*סצנה חשובה המתארת את יחסו הטוב של הירשל לבלומה היא הסצנה המתארת את ארוחת הבוקר הראשונה של בלומה בבית משפחת הורוביץ כשבלומה מוציאה מתוך תיקה (מיטלטליה) עוגיות וכיבדה את כל בני הבית ולמרבה האירוניה היחסים שבין בלומה לבין בני הבית הם יחסים של נתינה כלומר היתומה הנודדת והענייה נותנת למשפחת הורביץ העשירה ועתירת הנכסים) .
הירשל משבח את עוגיותיה של בלומה בעוד שאימו מירל לאחר שטעמה מהם אומרת בזלזול כלפי בלומה: "ברוך ה' שאין אנו אופים עוגיות וכעכים .. די לנו בלחם זול" , כלומר היא מתנשאת מעל בלומה שמשפילה את עיניה ולעזרתה נחלץ הירשל שמכריח את אימו להודות כי העוגיות של בלומה הם טעימות.

בלומה נשארת להתגורר בבית משפחת הורוביץ ועובדת כמשרתת אך בבית זה הרגישה חנוקה סגורה ובודדה ומי שהציל אותה מהבדידות היה הירשל בן בעלי הבית שנהג בה בעין יפה ובין השניים נקרמו יחסי ידידות וקרבה כשהסצנה שמתארת את הקרבה הנרקמת בין השניים היא הסצנה שבה הירשל נכנס לחדה של בלומה שרמזה לו שילך אך הירשל החזיק בידה ולא הרפה ממנה ובאותה שעה האדימו פניהם כני אדם שעשו משהו לא הגון ובלומה מוציאה את ידה מידו של הירשל ויוצאת מחדרה בעוד שהירשל חושב עלייה ומהרהר בדמותה. תמונה זו מתארת אהבת נעורים ,אהבה טהורה חפה וזכה מחטא שיש בה תום ורכות של אהבת אמת.

בתמונה אחרת הירשל שוב נכנס לחדרה של בלומה כשהיא יושבת על כיסא והוא עומד מולה ומביט בה אך לא הצליח לומר מילה ופיו החל לרעוד ואפילו המספר מוסיף: "אלוקים בשמיים יודע מה ביקש לומר לה "והוא מבקש ליטול את ידה אך בלומה יוצאת מן החדר ומשיצאה הירשל מרגיש בה יותר והריח בכל חלל החדר את ריחה שנראה לו כריח מתוק של תפוח בשל שנפל מן העץ.
יש לציין שהמספר שהוא מספר יודע הכול רואה בקשר בין בלומה הירשל זיווג טהור שכאילו מכוון מן השמיים אך הוא מעיר הערה אירונית אלא מי שנתן לו אהבת בלומה לא נתן לה בינתה של אימו.

אך צירל שהבחינה ביחסים הנרקמים בין בנה ובלומה חושבת שהירשל עכשיו רק משתעשע ומשחק עם בלומה אך מתי שיגיע לפרקו הוא ישא אישה הוגנת ועשירה מהמעמד שלהם וכמולאים להירשל 18 והוא מגיע לגיל גיוס החבורים לצבא מיד העלתה באוזני יונה טויבר השדכן את רעיון השידוך של בנה הירשל למינה צימליך העשירה ובזמן שצירל ובעלה ברוך מאיר מנו את הכסף בחנות היא מעלה באוזנו את שמה של הכלה המיועדת מינה צימליך בת העשירים וברון מאיר שכסף וזהב סימאו את עיניו מסכים גם עכשיו עם רעיון שידוך בנו משום בעיניו הכסף מחמיא לשידוך.

השקפתה של צירל היא שמתי שמגיעה שעתו של בחור להינשא עליו להניח הכול ולשכוח מאהבה ולעשות שיקול נכון שלפי גישתה של צירל השיקול הנכון הוא שיקול המבוסס של אינטרסים כלכליים ובעולמה הכסף משחק תפקיד מרכזי ואם לא עושים את השיקול הכלכלי הנכון אין לעולם קיום . ולכן היא מעלה את רעיון השידוך באוזנו של הירשל במרתף לאחר שעקבה אחריו לבדוק אם בנה נפגש בסתר עם בלומה והיא עוד מוסיפה שאין לה כלום נגד בלומה ושאין הרבה בלומה בשוק אבל שלא ישכח שבלומה ענייה ועלייה להכיר את מקומה בעולם הזה ולא לנסות למנוע מהירשל את מה שהוא ראוי לו: לגדולה מכיוון שהירשל הוא ממעמד שונה מזה של בלומה הוא בן עשירים לעומת בלומה בת העניים ולפי דעתה בלומה כאילו ניצבת בקיר בינו לבין מזלו.

