*1938- האנשלוס: בחוזה ורסאי היה איסור על גרמניה להתאחד עם אוסטריה, ואילו היטלר האמין שיש לאחד את כל הגרמנים ברייך אחד, כלומר, בניגוד לחוזה ורסאי. בנוסף היטלר רצה לאחד את ארץ הולדתו, אוסטריה, עם המדינה עליה הוא שולט, גרמניה. שנתיים לאחר שנכשל ניסיון ההשתלטות הראשון על אוסטריה שהתרחש ב1934, חתם היטלר על הסכם עם אוסטריה שבו התחייב לכבד את ריבונותה. מטרת ההסכם היתה להרגיע את האיטלקים והאוסטרים. בשנת 1938 זימן היטלר את ראש ממשלת אוסטריה, שושינג, לפגישה בה סחט ממנו ויתורים שהיו חשובים עבור הנאצים על ידי איומי פלישה. הויתורים החשובים ביותר היו הענקת חנינה לעצירים נאצים ומינוי מנהיג הנאצים האוסטרים, זייס אינקווארט, לשר פנים בעל סמכויות בטחוניות. למרות הבטחותיו לעמו, שושינג לא ערך את משאל העם שאמור היה להכריע את גורל אוסטריה, ונכנע לדרישותיו של היטלר. לאחר שנכנע לדרישותיו, היטלר גם דרש את התפטרותו של שושניג, ומחליפו היה זייס אינקווארט. מייד לאחר מינויו שלח זייס אינקווארט מברק אשר בו הוא מבקש את עזרת הצבא הגרמני בהשלטת הסדר באוסטריה. במרץ 1938, נכנסו הכוחות הגרמנים לאוסטריה והתקבלו בשמחה על ידי המקומיים. למחרת, ה13 במרץ, נחקק חוק האנשלוס שלפיו אוסטריה כבר לא ריבונית והיא כעת המחוז המזרחי ברייך הגרמני. תגובותיהם של בריטניה, צרפת וחבר הלאומים לא הביעו חשש והסתייגות. כדי לקבל את תגובת איטליה, נשלח למוסוליני שליח מיוחד מטעם היטלר, הנסיך פיליפ מהסן, שבישר מאיטליה שאוסטריה לא חשובה למוסוליני. *1938- הסכם מינכן: רקע: הרקע להסכם מינכן נמצא בעיקר בהרכב האוכלוסיה של צ'כוסלובקיה ובהשפעות שיש לכך. צ'כוסלובקיה הוקמה אחרי מלחמת העולם הראשונה והייתה מדינה חזקה, מפותחת (תעשייתית וחברתית) ומודרניות לעומת שכנותיה במזרח. היא גם היחידה מבין המדינות הדמוקרטיות החדשות שהצליחה לשמור על המשטר הדמוקרטי. היתה לה מערכת בריתות עם ברית המועצות, צרפת, יגוסלביה ורומניה. אך למדינה זו הייתה בעיה קשה- כשליש מתושביה השתייכו לקבוצות מיעוטים , כשהקבוצה הגדולה ביותר היתה גרמנית שהתרכזה בחבל הסודטים הגובל עם גרמניה. בני המיעוטים רצו לחזור למדינות הלאום שלהם וגם הסלובקים שאפו לעצמאות- כך נשארו הצ'כים הקבוצה היחידה שמרגישה "שייכת" למדינה. מכיוון שהיחס למיעוטים בצ'כוסלובקיה היה טוב יחסית לזה במדינות אחרות, לא הייתה תסיסה בקרב המיעוטים עד שהנאצים עלו לשלטון בגרמניה ובאזור הסודטים החלה לפעול מפלגה נאצית אשר הייתה בקשר ישיר עם ברלין. דרישת גרמניה, עמדת צ'כוסלובקיה ועמדת המעצמות: חוק האנשלוס לא היטיב עם צ'כוסלובקיה שהייתה עכשיו מוקפת על ידי גרמניה בשלושה צדדים, והגרמנים בחבל הסודטים החלו לדרוש מהממשלה עצמאות, שהתפתחה לדרישה להעברת החבל לגרמניה. במאי 1938, החלו להגיע שמועות על פלישה גרמנית ובצ'כוסלובקיה הוכרז גיוס. מפקדי צרפת, אשר הייתה בברית עם צ'כוסלובקיה, הודיעו למדינאיהם שלא יוכלו להלחם מחוץ לגבולות המדינה. בבריטניה הודיעו שלא רק שהם לא יכולים לעזור לצ'כים, אלא גם לא יעזרו לצרפתים במקרה שיתערבו. לעומת זאת ברית המועצות האמינה בקו תקיף נגד גרמניה, אבל במערב לא האמינו ביכולת שלה לפעול, מה גם שהעזרה של ברית המועצות הותנתה במעורבותם