לעזרתו של פו נמצאים גם חבריו: חזרזיר הפחדן, שפן ה”אסוק מידעשוב”, איה הפסימי, הינשוף “יודע-כל”, קנגה, רו ונמרמר הרברבן.
הטאואיזם היא אחת משלושת הדתות העיקריות בסין (בנוסף לקונפוציאניזם ולבודהיזם), והעתיקה שבינהן.
השאלה העולה כעת היא, מהו למעשה ה”טאו”??? ובכן, עפ”י דבריו של לאו טסה, ממייסדיה של הדת הכוונה היא ל-“דרך”. עפ”י גישתו, החשוב מכל הוא למצוא את דרך החשיבה והפעולה הנכונה בכל נסיבות החיים. למרות זאת הגדרת ה”טאו” היא קשה ביותר, לכן לאו טסה היה אומר: “אלה האומרים שיכולתם להסביר טאו מהו, אינם מודעים לו; ואלה המודעים לו, אינם אומרים זאת”.
אדם אשר גילה את ה”טאו”, ביכולתו להגיע לידי טוב מושלם ולהתעלם מכל סבילות החיים.
חלק העקרונות המרכזיים בדרך לטאו המוצגים בספר:
~עקרון הלוח החלק- דברים בפשטותם המקורית מכילים את מלוא עוצמתם הטבעית, עוצמה הנפגמת ואובדת בקלות כשפשטות זו עוברת שינוי. האידאל הטאואיסטי העומד מאחורי עקרון זה הוא: שלווה, נינוחות ושיקוף המציאות כמו מראה.
~חשיבה פשוטה- יש להסתכל על הדברים בפשטותם, כלומר כמות שהם. אין לסבכם במושגים מורכבים ולא מעשיים. (ככול הנראה גישה זו נבעה בין היתר מהסתייגותם של הטאואיסטים מן הקונפוציסטים אשר נטו להשתמש במושגים מורכבים ולא מעשיים אשר גרמו לריחוק מהעם הפשוט).
~”החכם אינו מלומד; המלומד אינו חכם”.
~טבע פנימי- התאמת הרצוי על פי המצוי. (לדוגמא: ישנו עץ אשר עבה שאף אדם לא צולח לנסר ממנו קורות, הצעתו של מורהו הטאואיסטי תיהיה להנות מצילו וענפיו ולהעריץ את מראהו).
הספר גדוש עקרונות טאואיסטים נוספים. כגון הלכה למעשה, תופעת ה”אסוק מידעשוב”, מחשבה נקייה (המדמה למחשבת ילד) ועוד ועוד…
מחבר הספר, בנג’מין הוף הוא בעל תואר ראשון בתרבויות המזרח הרחוק, צלם מוסיקאי ומלחין, בעל חיבה יתרה ליערות ודובים.
מאוד נהנתי מקריאת הספר. ישנן מספר דעות המתפרשות מן הכתוב איתן לא הסכמתי לחלוטין, אך סוג החשיבה המוצג בספר מרתק ללא כל צל של ספק.
אופן התבטאותו של בנג’מין הוף נעימה מאוד לקריאה. בספרו הוא שילב ידע על הטאואיזם עצמו עם אישיותו הנעימה של פו הדוב. הוא נעזר בסיפורים מין התרבות הטאואיסטים, מסיפורי “עדות” של פו וכן כתב חלקים שלמים של הספר בהם החייה את פו וחבריו ושוחח איתם קלות.
כפי שמשתמע, אני ממליצה בחום על קריאת הספר, הן במישור ההנאה והן במישור ההעשרה.
