2. בפס' 1-5 מתואר איוב ומתוארים חייו. המצב המתואר בפס' אלו הוא סטאטי, ללא שינוי. מתוארים בקטע זה רכושו של איוב, בניו ובנותיו, וכמו כן מצויין כי איוב היה איש תם וישר וירא אלוהים. בנוסף לכך מתואר בפירוט מנהגו להעלות עולה כמספר ילדיו כדי לכפר על כל חטא שאולי ביצעו. איוב לא רק שומר עצמו אלא אף שומר על טהרת ילדיו. פרטים אלו תורמים למהלך הסיפור בכך שהם מראים איזה איש היה איוב. פרטים אלו שמדגישים את עושרו, הן ברכוש והן בילדים, אך מנגד שמים את צדיקותו הרבה מראים כי הוא איש שאין דבר היכול להצדיק את העונשים או המכות שניחתות עליו.

4. תפקידו הספרותי של ביטוי זה הוא של חיבור בין קטע לקטע. כמעין מילית חיבור עובר הביטוי בין קטע לקטע כדי להראות שכל האסונות נפלו על איוב אחד אחר השני, וכדי לחבר בין הבשורות .

5. איוב ידע שלא יד המקרה הייתה בפורענויות שכן הדברים אירעו בכוח על טבעי. חלק ממקנהו נשרף מאש מהשמים וילדיו מתו כתוצאה מרוח שבאה מהמדבר. מכיוון שאין הסבר טבעי למקרים אלו ידע איוב כי יד ה' הייתה בדבר.

6. המספר מדגיש כי היום בו מדובר היה יום רגיל מבחינת איוב בו בניו ובנותיו הלכו לאכול אצל אחיהם הבכור, הבקר חרש, האתונות רעו, הנערים לקחו את הגמלים והצאן למרעה והכל התנהל כסדרו. זו דרך אחת. הדרך השניה היא שהבשורות ניחתות על איוב אחת אחרי השניה- בעוד שמלאך אחד מבשר על הבקר השני בא לבשר על הגמלים ותוך כדי כך באים לבשר לו על ילדיו. הצפיפות הזו עוזרת להעצים את גודל האסון.

7. בפס' 11 תוקנה המילה האחרונה ל- "יברכך". מכיוון שנאסר לקלל את ה' לא ייתכן שיהיה אזכור לכך בתנ"ך ולכן שונתה המילה ל"יברכך" כדי להימנע מאזכור קללה על ה' ואפילו שהדבר נעשה בעקיפין.

8. א. בפס' 9 המשמעות של חינם היא ללא תמורה. השטן טוען כי לא לחינם איוב עובד את ה' שכן יש לו רכוש רב ועצום וילדים לרוב. כלומר , השטן טוען שאיוב עובד את ה' אך לא ללא תמורה חומרית הולמת. בפס' 3 המשמעות של חינם היא ללא הצדקה. לאחר שכל רכושו של איוב נלקח ממנו חוזר השטן וה' מוכיח אותו שהנה- איוב נותר חסר כל ועודנו עובד את אלוהיו. כלומר, ה' מוכיח את השטן על כך שהוא הסית את ה' ללא הצדקה כנגד איוב.
ב.הויכוח בין השטן לה' מתחדד מכיוון שהשטן טוען כי איוב לא עובד את ה' ללא תמורה חומרית ואילו ה' טוען כי איוב נשאר צדיק גם אחרי שנלקח ממנו כל רכושו. כלומר, השטן דבק בעמדתו כי איוב מחפש גמול ואילו ה' טוען כי איוב לא מתחשב כלל בשיקול זה.

9. א. 1. אשתו של איוב מייעצת לו לברך את ה' למות. לדבר שתי משמעויות- או שהכוונה היא אכן לברך את ה' , או שהכוונה היא שאיוב יקלל את ה' ובכך יחרוץ דינו למות.
2. הפירוש הסביר הוא שאשת איוב מייעצת לו לקלל את ה' ובכך לחרוץ לעצמו דין מוות שכן שצבו בכי רע. הדבר מובן מפני שבפס' 5 השטן אומר שאם ה' יגע באיוב עצמו הוא יברך אותו, מכיוון ונעה תיקון הכוונה לקללה.
ב. הקשר הוא שהשטן אומר לה' שאדם ייתן כל מה שיש ברשותו מבחינה חומרית רק שנפשו, הוא עצמו, לא תיפגע. כדי להגן על עורו ייתן אדם, כהגנה, כל חומר אחר.
ג. לפי פירוש רש"י: "גם את הטוב נקבל מאת האלוהים ואת הרע לא נקבל?". לפי מצודת דוד: "גם את הטוב נקבל מאת האלוהים ואת הרע לא נקבל!".

10. הקושי התיאולוגי הנובע מפסוק זה הוא שנאמר שניתן להסית את אלוהים ולהטעותו מדרך הישר. אבן עזרא מציע פתרון בכך שהוא מציע כי אולי התורה נכתבה בשפה היומיומית הרגילה, אך למעשה משמעות המילה שונה. "דיברה תורה כלשון בני אדם".

11. האישה בסיפור איוב ממלאת שני תפקידים ספרותיים: האחד כקטליזטור עלילתי בו היא מזרזת את התקדמות העלילה והשני הוא כמראה לדעותיו של איוב. לולא אשתו לא היה בטקסט שום אזכור לתחושותיו העכשוויות של איוב. היא למעשה, בנוסף לקידום העלילה, שופר לדעותיו של איוב.

12. האדם יהיה מוכן לתת כל דבר חומרי בעד שמירה על הדברים החומריים שלו, וכל דבר שיש לו עבור שמירה על נפשו. הכוונה במילה "עור" היא לרכוש ולהישגים חומריים, בניגוד לנפשו של האדם המדברת על גופו הפרטי.

13. א. בפרק א' פסוק 11 מציע השטן לה' לפגוע בכל אשר יש לאיוב, מלבד גופו. בפרק ב'
פסוק 5 מציע השטן לה' לפגוע ישירות באיוב עצמו.
ב. המילה "יברכך" היא תיקון סופרים בשני הפסוקים, ובמקור הייתה צריכה לבוא המילה "יקללך". בפרק א' פסוק 11 המשמעות של הקללה היא קללה על האלוהים, כלומר לא קללה ישירה אל האלוהים עצמו, ואילו בפרק ב' פסוק 5 הכוונה היא לקללה ישירה על האלוהים, וניתן להעמיד את זה ביחס ישר לעצמת הפגיעה – כשרכושו של איוב נפגע אבל גופו לא, אין מימד אישי, ואילו כשגופו נפגע יש בכך מימד אישי ולכן הקללה היא אל האלוהים ולא עליו.