שני בניה אריסטובולוס ויוחנן הורקנוס , נלחמו ביניהם על השלטון .

כיוון שרומא הפכה לגורם הבינלאומי החשוב ביותר באזור , החליטו שני האחים , כל אחד על דעת עצמו,
לפנות אל הרומאים בבקשה שיתערבו במלחמה ביניהם .

צבא רומי נמצא באותה עת סמוך לארץ ישראל ובראשו עמד פומפיוס.

בעקבות הזמנת שני האחים הגיע פומפיוס בשנת 63 לפנה"ס לשערי ירושלים . שלושה חודשים צר על העיר ולאחר שכבש את הר הבית, ערך טבח בלוחמים והכוהנים , ואף נכנס לקודש הקדושים .

יהודה איבדה עם הכיבוש הרומי את עצמאותה . מעתה ועד שנכבשה בידי הערבים במאה ה – 7 לספירה, הייתה נתונה כמעט ללא הרף תחת שלטון רומי.

התואר "מלך" נשלל ממנו , אך הוא קיבל את התואר "כהן גדול" .

בארץ ישראל היו מרידות רבות נגד השלטון הרומאי.

בעקבות המהומות והמרידות החוזרות ונשנות נגד שלטונם ביהודה, החליטו הרומאים לבסוף למנות ביהודה שליט מקומי , שיהיה נאמן לרומא וידאג להשכנת שלום וסדר. בתמורה נהנה אותו שליט מסמכויות רחבות, והרומאים אף עזרו לו מול מתנגדיו מבית ומול שכנים עוינים מבחוץ .

האיש שהתאים ביותר לתפקיד מבחינת הרומאים היה הורדוס.
דמותו של הורדוס

"התגנב אל כסא המלוכה כשועל, נהג את שלטונו כנמר, ומת ככלב" . כך אמר אחד מבני דורו על המלך העריץ ,
רב המעללים והאומלל כאחד, שרדה בישראל 33 שנה.

הורדוס היה בנו של אנטיפטר האדומי , שיוליוס קיסר מינה אותו לאפיטרופסו של הורקנוס ותודות לכך נעשה
לשליט בארץ , על אף שנאת העם אליו.

עוד בימי חייו של אביו נתמנה הורדוס למושל הגליל והראה שם אכזריות ועזות , שעוררו אליו משטמה עזה.

משהורעל אנטיפטר , החליט הורדוס לכבוש לעצמו את המלוכה בישראל ובראש צבאותיו בא ירושלימה. הורקנוס נבהל מפניו וקיבל אותו בכבוד רב, וכשדרש ממנו הורדוס לתת לו את מרים נכדתו לאישה , כדי להכין לו על ידי נישואין אלה בסיס חוקי לכסא החשמונאים , לא העז הורקנוס להשיב את פניו ריקם , ומרים היפה והענוגה הייתה לאשתו של צורר בית החשמונאים .

הורדוס הוא דמות שנויה במחלוקת . מצד אחד עשה מעשים רבים כדי לרכוש את אמונם של היהודים , ומצד שני קלקל מעשים אלה ופגע ברגשותיהם.

הורדוס היה חביב הרומאים ולכן הסנאט העניק לו את התואר "מלך בעל ברית וידיד לעם הרומי" .

אך הורדוס לא ויתר על הניסיון לרכוש את אהדת היהודים. הוא עשה זאת באמצעות מפעלי הבנייה שלו , ובמיוחד במאמצים הרבים שהשקיע בבית המקדש , פעם גם ויתר על חלק ניכר מתשלום המיסים ובשנת בצורת חילק מזון לתושבים היהודים .

כל המאמצים הללו לא הועילו , בעיני היהודים הורדוס היה תמיד מושל ששלט בחסדו של שליט זר. בשנת 4 לפנה"ס , חמישה ימים לאחר שהוציא להורג את בנו אנטיפטרוס, מת הורדוס בייסורים קשים . איש מנציגי העם היהודי לא השתתף בהלווייתו.

