מלחמת העולם השנייה (1939-1945)
נושא לעבודה עצמית

א. המהלכים העיקריים של המלחמה עד סוף שנת 41'.

(1)המהלכים העיקריים של המלחמה בחזיתות השונות

(2) האמנה האטלנטית

בין בריטניה לבין ארה"ב היתה ידידות, כשזאת האחרונה תמכה בבעלות הברית הדמוקרטיות ומכרה לבריטים עשרות משחתות וכלי נשק. אחד מביטויי הידידות היה במפגש בין צ'רצ'יל לרוזוולט, הנשיא האמריקני, בניופאונדלנד (ליד מזרח קנדה), על אוניית קרב, באוגוסט 41'. שם נחתמה אמנה בין שני המנהיגים, ובה הובעה התקווה לתבוסת הכוח הנאצי, ונקבע בה כי העמים הדמוקרטיים לא יכנעו עד שיביסו את הנאציזם. הודגשה זכותו של כל עם לבחור את שיטת הממשל המקובלת עליו. דובר גם על שיתוף-פעולה כלכלי בין המדינות, חופש שיט, ופירוק נשקן של אומות תוקפניות. חשיבותה של האמנה האטלנטית נעוץ בחיזוק הקשר המוסרי בין בעלות הברית, והיא למעשה הצהרת עקרונות משותפים למען השלום.

(3) נסיבות הצטרפותה של ארה"ב למלחמה

מאז שנות ה-20 ארה"ב נקטה במדיניות של אי-התערבות, נייטרליות, בנעשה באירופה. היתה זו המדיניות הליברלית-בדלנית שהנהיגו הנשיאים באותה תקופה. יחד עם זאת, לא הסתירה ארה"ב את הזדהותה עם מערב אירופה ואת סלידתה מפני הנאציזם, וחששה ממנו. עם פרוץ המלחמה ביטלו את האמברגו (איסור) על יצוא נשק למדינות לוחמות, וסייעו לבעלות הברית ע"י מכירת המשחתות לבריטניה וע"י החכרת ציוד צבאי למדינות ידידותיות בעיניה (חוק "החכר והשאל").
ב-7 בדצמבר 1941 תקפו היפנים את נמל "פרל הרבור", שבהוואי. הרקע לאירוע הוא כיבושיה של יפן בסין שנות ה-30. ב-1940 כבשו היפנים את וייטנאם של היום, והאמריקנים ביקשו לעצור את התוקפנות היפנית. הם מנעו מהיפנים דלק ב-1941, ומכך הבינה יפן כי ארה"ב היא האויב העיקרי שלה בחלומה לאימפריה יפנית במזרח אסיה, ולכן יש לסלק אותה כגורם מפריע. היפנים תיכננו לפגוע בצי האמריקני בפרל הרבור, הוואי, ולאחר הטעיית המודיעין האמריקני תקפו היפנים את הנמל, כאשר 300 מטוסים הסבו נזק עצום, כשרוב הצי שעגן במקום מושמד. כן השמידו עשרות מטוסים, ופגעו בכ-5000 חיילים אמריקניים, שהיו מופתעים לחלוטין מההתקפה היפנית. למחרת, ב-8 בדצמבר, הכריזו רוזוולט והקונגרס האמריקאי מלחמה על יפן.

ב.הסדר החדש באירופה

(1)רעיון "הסדר החדש" שאותו שאפו הנאצים לממש באירופה לאחר הניצחון

הנאצים שאפו להסדיר באירופה "סדר חדש", שמשמעו שלטון גזע האדונים על גזע העבדים. הסדר החדש אמור להפוך את תושבי אירופה לעבדים לגרמנים, במיוחד העם הרוסי, הגזע הסלאבי, שיהפוך ל"חוטבי עצים ושואבי מים".
פירושו של הסדר החדש הינו חינוך מחדש של אירופה הכבושה, שתכיר בעליונות הגזע השלט. אירופה תכיר גזע של אדונים, אריסטוקרטיה גזעית חדשה, שישליטו חוקים חדשים בעלי אופי מוסרי חדש, על אירופה כולה.

