הים ביני ובינך שמואל הנגיד
מילות השלילה מחזקות את חוויית האבל. אחיו איננו והוא חסר לו מאוד. החזרה היא אמצעי אופייני לשיר קינה.
יש לשים לב לחרוז המבריח.
השיר הוא שיר קינה על מותו של יצחק, אחיו הבכור של שמואל הנגיד. הקינה בת 15 בתים המסתיימים בחרוז מבריח – ךָ.
השיר פותח בתפארת הפתיחה באות ךָ.
1. המרחק ביני לבינך (ניגוד בין קצה לקצה, בין המתים לחיים) גדול, כאילו ים מפריד בינינו, ואני לא אבוא
לבקרך?
שאלה רטורית. כאילו שכחתי אותך, מאז שאתה מת, ואני לא פוקד את קברך?
2. לא ארוץ בלב דואג לשבת על מקום קברך? ניגוד: לרוץ לקראת – לשבת על. וגם שאלה רטורית.
3. אם לא אבוא לבקר את הקבר שלך, האם אני פוגע באחווה שבינינו? (שאלה רטורית).
4. אהה (קריאת צער), אני יושב על קברך ואילו אתה קבור בפנים (ניגוד – בפנים-בחוץ).
5. אני כואב את מותך בלבי עד עכשיו, כאילו הזמן לא ריפא את הכאב.
6. קשה לי מאוד להשלים עם המצב, שאני דורש בשלומך ואיני יכול לשמוע תשובה.
7. כאשר אני אמות כבר לא תוכל לצאת לקראתי.
8. לא תצחק ותיהנה לידי, וכך גם אני לא אוכל לעשות זאת לידך.
9. לא אראה את דמותך ואתה לא תראה את דמותי.
10. כי (למען) ביתך נמצא בשאול (בקבר). בבית זה יש תקבולת נרדפת – שאול ביתך – קבר מעונתך.
11. אתה אחי, הבן הבכור של אבי ואמי. בסוגר של בית זה, "שלומים לך באחריתך" יש אלוזיה מתוך תהילים.
שם נאמר: "שמור תם וישר, כי אחרית לאיש שלום". הכוונה היא כי סופו של איש שלום יהיה טוב. אחי יעקב,
תנוח על משכבך בשלום.
12. רוחו אלוהים תנוח עליך ותשמור עליך ועל נשמתך.
13. אני (הדובר) חוזר לארץ החיים, ואתה קבור באדמה. ניגוד: ארץ החיים מול ארץ המתים חיים מול מוות.
14. אני לפעמים יכול לישון, ואח"כ לקום, אבל אתה ישן לעד. ניגוד: ער וישן לעומת מת, ישן כל הזמן.
15. עד יום מותי ארגיש את הגעגוע אליך שורף בלבי כאש. הדלת בבית זה היא אלוזיה לאיוב, בו נכתב: "אייחל עד
בוא חליפתי", אחכה ליום מותי בגלל הסבל הרב שאני (איוב) עובר. בעזרת רמיזה זו ניתן למצוא משאלת מוות
של הדובר המחכה ליום מותו, בו יפסיק לשאת את הגעגועים לאחיו.
מילות השלילה מחזקות את חוויית האבל. אחיו איננו והוא חסר לו מאוד. החזרה היא אמצעי אופייני לשיר קינה.
יש לשים לב לחרוז המבריח.
השיר הוא שיר קינה על מותו של יצחק, אחיו הבכור של שמואל הנגיד. הקינה בת 15 בתים המסתיימים בחרוז מבריח – ךָ.
השיר פותח בתפארת הפתיחה באות ךָ.
1. המרחק ביני לבינך (ניגוד בין קצה לקצה, בין המתים לחיים) גדול, כאילו ים מפריד בינינו, ואני לא אבוא
לבקרך?
שאלה רטורית. כאילו שכחתי אותך, מאז שאתה מת, ואני לא פוקד את קברך?
2. לא ארוץ בלב דואג לשבת על מקום קברך? ניגוד: לרוץ לקראת – לשבת על. וגם שאלה רטורית.
3. אם לא אבוא לבקר את הקבר שלך, האם אני פוגע באחווה שבינינו? (שאלה רטורית).
4. אהה (קריאת צער), אני יושב על קברך ואילו אתה קבור בפנים (ניגוד – בפנים-בחוץ).
5. אני כואב את מותך בלבי עד עכשיו, כאילו הזמן לא ריפא את הכאב.
6. קשה לי מאוד להשלים עם המצב, שאני דורש בשלומך ואיני יכול לשמוע תשובה.
7. כאשר אני אמות כבר לא תוכל לצאת לקראתי.
8. לא תצחק ותיהנה לידי, וכך גם אני לא אוכל לעשות זאת לידך.
9. לא אראה את דמותך ואתה לא תראה את דמותי.
10. כי (למען) ביתך נמצא בשאול (בקבר). בבית זה יש תקבולת נרדפת – שאול ביתך – קבר מעונתך.
11. אתה אחי, הבן הבכור של אבי ואמי. בסוגר של בית זה, "שלומים לך באחריתך" יש אלוזיה מתוך תהילים.
שם נאמר: "שמור תם וישר, כי אחרית לאיש שלום". הכוונה היא כי סופו של איש שלום יהיה טוב. אחי יעקב,
תנוח על משכבך בשלום.
12. רוחו אלוהים תנוח עליך ותשמור עליך ועל נשמתך.
13. אני (הדובר) חוזר לארץ החיים, ואתה קבור באדמה. ניגוד: ארץ החיים מול ארץ המתים חיים מול מוות.
14. אני לפעמים יכול לישון, ואח"כ לקום, אבל אתה ישן לעד. ניגוד: ער וישן לעומת מת, ישן כל הזמן.
15. עד יום מותי ארגיש את הגעגוע אליך שורף בלבי כאש. הדלת בבית זה היא אלוזיה לאיוב, בו נכתב: "אייחל עד
בוא חליפתי", אחכה ליום מותי בגלל הסבל הרב שאני (איוב) עובר. בעזרת רמיזה זו ניתן למצוא משאלת מוות
של הדובר המחכה ליום מותו, בו יפסיק לשאת את הגעגועים לאחיו.
נקודות התייחסות בשיר:
מאפייני שיר קינה: השיר עוסק בגעגועים לאח הבכור שמת, הסופיות שבמוות
חזרה
הקריאה "אהה" כמילת צער
שאלות רטוריות
הניגוד בין החיים למוות
תפארת הפתיחה
חרוז מבריח
רמיזה
