הסיפור מתחיל במרסיי, עיר נמל בצרפת, בשנת 1815.
בשנים ההם התחלף השלטון פעמים רבות בין שלטון מלוכני לשלטון הקיסר נפוליון, ישנם חילוקי דעות פוליטיים קשים בצרפת. מלח צעיר בצי הסוחר בשם אדמונד דאנטס, העתיד להינשא לנערה בשם מרסדס, נבגד על ידי חברו הטוב ביותר המאוהב גם הוא באותה נערה, ועל ידי דאנגלר, מי שהיה האחראי עליו בעבר בצי הסוחר. הוא מוסגר לחוק כבוגד מרגל של נפוליון ונשלח למצודת כלא, שם הוא כלוא ומוכה בלי ידיעות על חוץ. במהלך השנים הללו הוא פוגש כומר זקן הכלוא לידו המלמד אותו שפות ומקצועות שונים, ונותן בידו מפת אוצר הנמצא על האי מונטה כריסטו. אחרי 14 שנים אדמונד בורח ומגיע למונטה כריסטו, שם הוא מוצא את האוצר. אחרי טיולים בעולם ורכישת ידע מחליט דאנטס לצאת למסע נקמה בכל אלו שבגדו בו, כולל אהובתו
דמותו של אדמונד דאנטס
אדמונד דאנטס- מלח וימאי בצעירותו ואציל עשיר בבגרותו, הוא דמות שעוברת שינויים אדירים במהלך הסיפור. בהתחלת הסיפור דמותו משדרת אורבניות, תמימות, רצון לחיות חיים רגילים וממצים, רצון להצליח במישור הכלכלי מספיק כדי להינשא לאהובתו. למרות כל שאיפות אלו דמותו מגיעה בסוף למצבים מאוד לא סבירים למצבו ההתחלתי. אדמונד אוהב את מרסדס אהבת נעורים תמימה ועיוורת- במשך כל שנות שביו היא מעסיקה את מחשבתו, הוא צעיר מידי כדי לעמוד על חסרונותיה. בתחילת הסיפור אין לאדמונד סייגים וטענות כנגד המין האנושי וטבעו, יש לו אמון מלא בחברה והוא לא יכול לתאר לעצמו את האכזריות והבוגדנות שהוא מגלה בה מאוחר יותר. דמותו טובת לב, זאת נראה בעיקר בטובות שהוא מרעיף עם מיטיביו לאחר בריחתו מהכלא שנים מאוחר יותר. כמו כן דמותו נבערת מדעת, בדומה לדמות מהמעמד הנמוך בצרפת של התקופה. הוא איננו יודע קרוא וכתוב, ובוודאי לא שפות אחרות. בגידתם של חבריו לכאורה בו וכליאתו הם שמערערות את ביטחונו וגורמות לו להיהפך לנקמני, כוס ולבסוף מריר. בשבועות והחודשים הראשונים לשביו הוא מגלה התנגדות, עושה ניסיונות לטעון לחפותו, אך במשך השנים הוא שוקע ביאוש עמוק, אין לו ידיעות מארוסתו ומביתו ומצודת הכלא איף הופכת לעולם בתוך עולם עבורו. לאחר מספר שנים בכלא הוא עובר מיאוש לטירוף עקב כליאתו הממושכת, הוא מנסה להתאבד בשביתת רעב אך דבק באלוהיו, אמונה שמצילה את חייו ושפיותו. לאחר פגישתו עם פרייה והתחלת חפירת תעלת המילוט מתחילות להתגבש במוחו רעיונות הנקמה. הוא לומד ומשכיל והמרירות שבו מתערבת ברגשות הנקמה, מה שמוביל לבסוף לאחר בריחתו ומסעותיו בעולם להתעצבות דמותו הבוגרת, דמות מלאה יראת כבוד ומיסתורין. אדמונד לא מגלה את רגישותו שנית עד לשלביו הסופיים של הספר, גם לאחר פגישתו המחודשת עם מרסדס רגשות הנקמה גוברים על החמלה, ורק לאחר הנקמה הסופית שלו בכל אויביו הוא מבין שלא דיי בשמחה לאיד עקב הנקמה כדי למלא את החלל שנוצר בו. לאחר יישור ההדורים עם מרסדס והבהרת פרטים ישנים הרוזן מצליח להניח את עברו מאחוריו ולהשתקם- הוא נישא להיידה פילגשו, הנאמנה לו ללא סייגים ומעריצה אותו, מיכיוון שהוא הציל את חיה. יחסו להיידה הוא יחס אדון לפילגשו בחלק מסויים של הסיפור, ויחס אהוב לאהובתו בחלק אחר, אך הגבול מטושטש בשני המקרים, כך שהקשר בניהם גם לאחר שהוא משחרר אותה ומציע לה נישואים הוא קשר לא טבעי לחלוטין בין אוהבים שכן יש בו אלמנט של אדונות. רק בסוף הסיפור הוא מגלה רגשות ללא עכבויות, רגשותיו להיידה. את אלברט, בנם של מרסדס ופרננד אדמונד לומד להכיר בתור הרוזן, הוא מעריך את אלברט כגבר לגבר ומשייך אותו למרסדס באיפיוניו- הוא לא רואה בו את תכונוותיו הרשעיות של אביו. גם פרידתם זה מזה היא פרידה של כבוד והערכה בין שני גברים. לבסוף יחסיו עם פרננד שהיה חברו הטוב בעבר, גם כאן יש מעבר מתמימות לשנאה. פרננד מגלם עבור אדמונד את הבגידה עצמה- הנקמה מופנית אליו, הוא המטרה הראשית.
