כדורסל – משחק כדור קבוצתי שבו קולעים השחקנים ל"סל".

חוקי הכדורסל

המשחק נערך על מגרש מלבני שאורכו 26 מ' ורוחבו 14 מ'. קווי המגרש אינם נכללים במידות המגרש (בניגוד לכדורגל, למשל). קו אמצע מחלק את המגרש לשניים. כל קבוצה חייבת להעביר את הכדור ממחצית המגרש שלה למחצית המגרש של היריב, בתוך 10 שניות. משעשתה כן אסור לשחקניה להחזיר את הכדור למגרשה. בכל אחד משני קצות המגרש מותקן לוח (120 X 180 ס"מ), הבולט 120 ס"מ לתוך המגרש. בגובה 30 ס"מ מן הקצה התחתון של הלוח מותקן הסל, בגובה 3.05 מ' מן הקרקע. ה"סל" הוא חישוק שקוטרו הפנימי 45 ס"מ, ומחוברת אליו רשת, המשתלשלת כלפי מטה והיא פתוחה בחלקה העליון והתחתון.תפקיד הרשת לעצור חלקית את נפילת הכדור. אורכה 40 ס"מ. היקפו של הכדור בין 75 ל- 78 ס"מ ומשקלו בין 600 ל- 650 גרם.
המשחק נמשך 40 דקות "נטו", והזמן מחולק לשתי מחציות בנות 20 דקות. בין שתי המחציות יש הפסקה של 10 דקות. בכדורסל אין תוצאת תיקו. אם משחק מסתיים בשוויון הוא מוארך בחמש דקות, ואם שוב מושג שוויון מוסיפים עוד הארכה של חמש דקות, עד להכרעה הסופית. נקודות מוספות ע"י החדרת הכדור לתוך הסל. קליעה מוצלחת מקנה שלוש נקודות אם השחקן הזורק היה במרחק של 6.25 מ' לפחות מהסל, או שתי נקודות אם המרחק היה קטן יותר. זריקת עונשין מוצלחת מקנה נקודה אחת.
ההתמודדות היא בין שתי קבוצות בנות חמישה שחקנים כל אחת. מכיוון שהמשחק מהיר מאוד ומייגע, מותרת החלפת שחקנים, אולם אך ורק מתוך רשימה המוגשת למזכירות המשחק לפני המשחק, והכוללת לא יותר מ- 12 שמות. כל קבוצה רשאית לבקש שתי הפסקות קצרות בנות דקה אחת (פסקי זמן) בכל מחצית, והפסקה אחת כזו בכל הארכה של חמש דקות. פסק הזמן מנוצל ע"י המאמנים למתן הוראות. מטרת המשחק היא לקלוע ככל האפשר יותר לסל הקבוצה היריבה ולמנוע מהיריב צבירת נקודות ע"י קליעת "סלים".
שחקני הקבוצה המחזיקה בכדור חייבים לזרוק אותו לסל בתוך 30 שניות ("חוק 30 שניות") מקבלת הכדור, אחרת עובר הכדור לרשות הקבוצה היריבה. חוק זה נועד להגביר את קצב המשחק ולמנוע בזבוז זמן. שחקן מוצא מהמשחק לאחר שביצע חמש עבירות. כאשר פוגעים בשחקן בשעה שהוא זורק כדור לסל, זכאי הנפגע לשתי זריקות עונשין, מקו הנמצא במרחק 4.60 מ' מלוח הסל. איש משחקני היריב אינו רשאי להפריע לו בעת הזריקה. תקנה נוספת, שנועדה לצמצם עבירות ופגיעות, מחייבת הענקת זריקות מקו העונשין אם הקבוצה שעשתה את העבירה כבר ביצעה שבע עבירות, באותה מחצית. השחקן הנפגע יקלע עונשין ואם הכדור יחדור לטבעת הוא יהיה זכאי לקליעת עונשין נוספת ("אחת ועוד אחת"). אם באותה מחצית לא ביצעה הקבוצה של השחקן הפוגע שבע עבירות, ואם השחקן הנפגע לא היה במצב של קליעה לסל, תוציא קבוצתו את הכדור מהצד (קו האורך).

