבא או המתנבאים.
עיגולים פירושם עושר קטן או גדול בהתאם למספר העיגולים.
צורת כתר מבטיחה הצלחת בפעילות פוליטית או ציבורית.
צורת יהלום- מזל אהבה.
צורה המזכירה מספר כלשהו מחייבת קניית כרטיס הגרלה בעל אותו מספר, כי הוא מיועד לזכייה וודאית.
אומרים שכדי שחיזוי יעלה יפה חייבים ללחוש נוסחאות עתיקות, ובגלל שהרבה מגידות שוכחות את הלחשים או שלא יודעים אותן הרבה מההבטחות שהם נותנות לא מתגשמות.

חיזוי בעזרת מראה (Cotoptomania)-
ממלאים דלי מים ולאחר פעולות פולחניות מסויימות מכניסים לתוכו מראה. ילד קטן או אישה הרה אומרים למגדת העתידות מה שהם רואים.
בעיר פרה ביוון היה מקדש של האלה מינרבה ובקרבתו מעין בעל מוניטין של יודע עתידות. חולים היו מגיעים למקום הזה והיו מכניסות מראה לתוכו ולומדים מהצורות הנוצרות על מחלתם ועל סיכוייהם להבריא.

חיזוי בעזרת ספר (Bibliomantia)-
פותחים ספר, מניחים אצבע על פסוק באופן עיוור ומפרשים את המילים האשונות בצורה נבואית. אפשר גם לדקור את דפי הספר במחט עבה. האותיות או המילים שדרכן עברה המחט יהוו את הצירוף הנבואי. תקופה הקלאסית השתמשו בספרי הומרוס או וורגיליוס. הנוצרים משתמשים בתנ"ך ובספרים קדושים אחרים. היהודים משתמשים בספר תהילים ובספר הזוהר.

לקט שיטות נוספות לניחוש העתיד:
אוניכומנטיה- חיזוי לפי ציפורניים
איכטיומנטיה- חיזוי בעזרת קרביים של דג
אלארומנטיה- חיזוי באמצעות בצק. מכניסים משפטים כתובים על נייר לכדורי בצק ומחלקים אותם בין הסקרנים ללמוד אודות גורלם.
אומניומנטיה- חיזוי באמצעות קרום שלייתו המכסה לעיתים את ראש התינוק בזמן לידתו.
אטרופומנטיה- חיזוי באמצעות קרביים של בני אדם. (בנוסף למה שקראנו קודם לכן)
ארמנטיה- חיזוי לפי תופעות אטמוספריות כגון הופעת כוכב שביט שידועה כמבשרת מלחמות
ארטמנטיה- חיזוי בעזרת מספרים. היוונים היו מחשבים את הערך המספרי של אותיות שמם שלמתחרים. בעליו של בעל הערך המספרי הגבוה היותר היה צפוי לניצחון. גם הקבליסטיים משתמשים בשיטה המבוססת של הערך המספרי של האותיות (גימטריה).
בוטומנטיה- חיזוי בעזרת ענף של צמח הצליל הנשמע בשעת שריפתו יצביע על מזל טוב או רע.
בלומנטיה- חיזוי בעזרת חיצים שלפי כיוון נפילתם קובעים מהו כיוון חיים שבו השאל בוחר.
דקטילומנטיה- חיזוי בעזרת טבעת התלויה והמתנועעת מעל שולחן עגול, שעליו רשומות כל האותיות האלף-בית. הטבעת תצביע על האותיות שבהן ימצא המסר.
טיאומנטיה- רכישת ידע על ידי העתיד על לימוד קבלה וחיפוש שמות מקודשים.
מרגריטומנטיה- חיזוי המסתמך על האופן שבו מתפזרות הפנינים המושלכות על פני השטח.
פירומנטיה- חיזוי בעזרת אש.
קלרומנטיה- חיזוי ע"י הפלת קוביה או אבנים קטנות, או פולי שעועית לבנים או שחורים.
קפנומנטיה- חיזוי לפי כיוון תנועת העשן העולה משריפת קורבנות או מלהבדיל משריפת זרעי פרג או יסמין.
קריסטולומנטיה- חיזוי באמצעות כדור בדולח, או כל חפץ שקוף אחר.

בדומה לשאר אומנות גם האמונה ביכולתם של מגידי העתקות לא פסחה מן העולם בעידן המודרני.
דווקא בתקופתנו זוכה הגדת העתידות לפריחה מחודשת ורבים הם המתפרנסים מתמימותם של המחפשים עזרת נסתרים לפתרון בעיות מסובכות או בעיות שאין להן מענה. בין אלה נמצאים גם אישים בולטים בחיים ציבוריים ואנשי עסקים שרבים מהם אינם מגיעים לידי החלטה חשובה נבלי לפנות ליעוץ מקצועי של מומחים בקריאת העתיד.
אומנות ניחוש העתיד לא נפלה מאומנויות אחרות כמו אסטרולוגיה, אך הכופרים מסווגים אותן בין האמונות התפלות.

חמסה