———————2.פרק י"ז

1. אירועי הפרק: מיכה גנב מאמו אלף ומאה כסף, אך ממהר להחזירו לאמו מכיוון שהיא קיללה את הגנב בשבועת האלה, אמו מברכת אותו ומחזירה לו חלק מהכסף, ורוצה שהוא יקדיש את הכסף לה' בכך שהוא יבנה פסל ומסכה לאלוהים. אבל בסוף אמו עושה את הפסל והמסכנה על מנת שזה יקרה על שמה. למיכה יש בית אלוהים פרטי וקטן ובו יש אפוד, תרפים, והוא מינה את אחד מבניו שיהיה כוהן בבית האלוהים, למרות שהוא לא היה משבטי הכהונה. באותו הזמן עבר ליד ביתו של מיכה נער לוי אשר חיפש מקום אחר לגור בו… בדרכו הוא עבר בהר אפריים ובא אל בית מיכה על מנת ללון שם לילה ולהמשיך בדרכו למחרת. באותו הזמן שאל מיכה את הנער מאיפה הגיע. וכשענה הנער שהוא בא מבית לחם ושהוא לווי, ביקש מיכה מהנער שיחליף את בנו במשרת הכהן בבית המקדש הפרטי שלו, הוא הבטיח לו כסף, בגדים לתפקיד, ומקום מחייה.. (מיכה מעדיף את הנער הלווי מכיוון שהוא סבור שאיש ממשפחת לוי, אף על פי שהוא אינו כהן, יהיה רצוי יותר לה' מאשר מאיש בן שבט אחר כי כל שבט לוי הקדש לשרת בקודש, ולכן חשב כי יטיב בהחליפו את בנו בנער הלווי, יטיב לו ה').
2. בעיות הפרק, הנושאים בהם יש לדון:
*היחסים בין המשפחה- היחסים גרועים, בן גונב באמו. יש סבורים כי אמו חשדה בו ולכן קיללה לידו.
*המצב המוסרי גרוע- גנבות.
*חשיבותה של הקללה- מיכה נבהל ומחזיר את הכסף רק אחרי שאמו מקללת את הגנב.
*המצב הדתי: המצב הדתי לא טוב בארץ, קיים פולחן סינקרטיסטי (פולחן מעורבמעורר) כלומר שילוב בין עבודת אלילים ואביזריה (פסל, מסכה) ולבין עבודת אלוהים, כלומר שאין כאן אמונה שלמה באלוהים אלה ערבוב. חוקרים אחרים סבורים שפולחן זה מעיד אך ורק על עבודת אלוהים שפשוט משלב גם אביזרים פגניים אבל בכוונה של הקדשה אך ורק לאלוהי ישראל ולא גם לאלילים. (דוגמא: עגל הזהב- הוא נבנה אך ורק למען אלוהים), סיבה נוספת לכך שהמצב דתי רע הוא קיומם של ביתי אלוהים פרטיים. עוד סיבה היא קיומם של כוהנים שלא מבית אהרון (בעבודת הקודש שימשו גם כוהנים שלא משבט לוי [וזה אסור] אבל התחילה להתגבש השקפה שרק בני שבט לוי ראויים לשרת את אלוהים.
3.פירושי מילים קשות ופסוקים בעייתיים:
* "… ואת אלית וגם אמרת באזני…" פסוק 1- אמו של מיכה מקללת את הגנב בקללת אלה על מנת שיחזיר את הכסף.
* "… פסל…" פסוק 3- זהו אביזר של פולחן פגני, זהו פסל מעץ שמצופה כסף או זהב שקיבל את צורתו על ידי התוך.
*"…מסכה…" פסוק 3-זהו אביזר של פולחן פגני, עשויה ממתכת שהתיכו אותה ויצקו לתבנית.
"…בית אלוהים…" פסוק 5- בית או חדר המוקדש לאלוהים.
* "…אפוד…" פסוק 5- יש סבורים שהכוונה לבגד מיוחד לכוהן גדול, והוא עשה את זה על מנת להלבישו על הכהן בביתו.
* "…תרפים…" פסוק 5-אלה הם פסילים בצורת בני אדם קטנים ששמשו גם להגדת עתידות.