(2)הצעדים השונים שנקטו הנאצים בתק' המלחמה כדי לקדם את הגשמת רעיון "הסדר החדש"

על מנת לקדם את הגשמת רעיון "הסדר החדש" באירופה, נקטו הגרמנים במספר צעדים:
1. מדיניות של יד חזקה: הוצאה להורג וכליאת המתנגדים:
•כל המתנגדים לסדר החדש נכלאו במחנות ריכוז.
•בוגדים ולוחמים פרטיזנים הוצאו להורג.
•אזרחים שנחשדו בסיוע למאבק האנטי-נאצי עונו.
2.השתלת מרגלים-סוכנים ע"י הגסטאפו בכל מקום, לתפיסת פעילי מחתרת.
3.העסקת מאות אלפי אזרחים בכל רחבי אירופה כדי לספק את הצרכים הכלכליים של גרמניה.
4.הנהגת חוקים אנטישמיים (למשל בצרפת של וישי), ואזרחים הצטוו להסגיר יהודים.
5.טיהור אירופה מן הגזע הנחות (היהודים) ע"י שליחתם למחנות ריכוז ולמחנות השמדה.

(3)משתפי-הפעולה עם גרמניה הנאצית בארצות השונות

כמעט בכל ארצות אירופה היו משת"פים. הבולטים מביניהם פעלו בנורבגיה, בצרפת ובבריה"מ. שיתוף הפעולה המשמעותי ביותר היה ברוסיה, כאשר גייסות שלמים תחת גנרל ולאסוב עברו לצד הגרמני. המשת"פים (קולבורטורים) היו לרוב תושבי המקום שסייעו לנאצים או מתוך הזדהות עם האידיאולוגיה הנאצית או מכיוון שאולצו לעשות כן תחת איום בעונש מוות.

ג. המפנה במלחמה

(1)סטלינגרד, אל-עלמיין, מידווי

שלושה קרבות מהווים מפנה לטובת בעלות הברית במלחמה נגד הנאצים.
קרב סטלינגרד
בחורף 1942 הגיעו הגרמנים עד נהר הוולגה. הם התכוננו, לפי הוראות הפיהרר, לכבוש את העיר סטלינגרד היושבת על הוולגה. העיר נחשבה מקום אסטרטגי חשוב ביותר, וברור היה כי השולט בה שולט בכל רוסיה. לפיכך, ידעו הרוסים, כי אם תיפול סטלינגרד לידי הגרמנים, יחרוץ הדבר את גורלה של רוסיה כולה. כיבושה היה מעניק לגרמנים שליטה אסטרטגית מלאה על דרום רוסיה (הקווקז).
בינואר-פברואר 43' נערך קרב סטלינגרד, שהיה לאחד הקרבות הקשים והנוראים של מלחה"ע ה-II. הרוסים נלחמו בנחישות ובקרבות נואשים מבית לבית בלמו את הגרמנים. הצבא האדום הענקי, בסיוע ארטילריה וחיל אוויר, הצליח לכתר את הצבא הגרמני, שנאלץ להיכנע בפברואר 43'. הגורמים לכניעתה של גרמניה: (א) האבדות העצומות; (ב) תלאות החורף הקשה; (ג) אי היכולת של חיל האוויר הגרמני לספק לצבא הגרמני ברוסיה את האספקה שנדרשה לו; (ד) רוח הקרב של הצבא האדום.
קרב סטלינגרד מנע את התקדמות הגרמנים במזרח. התבוסה על נהר הוולגה היתה השפלה קשה לצבא הגרמני, ושברה את רוחו. מנגד, הצבא האדום כבר החל להיערך למתקפה אדירה על הגרמנים ולדחיקתם משטחי בריה"מ עד לניצחון הסופי ב-45'.
קרבות מידווי
לאחר הצלחת ההתקפה בפרל הרבור בדצמבר 41', שלטו היפנים בכל מזרח אסיה. הם העריכו כי ייקח לארה"ב הרבה זמן להתאושש ולבנות צי חזק שיוכל להתמודד עם הצי היפני. אך התעשייה האמריקנית עשתה את הבלתי-יאומן, והקימה שני ציי-ענק: אחד פעל באוקיינוס השקט והשני באוקיינוס האטלנטי. תוך 6 חודשים כבר יכלו האמריקנים להתמודד עם היפנים השקט.
בקיץ 1942 התחולל קרב מכריע באיי מידווי, בו הביסו האמריקנים את הצי היפני הודות למידע מודיעיני מוקדם. מכאן החלה המתקפה האמריקנית על יפן, שנמשכה עד אוגוסט 1945.
הקרב באל-עלמיין
בואו של גנרל רומל הגרמני לצפון אפריקה ב-1941 כדי לעזור לאיטלקים להילחם בבריטים, שינה את פני המערכה. עד בואו של רומל היתה היוזמה אצל הבריטים, שגברו בקלות על האיטלקים עד אז. אולם, רומל הצליח להדוף את הבריטים מזרחה, מן המדבר המערבי לכיוון מצרים (שהיתה נתונה לשליטה בריטית). הבריטים הצליחו להדפו מזרחה, אך ב-1942 שוב הצליח רומל להדוף את הבריטים ואף חדר למצרים. בשלב זה עמדה מצרים בסכנת כיבוש. משם היתה הדרך לאסיה פתוחה.
הבריטים, בראשות מונטגומרי, נערכו לקרב מכריע. הם ידעו כי אם רומל ינצח, הוא יכבוש את מצרים ומשם יחדור למזה"ת.
בקרב אל-עלמיין, ליד אלכסנדריה, בראשית נובמבר 1942, הצליחו הבריטים לבלום את רומל ולהדוף את כוחותיו לעבר תוניסיה. האמריקנים שבאו מכיוון אלג'יריה, פגעו בצבא הגרמני מאחור, והגרמנים מצאו את עצמם בין הפטיש לסדן. כך ניצלה צפון אפריקה מכיבוש נאצי. הצבא הגרמני ספג פגיעות קשות. כרונולוגית – היתה המערכה באל-עלמיין המפנה הראשון לטובת בעלות הברית אל מול הנאצים.