של צרפת ובריטניה. למרות זאת, חששו בבריטניה ובצרפת מהתפרצות מלחמה, והם דרשו מצ'כוסלובקיה לא לצאת למלחמה, וזו נכנעה ללחץ. אך כאשר ממשלת פראג כבר הייתה מוכנה לוותר על חבל הסודטים היטלר בא בדרישות נוספות. בריטניה, צ'כוסלובקיה וצרפת החלו להתכונן למלחמה והיטלר הודיע כי עד הראשון באוקטובר אותה שנה חבל הסודטים יעבור לשליטה גרמנית. כמעט ברגע האחרון מוסוליני הציע לערוך ועידה בה יהיו נוכחים ראשי הממשלה של גרמניה, צרפת, בריטניה ואיטליה. החלטת הועידה: בועידת מינכן, אשר התרחשה בספטמבר 1938, הגיעו ראשי המעצמות תוך שעות להחלטה לעביר את חבל הסודטים לגרמניה. משמעות ההסכם: משמעות הסכם מינכן היתה חמורה לא רק לצ'כוסלובוקיה אשר הופקרה על ידי מעצמות ההסכמה, אלא גם למדינות המערב ולצרפת במיוחד. צרפת איבדה את אמון בעלות בריתה (פולין, רומניה ויגוסלביה) כמדינה שאפשר לסמוך עליה. הצרפתים, כמו שאר מדינות ההסכמה, פגעו גם בביטחון שלהם- ברית המועצות הסיקה מסקנות גם היא מההסכם, והחלטה על ההסכם הקלה עליה לחתום הסכם עם היטלר שנה לאחר מכן. כך הפסידו מדינות המערב בעלת ברית חזקה. יש שטוענים שאם בריטניה וצרפת היו עומדות עם צ'כוסלובקיה מול גרמניה, במקום ללכת למינכן, היטלר היה נעצר ומודח במידה והיה מממש את האיום לפלוש לצ'כוסלובקיה. הציבור הגרמני לטענתם היה מבין שהיטלר מוביל אותם למלחמה כוללת והיה מקבל את הדחתו.
*1939- חיסול צ'כוסלובקיה: בשמונת החודשים האחרונים של השלום בין צ'כוסלובקיה לגרמניה היו חיכוכים רבים בין ממשלת פראג לממשלתה האוטונומית של סלובקיה, מה שהוביל בסופו של דבר להתפטרותו של ראש ממשלת סלובקיה. הסלובקים התלוננו לגרמנים ונשיא צ'כוסלובקיה נאלץ לנסוע לפגוש את היטלר. לאחר שהופעלו עליו איומים של הפצצה מידית בפראג, נכנע נשיא צ'כוסלובקיה, ונחתם מסמך שלפיו צ'כוסלובקיה מקבלת על עצמה את חסות הרייך הגרמני. דרישות פולין: חיסול צ'כוסלובקיה גרם לצרפת ובריטניה לשים לב לפעולותיו של היטלר, וכך כאשר סימן את יעדו הבא, העיר דנציג שבפולין ו"הפרוזדור הפולני", הודיעו המדינות כי הן ערבות לשלמותה של פולין. העיר דנציג הייתה עיר גרמנית שעוד לפני מלחמת העולם הראשונה קיבלה מעמד של עיר חופשית, תחת נציב עליון מטעם חבר הלאומים וסנאט נבחר. רוב תושביה היו גרמנים וכבר בסוף שנות השלושים היה בסנאט רוב נאצי. הודעתם של בריטניה וצרפת לא הרתיעה את היטלר ו"הסכם הפלדה" שחתם עם מוסוליני, הסכם אשר קבע כי כל אחת מהמדינות מתחייבת לעזור לאחרת בזמן מלחמה בלי קשר למניע המלחמה, רק דירבן אותו וגרר גם את מוסוליני למלחמה. *1939- הסכם ריבנטרופ- מולוטוב: הצדדים בהסכם: הצדדים בהסכם ריבנטרופ- מולוטוב היו גרמניה וברית המועצות. עמדת רוסיה כלפי התוקפנות הגרמנית עד כה הייתה עוינת וסטאלין חיפש שותפים להקמת חזית אחידה נגד היטלר. עמדת מעצמות המערב כלפי רוסיה הייתה חשדנית ועויינת. הבריטים לא בטחו בסטאלין כבעל ברית. היה להם ספק במניעיו וגם ביכולתו הצבאית כאשר ניהלו עימו משא מתן באפריל 1939. הצעתו לעזור לצ'כוסלובקיה במידה וצרפת תפעל נדחתה, וגם הפולנים דחו את הצעתו של סטאלין לברית משותפת שתגן על הפולנים. העמדה הרוסית כלפי התוקפנות הגרמנית וכלפי מעצמות המערב החלה להשתנות