הורדוס הבנאי

בזכות המבנים הרבים שהקים הורדוס ברחבי הארץ כינו אותו "המלך הבנאי", בתקופת שלטונו הוא הקים ערים
רבות ובהן מבנים שונים . בערים שהיו קיימות הוא שיפץ מבנים, הקים מבצרים וארמונות מפוארים ושיפר
את מראה הערים . חלק מן המבנים נחשפו בחפירות ארכיאולוגיות והם משמשים כמקור היסטורי להכרת
התקופה.

מפעלי הבנייה של הורדוס שימשו לא רק לצורכי הפרט (המלך , חצר המלכות והממלכה) , אלה גם היוו עניין אישי
של המלך עצמו , כמן תחביב. את המבנים שבנה הורדוס עבור ממלכתו ניתן לחלק למבנים עבור היהודים ,
ומבנים עבור הנוכריים ששהו בממלכתו.

גולת הכותרת של מפעלי הורדוס למען היהודים הייתה בנין בית המקדש וסביבתו מחדש. מעבר לרצונו של הורדוס לרכוש את אהדתם של היהודים , קרוב לוודאי , שהיה צורך חיוני לחדש את המבנה המיושן שנבנה 500 שנה קודם לכן.

נוסף לכך עולי הרגל הרבים , שנהרו לירושלים בשלושת הרגלים , חייבו הרחבה נוספת של בית המקדש ועיצוב מחודש של סביבתו הקרובה. חפירות שנערכו בדרום וממערב להר הבית מלמדות על בנית דרכים מרוצפות , מדרגות נוחות להר הבית וגשרים , שהקלו על זרימת תנועתם של עולי הרגל.

להרחבת הר הבית כלפי דרום הייתה ככל הנראה גם סיבה אישית. הורדוס , שלא היה כהן לא יכול היה להיכנס לתוך בית המקדש כקודמיו החשמונאים וכן לא יכול היה להיכנס לתחום הר- הבית שסבב את בית המקדש.
על ידי הרחבת הר- הבית יצר הורדוס תחום שאינו נכלל בתחום הר- הבית המקודש. שם הוא הקים אולם ענק ומפואר , שבו היה יכול לשהות ולקבל כראוי אורחים , יהודים ונוכריים ולהפגין את מעמדו האישי ועוצמתו.

בית המקדש נמנה על פי המסורת ועל פי צורתו של בית המקדש שנהרס בידי הורדוס. רחבת הר הבית הורחבה ,
ולא רק דרומה , על ידי בניית קירות תמך ענקיים וכן רוצפה והוקפה בעמודים מדרום הר הבית. בהר – הבית נבנו
גם בורות מים והפרוזדורים שהובילו את עולי הרגל בתחום ארמונו של הורדוס לתוך ההר.

בית המקדש השני לאחר שיפוצו על ידי הורדוס. "מי שלא ראה בניין הורדוס, לא ראה בניין נאה מימיו" (סוכה נא)

דגם בית המקדש השני.

הכותל המערבי, שריד מבית המקדש השני.

מפעלים נוספים של הורדוס למען היהודים היו בניית יריחו כעיר גנים שאכלסה אלפי תושבים יהודים (חלק ניכר מהם כוהנים) , ובניית העיר בתירה , למען חיילים יהודים יוצאי בבל ונמצאת ממזרח לרמת הגולן.

הורדוס בנה מבנים רבים גם עבור הנוכרים בממלכתו. בירושלים הוא בנה תיאטרון והיפודרום , שלא אותר מקומם. בשני בנינים אלה נערכו מדי 5 שנים. משחקים לכבודו של הקיסר. קרוב לוודאי , שניבנו גם מבני ציבור נוספים כמו בתי מרחץ , שווקים , רחובות ועמודים.