אולימפיאדות ואליפויות

באולימפיאדת פריס, ב- 1924, נערך טורניר כדורסל ניסיוני, במטרה לשכנע את ראשי הוועד האולימפי הבינלאומי לצרף את המשחק למסגרת האולימפית החדשה. השתתפו בטורניר קבוצות מאיטליה, מאנגליה, מארצות הברית ומצרפת. גם באולימפיאדת אמסטרדם, ב- 1928, נערך טורניר כדורסל מחוץ למסגרת הרשמית של המשחקים. ב- 1935 נערכה בז'נווה אליפות אירופה הראשונה, בהשתתפות עשר מדינות. באליפות זכתה נבחרת לטוויה. כעבור שנה, באולימפיאדת ברלין, נכלל הכדורסל, לראשונה, במסגרת הרשמית של המשחקים האולימפיים. ב- 1950 נערכה בבואנוס איירס, ארגנטינה, אליפות העולם הראשונה בכדורסל. אולם, בניגוד לכדורגל, אירוע השיא בכדורסל הבינלאומי הוא הטורניר האולימפי.
את תולדות הכדורסל האולימפי והבינלאומי אפשר לחלק לשתי תקופות. השנים 1972-1936 התאפיינו בשליטה אמריקנית מוחלטת, והתקופה שלאחר 1972 מתאפיינת בשיפור ניכר ברמת המשחק באירופה. באולימפיאדת ברלין, ב- 1936, נערכו המשחקים על משטחי חול וחימר פתוחים, לעיתים תחת גשם. 21 מדינות, ובכללן מצרים, נרשמו למשחקים. אורח הכבוד היה ד"ר נייסמית'. במשחק הגמר, שהתקיים תחת גשם סוחף, ניצחה ארצות הברית את קנדה 19:8, לאחר 15:4 במחצית.
עם חידוש המשחקים האולימפיים אחרי מלחמת העולם השנייה, בלונדון ב- 1948, נערכו משחקי הכדורסל באולם סגור, במכלול וומבלי. ארצות הברית, עם כוכבה הענק, בוב קורלנד (2.14 מ') מאוקלהומה, ניצחה בגמר את צרפת, 65:21. בהלסינקי, ב- 1952, העפילה לגמר אלופת אירופה, ברית המועצות; זו הייתה הופעתה האולימפית הראשונה. ארצות הברית, שוב עם שחקן הציר המצוין בוב קורלנד, ניצחה את הסובייטים בגמר, 36:25, לאחר שהרוסים החזיקו בכדור ככל שיכלו (אז לא היה קיים "חוק 30 שניות"). שתי המעצמות הגדולות נפגשו כבר בשלב מוקדם ואז המטירו האמריקנים ברד של סלים על הסובייטים, 86:58.
באולימפיאדת מלבורן כיכבו במדי נבחרת ארצות הברית ביל רסל (2.08 מ'), וקיי.סי. ג'ונס, כוכבי אוניברסיטת סאן פרנסיסקו, אלופת המכללות בשנים 1955 ו- 1956. לאחר המשחקים הצטרפו השניים ל"סלטיקס" של בוסטון, אז הקבוצה הטובה ביותר בליגת אן.בי.איי. המקצוענית. רסל היה לאחד מטובי השחקנים בעולם בכל הזמנים. הוא הוביל את ה"סלטיקס" להישג חסר תקדים, 11 אליפויות ב- 13 שנים. בגמר במלבורן הביסו האמריקנים את הסובייטים 89:55. את נבחרת ברית המועצות אימן, לראשונה בטורניר אולימפי, היהודי אלכסנדר גומלסקי. כוכבה של ברית המועצות היה ינוש קרומינץ', ענק שגובהו 2.18 מ', בעל יכולת טכנית מוגבלת.
באולימפיאדת רומא, כעבור ארבע שנים, הציגה ארצות הברית את אחת הנבחרות הטובות שלה. עשרה מתוך 12 שחקניה עברו לאחר האולימפיאדה לאן.בי.איי. בין השמות הגדולים, ג'רי ווסט, אוסקר רוברטסון, וג'רי לוקס. שוב תפסו האמריקנים את המקום הראשון וברית המועצות את המקום השני. בקרב בין שתי נבחרות אלו ניצחה ארצות הברית 81:57. בטוקיו, ב- 1964, חזרה התמונה על עצמה: ארצות הברית ראשונה, ברית המועצות שנייה. אחד מכוכבי האולימפיאדה היה ביל ברדלי, לימים כוכב קבוצת ה"ניקס" של ניו יורק, ומאוחר יותר חבר בית הנבחרים והסנט האמריקני. לקרומינץ' הייתה זו האולימפיאדה השלישית ברציפות.
במכסיקו, ב- 1968, ניצחה יוגוסלביה בחצי הגמר את יריבתה הנצחית ברית המועצות, 63:62, ובכך מנעה גמר אמריקני-סובייטי חמישי. ארצות הברית זכתה שוב במדליית הזהב. בנבחרת יוגוסלביה שיחק רדיבוי קורץ', כוכב אחד מסדרה ארוכה מאוד של שחקנים מצוינים שארץ זו הצמיחה בשנות ה- 70, ה- 80 וה- 90. קורץ' עצמו, קלע מצטיין, נהרג בתאונת דרכים בשיא הקריירה שלו, ועל שמו נקרא אחד מגביעי הכדורסל החשובים באירופה לקבוצות, גביע קורץ'.
במינכן, ב- 1972, נרשמה אחת משערוריות השיפוט המפורסמות ביותר בתולדות הכדורסל. היה זה בגמר האולימפי, שבו הפסידה ארצות הברית לברית המועצות 51:50, ההפסד האמריקני הראשון בתולדות המשחקים האולימפיים לאחר 62 ניצחונות רצופים. סרגיי בלוב, שחקן הנבחרת המנצחת, נבחר ככדורסלן המצטיין בטורניר. בלוב (1.90 מ'), קלע מצטיין, זכה בשורות צסק"א מוסקבה 11 פעמים בתואר האליפות של ברית המועצות. היה שותף להישגי נבחרת ברית המועצות וקבוצתו בזירה העולמית והאירופית. באולימפיאדת מוסקבה ב- 1980 הוא נכנס עם הלפיד האולימפי לתוך אצטדיון לנין.
