שאלות
1. מתי התחילה השואה?
2. כיצד היטלר נעשה לראש הממשלה של גרמניה?
3. כיצד הוקמו הגטאות?
4. כיצד פעלו תנועות הנוער בגטאות?
5. כיצד התנהלו הגרושים למחנות המוות?
6. מהי תנועת ההתנגדות והמרי?
7. מה היו דרכי ניסיונות ההצלה?
8. מה היו תוצאות המלחמה?
9. כיצד ומתי פעלו מחנות המוות?
10. תאר את הקהילה היהודית של פולין.
11. מה הייתה ראשית “הפטרון הסופי”?
12. מה היה בעיצומו של “הפטרון הסופי”.
13. כיצד פעלו הלוחמים היהודים?
14. תאר את הקהילה היהודית של הונגריה.
15. למה קראו לליל הבדולח בשמו?
4. תנועות הנוער החלוציות מלאו תפקיד מיוחד בתקופת השואה. חניכיהן טפחו את העזרה ההדדית בגטאות והמשיכו לקיים פעילות חינוכית. שליחים מטעם התנועות, שהסוו את זהותם היהודית, עברו ממקום למקום וקיימו את הקשר בין הגטאות המנותקים. תנועות הנוער הוציאו עיתונות מחתרתית, שבה הפיצו בציבור ידיעות על המצב בגטו ובחזית. עם התחלת ההשמדה ההמונית היו חניכיהן לגרעיני ההתנגדות לנאצים בארגוני הלוחמים במרד הגטאות ובפלוגת הפרטיזנים ביערות.
5. עם קבלת ההחלטה על השמדת כל יהודי אירופה החלו הגרושים אל אתרי הרצח. כדי להסוות את מטרתם האמיתית של הגרושים ספרו הנאצים שהיהודים נשלחים מזרחה, לעבודה. היהודים ממערב אירופה הובלו למחנות המוות בשטח פולין ברכבות נוסעים, כדי שלא לעורר חשד ובהלה. ואלו יהודי מזרח אירופה נדחסו לקרונות משא, 100 עד 150 איש בכל קרון. בצפיפות איומה ללא אוויר ומים, מצאו רבים את מותם בתוך הקרונות במהלך המסע.
6. בריכוזי היהודים ברחבי אירופה הכבושה ובגטאות נאבק הציבור היהודי בגזירותיהם של השלטונות הגרמניים ומשתפי-פעולה מקרב האוכלוסייה המקומית שביקשו לבודדו, להרעיבו ולגרום לשבירת רוחו. כך, אחרי התחלת ההשמדה ההמונית במזרח ב-1941 והפעלת מחנות המוות, התארגנו גרעינים לתגובה חמושה בגטאות וללחמה פרטיזנית. ההתנגדות בגטאות הגיעה לשיאה בשורה של מרידות, שנקראו “מרד הגטאות”. בשנים 1943-1942 השתלבו היהודים ביחידות פרטיזנים סובייטיות, שפעלו בעיקר ביערות אוקראינה, רוסיה הלבנה וליטא. מעריכים את מספר הפרטיזנים היהודים ב- 25,000 עד 30,000 נפש, כעשירית מכלל הפרטיזנים באזורים אלה. יהודים רבי לחמו בשורות המחתרות בצרפת, בהולנד ובבלגיה. גם חלקם של היהודים בתנועה הפרטיזנית ביוגוסלביה, בראשותו של יוסיף טיטו, היה רב. היהודים הצליחו להתקומם אף במחנות המוות: ב- 2.8.1943 התמרדו האסירים בטרבלינקה, וב14.10.1943 מרדו אסירי סוביבור. רב המורדים נהרגו מידי השומרים, ורק מעטים הצליחו להימלט. ב7.10.1943 התמרדו אנשי ה”זונדרקומנדו”, שתפקידם היה “לטפל” בחללים מאחיהם, לעתים מבני משפחותיהם, באושוויץ.