העיר שומרון שופצה ע"י הורדוס , שייחס חשיבות למיקומה של העיר בלב הארץ והחליט לחדש את גדולתה .

הוא יישב בה נוכרים וחיילים משוחררים , שהבטיחו את נאמנותה של העיר למלך.

שומרון הוקפה מחדש בחומה (כ- 3000 מ' אורכה) כשבמרכזה נבנה מקדש מפואר לכבוד אוגוסטוס , שעל שמו נקראה עתה העיר סבסטיה. ככל הנראה נבנו בשומרון בנייני ציבור כמו שוק מרכזי ותיאטרון . עיר נוספת , שבנה הורדוס למען הנוכרים היא קיסריה שהייתה לעיר נמל מרכזית בממלכתו.

מטרת בנייתה של קיסריה כעיר נמל הייתה לשפר את הקשר שבין ממלכתו למרכז האימפריה הרומית ולמדינות שלאורך חצי הים התיכון וזאת משיקולים מדיניים ומסחריים.

קיסריה של הורדוס השתרעה על שטח של כ- 300 דונם. המאמץ הגדול ביותר הושקע בבניית הנמל,
שהיה בין הגדולים בעולם העתיק של אותם הימים. את הנמל הקיף שובר גלים רחב, שעליו ניבנו חומה ומגדלים ,
ומצידו הפנימי נבנו רציפים שנועדו לפריקת אוניות , ולשימוש תושבי העיר , שנהגו לטייל להנאתם אל הנמל.
לצד הנמל ניבנו מחסנים לסחורות ואכסניות למלחים.מול הנמל התנוסס מקדש ע"ש אגוסטוס העיר נבנתה כרשת של רחובות הניצבים ומקבילים זה לזה , שמתחתם עברו תעלות ביוב וניקוז כמו כן העיר הייתה מוקפת חומה ומגדלים. אספקת המים לקיסריה נפתרה ע"י בניית אקודוקט שהוביל מים ממעיינות שבשולי הר הכרמל .

בקיסריה נבנו גם מוסדות ציבוריים , דוגמת התיאטרון וההיפודרום שנעשו בהם חגיגות לכבוד הקיסר מידי 5 שנים, בדומה למשחקים, שנערכו בירושלים.

ארמון הורדוס ביריחו

התיאטרון הרומי בקיסריה

ערים נוספות , שבנה הורדוס למען הנוכרים הן העיר אנתדון שנבנתה כעיר נמל בסביבות עזה, העיר בניאס שנבנה בה מקדש לכבוד הקיסר , וכן ארמון באשקלון , שהייתה באותם ימים מחוץ לממלכתו.

הורדוס בנה גם בארצות השכנות החל בסוריה ועד אסיה הקטנה ויוון.למעלה מתריסר ערים זכו למתנות מצד הורדוס דוגמת תיאטראות , גימנסיונים , שווקים , מפעלי מים ועוד. העיר החשובה ביותר שבנה הורדוס מחוץ לתחומי ממלכתו היא אנטיוכיה שבסוריה. הוא עזר בבניית רחוב ראשי מרוצף אבן ומשני צדדיו עמודים . נוסף למפעלים אלה בנה הורדוס גם מבנים שנועדו לצרכיו האישיים, דהיינו מבצרים לצורכי הגנה וארמונות לנופש.בירושלים בנה הורדוס ארמון -מבצר מצפון להר- הבית , שנקרא אנטוניה על שם השליט הרומאי דאז אנטוניוס. נוסף לכך הוא בנה לעצמו ארמון גדול ומפואר במערב העיר. הארמון כלל שני אולמות ענק מפוארים שנקראו על שם אוגוסטוס וסגנו אגריפאס. הארמון הוקף בחומה ומגדלים , ומדרום לו עמדו שלושה מגדלים – פצאל , היפיקוס ומרים. מטרתם של מגדלים אלה הייתה לשמש לצורכי תצפית , מבצר , איתות למרחקים ואיכלוס אגפי הארמון. מגדלים אלה היו יחידים במינם בעולם הרומי.

