עיכול – תהליך שבו המזון מאבד את צורתו הידועה לנו, והופך לחומרים כימיים הניתנים לניצול על ידי הגוף.
המזון הנכנס לפה, עובר ריכוך על-ידי לעיסה והרטבה ברוק תוך כדי לעיסה. בלוטות הרוק מפרישות גם תסס (אנזים) בשם פטיאלין המסייע בעיכול הסוכרים. מן הפה עושה המזון את דרכו אל הוושט, צינור הנמצא מאחורי הקנה וההודף את המזון אל הקיבה בניגוד לכוח הכובד כגון אם ניצב האדם
על ראשו.
הקיבה דומה לשק שרירי הלש את המזון. מדופנותיה של הקיבה נפרשים גם חומצה מלחית וגם תסס הנקרא “פפסין”, המסייע בעיכול החלבון. פצע בקרום הרירי המרפד את דפנות הקיבה נקרא כיב קיבה או אולקוס. ליקויים בוושט ובכניסתו לקיבה עלולים לגרום לזרימה של חומצה אחורנית
מן הקיבה אל הוושט והפה (צרבת), ולהפרעות בעיכול, מן הקיבה מגיע המזון אל המעיים ותחילה אל המעי הדק. פתח המוצא הצר מן הקיבה אל התריסריון (הנקרא כך על שום רוחבו, כתריסר אצבעות) שהוא חלקו הראשון של המעי הדק ונקרא בשם “שוער”.
קוטרו של המעי הדק הוא כ-3.5 ס”מ ואורכו כשישה מטרים. בו מתבצעים עיקר פירוקו הביוכימי של המזון ועיקר ספיגתו בדם. אל המעי הדק נפרשים תססים מפרקי חלבון שומן וסוכר שמקורם בדפנות המעי הדק עצמו ובצינורות המגיעים אליו מן הכבד ומבלוטת הלבלב (פנקריאס), הלבלב מפריש לתוך המעי הדק את העמילזה שהוא תסס המפרק סוכר, את הליפאזה שהוא תסס המפרק שומן, ואת הטריפסין התסס המפרק חלבון. מן הכבד מגיעים אל המעי הדק מלחי המרה המסייעים בעיכול השומנים וצבעי המרה, שהם תולדות פירוקן של כדוריות הדם האדומות.
צבעי המרה הכהים הם המקנים לצואה את צבעה החום האופייני, פגם בלבלב יגרום להפרעה בעיכול, בכלל ובעיכול השומנים בפרט, ואז ילקה האדם
בשלשול, וצואתו תהיה בהירה ושומנית. חסימה בצינור המרה הבא מן הכבד תגרום החזרת צבעי המרה לדם, הצואה תיראה אז בהירה בעוד שהעור יקבל גוון צהוב (צהבת).
המזון הטחון, המעוכל והמפורק נספג מהמעי הדק אל הדם, חלקיקי-שומן גדולים נספגים על ידי מערכת הלימפה ואילו שאריות המזון ממשיכות בדרכן אל המעי הגס, במעי הגס נשאר המזון פרק-זמן ממושך ובו נספגים חלק מן המים שבו.
במעי הגס העבה מן המעי הדק לא מתרחשות פעולות עיכול וספיגה נוספות. שאריות המזון עוברות ממנו למעי הישר הנקרא גם “חלחולת” (“רקטום”), ומשם דרך פי-הטבעת החוצה בצורת צואה שאריות מזון הנעצרות זמן רב במעי הגס גורמות לתופעה הנקראת עצירות, אפשר לרפאה לפי הוראות הרופא על-ידי תרופות משלשלות או על ידי חוקן.
במעי הגס, סמוך לאזור חיבורו למעי הדק, נמצאת תוספת-מעי קטנה האטומה בקצה האחד, היא נקראת “תוספתן” (אפנדיקס). דלקת של קטע-מעי זעיר זה היא “דלקת התוספתן” או אפנדיציטיס.