7. במהלך השואה ניסו היהודים להינצל בדרכים שונות: על ידי בריחה אל מחוץ לתחום שליטתם של הנאצים, על-ידי הסתתרות במקומות מחבוא בישובים וביערות, או על-ידי טשטוש זהותם היהודית באמצעות תעודות מזויפות. בכל המקרים הללו נעזרו היהודים בנוצרים מבני המקום, “חסידי אומות העולם”. היו מקרים שבהם סייעו דיפלומטיים של מדינות נייטרליות בהצלת יהודים על-ידי הנפקת אשרות-יציאה מזויפות. הבולט שבהם היה ראול ולנברג משוודיה, שעשה להצלת יהודי בודפשט. אך חלקים גדולים בקרב האוכלוסייה המקומית היו אדישים לגורלם של היהודים. גם המדינות החופשיות שלחמו בנאצים לא תמיד גילו הבנה למצבם של היהודים בתחום הכיבוש. מדינות רבות לא פתחו את שעריהן בפני הפליטים גם כאשר היה ברור שהם נדונים לכליה. הכנסייה הנוצרית, ובייחוד הכנסייה הקתולית ואפיפיור בותיקן, לא הפעילו במידה מספקת את השפעתם להפסיק את טבח יהודי אירופה.
8. כ6 מיליון יהודים נספו בשואה. הפושעים הנאציים המרכזיים הועמדו לדין במשפטי נירנברג. חלק משארית הפליטה, ובעיקר ממזרח אירופה, החליטו שלא לשקם את חייהם במקומות מגוריה הקודמים, בגלל גלויי האנטישמיות בקרב האוכלוסייה המקומית ומצד השלטונות. מאות אלפים מבין הניצולים השתלבו במאבק על הקמתה של מדינת ישראל. רבים מהם חתרו להגיע אל חופי הארץ ב”העפלה” הבלתי-לגלית. עם כינונה של מדינת ישראל היו רבים מניצולי השואה בין מגניה ובוניה.
9. מחנה המוות הראשון התחיל לפעול בחלמנו שבקרבת לודז’ ב8.12.1941. ההמסה במשאיות שהרכב עליהן תה סגור הרמטית, שלתוכו הזרימו בצינור גומי את הגזים מן הפלט אל המנוע. תהליך ההשמדה בחלמנו נמשל בהפסקות עד לאמצע ינואר 1945, וכ320,000 יהודים מצאו בו את מותם. בספטמבר 1941 נסו הגרמנים במחנה אושויץ את השימוש בגז “ציקלון בה” על שבויי המלחמה הסובייטים. לאחר שהניסוי “הצליח”, החלט ליישם אותו בקנה מידה גדול במחנה המוות בירקנאו הסמוך לאושויץ, שהמשיך לשמש גם מחנה ריכוז. ההמתה ההמונית בבירקנהו החלה ב26.11.1941 והופסקה בנובמבר 1944. מספר היהודים שנספו באושויץ ובבירקנאו היה כ 1,500,000 נפש. הרצח ההמוני במחנה המוות בלז’ץ נמשך מפברואר 1942 עד לתחילת שנת 1943. מספר הקורבנות במחנה זה הסתכם ב600 אלף נפש. שיטת ההמתה בבלז’ץ, בטרבלינקה ובסוביביור הייתה הפעלת מנועי דיזל, שהזרימו את הגז הרעיל (פחמן דו-חמצני) אל תאי הגזים שלתוכם הוכנסו הקורבנות. אומדן הסך הכולל של היהודים שנספו במחנות המוות הוא יותר מ 3.5 מיליון, יותר ממחצית קורבנות השואה.
10. יהודי פולין היו הקרובים ביותר לאתרי ההשמדה ההמונית, וגם הראשונים שנשלחו אליהם. יהודי לודז’ שולחו בעיקר למחנה המוות בחלמנו. כ60,000 יהודים אחרונים מעיר זו גורשו ב1944 לאושויץ. לקראת סוף 1942 נכחדו רוב יהודי פולין, וב1943 חוסלו סופית רוב הגטאות.
11. ביום 22.6.1941 יצאו הגרמנים למלחמה על ברית-המועצות, והצבא הסובייטי הוכה קשה ונסוג בבהלה. הגרמנים כבשו שטחים גדולים מאדמת ברית המועצות, חלק מהיהודים הצליח להימלט מזרחה אך רובם נשארו בשטח הכיבוש הגרמני. לאחר מכן החל הרצח ההמוני ביהודי ברית המועצות. מעשי הרצח ההמוני בשטחים הסובייטים נמשכו עד ל1944.
