מלחמת פרטים

דוד וגולית

אבנר ועשהאל

אבנר ויואב, לשעבר לוחמים ביחד, חברים באותו צבא, תחת אותו מלך, עכשיו חצויים במלחמת אחים בין בת שאול לבין בית דוד. אחיו של יואב. בעת קרב, בו הפסיד צבאו של אבנר, נשלח עשהאל לרדוף אחר אבנר, אולי בכדי ללכודו, ואולי כדי להמיתו, אך ספק שהיה הורג אותו אם היה יכול. עשהאל מהיר מאוד, ואבנר לא מצליח להתחמק ממנו, ברגע מסוים עוצר אבנר ושואל את עשהאל אם הוא שם, עשהאל עונה לו, דבר שאף אויב לא היה עושה, אך בהתחשב בכבוד ששרר בין שני הצדדים במלחמת האחים הזאת, הוא כן. אבנר מבקש פעמיים מעשהאל שיסור מדרכו, ויפסיק לרדוף אחריו, כי הוא לא יוכל לעמוד בפני חברו לנשק לשעבר, יואב, לאחר שהרג את אחיו. עשהאל איננו מסכים לסור מדרכו של עשהאל, ואבנר מחליט להרגו, ותוקע בו את חניתו קרוב ללב(בחמש – בצלע החמישית הקרובה ללב, יכול להיות שהחטיא את הלב) והורג אותו, בהנחה כמה מהר שאפשר (דקירה קרוב ללב), עקב "חובתו", וכבודו ליואב. ומאז כל אדם שבא למקום הזה מצווה לעמוד ולספוד לעשהאל, הידוע כגיבור מלחמה. ויואב רודף אחרי אבנר, עד שלבסוף עוצר כנראה צבאו של אבנר, ושואל אבנר את יואב מדוע הוא ממשיך במלחמת האחים ולא נותן פקודה להפסיק לרודפו, בתגובה אומר יואב לאבנר שהוא זה שהתחיל את המלחמה, אך עדיין אומר לצבאו להמשיך לרדוף אחריו, כאקט של כבוד, ולא נוקם את מות אחיו.

בתקופת התנ"ך, נהגו במקרים שונים להשתמש בשיטת הלחימה הנקראת: "גרילה".