(2) פעולות תנועות מחתרת נגד גרמניה הנאצית

תנועות מחתרת נגד הנאצים הוקמו כמעט בכל ארצות אירופה הכבושות. עיקר פעילותן היתה בשנים 43'-44', כאשר התברר בהדרגה שהנאצים עומדים בפני תבוסה. למעשה, רק הפרטיזנים האדומים ביוגוסלביה, בהנהגת טיטו, מרדו בנאצים עד 41'. אמנם היו ארגוני מחתרת קטנים במזרח אירופה ובמערבה, אף פעילותם כמעט ולא הורגשה.
בשנת 1943 החלו לקום פרטיזנים בבריה"מ ותנועת "הארמיה קריובה" בפולין. הארגונים התנכלו לגרמנים באמצעות פגיעה במחנות הצבא, במסילות ברזל, בהעברת ידיעות מודיעין לבעלות הברית. פעילות הפרטיזנים התקיימה תוך תנועה שוטפת ביערות. ככל שהגרמנים ספגו תבוסות גדולות ורבות יותר, כך גברה והתחזקה תנועת ההתנגדות, ואנשיה לקחו חלק פעיל יותר במאבק לשחרור אירופה בשנים 44'-45'.
יש לציין במיוחד את מרד גטו ורשה, שהיה סמל לגבורה יהודית. יש לזכור כי באותו זמן בו התחולל המרד היו תנועות ההתנגדות צריכות להיאבק לא רק בגרמנים אלא גם באוכלוסייה המקומית שסייעה לגרמנים, ונהגה לדווח ולהלשין על צעדי המורדים.