12. במקביל לרצח במזרח החלו הנאצים בתכנון השמדתם של היהודים בחלקים נוספים של אירופה, ותוך כדי כך חיפשו שיטות המתה משוכללות יותר. הירי ברובים לא הספיק כנראה להמתה המונית וכך השתמשו בתאי גזים, לאחר מכן התחילו להקים מחנות השמדה ולהוביל יהודים אליהם.
13. מאות אלפי יהודים נלחמו בצבאותיהן של בעלות הברית באירופה, באפריקה, במזרח הקרוב ובמזרח הרחוק. בצבא הבריטי שרתו 30,000 מתנדבים יהודים מארץ ישראל. בסך הכל כ מיליון וחצי יהודים השתתפו במלחמה נגד גרמניה הנאצית במסגרת הצבאות הסדירים, בתנועה הפרטיזנית ובמחתרות למיניהן. מאות אלפים מביניהם נפלו בקרב.
14. במרץ 1944 נכנסו הגרמנים להונגריה, ובכך התחילה הטרגדיה של היהודים במדינה זו. הגרושים למחנות הריכוז נעשו באמצעות המשטרה ההונגרים והכוחות הפשיסטיים המקומיים, בהדרכה ישירה של הנאצים בראשותו של אדולף אייכמן. עם נסיגתם הסופית של הנאצים בינואר 1945 נותרו בחיים רק 100,000 מיהודיה.
15. ליל הבדולח קרוי בשמו כי החלונות הסגורים באותו לילה נראו דומים מאוד לבדולח, שכן באותו לילה שהיה בין ה9 ל10 בנובמבר, הועלו מאות בתי-כנסת באש.
1. מתי התחילה השואה?
2. כיצד היטלר נעשה לראש הממשלה של גרמניה?
3. כיצד הוקמו הגטאות?
4. כיצד פעלו תנועות הנוער בגטאות?
5. כיצד התנהלו הגרושים למחנות המוות?
6. מהי תנועת ההתנגדות והמרי?
7. מה היו דרכי ניסיונות ההצלה?
8. מה היו תוצאות המלחמה?
9. כיצד ומתי פעלו מחנות המוות?
10. תאר את הקהילה היהודית של פולין.
11. מה הייתה ראשית “הפטרון הסופי”?
12. מה היה בעיצומו של “הפטרון הסופי”.
13. כיצד פעלו הלוחמים היהודים?
14. תאר את הקהילה היהודית של הונגריה.
15. למה קראו לליל הבדולח בשמו?
תשובות
1. ראשיתה של השואה ברדיפת יהודי גרמניה בשנת 1933, שנת עלייתו של אדולף היטלר לשלטון, וסופה בהשמדת כששה מיליון יהודי אירופה בימי מלחמת העולם השניה. לבצועה הייתה אחראית המפלגה הנאצית בגרמניה בראשותו של היטלר.
2. ביום 30 בינואר 1933 נעשה היטלר, בעקבות תחבולות פוליטיות מתוחכמות, לקנצלר (ראש הממשלה) של גרמניה.
3. באביב 1940 התחילו הגרמנים בהקמת גטאות, תחלה על אדמת פולין ומאוחר יותר גם במקומות אחרים באירופה המזרחית והדרומית-מזרחית. היהודים רוכזו ברבעים מיוחדים, שהוקפו לרוב בחומה, בגדרות עץ או בקדרות תיל. היציאה מתחום הגטו הייתה אסורה, והעוברים על איסור זה היו צפויים למוות. מנות המזון לא הספיקו לקיומם של תושבי הגטו, והם היו צפויים לגסיסה איטית ברעב. הצפיפות הרבה גרמה להתפרצויות של מגפות, שהפילו חללים רבים. בגטו ורשה למשל, שהיה הגדול בגטאות אירופה ורכזו
4. תנועות הנוער החלוציות מלאו תפקיד מיוחד בתקופת השואה. חניכיהן טפחו את העזרה ההדדית בגטאות והמשיכו לקיים פעילות חינוכית. שליחים מטעם התנועות, שהסוו את זהותם היהודית, עברו ממקום למקום וקיימו את הקשר בין הגטאות המנותקים. תנועות הנוער הוציאו עיתונות מחתרתית, שבה הפיצו בציבור ידיעות על המצב בגטו ובחזית. עם התחלת ההשמדה ההמונית היו חניכיהן לגרעיני ההתנגדות לנאצים בארגוני הלוחמים במרד הגטאות ובפלוגת הפרטיזנים ביערות.
