1) אונאה במקח וממכר: הפירוש המילולי של מכח וממכר הוא:"משא ומתן, דו שיח, נסיון להגיע לפשרה בעניין של מכירה של מוצר מסויים. המשנה נכנסת ביהדות אפילו לכללים של מה מותר ומה אסור במשא ומתן, ומחליטה שאונאה במקח וממכר אסורה.
אסור לרמות, אסור לשקר, אסדור להעליב, אסור להלבין פני חברו במכח ובממכר מסחרי, יש עירבוב בין אונאה במשא ומתן להלבנת פנים ועל כך בהמשך.
דוגמאות לאונאה במסחר: שמוכר לחברו זהב שהוא בעצם נחושת, דוגמא אחרת שמוכר לו קישתן ואומר זהו משי.
דוגמא לאונאה בדברים: בדו שיח בין שני חברים אומר האחד לשני דברים מעליבים כמו למשל בוויכוח פוליטי. גם כאן נכנסת המשנה לחיינו ונותנת כללי התנהגות ואומרת שכמו במקח וממכר שאסור להונות ולרמות כך גם יש כללים בשיחה ובויכוח ומתוך הדוגמאות שקיימות במשנה למדים ששניהם אסורים.
2) דוגמאות שבמשנה:
א)לא להעליב מי שהיה חילוני וחזר בתשובה ולהגיד לו שפעם היה חילוני, זה הונאה בדברים.
ב)אם היה גוי שהתגייר אסור להגיד לו: מה אתה בא ללמד אותי תורה כשעצמך היית גוי, גם זה אונאה בדברים
ג)בכמה חפץ זה ואיננו רוצה ליקח כלומר אם אדם עובר ברחוב ורואה למשל מוכר פרחים ואין לו כלל כסף וסתם שואל כמה זה עולה, אולי תעשה לי הנחה זאת אונאה במכח וממכר וקצת הגבול לא ברור לאונאה בדברים כי אין כאן ממש מסחר אך יש אונאה כלשהי ובמקרה זה מנסים ללמוד בהמשך ששניהם אסורים.
3) לפי התלמוד: הפסוק ממנו בתורה אסור הונאת דברים הוא "ולא תונו איש את עמיתו (ויקרא, פרק כ"ה פסוק 17)
4) שואלים בגמרא: (כשנקודת היסוד בתורה היא שיאן פסוק מיותק ואין מצווה או משפט שיאמר פעמיים) הכוונה של הונאה בדברים נאמרה בפרק כ"ה בספר ויקרא " ולא תונו איש את רעהו", אילו לאונאה במקח וממכר יש פסוק אחר "וכי תמכרו ממכר לעמיתיך או קנה מיד עמיתך"זו אונאת ממון, כלומר איסור על אונאת ממון שהוא כסף כלומר מסחר בדרך של משא ומתן לא הוגן.
5) איוב היה איש דתי מאוד שה' הביא עליו הרבה מאוד אסונות ובכל זאת לא עזב את דרך הדת היהודית ואפילו בניו מתו ועוד צרות צרורות נפלו עליו, אך הוא תמיד האמין בה' והמשיך להתפלל ולעבוד אותו. באו חבריו של איוב (רעיו) וניסו להגיד לאיוב "תעזוב את התורה והדת, תראה כמה רע לך בחיים בגלל שאתה צדיק. הייראה, הפחד שלך, האמונה שלך בה' היא טיפשותך. ותראה שמי שנקי ועבד, כלומר אלוהים מעניש דווקא את הצדיק, עזוב את הדת ויהיה לך טוב יותר.
הביקורת בגמרא: אדם שנמצא בצרה וחלאים עליו לא צריך להכביד עליו עוד יותר, שזו אונאה בדברים אלא צריך לעודדו.