ד. יוזמות בעלות הברית עד לניצחון

(1)החלטות ועידות קזבלנקה וטהרן

ועידת קזבלנקה והחלטותיה
•בינואר 1943, קזבלנקה, מרוקו הצרפתית.
•צ'רצ'יל ורוזוולט נפגשו שם, לאחר הנחיתה המוצלחת של האמריקאים בצפון אפריקה ותבוסת רומל ע"י הבריטים באל-עלמיין.
•בועידה אושרו התוכניות לפלישה לסיציליה ולהגברת ההפצצות על גרמניה. לצ'רצ'יל היה חשוב לפלוש לאיטליה כדי לחסום את התפשטות הרוסים לבלקן.
•עוד הוחלט על הפצצת מתקני תעשייה בגרמניה ועל פלישה נוספת בעתיד לצרפת.
•עקרון חשוב שהתקבל בועידה: "כניעה ללא תנאי של גרמניה", כדי להבהיר כי המלחמה תסתיים רק לאחר חיסול העוצמה המלחמתית של גרמניה, איטליה ויפן. עקרון זה בא להרגיע את סטאלין, שחשש כי המערב שואף לשלום ולפשרה עם גרמניה.
ועידת טהרן והחלטותיה
•נובמבר-דצמבר 1942, טהרן.
•שלושת הגדולים: צ'רצ'יל, רוזוולט וסטאלין.
•הוחלט לראשונה על פתיחת חזית שנייה באירופה – פלישה לצפון צרפת במאי 1944. (-> החלטה שהביאה לפלישה לנורמנדי).
•דובר על הגדלת הסיוע לפרטיזנים של טיטו ביוגוסלביה ועל כניסת רוסיה למערכה נגד יפן לאחר כניעת גרמניה.
•רוזוולט הדגיש לראשונה את הצורך להקים ארגון בינלאומי לאחר סיום המלחמה.

(2)הפלישה לנורמנדי והמהלכים העיקריים עד לכניעת גרמניה

כפי שסוכם בועידת טהרן, נפתחה חזית לחימה שנייה באירופה. הרעיון היה לפרוף לוך צרפת, אך במקום בו הגרמנים כלל לא יצפו לנחיתת כוחות של בעלות הברית. הוחלט לבחור את חוף נורמנדי, בקצה החוף הצפון-מערבי של צרפת. לשם כך ריכזו בעלות הברית כוחות עצומים של חיל האוויר, היבשה והים.
הגרמנים ידעו שתהיה פלישה אך לא ידעו מתי ואיפה. הם חשבו שהפלישה תהיה במקום הצר ביותר המפריד בין צרפת לאנגליה, בתעלת למנש, בין קאלה הצרפתית לדובר הבריטית.
הפלישה נערכה ב-6 ביוני 1944 וזכתה להצלחה מלאה. כוחות אמריקניים וקנדיים, שמנו כחצי מיליון איש, הצליחו להיאחז בחוף נורמנדי, תוך ספיגת אבידות קשות. הגרמנים הגיבו לפלישה בהתנגדות עזה ועיקשת. מנורמנדי התקדמו בעלות הברית מזרחה עד שכבשו את פריז באוקטובר 1944. חזית המערב החלה לכיוון הריין ומשם לתוך גרמניה. בכל אותו זמן הופצצה גרמניה מן האוויר ללא הרף. הרוסים מצידם נעו גם הם קדימה והדפו את הגרמנים מבריה"מ לכיוון פולין ומשם לתוך גרמניה, תוך כדי כיבוש כל מדינות מזרח אירופה.
באפריל 1945 החל הקרב על ברלין הבירה. הרוסים היו הראשונים להגיע לברלין. גם בעלות הברית הגיעו לברלין לאחר שחצו את גרמניה. ב-1 במאי 1945 התאבד היטלר ושבוע לאחר מכן נכנעה גרמניה.