5. עם קבלת ההחלטה על השמדת כל יהודי אירופה החלו הגרושים אל אתרי הרצח. כדי להסוות את מטרתם האמיתית של הגרושים ספרו הנאצים שהיהודים נשלחים מזרחה, לעבודה. היהודים ממערב אירופה הובלו למחנות המוות בשטח פולין ברכבות נוסעים, כדי שלא לעורר חשד ובהלה. ואלו יהודי מזרח אירופה נדחסו לקרונות משא, 100 עד 150 איש בכל קרון. בצפיפות איומה ללא אוויר ומים, מצאו רבים את מותם בתוך הקרונות במהלך המסע.
6. בריכוזי היהודים ברחבי אירופה הכבושה ובגטאות נאבק הציבור היהודי בגזירותיהם של השלטונות הגרמניים ומשתפי-פעולה מקרב האוכלוסייה המקומית שביקשו לבודדו, להרעיבו ולגרום לשבירת רוחו. כך, אחרי התחלת ההשמדה ההמונית במזרח ב-1941 והפעלת מחנות המוות, התארגנו גרעינים לתגובה חמושה בגטאות וללחמה פרטיזנית. ההתנגדות בגטאות הגיעה לשיאה בשורה של מרידות, שנקראו “מרד הגטאות”. בשנים 1943-1942 השתלבו היהודים ביחידות פרטיזנים סובייטיות, שפעלו בעיקר ביערות אוקראינה, רוסיה הלבנה וליטא. מעריכים את מספר הפרטיזנים היהודים ב- 25,000 עד 30,000 נפש, כעשירית מכלל הפרטיזנים באזורים אלה. יהודים רבי לחמו בשורות המחתרות בצרפת, בהולנד ובבלגיה. גם חלקם של היהודים בתנועה הפרטיזנית ביוגוסלביה, בראשותו של יוסיף טיטו, היה רב. היהודים הצליחו להתקומם אף במחנות המוות: ב- 2.8.1943 התמרדו האסירים בטרבלינקה, וב14.10.1943 מרדו אסירי סוביבור. רב המורדים נהרגו מידי השומרים, ורק מעטים הצליחו להימלט. ב7.10.1943 התמרדו אנשי ה”זונדרקומנדו”, שתפקידם היה “לטפל” בחללים מאחיהם, לעתים מבני משפחותיהם, באושוויץ.
7. במהלך השואה ניסו היהודים להינצל בדרכים שונות: על ידי בריחה אל מחוץ לתחום שליטתם של הנאצים, על-ידי הסתתרות במקומות מחבוא בישובים וביערות, או על-ידי טשטוש זהותם היהודית באמצעות תעודות מזויפות. בכל המקרים הללו נעזרו היהודים בנוצרים מבני המקום, “חסידי אומות העולם”. היו מקרים שבהם סייעו דיפלומטיים של מדינות נייטרליות בהצלת יהודים על-ידי הנפקת אשרות-יציאה מזויפות. הבולט שבהם היה ראול ולנברג משוודיה, שעשה להצלת יהודי בודפשט. אך חלקים גדולים בקרב האוכלוסייה המקומית היו אדישים לגורלם של היהודים. גם המדינות החופשיות שלחמו בנאצים לא תמיד גילו הבנה למצבם של היהודים בתחום הכיבוש. מדינות רבות לא פתחו את שעריהן בפני הפליטים גם כאשר היה ברור שהם נדונים לכליה. הכנסייה הנוצרית, ובייחוד הכנסייה הקתולית ואפיפיור בותיקן, לא הפעילו במידה מספקת את השפעתם להפסיק את טבח יהודי אירופה.
8. כ6 מיליון יהודים נספו בשואה. הפושעים הנאציים המרכזיים הועמדו לדין במשפטי נירנברג. חלק משארית הפליטה, ובעיקר ממזרח אירופה, החליטו שלא לשקם את חייהם במקומות מגוריה הקודמים, בגלל גלויי האנטישמיות בקרב האוכלוסייה המקומית ומצד השלטונות. מאות אלפים מבין הניצולים השתלבו במאבק על הקמתה של מדינת ישראל. רבים מהם חתרו להגיע אל חופי הארץ ב”העפלה” הבלתי-לגלית. עם כינונה של מדינת ישראל היו רבים מניצולי השואה בין מגניה ובוניה.