היתרון של לחימת הגרילה מכל לחימה אחרת היא שבה, יש סיכוי גדול יותר לנצח אם אתה חלש יותר, אם אתה מיעוט, או אם פשוט רב הסיכויים שהצד השני ינצח…J. חשוב ביותר בסוג לחימה זה לשמור על חשאיות רבה במיוחד, כי מספיק שפרט אחד יגלה, וכל המבצע נהרס (קבוצות גרילה מסתמכות לעתים על חוסר מודיעין של האויב על תוכנים ומצבם הצבאי בכדי להפתיע את האויב וליצור כאוס בכוחותיו).
מתי כדאי להשתמש בלחימה? בלחימת הגרילה כדאי ואף רצוי להשתמש כאשר אתה נמצא במיעוט או בסכנת חיים, כך שאין בה כל כך הרבה מה להפסיד. כדאי להשתמש בה גם אך ורק כאשר יש בידך אדם אשר חכם מספיק כדי לדעת לנצל את תנאי השטח, לתכנן את התוכנית היטב כך שאין סיכוי שתיתפס, עוד דבר לא פחות חשוב הנדרש כדי לקיים את המלחמה זה ידיעת האויב- לעולם אל תצא למלחמת גרילה אם אינך יודע את אויבך, מה שיטת לחימתו, איפה הוא שוכן בדיוק, מה השמירה שלו וכו' (לעתים לוקחים סיכונים, אך הם מסתמכים גם בהתעיה של האויב; היתרון הטקטי הוא הכרח).
מתי לא מומלץ להשתמש בגרילה? לא מומלץ להשתמש בגרילה כאשר אין בידך מישהו טוב מספיק (כפי שצוין לעיל), כאשר אינך יודע את אויבך, ובמקרים רבים, כאשר יש בידך כוח רב מספיק כדי לנצח את האויב במלחמה רגילה, כי אחרת- למה לקחת את הסיכון? (או ההפך, אם בידך כוח גדול, בכדי להבטיח את ניצחונך, שלח כוח קטן למשימת גרילה ובכך תבטיח כאוס והטעייה בכוחות האויב).
דוגמאות מוצלחות של לחימת גרילה:
בספר שמואל א', פרקים יג-יד', מתקיים סוג לחימה זה.
באותה תקופה הפלשתים שמו נציב על ישראל (כלומר הם שלטו על א"י, או לפחות חלק ממנה באמצעות מציג ממשלתי פלשתי ששלט באמצעות משאבים מוקצבים). שאול המלך התכונן למלחמה נגד הפלשתים. הוא הפקיד על עצמו את רב הצבא, ואת השאר, הפקיד על בנו יהונתן. יהונתן, בן שאול, הרג את נציג הפלשתים. הפלשתים שמעו את המתרחש והתכוננו לצאת למלחמה נגד ישראל. לפלשתים היה הרבה נשק ואנשים (כמות העם שלהם היה כ'חול אשר על שפת הים', כלומר ממש, ממש הרבה) למול ישראל הקטנה שלא היה לה כלום! ישראל נלחצה מאד, והתחבאה. שני העמים תכננו לבצע מלחמה גדולה. שאול קרה לכל העם לבוא לגלגל להתכנס כדי להתחיל במלחמה, אך כדי להתחיל במלחמה הגדולה צריך היה לחכות לשמואל שיעלה עולה לפני היציאה- אחרת- אסור לצאת למלחמה! ושמואל לא בא לגלגל. והעם התחיל להתפזר ושאול לא רצה לאבד את אנשיו, אז הוא עבר על מצוות אלוהים והעלה את העולה בעצמו. אז, שמואל הגיע לפתע, וכעס על שאול.
והפלשתים כבר ממש יוצאים למלחמה, ולישראל אין אפילו חרב או חנית אחת- אין להם סיכוי! אז, נרמז כי ליהונתן יש תוכנית בקשר לפלשתים. פה מתחילה התפנית בין המלחמה הגדולה שתוכננה נגד הפלשתים, למלחמת גרילה. יהונתן פונה אל נושא כליו (כנראה לוחם קומנדו מובחר) ואומר לו שילכו אל הפלשתים ממקום מסוים ואומר שסביר להניח ש-ה' יהיה איתם כי אין לו סיבה שלא (לדעתו הפלשתים השחצנים ייפלו במלכודת בחוסר ידיעה שיהונתן ונושא כליו הם לוחמים מובחרים, וכך יצליח ליצור כאוס במחנה הפלשתים, הוא אומר לנושא כליו ה' יכול לעזור לפרטים כמו שהוא יכול לעזור לרבים, וכך הוא מקווה שיהיה). ולאביו המלך לא גילה שום דבר וגם אף אחד מהעם לא ידע כלום (סודיות מוחלטת כפי שצוין לעיל). נושא כליו מסכים לבצע הכל בנאמנות מוחלטת. ועכשיו באה דרך הפעולה, יהונתן מסביר לנושא כליו שהתוכנית היא כזאת: הם הולכים לפלשתים כך שהם יראו אותם (יגלו בפניהם). אם הפלשתים מבקשים שהם יעמדו ויישארו במקומם, אז הם יעשו זאת ויוותרו על הפעולה (כי זה אומר שהפלשתים חכמים ונזהרים למרות הכוח הרב שיש להם- ושאולי אלוהים לא איתם (או שהוא חושב על משהו אחר). ואם הם יצוו עלינו לעלות אליהם בכדי ש"ישחקו" עימנו, אז זה אות מ-ה' שהוא אתנו (ושהפלשתים טיפשים שהולכים למות) ואנחנו נבצע את זממינו בהם ובמחנם (ניתן להסיק גם כי הפלשתים לא יפחדו לבקש מיהונתן לעלות אליהם כי הם שאננים, וכל כך בטוחים בכוחם ובניצחונם ששני עברים קטנים לא יפחידו אותם). והם מתחילים בתכנית, הפלשתים קוראים בזלזול ליונתן ונושא כליו (ולכן גם את אנשיהם בכוננות מיוחדת), כפי שתוכנן (כך בעצם יונתן