(3)המשתתפים וההחלטות שהתקבלו בועידות יאלטה ופוסטדם

ועידת יאלטה
•פברואר 1945, "שלושת הגדולים" נפגשים בחצי האי קרים, ביאלטה.
•הסוף כבר נראה באופק, והוסכם על הסדרים הקשורים בסיום המלחמה.
•הוחלט כי גרמניה תחולק לארבעה אזורי כיבוש (גם צרפת תשתתף בחלוקה), וכך גם ברלין. הצבא הגרמני והתעשייה הכבדה יפורקו. יפעלו לעקירת הנאציזם מהעם הגרמני, כולל העמדת פושעי מלחמה למשפט.
•מחלוקת: צ'רצ'יל ורוזוולט מחו על כך שסטאלין הקים משטר פרו-קומוניסטי בפולין, וסטאלין הבטיח כי בפולין ייערכו בחירות חופשיות.
•המעצמות קיבלו את קו קירזון כגבול בין רוסיה לפולין, ואת קו האודר נייסה (נהר) כגבול בין גרמניה לפולין.
•סטאלין התחייב בפני בעלי בריתו להצטרף למלחמה נגד יפן.
•החלטה חשובה נוספת קבעה הקמתו של ארגון בינלאומי חדש, "האומות המאוחדות", במקום "חבר הלאומים" שחדל להתקיים בזמן המלחמה.
•החלטות הועדה היו בגדר ניצחון לבריה"מ ולסטאלין, כאשר המערב לא מנע את הפעולות שביצע הצבא האדום בפולין ובמזרח אירופה, ואיפשר לסטאלין לבסס את ההשפעה הקומוניסטית במדינות מזרח אירופה.
ועידת פוסטדם
•יולי-אוגוסט 1945, התכנסו בפוסטדם ליד ברלין ראשי המעצמות שוב. הרכב הועדה: טרומן במקום רוזוולט, אטלי כנציג בריטניה וסטאלין לרוסיה.
•הם אישרו שוב את החלטות ועידת יאלטה על חלוקת גרמניה וברלין, והחליטו על חלוקה דומה באוסטריה ובוינה.
•הוסכם שוב על פירוק כוחה התעשייתי של גרמניה ועל פיזור אירגוניה השונים של המפלגה הנאצית.
•אושרו גבולותיה החדשים של פולין. נוספה החלטה בדבר הדגשת המאבק ביפן והגשת האולטימטום לכניעה ללא תנאי.

(4)הכנעת יפן (המניעים להטלת הפצצות ומשמעותו של צעד זה)

אולם, היפנים לא נכנעו. מדצמבר 1941 ועד לקיץ 1942 השלימו היפנים את כל כיבוש החלק המזרחי של האוקיינוס השקט. הם כבשו חלקים גדולים במזרח אסיה והגיעו עד לבורמה. הודו-סין, קמבודיה ותאילנד נפלו לידי היפנים. עשרות רבות של מיליוני בני אסיה היו נתונים לשלטונם האכזרי של היפנים.
האמריקאים התאוששו במהירות מן המפלה הקשה בפרל הרבור הודות לעוצמתם הכלכלית. תוך זמן קצר הושקו לים נושאות מטוסים חדשות, אלפי מטוסים ומאות אלפי טנקים. בקיץ 1942 חל מפנה כאשר בקרבות מידווי, באמצע האוקיינוס השקט הצליח הצי האמריקאי, הודות למודיעים הימי האמריקאי, להנחיל תבוסה קשה לצי היפני. מאז מידווי נטלו האמריקאים את היוזמה, והצי האמריקאי (המרינס) תקפו אי אחר אי באוקיינוס השקט והתקרבו בהדרגה לעבר יפן. תוך שלוש שנים סגרו האמריקאים על יפן, כבשו את אוקינאורה ב-1945 ועמדו בפני פלישה ליפן עצמה. יפן הפעילה את נשקה הסודי – טייסי הקאמיקז. התקווה היתה כי התאבדותם על אוניות קרב אמריקאיות תוכל להציל את יפן מתבוסה וודאית.
המתאבדים היפניים אמנם הסבו נזק עצום לצי האמריקאי, אך לא עצרו אותו. עם זאת, היו ביפן כמיליון חיילים שגילו נכונות להילחם עבור יפן עד מותם. במצב זה, בקיץ 1945, החליט הנשיא טרומן להטיל פצצת אטום על יפן. הפצצה הראשונה הוטלה ב-6 באוגוסט 1945 על הירושימה, השנייה על נגאסני ב-9 באוגוסט. רק אז נכנעה יפן.
המניעים להטלת פצצת האטום:
1.הרצון לקצר את המלחמה כדי למנוע את מותם של אלפי חיילים אמריקאים בהסתערות על יפן.
2.הרצון להפגין את עוצמתה הצבאית האדירה של ארה"ב, מול בריה"מ שטרם ייצרה פצצת אטום משלה.