*תגובתו של הירשל : עומד ושותק –זוהי תגובה של בן פחדן חלש אופי שכפוף לאימו השתלטנית
*תגובתה של בלומה: בלומה אכן "הכירה את מקומה" והיא עוזבת לבית משפחת מזל.
שנמצא בקצה היישוב משום שבלומה מבינה שהירשל הוא חלש אופי ולא יפתח מרד נגד אימו וילחם על אהבתו ואילו הירשל נותר פסיבי ומקווה שהישועה תבוא מבלומה שלא עושה דבר על מנת למנוע את השידוך. אך למרות שבלומה עוזבת את הבית היא נשארת במחשבותיו של הירשל שלא מפסיק להרהר ולחשוב עלייה משום שלפי דברי המספר בלומה הייתה כמו תאומה של הירשל שהרחיקו והפרידו אותה ממנו בכוח הזרוע ( הזרוע שמפרידה היא זרועה של אימו הניצבת כחומת ברזל בין הירשל לבלומה).

*הירשל לא הצליח להתריס ולהתנגד לשידוך כיוון שהוא היה כמו אסיר לרצונותיה של אימו השולטת בו ובכל מעשיו ורצונותיו.

הירשל ומינה נישאים לבסוף ובזמן החתונה הירשל מבטא את רצונו הסמוי להתגרש מאשתו בכך שבזמן החופה הוא מהרהר במנהגי גירושין שנהוגים באחת הכתות בהודו וזה מוכיח שהירשל לא אהב את מינה אלא את בלומה

ועוד סצנה המתארת את רצונו של הירשל להתגרש מבת זוגו שנכפתה עליו היא הסצנה שלאחר שהשניים נישאו כשערב אחד סיפר הירשל לאישתו .כי דודו היה שפוי ורק התנהג כשוטה כדי שהוריו לא ישיאו אותו לאישה שהוא לא אוהב (זהו רמז מטרים למה שקרה להירשל מאוחר יותר כשהשתגע)

ובאותו ערב הוא גם מספר לה על אדם שאביו ואימו השיאו אותו לאישה שלא אהב וכדי להתגרש ממנה האדם העמיד פני משוגע והלביש את החתול שלו בתפילין כדי שמשפחתו ואשתו ייבהלו ממנו ולאחר שהתגרש מאישתו נישא לאישה שאהב והוא חי איתה באושר וזה מראה את רצונו של הירשל לברוח מהזיווג שהוא אולץ אליו.

חיי נישואיו של הירשל אומללים הוא לא מרגיש באישתו כלל כאילו לא הייתה קיימת (כבגד שמקיף את גוף ולא מכסה מה שמעיד על הניכור שחש הירשל לאישתו מינה) .

הוא חש געגועים ואהבה למינה שבאים לידי ביטוי בסצנה שבה ערב אחד הירשל הולך לבית שבו מתגוררת בלומה ומצפה שהיא תרד אליו וכשבלומה יורדת ושואלת מי זה הוא מזדהה וכשהיא מבחינה בו היא ממהרת וסוגרת את השער ונרתעת חזרה אל הבית משאירה את הירשל השבור מניח ראשו על כפות המנעול ובוכה בגשם על כך שבלומה סירבה לפתוח לו את השער שסימל את שער הרחמים.
הסופר מדגיש ומציין באופן רשמי כי בלומה אהבה מאוד את הירשל אך מאחר שנשא אישה אחרת הפסיקה להרהר בו.

הירשל משתגע וסובל מנדודי שינה בעוד בלומה מרבה בשינה טובה חוסר האיזון של הירשל מתחיל כשהוא מרבה להרהר בדודו שהשתגע התרנגול שמסמל את הגבר מופיע בחלומו כסימן לגבריותו הפגומה של הירשל שלא יודע לעמוד על שלו ויום אחד השיגעון תוקף אותו והוא בורח לג'ונגל שם הוא מאבד את הסימנים הקושרים אותו לחברה ,הוא חולץ את נעלו והולך יחף ברגלו האחת מסיר את כובעו ומשמיע קולות גע גע גע של צפרדע וצועק אל תשחטוני אני איני תרנגול ,הבריחה שלו אל היער מציגה אותו כיורש של דודו שברח אל היער ונודה מהחברה ויש הרואים בשיגעונו של הירשל ביטוי למרד במוסכמות החברה ואקט של מחאה כנגד המחנק המציף אותו בשל שתלטנותה של אימו כלומר בעולם חומרי הנוהג בשחיתות וברכי דיכוי וכפייה אין לך ברירה אלא להעמיד פני משוגע על מנת למצוא מפלט מחוקי החברה הנוקשים.שבה הירשל וחי.
וגם קיים הפגם הגנטי ביולוגי : סבה ודודה של צירל היו משוגעים ולכן השיגעון כנראה עבר כנראה בתורשה להירשל כשטראומה מסוימת ומשבר נפשי עמוק גורם לו להתפרץ.
הוריו של הירשל שולחים אותו לית המרפא של דוקטור לנגזם שם הוא עשוי חלום העשוי משלל תמונות וקולות בעלות משמעות סמלית ובמיוחד ראוי לציין עניינה של מינה בחלום: "אין מינה מדברת עימו, אין הוא שומע את קולה.. אין הוא מריח את ריחה ואין הוא שומע את נשימותיה ואינו רואה אותה ישנה".כל האין שביחסים בין מינה והירשל מבטא את הניכור שחש הירשל לאשתו ואת חוסר אהבתו אליה .