אחד המבנים המפוארים שבנה הורדוס הוא מצדה. מצדה נבנתה עוד בימיהם של החשמונאים , אולם הורדוס הוסיף לה עוד מבנים רבים .הוא חיזק את תשתית של המבצר ע"י הרחבת מאגרי המזון והמים והגדלת הקיבולת של בורות המים ובנה מערכת דרכים חדשה אל הפסגה , וכך ניתן היה באמצעות פרדות לעלות מים מן הבורות אל ראש ההר.

במדרונו של ההר נבנו מחסני נשק ומזון וכן 16 מחסנים נוספים. סמוך להם נבנו גם חדרי מנהלה. נוסף לכך נבנה עוד בנין מנהלה , ששימש ,ככל הנראה , כבית מגורים לאחראי על ההר. מצדה הוקפה בחומה ובמגדלים. החדרים ששולבו בחומה שימשו ודאי למגורי חיילים ואולי גם כן מחסנים לשעת חרום. הורדוס שיפר את איכותה של מצדה כמקום מגורים ונופש הארמון המערבי שנמנה עוד בימי החשמונאים הורחב , והתווספו אליו חדרי שירותים ומחסנים. הארמון הצפוני כלל חדרי שינה , מרפסת ואולמות לבילוי ומלוכה. אחד מהמבצרים המרשימים ביותר שבנה הורדוס , הנקרא גם על שמו הוא ההרודיון. ההרודיון נבנתה בדרום על הר מלאכותי. מצפון להר ולמרגלותיו נבנה מכלול ענק , המשתרע על שטח של 150 דונם.

ההרודיון שימשה בעיקר כארמון קיץ. מרבית הבניינים בהרודיון התחתית שימשו לשירותים נלווים. ליבה של הרודיון התחתית היה גן נוי ענק , שבמרכזו הייתה בריכת ענק ששימשה לשתיה , לשיט וכן כמאגר מים. הגן היה מוקף במבנה דמוי האות ח', שבין חלקיו ישנם בתי מרחץ בסגנון רומי.בקצה הדרומי של ההרודיון התחתית היה מצוי בנין גדול , ששימש, כנראה , כאגף הארמון המרכזי. מרתפי הארמון שימשו מחסני ענק.על פי יוסף בן-מתתיהו נקבר הורדוס בהרודיון.

מבצרים שבנה הורדוס הם מבצר אלכסנדריון ומבצר קיפרוס המכונה על שם אימו ומצוי על ראש הר המתנוסס במערב לבקעת יריחו. בקיפרוס נבנו לא רק חדרים מפוארים ומעוטרים, אלא גם שני בתי מרחץ בסגנון רומי, שבאחד מהם נמצאה כמעט בשלמותה אמבטיה.

לסיכום , הורדוס בנה מבנים רבים, חלקם נועדו לנוכרים עליהם התבסס שלטונו ,חלקם נועדו ליהודים כדי לרכוש את ליבם וחלקם למען עצמו, לצורכי התגוננות בשעת צרה ונופש.

ההרודיון – ארמון מפואר ששימש גם כמבצר.

במקום זה גם נטמנה גופתו.

מצודת הרודיון

הורדוס והיהודים

א. הורדוס ויחסיו עם היהודים :

הורדוס חפץ מאוד באהבתו של העם למען יהיה בעיני הרומאים כנשיא החביב על העם ובייחוד בעיני הקיסר.
כדי לרכוש את לב העם הוא ביצע מספר פעולות חיוביות למען היהודים.