6) הדוגמאות שהמכנה המשותף לכולן הוא אונאה בדברים, ורבי יהודה אומר שדברים שנאמרים בפה ויש לך שליטה בהם אל תרמה ואל תשקר בהם, גם בגלל האיסור של אונאה וגם בגלל שכתוב "ויראת מאלוהיך"
להלן הדוגמאות: אם היה בעל תשובה (אם פעם היה חילוני ואולי אכל חזיר), אל תזכיר לו מעשיו הרעים, דגמא שניה- אם היה בן גרים (כלומר בן של גוים שהתגייר) אל תזכיר לו את זאת כי זה מעליב ואין בכך שום טעם, דוגמא שלישית- אם היה עצמו ר שהתגייר אל תזכיר לו זאת ותעליב אותו שבא ללמוד תורה, דוגמא רביעית- היא דוגמת איוב ואין מציקים לאדם בשעת צרה אלא יש לעודדו בכל דרך, דוגמא 5- אם באו לנות חציר לחמור אל תפנה אותם סתם למישהו שבכלל לא מוכר חציר, כלומר לא לשקר סתם ולא להטעות אנשים.
המכנה המשותף לכולם הוא שבדיבור שלנו שבו אנו שולטים שליטה מוחלטת אנחנו מטעים אנשים ומוליכים אותם שולל, מעליבים אותם ומרמים אותם והכל בגלל יכולת הדיבור שלנו. הגמרא והמשנה נותניםן לנו כללי התנהגות.
7) החומרה של אונאת ממון: באונאת ממון יש איסור של אונאה אך לא מוזכר שכדאי לך להיזהר מה' אם תעבור עבירה זו, ואילו באונאת דברים מצווה נוספת שכתוב "ויראת מאלוהיך".
באונאת ממון הפגיעה היא בכסף של חברך ואילו באונאת דברים הפגיעה היא בנפשו של חברך.
באונאת ממון ניתן לפצות אדם שרימו אותו ע"י פיצוי כספי ואילו באונאת דברים לא ניתן לפצות על עלבון ומכאן שאונאה בדברים חמורה בהרבה מאונאת ממון.
8) אני מסכים לקביעה שאסור לרמות במסחר, אך יחד עם זאת אני חושב שזה לגיטימי שאני רוצה להרודי מחיר כשאני קונה למשל לוח שש-בש בשוק ומחירו גבוה ואני משתמש בטיעונים הוגנים, כמו למשל אצל השכן שלך זול יותר. הייתי מסכים לכל הנושא של איסור אונאת ממון במקח וממכר אם אכן כולם היו נוהגים כך אך בגלל שרק חלק נוהגים כך לא הוגן לשמור על כלל זה ולכן טוב שיש חוקים אזרחיים שחוקקו בכנסת על מנת שיגנו על האזרח מפני אונאה כמו הצגת מחיר המוצר על כל מוצר או מתן אחריות למוצר חשמלי שאתה קונה ועוד הגנות כאלו להגנת הצרכן.
בעניין אונאה בדיבורים אני מסכים בהחלט שהעלבה של הזולת היא דבר מיותר שרק מזיק כי זה פוגע בסופו של דבר בכל אחד ואחד מאיתנו ואנחנו כחברה חייבים לךקבוע לעצמנו כללי התנהות שאינם מעליבים ואינם פוגעים זה בזה ולצורך זה אין חוים שמדינה יכולה לחוקק שאסור להעליב אלה הם קודים פנימיים שבלב, דברים שבאים מן הלב כמו שאמר רבי יהודה.
9) ההבדל בין הלבנת פנים לאונאת דברים לפי המאמר של שלמה פוקס: המשנה כתבה שאסורה אונאה בדברים, הגמרא מסבירה מושג זה לפי דברי רבי יהודה, דברים שבאים מהלב ואין אפשרות למדוד אותם או להעריך אותם אך מי שדיבר יודע אם אמר אותם בתמימות או בכוונה להעליב וזה אסור. כלומר ניצול עמדת הכוח שלך: אני עשיר יותר, אני ידוע יותר, אני יהודי כשר יותר, אני רב חכם יותר, ואתה הזולת שווה פחות, אלו הן דוגמאות של ניצול של עמדת הכוח לאינטרסים שלך וזוהי אונאה בדברים לפי שלמה פוקס.
הלבנת פנים: העלבה של חבר היא המסוכנת ביותר ועדיף אולי לפי הגמרא שתמות בעצמך לפני שתעליב חבר. בלשון ציורית אדם שמעליבים אותו מחוויר ונהיה לבן, אין כאן ענייני כסף אך זו קשה יותר ואיננה ניתנת לפיצוי ויש דוגמאות רבות בגמרא על העלבה של אדם ברבים שגרמה בסופו של דבר למותו של המעליב וגם של הנעלב בגלל הפגיעה בפגעו זה בזה