ריחה של מינה הנזכר בחלום שולח אותנו אחורנית אל ערב אחד שבו מינה סיפרה להירשל על חלומה בו ראתה מלא נמלים והירשל מרגיש שריחה של מינה הוא כריח הנמלים והריח הזה דוחה אותו והוא סולד ממנו ולכן בסוכות כשכולם ישבו בסוכה הוא מעיף את אפו ממינה על מנת שלא להריח אותה .וזאת בניגוד גמור לבלומה שריחה אפף אותו אז בחדרה של בלומה וזה ריח שאליו הירשל מתאווה ריח מתוק של "תפוח בשל שנפל מהעץ".

לקראת סיום הרומאן הירשל מבריא וחוזר הביתה נולד לו ילד קטן בשם משולם ובין הירשל למינה מתפתחת מערכת יחסים לכאורה אידיאלית, הירשל מרבה לשחק עם בנו ומחבר לכבודו שירי ערש על מנת למלא את החסר שהיה להירשל בילדותו כשהוריו לא שיחקו איתו מספיק כשהיה קטן כי היו עסוקים מידי :" תינוק זה ילדותו צריכה להיות מבורכת" ,המספר מעיר שהירשל לא שונא את מינה אבל בגלל שהוא לא אוהב אותה נדמה להירשל שהוא שונא אותה . גם ברוך מאיר וצירל מבקרים את נכדם הקטן משולם וביתם של הירשל ומינה פתוח לאורחים בחגים ובשבתות ומינה מכבדת את האורחים בעוגיותיה ,הירשל מצידו נהנה לסייע לאישתו בהכנת הארוחות ואף נמשך במידה מסוימת למינה ולנשיותה ולאיברי גופה שנתמלאו ונהיו יותר רכים ונשיים בעיניו.
הירשל מתואר כאדם שאבדה לו אבידה (בלומה) ומצא מציאה במקומה (מינה)וכשבנו הבכור משולם נוסע לכפר בנו השני של הירשל חלה וכל המאמצים לרפאו לא עזרו והירשל מדמיין אין הוא ובלומה עומדים משני צידי עריסת התינוק והוא מחלים (בניגוד למציאות שבה מינה והוא עומדים משני צידי עריסת התינוק) וזה מוכיח שמי שחולה זה בעצם הירשל שנזקק לתרופה שלו – בלומה.
גם בזמן שהוא שוהה עם מינה הוא הוגה בבלומה ומעדיף לחשוב שהיא לא אהבה אותו אך האמת היא : שאימו הרחיקה אותו ממנה.
בתמונה הזו הירשל שואל את מינה על מה היא חושבת ומינה עונה שהיא חושבת על הבן משולם שנמצא הכפר והירשל עונה לה טוב שהוא נמצא שם מינה מסכימה עימו והירשל אומר לה כי היא לא מסכימה איתו מאותה סיבה ומסביר לה שאהבה לא נחלקת לשניים כשמינה מפרשת זאת בצורה אחרת שהירשל מעדיף את בנו הקטן על בנו הבכור בניגוד לאהבה הגדולה ששוררת בין ובין בעלה ואומרת כי היא סבורה שהאהבה בבית גדלה עם כל ילד שנוסף להם והירשל מוריד את ראשו ואומר: "שאהבה גדולה אם אין מי שחוצץ בינו לבינה" והמספר מעיר הירשל לא התכווון רק לאותו תינוק וזאתי הערה אירונית שממנה משתמע שהירשל התכוון לומר למינה שבלומה היא זאת שחוצצת בינו לבינה ומשום כך אהבתו למינה לעולם לא תהיה שלמה ומינה לעומתו מבינה שהירשל מתכוון לאותו תינוק שמפריד בניהם משתי פינות העריסה הצדדיות בחדר .

לדעת ד"ר ניצה בן דוב: הסוף הטוב של הרומאן זהו סוף פגום כי הירשל מרבה להרהר בבלומה והיא לא נשכחת מליבו ועצם העובדה שהירשל היה צריך לעבור מהפך נפשי עמוק וכואב על מנת להשלים את בת זוגו מינה שנכפתה עליו מוכיחה גם שהסוף הטוב הזה הוא בעצם "פצצת זמן" כי הירשל לא את שכח בלומה וממשיך להגות בה בסתר ליבו גם למרות שלכאורה נראה שהוא הבריא הוא עדייין מהרהר באפשרות שאולי מינה תמות ואז הוא יוכל לשאת לאישה את בלומה אהובתו .

וגם בגלל הדברים שהירשל אומר לאישתו ש"אהבה אינה נחלקת לשניים" ו"שאהבה גדולה אם אין מי שחוצץ בינו לבינה "אין להבינם כפשוטם בגלל הערת המספר שהירשל התכוון לבלומה אהובתו היחידה של הירשל שעומדת כחוצץ בין הירשל לאישתו ולכן אהבתו של הירשל למינה לא יכולה לעולם להיות שלמה.

סיכמה: ברטל טמם