באולימפיאדת מונטריאול, ב- 1976, שבה ארצות הברית וזכתה בגמר, לאחר ניצחון קל על יוגוסלביה. באולימפיאדת מוסקבה, ב- 1980, לא השכילה ברית המועצות לנצל את היעדרות האמריקנים, וכן את יתרון הביתיות, והסתפקה במדליית ארד. במקום הראשון זכתה יוגוסלביה ובמקום השני איטליה. באולימפיאדת לוס אנג'לס, בשנת 1984, שבו האמריקנים וזכו במדליית הזהב. ברית המועצות החרימה את האולימפיאדה. בארצות הברית כיכבו שורה של שחקנים בעלי כשרונות אדירים, שתוך תקופת זמן קצרה הפכו לכוכבי על באן.בי.איי. בין השמות הגדולים: מייקל ג'ורדן, מגדולי שחקני הכדורסל בעולם בכל הזמנים, פטריק יואינג, אלווין רוברטסון, כריס מלין, סם פרקינס. ספרד זכתה במקום השני ויוגוסלביה, עם דרזן פטרוביץ' ואמיר מוטפצ'יץ', אכזבה כשתפסה את המקום השלישי.
באולימפיאדת סיאול, ב- 1988, ניתנה סוף סוף לארצות הברית ההזדמנות שחיכתה לה 16 שנה, לנקום את הפסד מינכן, אך לא היו לה הכלים לעשות זאת מול הנבחרת המצוינת של ברית המועצות. שתי הנבחרות נפגשו כבר בחצי הגמר, וברית המועצות ניצחה 82:76. כיכבו בשורותיה אלכסנדר וולקוב, שרונס מרצ'ולינוס, ארווידס סבוניס ואחרים. בגמר ניצחה ברית המועצות את יוגוסלביה 76:63. ביוגוסלביה כיכבו דרזן פטרוביץ', ולדה דיווץ' וזרקו פספלי, שמאוחר יותר הצטרפו לקבוצות מקצועניות בארצות הברית.
התבוסה בסיאול פגעה בגאווה האמריקנית, ולאולימפיאדת ברצלונה, ב- 1992, שלחה ארצות הברית, לראשונה בתולדותיה, נבחרת שהורכבה מעשרת השחקנים הטובים ביותר באן.בי.איי. וכן שני כוכבי מכללות. ערב המשחקים בברצלונה הוחלט בפיב"א לוותר על הדרישה ההיסטורית, כי רק חובבים ישתתפו במשחקים האולימפיים. "נבחרת החלומות" של ארצות הברית בברצלונה כללה בשורותיה את "מג'יק" ג'ונסון (שלאחר מכן התפרסם בהיותו שחקן אן.בי.איי. נערץ שהתגלתה אצלו מחלת האיידס), לארי ברד, מייקל ג'ורדן, פטריק יואינג, צ'רלס ברקלי, סקוטי פיפן, כריס מלין, דייוויד רובינסון, קארל מלון ואחרים שהפכן לאגדות עוד בימי חייהם. לא פלא אפוא שנבחרת זו "דרסה" את כל יריבותיה בדרכה למדליית הזהב. בגמר ניצחה ארצות הברית את נבחרת קרואטיה, עם טוני קוקוץ', דינו רג'ה ודרזן פטרוביץ', 117:85. ליטא, עם מרצ'ולינוס וסבוניס, ניצחה בקרב על המקום השלישי את חבר המדינות העצמאיות, היורשת של ברית המועצות, 82:78.
במקביל למשחקים האולימפיים נערכות, בדרך כלל מדי ארבע שנים, תחרויות על אליפות העולם. ארצות הברית זכתה בהן רק פעמיים, ב- 1954 וב- 1986, בעיקר משום שלא שלחה לאליפות את טובי שחקניה. ארגנטינה זכתה באליפות הראשונה, שנערכה ב- 1950 בבירתה, בואנוס איירס. ברזיל זכתה בשתי אליפויות רצופות, ב- 1959 וב- 1963. ברית המועצות ויוגוסלביה זכו כל אחת בשלוש אליפויות, יותר מכל מדינה אחרת. הסובייטים עשו זאת ב- 1967, ב- 1974 וב- 1982, והיוגוסלבים ב- 1970, ב- 1978 וב- 1990.
באירופה זוכות ליוקרה התחרויות על אליפות היבשת, הנערכות אחת לשנתיים. הן החלו ב- 1935 וחודשו אחרי מלחמת העולם השנייה, ב- 1946. לאחר תקופה ארוכה של שליטה סובייטית נאלצה נבחרת ברית המועצות, החל משנות ה- 70, להתחלק בתארים עם נבחרת יוגוסלביה. ליוקרה ולהתעניינות רבה מאוד זוכים באירופה גם שלושת הטורנירים השנתיים לקבוצות מצטיינות מכל מדינות היבשת: הגביע לקבוצות אלופות, הגביע לקבוצות מחזיקות גביע והגביע על שם קורץ'. בתחום המועדונים נחשבת איטליה למדינה החזקה ביותר באירופה. המועדונים שלה עשירים מאוד, וחלק גדול מטובי השחקנים ביבשת משחקים בקבוצות איטלקיות. החל בשנות ה- 80 הצליחו האיטלקים לייבא לקבוצותיהם גם שחקנים אמריקנים מצוינים מן האן.בי.איי. גם המועדונים הספרדיים הגדולים, ובעיקר "ריאל" מדריד, ברצלונה ובדלונה רשמו לעצמם הישגים בולטים בזירה הכלל-אירופית, כמו גם "מכבי" תל אביב.