לאחר שראה סטאלין כמה חלשות היו מדינות המערב באותן שנים, והוא החל להגות אפשרות להסכם עם גרמניה. עמדת גרמניה כלפי רוסיה: מבחינה פוליטית, גרמניה הייתה מעוניינת בידידותה של רוסיה. מאחר והחליטו לצאת למלחמה, הגרמנים שאפו להמנע מהקושי של מלחמה בשתי חזיתות כמו שקרה במלחמת העולם הראשונה, ועשו מאמצים רבים על מנת להגיע להסכם. שתי המדינות היו בעלות עמדות מנוגדות לחלוטין מבחינה אידיאולוגית. הייתה עוינות הדדית ברורה בין גרמניה לברית המועצות, אך השיקולים הפוליטיים גברו על האידיאולוגיים וההסכם נחתם באוגוסט 1939. המניע של גרמניה להסכם היה האפשרות לתקוף את פולין בלי לפחד שברית המועצות תגיב. המניעים של ברית המועצות להסכם היו קודם כל אכזבה ויאוש ממדינות המערב. מלבד זאת כאשר גרמניה תתקוף את פולין, המדינות האנטי- קומוניסטיות ילחמו ויתישו אחת את השניה, בעוד הוא, לפי ההסכם, יעמוד מהצד ולא יפגע. כמו כן, לפי הנספח הסודי בהסכם, סטאלין עשוי להנות משטחים טריטוריאלים רבים בקלות רבה. נימוק נוסף הוא שסטאלין היה ציך זמן התאוששות לצבא האדום שזה עתה עבר "טיהורים", וההסכם נתן לו זמן. *1935- 1936- פלישת איטליה לאתיופיה: הרקע: הרקע לפלישה האיטלקית לאתיופיה הוא אידיאולוגי- מדיני. איטליה לא הייתה מרוצה מהסדרי השלום לאחר מלחמת העולם הראשונה מכיוון שלא זכתה בשטחים או פיצויים כשאר המדינות. בשנות השלושים החלה איטליה לפתח דפוסי התנהגות חדשים ותוקפניים ושמה למטרה כיבוש שטחים באפריקה. למוסוליני היו סיבות נוספות להתעניינות בשטחי אפריקה. האידיאולוגיה הפאשיסטית, שעליה ביסס את שלטונו, האמינה שהגדלת האיפריה פירושה חיוניות וצמיחה וההפך פירושו ניוון. בנוסף איטליה גם היא נפגעה מהמשבר הכלכלי העולמי ומספר המובטלים בשנת 1933 היה למעלה ממליון איש. הפיכה למעצמה קולוניאלית נראתה כפתרון טוב לבעית האבטלה ולהעלאת מורל העם. הפלישה: העילה לפלישה נמצאה מהר- בסוף 1934 היתה התקלות של חיילים איטלקים מסומאלי, מושבה איטלקית באפריקה, עם חיילים אתיופיים בעקבות סכסוך מקומי. מוסוליני טען לתוקפנות אתיופית והעניין עבר לבוררות ע"י חבר הלאומים שקבע שלא הייתה תוקפנות כלל. למרות זאת מוסוליני שלח כוחות לאיזור תוך ניצול העובדה שדעת העולם נתונה להקמתו המחודשת של הצבא הגרמני. מועצת חבר הלאומים התכנסה מייד, גינתה את איטליה וקבעה שיש להטיל עליה סנקציות. המדינות השייכות לאירגון נדרשו לא למכור נשק וחומרי גלם מסוימים לאיטליה, וגם לא לתת לה אשראי. היבוא נאסר. למרות כל זאת הסנקציות לא כללו איסור על מכירת דלק, מה שנתן לאיטלקים אפשרות להמשיך לתקוף את אתיופיה. מוסוליני פלש לאתיופיה ב1935. תגובת המעצמות: המעצמות חששו שהסנקציות יקצינו את תגובת האיטלקים ויקרבו אותם לגרמניה. זו הסיבה ששרי החוץ של צרפת ובריטניה יזמו פיתרון שירצה את האיטלקים: האיטלקים יקבלו שטח גדול מאוד מאתיופיה, ואתיופיה תקבל את המוצא אל הים. הרעיון נדחה על ידי ראשי המעצמות ושני השרים נאלצו להתפטר. בנוסף באותה תקופה גרמניה פלשה לחבל הריין, מה שהחליש את עמדת המעצמות בעניין אתיופיה מכיוון שתשומת ליבם פנתה גם לפעולותיו של היטלר. בסופו של דבר תגובת המעצמות לא הייתה משמעותית לשום צד, לא לאתיופיה ולא לאיטליה.
