יחסי נפוליאון-בריטניה
בין נפוליאון לבריטניה כל הזמן התנהל "דו-קרב" מתמשך.
האדמירל הבריטי הורשיו נלסון שיבש את תוכניותיו של נפוליאון לכבוש את המזרח התיכון, בכך שהרס את ספינותיו שעגנו במפרץ אבוקיר , בקרב שנקרא "קרב הנילוס" בשנת 1798.
בריטניה ניסתה כל הזמן לנפיל את נפוליאון בכך שהקימה ברית עם המעצמות האחרות בניסיון לגרום למפלתו של נפוליאון. בשנת 1807 הוא שוב הצליח לשבור את כוחות הברית שהתאגדו נגדו, בכך שניצח את פולין ואת פרוסיה, ורק בריטניה נשארה במערכה נגדו. הוא ניסה להחריבה ע"י מצור כלכלי שהטיל עליה, ואסר על ארצות אירופה לסחור עימה. אך הוא לא הצליח, כי בכך הוא רק גרם להתמרמרות בתוך ארצות אירופה, וסחורות מבריטניה הוברחו לתוך יבשת אירופה.

מטרות נפוליאון
מטרותיו של נפוליאון בכיבושיו הרבים היו :
1. הפיכת צרפת לאימפריה – נפוליאון רצה לבסס את מעמדה של צרפת , ולהפוך אותה לאימפריה חזקה ושולטת באירופה.
2. הפצת רעיונות המהפכה הצרפתית- נפוליאון רצה להפיץ ברחבי אירופה והעולם את רעיונות המהפכה הצרפתית שאותם הוא חרט על דגלו.

תומכים ומתנגדים
באיזורים שכבש נפוליאון הוא הקים מדינות חסות, שהיו כפופות ישירות לצרפת.
מדינות החסות היו חייבות לשלוח חיילים לצבא הצרפתי ולשלם מיסים גבוהים. במדינות אלו בוטלו המעמדות המסורתיים, ניטל המעמד המיוחד של הכנסייה וחוברו חוקות ע"פ תפיסת המהפכה.
בתחילה נהנה נפוליאון מתמיכה ניכרת של אוכלוסיית העמים הכבושים. תמכו בו בעיקר המשכילים שחונכו על ברכי תרבות ההשכלה והעריצו את צרפת המהפכנית. הם ראו את נפוליאון כמי ששיחרר את ארצותיהם מכבלי השלטון הישן של המלכים האבסולוטיים.
אך תוך זמן קצר הפכה התמיכה בנפוליאון להתנגדות עזה לכיבוש הצרפתי. צרפת לא התחשבה באופי הלאומי או בתרבות הלאומית של העמים הכבושים. למרות העקרונות המוצהרים של המהפכה הצרפתית , שאותם חרט נפוליאון על דגלו, הוא לא איפשר שלטון חופשי ובחירות חופשיות בשטחים שכבש. על רקע זה התחילו להתגבש תנועות לאומיות ברחבי אירופה – בגרמניה, איטליה, צרפת ועוד, והן דרשו עצמאות ושחרור מוחלט מהכיבוש הנפוליאוני.