כדורסל נשים

בעקבות כדורסל הגברים התחיל להתפתח במדינות העולם גם כדורסל הנשים, אם כי קיימים עדיין פערים עצומים ברמה בין שני המשחקים, ובעקבות זאת גם בהתעניינות הציבורית והתקשורתית. אליפות אירופה הראשונה נערכה ב- 1948, וזכתה בה איטליה. מאז נערכת האליפות מדי שנתיים (להוציא חריגים בודדים) והיא נמצאת בשליטה מוחלטת של כדורסלניות ברית המועצות. אליפות העולם הראשונה נערכה ב- 1953, בצ'ילה, וזכתה בה נבחרת ארצות הברית. ארצות הברית שבה וזכתה גם באליפות השנייה, ב- 1957, אולם בחמש האליפויות הבאות זכתה ברית המועצות. ארצות הברית שבה וזכתה בתואר ב- 1979, אולם ברית המועצות לא ויתרה וב- 1983 היא שוב הייתה לאלופת העולם. התעוררות מה בכדורסל הנשים האמריקני, הרחוק מאוד מכדורסל הגברים, העניקה לארצות הברית את אליפויות העולם גם ב- 1987 וב- 1990.
לאולימפיאדה הגיע כדורסל הנשים רק במונטריאול, ב- 1976. הזוכה בזהב הייתה ברית המועצות, שנבחרתה לא הפסידה משחק מאז 1971. הסובייטיות לא הפסידו טורניר בינלאומי מאז 1958. כוכבת הנבחרת במונטריאול הייתה אוליאנה סמיונובה (23) מריגה, ענקית שגובהה 2.10 מ' ומשקלה 128 ק"ג. הממוצע שלה למשחק היה 19.4 נקודות ו- 12.4 כדורים חוזרים. ארצות הברית זכתה במדליית כסף. באולימפיאדת מוסקבה, ב- 1980, בהיעדרן של האמריקניות, זכו ברית המועצות במקום הראשון ובולגריה במקום השני. סמיונובה הייתה מלכת הסלים, עם ממוצע של 21.8 נקודות ו- 12.5 כדורים חוזרים למשחק.
באולימפיאדת לוס אנג'לס, בהיעדרה של ברית המועצות, הובילה סיריל מילר את ארצות הברית לסדרה של שישה ניצחונות ללא הפסד ולזכייה במדליית זהב. בסיאול, ב- 1988, כבר השתתפו כל הנבחרות הגדולות. ארצות הברית, עם הרכזת המצוינת תרזה אדוארדס (ממוצע של 16.6 נקודות למשחק) ומלכת הסלים (17.6) והכדורים החוזרים (10.4) של הטורניר, קטרינה מק-קלאין, זכתה בזהב, לאחר ניצחון 77:70 על יוגוסלביה בגמר. ברית המועצות ירדה למקום השלישי. באולימפיאדת ברצלונה, ב- 1992, הפתיעה הנבחרת של חבר המדינות, כשניצחה בגמר את סין 76:66. כוכבת הקבוצה הייתה נטליה זסולסקיה. ארצות הברית, עם תרזה אדוארדס, זכתה רק במקום השלישי.מאמן נבחרת חבר המדינות היה היהודי, יבגני גומלסקי. ב- 1993 הוא הוביל את "אליצור" חולון לתואר הכפול בישראל, אליפות וגביע המדינה לנשים. יבגני הוא אחיו הצעיר של אלכסנדר (סשה) גומלסקי, מאמן נבחרת הגברים של ברית המועצות ומאמן כמה מן הקבוצות המצטיינות שלה במשך כשלושים שנה.