ניתן לסכם את ההתפתחות של דמותו בקווים כללים- מתמימות נעורים, לאיבוד צלם אנוש ואמון במין האנושי, להשלמה ומעבר הלאה.
סיום היצירה
סיום היצירה הוא סוף בגור לחלוטין. כל הקצוות נסגרים, הנקמה מושלמת ומבוצעת בשלמותה. כמו כן כל האנשים שהיטיבו עם אדמונד בשנותיו הראשונות- מנהל חברת הספנות מר מוראל, בנו ועוד אחרים, כולם מתוגמלים על ידי הרוזן. הרוזן עצמו לאחר שפגש את מרסדס ויישר את הדורי העבר, לא מחדש אתה קשר רומנטי, המעבר הלאה הוא בכל התחומים, העבר מאחוריו. הוא נישא להיידה פילגשו לשעבר, ומתחיל פרק שני בחייו.
הסוף של היצירה שמזכיר סוף של אגדת ילדים- כולם חיים בשלום והרעים באים על גמולם- זהו סוף שמתאים ביותר לדעתי לסיפור זה, שיש בו מן האמיתי ומן הפנטסטי, שכן הדמויות ואפיונם מוקצנות משהו. למרות זאת, ציפיתי שבהתאם לתבנית זו ימצא אדמונד דאנטס את עצמו קשור רומנטית בשנית למרסדס, אהובת נעוריו, מה שהופרך בסוף הסיפור. הייתי מציעה את הסוף האלטרנטיבי הזה, מיכיוון שהסיפור עצמו נוטה לכיוון של תבנית של אגדה, ובסיום היצירה המקורי יש מעין אפיון של טבע האדם- המעבר הלאה של הדמות- שהוא מציאותי למדי וחורג מהתבנית הרומנטית והפנטסטית של הדמויות.
מכיוון שבסיפור כולו שזורה ביקורת חברתית על צרפת של התקופה הייתי מציעה להוסיף נצחון כלשהוא על הממסד, למרות שהרוזן נקם את נקמתו במערכת הייתי מוסיפה משהו בסגנון קניית מצודת הכלא איף שבה נכלא, והסבתה לבית פאר או משהוא בסגנון.
למרות שני הרעיונות הללו לשינויים אינני מאמינה שזה בתוקף סמכותי לחלוק על דיומא, שאני מאוד מעריכה את שיפוטו, ומאוד נהנית מכתיבתו, להוכחה הספר הנ"ל.
הקטע שבחרתי
הקטע שבחרתי מתאר את פגישתם המחודשת של אדמונד דאנטס ומרסדס, כעת רוזנת, אשתו של פרננד. פגישה זו מתרחשת לאחר עשרים שנים לערך, בביתם של פרננד ומרסדס, שמארחים את הרוזן ואורחים אחרים לארוחת צהרים. הרוזן מוזמן לאחר שהציל את חיו של אלברט, בנם של הרוזן והרוזנת כשזה נחטף על ידי שודדים בזמן הקרנבל בוונציה. את החטיפה ביים הרוזן, שהיה מיודד עם השודדים עקב קשרים ישנים.
בארוחה זו נוכחים רוב האנשים שדאנטס מתכוון לכלול בנקמתו, זו הפגישה הראשונה שלו אתם לאחר כל השנים הללו ולכן זהו רגע משמעותי ומרגש. החלק השני של הסיפור אמנם התחיל בכרך השני של הסיפור אך בעיני הוא מתחיל בקטע שבחרתי, שכן מרגע זה והלאה מתחיל דאנטס להתערות באצולה הפריסאית ולחשוף תככים ושערוריות הגודשות את הכרך השני. כמו כן הפגישה המחודשת בין דאנטס למרסדס באה אחרי שנים רבות של ציפייה שהקורא עד להם במשך שנות הבדידות של דאנטס בכלא, מה שהופך את הרגע שבחרתי למשמעותי יותר. הקור מעוניין לדעת אם מרסדס תזהה את אהובה לשעבר אחרי כל השנים שעברו. הקטע הקריטי בפגישת האנשים מחיו הישנים של דאנטס הוא פגישת מרסדס, זהו אומדן, שכן הוא מועמד במבחן, אם יישבר תכנית הנקמה שמושלמת שלו לא תצא לפועל כראוי. למרות הלחצים הוא שומר על זהות חסויה, מרסדס לא מזהה אותו או שהיא חושדת בלבד.