כישלונות נפוליאון
כאשר מינה נפוליאון את אחיו ג'וזף למלך ספרד, ב- 1808, התמרדו נגדו הספרדים. בריטניה, אוסטריה, ספרד ופורטוגל כרתו שוב ברית נגדו , וצבא בריטי נחת בפורטוגל והמשיך משם בדרכו לספרד. במאי 1809 נוצח נפוליאון לראשונה בחייו בקרב ליד אספרן-אסלינג באוסטריה, אך ביולי שב והיכה את האוסטרים בקרב ואגראם. שוב עשה שלום עם האוסטרים , אך המלחמה בספרד נמשכה.
ביוני 1812 תקף נפוליאון את רוסיה. הוא רצה להחליש את המעצמה היריבה הגדולה האחרונה שנותרה באירופה. הסיבה העיקרית הייתה ברית שכרתו רוסיה ואנגליה וחידוש קשרי המסחר ביניהן.
בראש צבא גדול פלש נפוליאון לרוסיה בקיץ, ובתחילה השיג נצחונות גדולים – חלק ניכר מהצבא הרוסי הושמד, וכעבור חודשיים עמד נפוליאון בשערי מוסקבה שננטשה ע"י תושביה.
הרוסים נקטו מדיניות "אדמה חרוכה": בעת נסיגתם הם הציתו מבנים, שדות ויבולים בכדי למנוע אספקה מהצבא הכובש. וכך, ככל שהתקדם הצבא הצרפתי בכיבושיו, הלכו והתארכו קווי האספקה של פרטי ציוד ומזון. בגלל החורף הרוסי שהלך והתקרב, החליט נפוליאון לסגת מערבה. בנסיגה הממושכת דרך שדותיה וכפריה השרופים של רוסיה לכיוון מרכז אירופה, סבלו החיילים ומתו בהמוניהם מן הקור הנורא, מרעב, וממחלות. לפעמים תקפו אותם פרשים קוזקים. הצבא המפואר הפך לאספסוף כושל. מ- 400,000 החיילים שיצאו לכבוש את רוסיה בקיץ חזרו לגרמניה בין 30,000 ל- 50,000 חיילים בלבד. נפוליאון נטש את צבאו המתפורר ומיהר בחזרה לפריס.
בינתיים התקדם הצבא הרוסי לכיוון גרמניה , ובדרכו כרת בריתות לשיתוף פעולה עם פרוסיה ועם שוודיה. בקיץ 1813 הביסה אנגליה את כוחותיה של צרפת בספרד והחלה להתקדם צפונה אל תוך צרפת עצמה. באותו זמן הצטרפה אוסטריה לברית נגד נפוליאון, ומדינות חסות רבות פרשו מן הקיסרות הנפוליאונית בתמיכתה של אנגליה, והצטרפו לכוחות הלוחמים כנגד הקיסר.
הקואליציה של המדינות כנגד צרפת הלכה והתעצמה , ולקראת סוף אותה שנה חצו צבאות הקואליציה את נהר הריין והחלו לנוע לעבר צפון צרפת. ב- 31 במרץ 1814 נכנסו כוחות הקואליציה לפריס, ונפוליאון נאלץ לוותר על כסאו.
לואי ה- 18 , צאצאו של לואי ה- 16, הושב לכס המלוכה בצרפת. נפוליאון הסכים לתנאי פרישתו מהשלטון: ניתנה לו ריבונות על האי הזעיר אלבה שבים התיכון, והוענקה לו קיצבה שנתית מטעם המלוכה הצרפתית והזכות לשמור על התואר "קיסר" (אפריל 1814). קצת פחות משנה לאחר שהגיע לאלבה חזר נפוליאון לצרפת. בראש צבא של כ- 150,000 לוחמים , במרץ 1815, הוא התקדם צפונה לעבר פריס והכריז על כוונתו להפיל את לואי ה- 18. תקוותו היחידה של הקיסר הייתה להשיג ניצחון מוחץ, שיוכיח למדינות אירופה כי הוא בלתי מנוצח.
נקודה מכריעה הייתה בווטרלו שבבלגיה ב- 18 ביוני, 1815. ב;קרב שנערך שם הושמד יותר ממחצית מצבאו של נפוליאון , והקיסר הסגיר את עצמו לבריטים. הם העבירו אותו לאי סנטה הלנה שבדרום האוקיינוס האטלנטי, שם נפטר לאחר כמה שנים, ב-1821.
אחרי התמוטטות שלטונו של נפוליאון התכנסו מדינות אירופה לועידה בוינה שנועדה לפתור את הבעיות של אירופה שהתעוררו בעקבות תבוסתו של נפוליאון.

סיכום
למטרת ביסוס צרפת הייתה השפעה בטווח הקצר – נפוליאון הצליח להפוך את צרפת לאימפריה חזקה , אך לבסוף הוא הובס , וצרפת נחלשה בצורה משמעותית .
למטרת הפצת רעיונות המהפכה הייתה השפעה הניכרת בטווח הארוך. אמנם לאחר מפלתו של נפוליאון , המצב חזר לקדמותו , אך לרעיונות המהפכה שבהם תמך נפוליאון יש השלכות עצומות על המאה ה- 20 ועל חיינו כיום. כמעט בכל העולם המערבי מיושמים שלושת העקרונות העיקריים של המהפכה הצרפתית –
• הפרדת רשויות
• "העם הוא הריבון"
• "תפקיד השלטון – לשרת את העם"

לכן , נפוליאון ושלטונו תרמו רבות להפצת רעיונות המהפכה , ומטרתו של נפוליאון הושגה. אמנם לא בטווח הקצר – אך בטווח הארוך נפוליאון בעצם הצליח. יש לשלטונו השפעה רבה על עיצוב החברה בעולם המערבי.
אך דרכו של נפוליאון בעצם נגדה את עקרונות המהפכה –
הוא לא נתן למדינות החסות שלו חירות וחופש , ויצא למלחמות שגבו קורבנות רבים (כ- 2 מיליון אנשים) .