מבקש אות מ-ה' המשמשת הסכמה, אם הוא מסכים, אז זה יתבטא בזה שהפלשתים יקראו להם לעלות (יכול להיות שזה היה תירוץ להעלות לנושא כליו את המוראל), למול שאול שלא חיכה לשמואל ולאות מהאלוהים). והם באים לקראתם, אך ניתן להסיק שלא באו בדרך הרגילה וגם התכופפו, עלו על ידיהם ורגליהם, כי אחרת היו מאבדים את גורם ההפתעה. ואז, הכה יהונתן ונושא כליו את הפלשתים אשר קראו להם- ומתו (הם הכו את הפלשתים במהרה, מתואר כי הפלשתים נפלו לפני יהונתן, כלומר לא הייתה התנגדות). ויונתן ונושא כליו המשיכו להרוג לאט לאט ובשקט, ובלי שכל הפלשתים יראו אותם. לאחר ששמו לב, מחנה פלשתים החל לפחד מאד, ונוצר כאוס בכוחותם. שאול גילה שיונתן ונושא כליו חסרים והבין כי הם הלכו כנגד הפלשתים (גם לאור הכאוס במחנה הפלשתים), ושאול ואנשיו הצטרפו למלחמה. ומרב הבלבול שיונתן ונושא כליו יצרו החלו הפלשתים להכות אחד בשני, לא ידעו מי אתם ומי נגדם. וכל ישראל אז באה לעזור ליונתן ונושא כליו- ובני ישראל ניצחו במלחמה.
ניתן לראות כי במלחמה זו פעלו יונתן ונושא כליו לבד, נכנסו לתוך מחנה הפלשתים וביצעו את זממם בשקט, חיבלו מוראל, הרגו אותם בלי תשומת לב ובזכות זה נוצחה המלחמה של חזקים מול חלשים, מעטים מול רבים, בעלי כלי מלחמה למול אלא שלא היה להם כלום, חוץ מגורם ההפתעה (איזה פלשתי יצפה להתקפה מהסוג הזאת, התקפת גרילה, שתתחיל לשחוט את אנשיו בחשכה). ולאחר מכן כל העם יצטרפו למלחמה (צבא שאול) והכריעו את הקרב.
דוגמא נוספת ללחימת גרילה באותו הספר, אך קצת שונה, היא הרדיפה של שאול אחרי דוד. דוד, יחיד, שמלך ישראל לא רוצה לטובתו, ואפילו רוצה לתפוס אותו ולהמית אותו, מלך ישראל בעל כוח רב ביותר, עם צבא גדול, והרבה תומכים ומלשינים שפועלים לטובתו, ולדוד אין כלום, לא כוח, לא נשק, ורק מעט אנשים- ובכל זאת, גובר על המלך מספר פעמים. את זה ניתן לראות בשני סיפורים שונים המוכיחים את אותו הדבר. הסיפור הראשון הוא בשמואל א', פרק כד', שבו דוד מתחבא מפני שאול במערה. ושאול, גילה את מקום מחבואו של דוד ולוקח את צבאו אתו לרדוף אחריו. ושאול מוצא את דוד במערה. שאול כמובן כל כך בטוח בניצחונו, כיוון שיש לו כוח רב יותר וסיכויים הרבה יוצר גדולים לנצח. ואז, אנשי דוד ראו את שאול (וכנראה ששאול עדיין לא ראה אותם, כיוון שאם היה רואה אותם רב הסיכויים שכבר היה תוקף מזמן), ואמרו לדוד שזוהי ההזדמנות להרוג אותו. דוד לעומתם, פשוט קם, ניגש בחשאיות לשאול (כנראה התגנב מאחוריו שלי ששם לב), וקרע חלק ממעילו של שאול, כסימן שיכל להרגו, וויתר בטענה שהוא שליח ה'. ניתן לראות, שדוד, המיעוט החלש, שהיה בסכנת חיים מפני האויב החזק שרדף אותו, ניצח בעזרת התגנבות קטנה והוכחה למלך ישראל- שהוא היה בידיו! דוד הסביר לשאול שאין לו מה לרדוף אותו, ומציין את העובדה שהוא ניצח אותו והייתה לו את האפשרות להרגו- אבל הוא חס על חייו. כמובן ששאול מתנצל בסופו של דבר ומתפייס עם דוד. הסיפור השני, הוא בספר שמואל א', פרק כו', שבו שאול שוב יצא לרדוף אחרי דוד לאחר שגילו לו את מקום מחבואו. שאול לקח את צבאו למדבר-זיף שם התחבא דוד. שאול חנה בדרך (למנוחה) ודוד גילה ששאול בא לרדוף אותו. דוד שלח מרגלים (שיטה טובה ללוחמי הגרילה, בגלל שהם מעטים קל להם יותר להשתחל ולגלות מידע) וכך גילה איפה שוכן שאול. ודוד הלך למקום קרוב למקום בו שאול ואנשיו חונים (רצה להכיר את התנאים ואת האויב לפני "הקרב"- כלל חשוב בלחימת הגרילה כפי שצוין לעיל) וראה שהעם חונה מסביב לשאול כדי להגן עליו. לאחר מכן, יצאו דוד ואבישי למחנה שאול בלילה. הם הצליחו להתגנב למחנה שאול, וראו אותו ישן ולידו היו חניתו וצלוחית מים. אבישי רצה להרגו, אבל דוד לא הסכים שוב בטענה שהוא משיח ה'. במקום זה, לקחו את החנית והצלוחית כדי להוכיח שבאמת הצליחו לפלוש לתוך מתחם שאול והיה ביכולתם להרגו. וכך חזר הסיפור, דוד אמר לאבנר את מעשיהם ושיכלו להרוג את המלך ובתור הוכחה הראה את החנית והצלוחית, שאול שומע את השיחה ושוב פעם מתנצל בפני דוד. וכך יסתיים לו עוד סיפור שבו שאול בא להרוג את דוד החסר אונים, ודוד בעזרת התגנבות, מרגלים ותוכנית (מלחמת גרילה) הביס אותו.