כדורסל בארצנו – כיצד הגיע הכדורסל למעמד של ספורט ראשי בישראל?

דברי ימי הכדורסל בישראל אינם ארוכים, אך מפוארים. בזכותו של הכדורסל התנוסס הדגל הישראלי, יותר מאשר בזכותו של ענף אחר, על מגרשי הספורט של בירות העולם ושמה של מדינתנו הגיע לאוזני התושבים בארצות רחוקות.

גברים

ראשיתו של הכדורסל בארץ הייתה בתחילת שנות ה- 30, בתל אביב, ליד מגרש הכדורגל בשכונת שפירא. בין הדקלים הוכשר שטח, הובאו עמודים, והוצבו הסלים הראשונים. לוח הסל היה עשוי עץ. הקבוצה הראשונה בארץ הייתה "מכבי" תל אביב, שנוסדה ב- 1932. ב- 1935 יסד עולה חדש מפולין, דוב פרוסק, את קבוצת "הפועל" תל אביב. אחרי המכבייה השנייה והכינוס הרביעי של "הפועל" הגיעו לארץ ספורטאים משובחים בכל הענפים, ואז התחיל השגשוג גם בכדורסל. ב- 1935 נערך בבן-שמן קורס לכדורסל מטעם "הפועל", שהניח יסוד לענף זה בצורתו המשוכללת. ב- 1936 נערך הדרבי הראשון של תל אביב, שהסתיים בניצחון "מכבי", 37:5. ב- 1939 נערכה האליפות הראשונה של "הפועל" למשחקים (כדורסל וכדורעף), שהייתה ברבות הימים למאורע המרכזי בענף זה. ב- 1952 נרשמה הופעת הבכורה של נבחרת הגברים בזירה הבינלאומית. ישראל הופיעה בתחרויות הקדם-אולימפיות בהלסינקי, הפסידה לפיליפינים וליוון, והחמיצה את ההזדמנות להשתתף בטורניר האולימפי. אוסטרליה, המארחת של אולימפיאדת מלבורן ב- 1956, הזמינה את ישראל להשתתף בטורניר האולימפי, אך בגלל "מבצע קדש" ויתרה ישראל על ההזמנה. מאז לא הצליחה ישראל, למרות כל מאמציה במשחקים הקדם-אולימפיים, לזכות בכרטיס לטורניר האולימפי היוקרתי.
הכדורסל הוא הספורט הייצוגי הראשון במעלה של ישראל. ב- 1953 נרשם לזכותו הישג ראשון בזירה הבינלאומית, כשהנבחרת הלאומית תפסה את המקום החמישי המצוין באליפות אירופה, באצטדיון לנין הפתוח במוסקבה. ישראל צברה מספר נקודות זהה לזה של הונגריה, שתפסה את המקום השני באליפות. יחס סלים גרוע הוא שהיה בעוכרי ישראל. כוכבי הנבחרת היו הקפטן אברהם שניאור וזכריה עופרי מ"מכבי" תל אביב, ופרדי כהן ומרסל חפץ מ"הפועל" חולון. בעונת 1953/4 נערכו לראשונה משחקי הליגה הלאומית. באליפות זכתה "מכבי" תל אביב, לפני "הפועל" חולון ו"הפועל" תל אביב. ב- 1956 נערכו לראשונה משחקי גביע המדינה. "מכבי" תל אביב ניצחה בגמר פעמיים את "הפועל" תל אביב, 52:49 ו- 56:50. ב- 1954 השתתפה ישראל באליפות העולם בריו דה-ז'נרו, עלתה לשלב הגמר, וזכתה בסיום במקום השמיני המכובד. ב- 1965, שוב במוסקבה, זכתה ישראל בהישג נאה, מקום שישי באליפות אירופה. כוכבי הנבחרת היו תנחום ("תני") כהן-מינץ מ"מכבי" תל אביב, דוד קמינסקי מ"הפועל" ירושלים, אילן זייגר (זוהר) וצבי לובצקי מ"הפועל" תל אביב.