*"… ובימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעניו יעשה…" פסוק 6- הסופר המקראי רומז לנו שלו היה שלטון מרכזי בישראל, דברים כאלו לא היו כאלה, הוא נותן את הסיבה למעשים הרעים: הקדשת פסילים לה', פולחן בבית פרטי, מינוי שלא מזרע הכהונה.
*"… לאב ולכוהן.." פסוק 10- אב הוא תואר כבוד לאנשים חשובים.
*"… עתה ידעתי כי ייטיב ה' לי כי היה לי הלוי לכוהן…" פסוק 13- מיכה סבור שכאשר יחליף את בנו בלוי אז ה' יטיב לו.

————————-3.פרק י"ח
1.אירועי הפרק: באותם הימים של מיכה, שבט דן (או חלק משבט דן) חיפש מקום נחלה כי רק חלק מהשטח המיועד לבני דן נכבש למעשה, העמק נשאר בידי האמורי (הם מחצו את שבט דן להרים), ולכן חלק מבני דן שלא מצאו לעצמם מקום בנחלה חיפשו מקום חדש. לכן הם שלחו מרגלים על מנת למצוא מקום נחלה. כאשר הם הגיעו להר אפרים, הם לנו שם. הם דיברו על הנער הלוי ושאלו מה מעשיו אצל מיכה והוא סיפר להם שהוא כהן בבית האלוהים הפרטי של מיכה. באותה הזדמנות הם ביקשו מהנער שישאל את אלוהים אם הם יצליחו בדרכם, ואז הנער ענה להם שילכו לשלום ושה' נוכח דרכם. למחרת הם המשיכו בדרכם צפונה. עד שהם הגיעו לעיר ליש שבצפון. ליש היתה עיר שלא היתה מוכנה לשלום, ושאינה מעונינת לריב עם אף אחד, המנהיג של ליש הוא מנהיג ששולט על העיר בשלווה, שקט פנימי ושקט חיצוני, הוא לא שליט אכזר: הם בני חורין, מקום מושבה של ליש הוא מקום די מרוחק משאר העמים (ניתן יהיה על פי כל הנקודות האלו לכבוש אותו בלי בעיה), ואין להם שום הסכמיםבריתות עם עמים אחרים. מקום שקט.
המרגלים חוזרים לשאר השבט ומספרים את מה שהם ראו, הם שיבחו מאוד את הארץ, והשבט החליט לכבוש את העי-שש מאות איש מלחמה. אטימולוגיה- מדרש שם. סיפורהסבר לשם, הסיבה לקיומו של השם.- מחנה דן- מקום בו חנו בני דן. בדרכם לליש הם עוברים ליד ביתו של מיכה וחמשת המרגלים מספרים לכולם שאצל מיכה יש אפוד+תרפים+פסל+מסכה ואומרים להם לקחת את כל זה. אז האנשים הגיעו עד לבית הנער הלוי, בית מיכה "ובירכו" אותו כשמאחוריה המרגלים עומדים שש מאות חיילים (ממש אירוני). המרגלים לקחו את הכל, אבל הכוהן לא יכול היה להתנגד מכיוון שהיו עוד 600 חייליים בחוץ, הנער שאל אותם מה הם עושים, למה אתם עושים מעשה כזה והם ענו לו לשתוק ולא לספר לאיש, והם שמכניעים אותו לבוא איתם, כך הוא ישרת שבט שלם ולא בן אדם בודד. הלוי הסכים להצעה לבוא איתם והלך גם הוא עם כל אבזרי הפולחן. האנשים שמו את אבזרי הפולחן מקדימה , כדי שלא יפלו לידי מיכה ואנשיו שירדפו אחריהם לאחר שירגישו בגנבת הפסילים. מיכה ואנשי העיר הדביקו את שבט דן. אז בני דן שאלו למה הם נאספו כאן, אז מיכה ענה שהם לקחו את כל אבזרי הפולחן ואת הכוהן שלו ולו לא נישאר דבר, אז בני דן עונים לו שלא ידבר איתם, כי הם מסוגלים לפגוע במיכה ואנשיו כי בני דן הוא אנשים כועסים ועצבניים ומאימים עליו באיום גלוי שהם יכולים להביא לכיליון על מיכה וביתו. וכך המשיכו בני דן בדרכם ומיכה הבין שאין לו מה לעשות וחזר הביתה. בני דן המשיכו בדרכם והגיעו לליש, על עם שקט וכבשו אותו (היכו בחרב, ואת העיר שרפו באש..) כי אף אחד לא יכל לבוא לעזרתם……. ורק אחרי שבני דן שרפו את העיר אז הם בנו על אותו המקום עיר חדשה., וקראו לעיר דן. בתוך העיר בני דן שמו את הפסל ואת כל שאר האבזרי הפולחן. הפסל והעיר נשארו באותו המקום, עד חורבן בית המקדש בשילה על ידי הפלשתים.