ביטויים מלחמתיים

*הערה – כששאלתי את שי למה הוא מתכוון כשהוא אומר ביטוי מלחמתי הוא נתן לי פתח די רחב הכולל גם פעלים מלחמתיים ועוינים וגם ציוד וכו', השתדלתי לבחור ביטויים היוצאים מגדר המסגרת הזאת ככל שיכולתי, במקום נתתי תיאורים יותר מעמיקים של האירועים הסובבים.

1) "איש הביניים", שמואל א', פרק יז', פסוק ד'
ממחנה הפלשתים יוצא גיבורם, גולית, הלוחם הטוב ביותר שלהם שמייצג אותם, ומוביל אותם לקרב, הוא מתואר כ"איש ביניים", בעת קרב הוא עומד בין שני הצבאות ומייצג את הצבא שלו באומץ.

2) "וכובע נחושת על ראשו, ושריון קשקשים הוא לבוש", שמואל א', פרק יז', פסוק ה'
כובע נחושת ושירון קשקשים כבד, ציוד מלחמתי כבד שהיה מצוי רק בידיי לוחמים מובחרים וחזקים במיוחד, ציוד מיוחד כזה מצוי רק אצל הפלשתים, והם לעתים קרובות ציידו את לוחמיהם הטובים יותר עם נשקים ראויים, כך ציידו את גולית איש הביניים שלהם במלחמה בשמואל א', פרק יז'.

3) "ונלחמה יחד", שמואל א', פרק יז', פסוק י'
גולית, איש הביניים הפלשתי, קורא תגר על הישראלים(כמו שבדרך כלל אויביי ישראל השאננים עושים כאשר הם נמצאים ביתרון לכעורה), שיביאו מולו את לוחמם הטוב ביותר והוא יילחם נגדו בקרב יחידים (דו-קרב), בו המנצח קובע את גורל עמו.

4) "והוא איש מלחמה מנעוריו", שמואל א', פר' יז', פסוק לג'
שאול מנסה להסביר לדויד, שלמרות אומצו הרב, אין לו סיכוי רב נגד גולית, כיוון שדוד אך ורק נער, וגולית אומן עוד מגילו של דוד להיות איש מלחמה, ללבוש שריון כבד, ולהילחם.

5) "בחרב ובחנית ובכידון", שמואל א', פרק יז', פסוק מה'
דויד, נער יחסית למה שהוא גודל להיות תמים מאוד, פנאט דתי בנעוריו, בא להילחם בגולית, שמגנה את דויד בכך שמשתמש בנשקים עלובים, בתגובה מגנה דויד את גולית על הנשקים הרבים והגדולים שהוא משתמש בהם, שכלל לא יעזרו לו נגד אלוהים, דוד מביא אמונה מוחלטת ביכולתו של אלוהים להושיעו, או אולי הוא בטוח ביכולתו של עצמו, אך נשקיו הרבים של גולית אינם מרשימים אותו כלל.