9. מחנה המוות הראשון התחיל לפעול בחלמנו שבקרבת לודז’ ב8.12.1941. ההמסה במשאיות שהרכב עליהן תה סגור הרמטית, שלתוכו הזרימו בצינור גומי את הגזים מן הפלט אל המנוע. תהליך ההשמדה בחלמנו נמשל בהפסקות עד לאמצע ינואר 1945, וכ320,000 יהודים מצאו בו את מותם. בספטמבר 1941 נסו הגרמנים במחנה אושויץ את השימוש בגז “ציקלון בה” על שבויי המלחמה הסובייטים. לאחר שהניסוי “הצליח”, החלט ליישם אותו בקנה מידה גדול במחנה המוות בירקנאו הסמוך לאושויץ, שהמשיך לשמש גם מחנה ריכוז. ההמתה ההמונית בבירקנהו החלה ב26.11.1941 והופסקה בנובמבר 1944. מספר היהודים שנספו באושויץ ובבירקנאו היה כ 1,500,000 נפש. הרצח ההמוני במחנה המוות בלז’ץ נמשך מפברואר 1942 עד לתחילת שנת 1943. מספר הקורבנות במחנה זה הסתכם ב600 אלף נפש. שיטת ההמתה בבלז’ץ, בטרבלינקה ובסוביביור הייתה הפעלת מנועי דיזל, שהזרימו את הגז הרעיל (פחמן דו-חמצני) אל תאי הגזים שלתוכם הוכנסו הקורבנות. אומדן הסך הכולל של היהודים שנספו במחנות המוות הוא יותר מ 3.5 מיליון, יותר ממחצית קורבנות השואה.
10. יהודי פולין היו הקרובים ביותר לאתרי ההשמדה ההמונית, וגם הראשונים שנשלחו אליהם. יהודי לודז’ שולחו בעיקר למחנה המוות בחלמנו. כ60,000 יהודים אחרונים מעיר זו גורשו ב1944 לאושויץ. לקראת סוף 1942 נכחדו רוב יהודי פולין, וב1943 חוסלו סופית רוב הגטאות.
11. ביום 22.6.1941 יצאו הגרמנים למלחמה על ברית-המועצות, והצבא הסובייטי הוכה קשה ונסוג בבהלה. הגרמנים כבשו שטחים גדולים מאדמת ברית המועצות, חלק מהיהודים הצליח להימלט מזרחה אך רובם נשארו בשטח הכיבוש הגרמני. לאחר מכן החל הרצח ההמוני ביהודי ברית המועצות. מעשי הרצח ההמוני בשטחים הסובייטים נמשכו עד ל1944.
12. במקביל לרצח במזרח החלו הנאצים בתכנון השמדתם של היהודים בחלקים נוספים של אירופה, ותוך כדי כך חיפשו שיטות המתה משוכללות יותר. הירי ברובים לא הספיק כנראה להמתה המונית וכך השתמשו בתאי גזים, לאחר מכן התחילו להקים מחנות השמדה ולהוביל יהודים אליהם.
13. מאות אלפי יהודים נלחמו בצבאותיהן של בעלות הברית באירופה, באפריקה, במזרח הקרוב ובמזרח הרחוק. בצבא הבריטי שרתו 30,000 מתנדבים יהודים מארץ ישראל. בסך הכל כ מיליון וחצי יהודים השתתפו במלחמה נגד גרמניה הנאצית במסגרת הצבאות הסדירים, בתנועה הפרטיזנית ובמחתרות למיניהן. מאות אלפים מביניהם נפלו בקרב.
14. במרץ 1944 נכנסו הגרמנים להונגריה, ובכך התחילה הטרגדיה של היהודים במדינה זו. הגרושים למחנות הריכוז נעשו באמצעות המשטרה ההונגרים והכוחות הפשיסטיים המקומיים, בהדרכה ישירה של הנאצים בראשותו של אדולף אייכמן. עם נסיגתם הסופית של הנאצים בינואר 1945 נותרו בחיים רק 100,000 מיהודיה.
15. ליל הבדולח קרוי בשמו כי החלונות הסגורים באותו לילה נראו דומים מאוד לבדולח, שכן באותו לילה שהיה בין ה9 ל10 בנובמבר, הועלו מאות בתי-כנסת באש.