ב- 1966, בבנגקוק בירת טהיילנד, זכתה ישראל במקום הראשון במשחקי אסיה, לאחר שהביסה במשחק הגמר את הנבחרת המארחת, 90:42. כוכב הנבחרת והקפטן שלה בטורניר היה "תני" כהן-מינץ. "תני" היה גם הישראלי הראשון שהוזמן להופיע בנבחרת אירופה (ב- 17.05.1964, נגד "ריאל" מדריד, מחזיקת גביע אירופה לאלופות, קלע 13 נקודות והגדיר את המשחק "חלום מכל הבחינות"). מצטיינים אחרים בנבחרת היו עופר אשד מ"הפועל" חולון ודוד קמינסקי.
ב- 1966 החל תהליך האמריקניזציה בכדורסל הישראלי, עם עלייתו ארצה של טל ברודי (שחקן נבחרת ארצות הברית) והצטרפותו ל"מכבי" תל אביב, ובהמשך גם לנבחרת הלאומית. תחילה היו אלו שחקנים יהודים מצטיינים, שבאו לארץ, ולאחר סיום הקריירה חזרו לביתם. בהמשך החלו קבוצות הליגה הלאומית הישראלית לייבא שחקני כדורסל מצטיינים לא יהודים. בראשית שנות ה- 90 העסיקה כל קבוצה בליגה הלאומית שני שחקנים זרים, רובם אמריקנים, ובדרך כלל גם שחקנים מתאזרחים – זרים השוהים בארץ זמן רב.
ב- 1967, בטמפרה (פינלנד), זכתה ישראל במקום שמיני באליפות אירופה. הייתה זו הפעם הראשונה שבנבחרת הופיע כדורסלן יהודי- אמריקני, בילי וולד מ"הפועל" תל אביב. ב- 1970 שבה נבחרת ישראל לבנגקוק כדי לשמור על הבכורה במשחקי אסיה. אולם התקוות הגדולות התנפצו במשחק הגמר, בהפסד 81:67 לקוריאה הדרומית. באליפות אירופה בברצלונה, ב- 1973, עם טל ברודי, סיימה ישראל שביעית. למיקי ברקוביץ', גדול כדורסלני ישראל, הייתה זו הפגישה הראשונה, מתוך שבע, עם אליפות אירופה. כעבור שנה, בטהרן, לפני שגורשה מיבשת אסיה, שבה ישראל וזכתה בטורניר הגמר של משחקי היבשת. במשחק הגמר נקמה ישראל את תבוסת בנגקוק בניצחון על קוריאה הדרומית, 92:85. כוכבי הנבחרת היו מיקי ברקוביץ', חנן קרן ("הפועל" מגידו) ובועז ינאי ("הפועל" גבת-יגור). באליפות אירופה בבלגרד, ב- 1975, שוב זכתה ישראל במקום השביעי המכובד.
באליפות אירופה בלייז' שבבלגיה, ב- 1977, הפתיעה ישראל כשדילגה שתי מדרגות קדימה, ותפסה את המקום החמישי. כוכבי הנבחרת היו מיקי ברקוביץ', ברי לייבוביץ' ("הפועל" תל אביב) וסטיב קפלן ("הפועל" רמת גן). ב- 1979 רשמה נבחרת ישראל הישג מדהים, כשזכתה בטורינו במקום השני באליפות אירופה לנבחרות לאומיות. בגמר הפסידה ישראל לברית המועצות, 98:76. בדרכה לגמר ניצחה ישראל את אלופת העולם ואירופה, יוגוסלביה, 77:76, בעזרת שני סלים של מיקי ברקוביץ' בסיום. ישראל ניצחה באותה אליפות גם את ספרד החזקה, 88:84, ואת צ'כוסלובקיה, 94:93. מאמן הנבחרת היה ראלף קליין וכוכביה היו היו מיקי ברקוביץ', לו סילבר ואריק מנקין מ"מכבי" תל אביב, וכן ברי לייבוביץ' ובועז ינאי. ברקוביץ' וסילבר זכו בכבוד השמור אך למעטים – הופעה במשחק חגיגי של נבחרת אירופה.
גם באליפויות אירופה בפראג, ב- 1981, ובצרפת, ב- 1983, הוכיחה ישראל כי היא שייכת לצמרת האירופית, כשתפסה פעמיים את המקום השישי. בנאנט, השיגה ישראל ניצחון מצוין על יוגוסלביה, 99:88. ישראל העפילה ב- 1986 לגמר אליפות העולם בכדורסל, בספרד. בטורניר עצמו גילתה נבחרת ישראל יכולת נאה, ותפסה מקום שביעי מתוך 24 נבחרות שהשתתפו בטורניר.