6) "ויכהו אבנר באחרי החנית", שמואל ב', פרק ב', פסוק כג'
אבנר הורג את עשהאל, אחיו של יואב, לאחר שמתעקש שעשהאל יסור מדרכו, כיוון שאבנר לא יוכל להתמודד עם יואב, חברו למלחמה לשעבר, לאחר שהרג את אחיו, אך במלחמה לא נותרה לו ברירה, והוא הרג את עשהאל עם חניתו, במוות מהיר (בפסוק מתואר שאבנר פגע בעשהאל בחומש, כלומר בצלע החמישית, שקרובה מאוד ללב, אפשר להבין שהתכוון לגרום למוות מהיר בכך).

7) "ויך דוד את הדדעזר בן רחוב", שמואל ב', פרק ח', פסוק ג'
דוד נמצא ברצף ניצחונות מדהים, בו הוא פשוט משתלט על כל מה שבדרכו ובדרך הורג את מפקדי הצבאות שנגדו, ושם נציבים על האדמות שכובש, בין המלכים שמביס ומוציא להורג נמצא דדעזר.

8) "ויצאו אנשי העיר, ויילחמו את יואב", שמואל ב', פרק יא', פסוק יז'
דוד שולח את צבאו למשימה בלתי אפשרית, והיא להתקיף עיר מבוצרת, בכדי לחפות על צרותיו האישיות שלו, וכמובן אנשי העיר שוחטים את צבאו של יואב, שר המלחמה של דוד. בקרב סבלו אנשי דוד רבות, זרקו עליהם חלקי מרכבות מעבר לחומות, ונהרגו אנשים טובים רבים מחוץ לאורייה החיתי, אותו רצה דויד להרוג.

9) " וייקח שאול את החרב, וייפול עליה", שמואל א', פרק לא', פסוק ד'
שאול, לאחר ששמע שבניו נהרגו בעת שנלחמו עם הפלשתים, וצבאו נופל במלחמה, מבקש מנושא כליו שייקח את חייו בכדי שלא יהרגוהו הפלשתים (קטע של כבוד), נושא כליו לא מסכים להרגו (גם קטע של כבוד), אז לוקח שאול את חייו של עצמו, ולאחר שעשה זאת, מחליט נושא כליו כאות כבוד גם לקחת את חייו של עצמו.

10) "ויפלו לפני יונתן", שמואל א', פרק יד', פסוק יג'
בהתקפה נועזת מתקיפים יונתן ונושא כליו האמיץ את הפלשתים לבדם ויוצרים כאוס במחנה הפלשתים, וכך מנצחים את הפלשתים. יונתן כנראה היה לוחם מן השורה הראשונה, כשהתקיף את הפלשתים מתואר כי הם נפלו לפניו כלומר לא הייתה כל התנגדות, במקרים אחרים כאשר כתוב שנלחמו, אפשר להבין שהיה קרב דו צדדי, אך במקרה זה יונתן מחסל בנקלה את הפלשתים.

שרשרת פיקוד בספר שמואל
ניתחנו בקצרה את שרשרת הפיקוד בממלכת ישראל בספר שמואל

מלך

– המלך אחראי לעתים על חלקים ניכרים מן הצבא, ולעתים רבות לוקח את תפקידם של המפקדים הצבאיים בניגוד להיום. היום הממשלה והמערכת הצבאית פועלות בנפרד אחת מן השנייה, אך בתקופת התנ"ך המערכת הפוליטית הייתה מבוססת גם ובעיקר על מערכה צבאית וניצחונה. דויד, מלך אהוב ביותר, התעלם בצורה שערורייתית ממלחמות בשלבים של הספר.
– המלך לעתים אחראי על יציאה למלחמה, או שהכריז, או שהסכים או טעה בצורה כלשהי.
– המלך מנהל את המערכה באמצעות שליחים, באמצעותם מתקשר עם צבאו המפוצל.
– המלך אחראי על כל הדרגים, אך לעתים הוא מפקד אך ורק על מפקדים פרטניים שמעבירים את המסרים בשבילו. לעתים דרגים הדומים למלך, גיבורים למינם לוקחים על עצמם רעיונות ללא רשות המלך.