2.בעיות הפרק ונושאים שבהם יש לדון:
!המצב הדתי בארץ רע- אין אמונה שלמה באלוהים.
!המצב החברתי והמוסרי מדרדרים- יש גנבות, תקיפת חלשים, איומים.
!זמן התחלת הסיפור זה סוף תקופת התנחלות.
!תאור בני דן:
– לא מאמינים הדוקים באלוהים
– בעלי מזג חם, עצבניים, כועסים, חסרי סובלנות
– מאיימים: איום סמוי פסוקים-15,16, איום גלוי פסוק-25
– שודדים
– הם הניגוד לבני ליש.
– לא הצליחו לכבוש את כל הנחלה.
הנון התלויה מעל המילה משה
!פסוק-30- ההסבר- סבורים שהגרסה היתה משה והאות נון נוספה כדי לשנות את השם למשנה (שמו של המלך החוטא) חז"ל לא רצו להשאיר את הקשר שבין הכהן עובד פסל לבין משה, לא ניתן לרשום את הנון בתוף הטקסט מתוך זהירות וקפדנות כלפי הטקסט הכתובה, לכן הנון תלויה. הנון תלויה בגלל כבוד לשמו של משה, שלא יהיה ברור שנכדו כוהן לעבודה זרה.
!זמנו של הסיפור- לפני חורבן בית המקדש בשילה. כלומר העיר והפסל היה פעיל עד חורבן בית המקדש בשילה.
!הסופר רומז לאורך כל הפרק על המצב הנוראי בארץ והוא רומז ואומר שאילו היה מלך בישראל אז המצב היה שונה לטובה. (כמו בפסוק 1). הוא אומר שבגלל שאין שלטון מרכזי אז המצב רע כלח כך. אין חוק ואין אכיפת חוק.
3. פירושי מילים קשות ופסוקים בעייתיים:
* "… כי לא נפלה לו עד היום ההוא בתוך שבטי ישראל בנחלה.." פסוק 1- רק חלק משטח המיועד לשבט דן נכבש ולכן נשארו משפחות ללא מקום למחייה, ולכן היה הצורך לחפש מקום מגורים אחר.
*"…המה עם בית מיכה.." פסוק 3- בעברם על יד בית מיכה.
* "…יושבת לבטח כמשפט צידונים…" פסוק 7- היא יושבת בביטחון ובשלום, לא היתה מוכנה למלחמה, כמנהג הצידונים שאין בדעתם לריב עם אחרים.
*"…ודבר אין להם עם אדם.." פסוק 7- אין להם יחסים מיוחדים עם עמים אחרים, אין בקרבתם עמים אחרים העלולים להפריע לבני דן.
* "… ועתה דעו מה תעשו.." פסוק 14- כנראה שזאת לא פעם הראשונה שבני דן גונבים, כלומר הם היו רגילים לזה ויודעים מה לעשות.
*"…אנשים מרי נפש…" פסוק 25- כועסים, עצבנים.
*"…עד יום גלות הארץ…" פסוק 30- על חורבן בית המקדש בשילה.