נשים

כדורסל הנשים בארץ מפגר אחרי כדורסל הגברים בכל התחומים. התקציבים מצומצמים וגם הפעילות בזירה הבינלאומית דלילה מאוד. ובכל זאת, הכדורסלנית הישראלית היחידה שזכתה לשחק בקבוצה אירופית הייתה ענת דרייגור, הבכירה בכדורסלניות ישראל בכל הזמנים. דרייגור שיחקה עונה אחת בקבוצת קלרמון-פרן ועונה אחת בקבוצת "רסינג" פריס, שתיהן מצמרת הכדורסל הצרפתי.
הופעת הבכורה של הכדורסל הישראלי כולו בזירה הבינלאומית, הייתה השתתפות נבחרת הנשים באליפות אירופה השנייה לנשים בבודפשט, ב- 1950. הנבחרת נוצחה בשישה משחקים ורק במשחק האחרון ניצחה את הולנד. ישראל תפסה באליפות את המקום ה- 11 מתוך 12 המשתתפות. המשחק הבינלאומי הבא של הנשים נערך רק כעבור 18 שנה, ב- 1968, בגנט שבבלגיה. במשחק ידידותי הפסידה ישראל לנבחרת המקומית, 55:54. כוכבת הנבחרת הייתה אביבה ליכטבלאו (בלס) מ"מכבי" תל אביב, שהייתה גם אלופת הארץ בהדיפת כדור ברזל ובזריקת דיסקוס. מיד אחר כך השתתפה ישראל בטורניר בהגן, גרמניה המערבית, במסגרת קדם-אליפות אירופה. ישראל הובסה ע"י גרמניה המערבית והונגריה, ניצחה את דנמרק, והודחה מהמשך המשחקים. מאז מנסה ישראל שוב ושוב להעפיל לשלב הגמר של אליפות אירופה, ללא הצלחה.
אליפות ישראל לנשים נערכה לראשונה בעונת 1957/8, וזכתה בה "מכבי" תל אביב. משחקי גביע המדינה נערכו לראשונה כעבור עונה. בגמר ניצחה "מכבי" תל אביב את "הפועל" גן שמואל, 42:33. בסך הכל זכו כדורסלניות "מכבי" תל אביב עד לשנת 1993, 11 פעמים בתואר אלופת המדינה ו- 12 פעמים בגביע המדינה. ב- 1977 דרך כוכבה של "אליצור" תל אביב (מ- 1991 נקראת "אליצור" חולון) עד 1993 זכתה קבוצה זו 17 פעמים ברציפות באליפות המדינה ו- 13 פעמים בגביע המדינה. כוכבת הקבוצה, במרבית השנים, היא ענת דרייגור. נציגות ישראל משתתפות בקביעות בגביע אירופה לקבוצת אלופות, מ- 1962, וכן בגביע רונקטי למחזיקות גביע, מ- 1972, אולם ללא כל הצלחה.

המכבייה הרביעית

במכבייה הרביעית שנערכה בסתיו 1953, הופיע הכדורסל הישראלי בין האריות שבחבורה. הניסיון והביטחון שרכשו עמדו מאחורי קבוצת ישראל, שניצחה את נבחרת יהודי קנדה בתוצאה 55:40, התגברה על ארגנטינה 52:47 והפסידה לסטודנטים יהודים מארצות הברית, ביניהם בעלי קומת ענק, בהפרש זעום של 25:23 נקודות. הפעם אימן את נבחרת ישראל יהושע רוזין וס. רסקין (המאמן-האורח של נבחרת ישראל מימי אולימפיאדת הלסינקי) היה מאמנה של קבוצת ארצות הברית.

"מכבי" תל אביב

קבוצת הכדורסל הישראלית המצליחה ביותר מאז קום המדינה, הן בזירה הפנימית הן בזירה הבינלאומית.

