פוסט: תולדות העיר נצרת

לראשונה מוזכרת נצרת בתנ”ך בספר דיברי הימים בו מסופר על משפחת כוהנים בשם הפצץ אשר עברה להתגורר בה אחרי חורבן ירושלים
במאות הראשונות לספירה הנוצרית הייתה נצרת מיושבת ביהודים בלבד . הכומר יוסף איש טבריה , שהקים כנסיות בישובים יהודים ,לא העז לעשות זאת בנצרת היהודית . היסטוריון תיאר זאת בספרו כך : ” שם לא יכול מעולם איש להקים כנסיות , מפני שאין בינהם לא עובדי אלילים , לא שומרונים ולא נוצרים ” .
בנצרת נמצאו קצת שרידים יהודיים מימי קדם כמו מערות קבורה , נור עשוי חרס ומנורה אשר עליה חרוטה כתובת בעברית .
בדורות שאחרי כן, בהתחזק השלטון הביזאנטי , התרבו גם הנוצרים בנצרת , משום קדושתה להם . בשלהי המאה החמישית התחילו להקים בה כנסיות במקומות הקדושים להם ושרידים מהן אף נחשפו.
 בתקופת הצלבנים במאות השתים עשרה – שלוש עשרה היתה נצרת עיר חשובה לנוצרים בשל קדושתה להם .
המוסלמים הביאו קץ לשלטון הנוצרים . בתקופה התורכית החלו להתיישב מחדש נוצרים מעטים , בכללם נזירים קתולים . בדורות שאחרי – כן רבו הנוצרים בה , והם היוו את רוב אוכלוסייתה. אנגלי שביקר בה בשנת 1848 מספר : ” ישובה נוצרי בעיקר , ואין בה יהודים “. תושבייה היו רובם ערבים נוצרים מדורות האחרונים , ומיעוטים זרים יוצאי אירופה . אלה רבו בדורות האחרונים ובנו מנזרים , כנסיות ומוסדות חינוך ובריאות . יהודים לא גרו בנצרת , משום השנאה אליהם ואלה שעברו בחוצותייה – על הרוב ספגו בוז וגם מכות . העיר שימשה מרכז להסתה נגד היהודים הראשונים שהחלו להתיישב בעמק יזרעאל הקרוב .
במלחמת העולם הראשונה היתה נצרת בסיס חשוב של הצבא התורכי והגרמני . חיילים השתכנו במנזרים , שנזיריהם היו מארצות אוייבות , ונשלחו מהארץ או נסגרו במחנות שבויים . יהודים מעטים השתכנו בה , אף הם בשירות הצבא . מנצרת יצאו לוחמים אל שדות הקרב בדרום הארץ נגד הבריטים . יהודי ששהה בעיר באותה תקופה מספר : על תושבייה ועל יהודיה המעטים , בעיקר רופאים , רוקחים ומנצח על התזמורת הצבאית .
בספטמבר 1918 הבקיעו הבריטים את החזית התורכית–גרמנית בדרום . אוגדות פרשים , בעיקר אוסטרלים והודים , הסתערו צפונה בעוצמה רבה . השם נצרת – עיר ישו , קסם ללוחמים הנוצרים ועודדם בהתקדמותם המהירה . טורי פרשים מהאוגדה החמישית , אוסטרלים , הסתערו אל הרי נצרת . למראה הכוח הבריטי הגדול נפלה רוחם של הגרמנים והתורכים והם נמלטו מהעיר צפונה .
בשחר 22 בספטמבר 1918 פרצו הפרשים בהתרגשות רבה אל תוך נצרת , השקיפו בסיפוק רב על מקמותייה הקדושים ואספו ברחובותיה את הנותרים מהצבא התורכי – גרמני ,שלא הספיקו להימלט . התושבים הנוצרים קיבלו בשמחה את משחרריהם הנוצרים , אחר סבלם מידי התורכים המוסלמים .
בראשית המנדאט הבריטי לא היו יהודים בנצרת . בספר המסעות שיצא לאור בשנת 1921 כתוב : ” מספר יושביה 11000 נפש . מהם שני שלישים נוצרים ושליש אחד מוסלמים . יהודים אין בעיר זו “. לפי מפקד ממשלתי ב 1922 היו בנצרת 7424 תושבים , בכללם 4885 נוצרים , 2486 מוסלמים ועשרים ושלושה יהודים “.
האוכלוסיה היהודית בנצרת גדלה מאז 1922 , משך עשר שנים , רק ב 56 נפשות .
לפי מפקד בשנת 1931 היו בנצרת העיר 8756 תושבים ובה 1834 בתים נושבים . באוכלוסיה היו 5445 נוצרים בני כיתות שונות , 3226 מוסלמים , 79 יהודים , 5 בהאים ודרוזי אחד .
במלחמת הקוממיות 1948 היתה נצרת בסיס חשוב של הלוחמים הערבים נגד היהודים , ותושבייה היהודים נמלטו ממנה , חיילי צה”ל הסתערו עליה במבצע ” דקל ” , וכבשוה ב 16 ליולי 1948 , ונצרת עברה לשלטון ישראל . עד מלחמת ששת הימים 1967 היה בנצרת הריכוז הגדול ביותר של מיעוטים בישראל . לפי מפקד בסוף 1967 היו בנצרת 37700 תושבים , ובנצרת עילית – 19200 תושבים .

נלקח מאנציקלופדיה אריאל , אנציקלופדיה לידיעת הארץ .
עמודים 5250—5226.