נושא הכלים

– נושא כלים מתלווה אך ורק ללוחמים הטובים יותר, המלך וצאצאיו הזכרים (הלוחמים), שר צבאו, ולעתים לוחמים מובחרים אחרים.
– נושא הכלים איננו אך ורק נושא של ציוד בשביל הפרט, הוא גם לוחם יוצא מן הכלל בשל עצמו. בכדי להגן על אנשים הללו דרושים נושאי הכלים להיות פנאטים לחלוטין בנאמנותם, וכן להיות לוחמים מן המדרגה הראשונה. ניתן לראות דברים אלו מתבטאים בכל מהלך הספר כשנושאי כלים עורכים פשיטות קומנדו על בסיסי אויב ביחד עם מפקדם, או שהם מתים כאות כבוד ונאמנות לאדונם.
– נושא הכלים כפוף אך ורק לאדונו, אין מקרים בהם אדם אחר (בעל דרג יותר נמוך או לעתים קרובות אקוויולנטי לדרג האדון) מפקד על נושא הכלים. נושא הכלים לכן אינו קשור לשאר החיילים בצבא, כיוון שהוא מתלווה תמיד לאדונו.

שליח

– השליח הוא אחד מהכלים החשובים ביותר למלך במלחמה, הוא זה שמקשר במהירות בין כל העמדות השונות של הצבא, ותמרונים צבאיים תלויים אך ורק בהעברת מסרים.
– השליח איננו כפוף לאף אחד חוץ מלבעלי דרגים גבוהים המתקשרים בינם ובין עצמם (ואולי בינם ובין קבוצות בעלי לאום כגון אויבים או בעלי ברית רחוקים כגון יביש גלעד), שליח צריך להיות בעל סיבולת ומהירות רבה בכדי שיוכל לשרוד אזורים קשים ותמיד למסור את המסר שנשלח למסור.

גיבורים

– הגיבורים מחולקים למספר דרגות, ישנם גיבורים המקושרים אשית למלך, הלוקחים על עצמם לעתים תוכניות וטקטיקות פרטיות, לעתים אף ללא התיעצות במלך. וישנם גיבורים שהם אך ורק לוחמים מובחרים אך הם כפופים למלך בכל מובן.
– גיבורים ראשיים כגון צאצאיי מלך, או אנשים קרובים יקבלו לעתים צבא גדול של חיילים ונושא כלים פרטי.
– לעתים פעולות היוזמה הפרטיות של הגיבורים מצילות קרבות ומלחמות, לכן קיבלו דרג של "גיבורים", דוגמאות לגיבורים – יהונתן (גיבור מדרג ראשון – ממלכתי, מקבל חלק מהצבא), אוריה החתי – (גיבור מהדרג הנמוך ביותר, כפוף מאוד למלך, אך מכובד כלוחם דגול ונאמן).

שר צבא

– שר הצבא מנהל את המלחמה בהתאם להוראותיו של המלך, אך הוא ימשיך לנהל מערכה כרצונו, אלא אם כן המלך מתערב בצורה מיוחדת. במקרים שמתערב המלך הוא ייקח תפקיד מפחד על גדוד או פלוגה, וייקח פקודות מן המלך.
– הוא איננו כפוף לאף אחד חוץ מלמלך ואולי לגיבורים מדרגה ראשונה. והוא מפקד על רוב הצבא, לעתים גם על גיבורים, ולעתים אך על גיבורים מדרגה ראשונה.

החייל הממוצע

– החייל הממוצע חייב תמריץ כלשהו בשביל לזוז, הוא לוחם טוב כאשר יש לו תמריץ, אך ללא זה הוא עלוב וחסר תועלת.
– הלוחם יצא לקרב רק לאחר איום או העלאת מוראל רצינית, כגון מטיף דתי שמעלה קורבן, או איום פיסי או כלכלי עליו, קח לעתים מגייסים חיילים למלחמה. אפילו בתוך המלחמה עצמה הלוחם הוא די עלוב, הוא יצטרך יוזמה מנהיגותית גדולה, הוא יוזמה פרטית של גיבור כלשהו עד שיתקיף.

אלוהים