———————4.פרק י"ט
1.אירועי הפרק: פעם גר איש בהר אפריים שלו היתה פילגש מבית לחם, יום אחד היא התרחקה ממנו (או שזנתה ממש) והלכה ממנו וחברה לבית אביה זמן ממושך. האיש החליט ללכת אחריה ולהחזירה חזרה להר אפריים, הוא הלך עם צמד חמורים ונער, הפילגש והאיש השלימו והיא לקחה אותו לבית אביה, אביה שמח לראותו והשאיר את שניהם בביתו למשך 3 ימים, ביום הרביעי רצה האיש לחזור אבל אביה של הנערה שיכנע אותו להישאר לעוד יום. יום למחרת הם שוב התכוונו לעזוב להר אפרים אבל האב החזיק אותם בביתו עד שעות המוקדמות של הערב האב רצה שהם ישארו לעוד לילה אבל האיש לא רצה להישאר ורצה לחזור הביתה, וכן הוא, פילגשתו, נערו וצמד החמורים עזבו את בית אביה של הפילגש והתחילו לנוע בכיוון הר אפריים. כאשר הם הגיעו לירושלים, הציע הנער שהם ילונו ביבוס כי מתחיל לרדת החושך, אך האיש לא רצה ללון בעיר נוכרית, והעדיף לחפש עיר ישראלית במקום. הם המשיכו עוד קצת והגיעו לגבעת בנימין. הם חיכו שמישהו יכניס אותם אליו הביתה (מנהג הכנסת אורחים) אך אף אחד לא שם לב אליהם ולא טרח להכניס אותם הביתה. בזמן שהם חיכו הם ראו איש זקן שלא היה משבט בנימין אלה משבט אפריים,. האיש הזקן שאל את האיש מאיפה הוא בא ולאן הוא הולך, והאיש סיפר לו, ואחר כך הכניס האיש הזקן את כולם הביתה, כיבד אותם, הם אכלו ושתו…… באותו הזמן שהם אכלו, אנשי העיר הרעים התאספו סביב ביתו של הזקן ואמרו לאיש הזקן שיוציא את האיש והם יבצעו בו משכב זכר (וזה אסור בתורה). הזקן אינו מסכים להוציא את האיש ואומר שיתן במקומו את בתו הבתולה ואת הפילגש רק על מנת שלא יחללו את התורה ויבצעו משכב זכר. האנשים לא מסכימים והאיש בלב ברירה מוציא את פילגשתו החוצה אל האנשים, והם אנסו אותה אונס קבוצתי, והתעללו בה כל הלילה ורק לפנות השחר שיחררו אותה לחופשי. האישה נפטרה ליד דלתו של הבית של האיש הזקן. האיש לקח את הגופה יחד איתו להר אפרים, שם הוא חתך אותה ל-12 חלקים ושלח לכל שבט בישראל על מנת להראות איזה רעה נעשתה.
2.בעיות הפרק ונושאים שבהם יש לדון:
!לא קיים המנהג הכנסת אורחים, כמקובל בשאר השבטים.
!המצב המוסרי והחברתי בארץ נורא: אונס קבוצתי, משכב זכר, ביתור הגופה. לפי התורה חל איסור למשכב זכר.
!קיימת השוואה בין פרשת סדום לבין פרשה הפילגש בגבעה, בתוכן ובשפה (סיגנון): משכב זכר…."…ונדענו…"
!הסופר מדגיש את הדומה בין 2 הפרשות מכיוון: א. על מנת להראות את גודל החטא של אנשי הגבעה הסופר משווה סיפור זה לסיפור סדום ועמורה כי זה נחשב לאחד החטאים הכי גדולים והנוראיים בתנך. ב. על מנת להדגיש את גודל העונש שיקבלו אנשי הגבעה כמו שקיבלו אנשי סדום ועמורה.
!תכונות הסופר המקראי:
-הוא שומר על אובייקטיביות מסוימת, אינו מביע את דעתו בגלוי אך הוא רומז על ידי סגנון ותוכן המעורר קשר אסוציאטיבי לסיפור סדום ועמורה, הוא רומז שכל זה קורה מכיוון שאין שלטון מרכזי בישראל.
-הוא לא מספר הכל בבת אחת אלה מספר את הפרטים הכי חשובים לאותה התמונה.
!ביתור הגופה: לזעזע את העם, איום מה יכול לקרות אם העם יעבור על זה בשקט, כלומר לא יגיב.