קבוצת "מכבי" תל אביב זכתה פעמיים, ב- 1977 וב- 1981, בגביע אירופה לקבוצות אלופות. לזכותה גם 23 אליפויות מדינה רצופות, הישג חסר תקדים בספורט העולמי. קבוצת מכבי תל אביב הוקמה ב- 1932 בשכונת שפירא. הייתה בין שמונה הקבוצות שהניחו, בעונת 1953/4, את היסוד לליגת הכדורסל הישראלית. זכתה בכל האליפויות שנערכו בשנות ה- 50. רוב כוכביה באותה תקופה כיכבו גם בנבחרת הלאומית, אברהם שניאור וזכריה עופרי, ומאוחר יותר ראלף קליין ותנחום ("תני") כהן-מינץ. מאמן הקבוצה היה יהושע רוזין. ב- 1960 שמטה "מכבי" תל אביב, לראשונה, את תואר האליפות, ליריבתה העירונית "הפועל". בשנות ה- 60 זכתה "מכבי" באליפויות ב- 1964-1962, ב- 1967 וב- 1968. תנחום כהן-מינץ (2.04 מ'), קפטן הקבוצה והנבחרת הלאומית, היה ב- 17.05.1964 לישראלי הראשון שהשתתף בנבחרת אירופה, במשחק חגיגי במדריד, שבו גברה הנבחרת על אלופת אירופה "ריאל" מדריד, 91:87. כהן-מינץ קלע במשחק זה 13 נקודות. נחשב לאחד משחקני הציר הטובים באירופה ולריבאונדר מעולה. שלוש פעמים נבחר כספורטאי השנה בארץ. השתתף במדי הנבחרת ב- 89 משחקים וקלע 1076 נקודות. ב- 1972, בהיותו בן 33, פרש מ"מכבי" תל אביב. ביוני 1975 הצדיעה לו נבחרת אירופה במשחק חגיגי, באצטדיון יד אליהו. הנבחרת ניצחה את "מכבי" תל אביב, 115:88.
בסוף 1966 הצטרף ל"מכבי" תל אביב היהודי-אמריקני טל ברודי, שחקן נבחרת ארצות הברית לשעבר. ברודי, שכיכב גם בנבחרת הלאומית, חולל מהפכה בכדורסל הישראלי. "מכבי" תל אביב בראשותו העפילה ב- 1967 לגמר גביע אירופה לקבוצות מחזיקות גביע, אך הפסידה בגמר ל"איניס" ורזה האיטלקית. מעונת 1970 ועד עונת 1992 לא שמטה "מכבי" תל אביב את תואר האליפות בישראל.
באוקטובר 1980, בסרייבו שביוגוסלביה, זכתה "מכבי" בגביע הבין-יבשתי, לאחר ניצחונות על "בוסנה" המקומית, קנזס מארצות הברית ו"פרנקנה" מברזיל, והפסד ל"ריאל" מדריד. הירבו לקלוע ל"מכבי" בטורניר, מיקי ברקוביץ' – 95 נקודות, ארל ויליאמס – 69, אולסי פרי – 62, לו סילבר – 52. הניצחון בטורניר סימן פתיחה של עונה מצוינת ל"מכבי", שבסיומה היא שבה וזכתה בגביע אירופה לקבוצות אלופות. משחק הגמר נערך ב- 26.03.1981, בסטרסבור שבצרפת, ו"מכבי" ניצחה בו את "סינודינה" בולוניה, 80:79. מאמן הקבוצה היה האמריקני, רודי דמיקו. קלעו ל"מכבי", ברקוביץ' – 20 נקודות, ויליאמס – 19, פרי – 18, ג'ים בוטרייט – 12, סילבר – 6, מוטי ארואסטי – 5 נקודות. "מכבי" הופיעה חמש פעמים נוספות בגמר גביע אירופה לאלופות.
בעונת 1984/5 שינתה "מכבי" את פניה, עם צירופם של דורון ג'מצ'י, כוכב "מכבי" רמת גן, ושני שחקני חיזוק אמריקנים מצטיינים, לי ג'ונסון וקווין מגי. הקבוצה הגיעה שלוש פעמים ברציפות לגמר גביע אירופה, ב- 1987, ב- 1988 וב – 1989, אך הפסידה בכל המשחקים האלה. הרכב הקבוצה שונה שוב, אך ללא הועיל. בעונת 1993 איבדה "מכבי" את תואר האליפות, לאחר שהפסידה בחצי הגמר ל"הפועל" גליל עליון, אך זכתה בו שוב בעונת 1994.
"מכבי" תל אביב מחזיקה גם בשיא של 26 זכיות בגביע המדינה, מסגרת המתקיימת מאז 1956.

מיקי ברקוביץ'

(נולד 1954) – גדול הכדורסלנים בישראל.

מיקי ברקוביץ' היה שותף לזכיית קבוצת "מכבי" תל אביב בכל התארים האפשריים: פעמיים בגביע אירופה לקבוצת אלופות, פעם בגביע הבין יבשתי, 19 פעמים באליפות המדינה ו- 17 פעמים בגביע המדינה. מחזיק בשיא ההופעות במדי הנבחרת הלאומית – 165 פעמים, שבהן צבר 2842 נקודות. היה שותף להישגי הנבחרת, כולל מקום שני באליפות אירופה ב- 1979 בטורינו. באליפות אירופה לנוער, ב- 1972, היה שותף לניצחון 70:63 על נבחרת ברית המועצות, הבלתי מנוצחת עד אז. זכה בתואר "מלך הסלים" ונבחר לחמישייה המצטיינת של האליפות. הופיע שלוש פעמים בנבחרת אירופה. לבש 211 פעמים את מדי "מכבי" תל אביב במשחקי גביע אירופה וקלע במשחקים אלו 3588 נקודות. ניחן בפריצה מצוינת לסל, בקליעה טובה מאוד ממרחקים בינוניים וארוכים (שלוש נקודות), ובעצבי ברזל ברגעי הסיום של המשחקים. הוכתר כ"ספורטאי השנה" של ישראל שלוש פעמים: ב- 1977, ב- 1979 וב- 1983.

נאט הולמן – מורה דגול