3.פירושי מילים קשות ופסוקים בעייתיים:
*"…נטות היום…" פסוק 8 – עד אחרי חצות היום, כשהשמש נוטה לערוב
*"…רפה היום לערוב…" פסוק 9- היום, כלומר השמש, כבר הוא חלש וקרוב לערוב, להסתיים.
* "… לא אבה…" פסוק 10- לא רצה.
* "…נסבו את הבית…" פסוק 22- נתאספו ליד הבית.
* "…ונדענו.."- פסוק 22- הכוונה למעשה מגונה, משכב זכר, מעשה סדום.
*"…מאכלת…" פסוק 29- הסכין בה שוחטים ומנתחים בשר.

—————————5.פרק כ'

1.אירועי הפרק: לאחר המעשה התאספו כל שבטי ישראל (ראשי שבטים) במצפה על מנת לדון במקרה. שבט בנימין לא הגיע בגלל שלא הוזמן. באספה סיפר האיש הלוי את המעשה הנוראי שקרה בגבעה (קצת הגזים). באסיפה החליטו לצאת למלחמה נגד שבט בנימין (עשירית ישמרו על הציוד והנשאר ילחמו). לפני המלחמה ביקשו השבטים משבט בנימין להסגיר את הפושעים אבל הם סירבו (הקשר בשבט הדוק). ולכן התחילה מלחמה: תוצאות המלחמה: קרב א'- בנימין מנצחים, קרב ב'- בנימין מנצחים, קרב ג'-בני ישראל מנצחים (בני ישראל משתמשים בתכסיס מלחמה עם אורבים) נשארו 600 גברים בלבד משבט בנימין והם ברחו לסלע רמון
2.בעיות הפרק ונושאים שבהם יש לדון:
!מלחמת אחים בתוך ישראל.
!הקשר הפנימי של שבט בנימין חזק יותר מאשר הקשר בין השבטים.
!"ונבערה הרעה בישראל"- בני ישראל ביקשו שבני בנימין יסגירו את הפושעים על מנת לטהרלמחוק את הרעה הזאת מישראל. אם החוטאים לא ייענשו אז כל העם ייענש. וגם על מנת שהנבלה הזאת לא תחזור שנית, ללמד לקח.
3. פירושי מילים קשות ופסוקים בעייתיים:
* "…פינות כל העם…" פסוק 2- ראשי העם.
* "…עליה בגורל…" פסוק 9- נעלה עליה בגורל: נקבע מי יצא למלחמה ומי ישמור על הכלים.
*"… ונבערה הרעה בישראל…" פסוק 12- בדוק בבעיות הפרק ונושאים שבהם יש לדון….

—————————-6.פרק כ"א

1.אירועי הפרק: בפרק זה מסופרים השבועות שבני ישראל נשבעו באספה במצפה, לפני המלחמה. הם נשבעו 2 שבועות: 1. להטיל חרם השמדה על כל מי שלא הגיע לאסיפה 2. לא לתת לנותרי השבט בנימין את בנותיהם לנשים. אחרי המלחמה העם מתאסף בבית אל ושם הם מתאבלים על כך ששבט מבני ישראל יכחד. בני ישראל מנסים למצוא פתרון על מנת ששבט בנימין לא יכחד, הם מבררים מי לא הגיע לאסיפה, ומגלים שיבש גלעד לא הגיעו- לכן בני ישראל הרגו את כל הגברים, הנשים הנשואות אבל את הנשים הלא נשואות,400 במספרן הם נתנו לאנשי בנימין (כי הם לא נשבעו שום שבועות) אבל עדיין נותרים 200 גברים ללא אישה לכן נאמר להם, שבחג שקרב בשילו, אשר מצפון מבית אל ובאותו החג הם צריכים לארוב בכרמים, ולחכות לבנות שילו שיצאו במחולות ושמחה ופשוט לחטוף אותן, וכאשר יבואו אביהן או אחיהן אחריהן הם יצטרכו לומר שהם חטפו אותן לא לצורכי שבי מלחמה, וכך הם לא עוברים על שום שבועה מכיוון שהאבות לא הסכימו אלה הבנות נחטפו. וכך שבט בנימין לא יכחד.