הפעולה החיובית הראשונה שעשה הורדוס הייתה מינויו של הלל לנשיא הסנהדרין. הלל ושמאי סגנו סללו
ליהדות דרך חדשה, והשפיעו רבות על מהלך האירועים העתידיים אולם על פעולה זו ניתן לומר
"כי מתוך שלא לשמה, בא לשמה" , משום שמטרתו של הורדוס לא הייתה חיובית כלל ועיקר. הימים היו ימי ניצחונו של אוקטביינוס על אנטוניוס והורדוס בטרם נסע לרודוס להיפגש עם המנצח החליט להסיר אחדים מאנשי הסנהדרין שהתנגדו לו וכך זכה הלל במשרה הרמה.

בשנת 24 לפסה"נ כאשר הייתה בצורת בארץ והעם הרעב היה מוכן למרוד במלכות הבזבזנית , הרגיש הורדוס בסכנה והחליט לפייס את העם. הוא צבר סכום כסף רב (לשם כך הוא נאלץ למכור גם חלק מרכוש הארמון), קנה מזון במצרים, חילק לעניי העם והוריד את נטל המיסים. במעשה זה נתרצה הורדוס לזמן מה אל המון העם.

הורדוס ביקש לקנות לו שם כשלמה בשעתו, והחליט לבנות את בית המקדש מחדש. בניין הבית נעשה בעיקרו בשנות 20-19 לפסה"נ , ושכלולו הפנימי של המקדש נמשך עוד 8 שנים. הבניין המחודש עורר התלהבות רבה בעם ונאמר עליו "מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין מימיו" .

הורדוס עזר גם ליהודים שמחוץ לתחומי ממלכתו. כך למשל, כאשר היוונים תושבי אסיה הקטנה הציקו ליהודים, הפריעו להם בקיום חוקי הדת ואסרו עליהם לשלוח תרומות לבית המקדש פנה הורדוס לידידו אגריפאס, שהיה במידה רבה שותפו של הורדוס לשלטון, וביקש ממנו בעבור היהודים. אגריפאס נענה לבקשת הורדוס, אך הדבר לא הועיל. הורדוס המריץ את היהודים לשלוח נציגים אל אוגוסטוס להתלונן לפניו, תלונה שהועילה בסופו של דבר.

כאשר שב הורדוס לירושלים הורה להפחית את נטל המיסים ברבע לאלה, אשר לא שילמו מיסים בשנה הקודמת.

פעולותיו של הורדוס נגד היהודים בטלות בששים ביחס לפעולותיו למען היהודים. השתלטות הורדוס על יהודה וביסוס שלטונו שם. שכללו תוך כך הריגת נכבדים ביהודה, המתת הורקנוס, אריסטובלוס, מרים, אלכסנדר ובני מרים: אלכסנדר ואריסטובלוס.

הורדוס בז לרבות ממוסכמות הדת. כדי להימנע מלמנות את אריסטובלוס השלישי לכהן גדול (כפי שצריך היה לעשות על פי הדין העברי) מינה הורדוס את חננאל, שלא היה מבין משפחות הכוהנים המיוחסות.

לאחר זמן מה מינה הורדוס את אריסטובלוס השלישי תחתיו בהוראת אנטוניוס. לאחר שגרם למותו מינה שוב את חננא , אחרי כן מינה את יהושע בן בבי וכשחשק בבתו של שמעון בן ביטוס מאלכסנדריה, ששמה מרים , מינה אותו לכהן (24 לפסה"נ).

גם מן הסנהדרין נטל הורדוס את ערכה. הוא הסיר רבים מראשי הסנהדרין ובמקומם מינה רבים מקרוביו ומידידיו אשר פעלו כרצונו .

הורדוס שידע את שנאת היהודים אליו דרש מכל אחד מאנשי יהודה להישבע לו אמונים, ואת המסרבים עינה באכזריות . מחובת השבועה היו פטורים רק האיסיים, שלא היו נשבעים לעולם בשם ה', וכן תלמידי הלל ושמאי (שכן הורדוס הכיר בפופולאריות הרבה שזכה לה הלל).

הורדוס חשש תמיד ממרד נגדו, ולכן שלט ביהודה ביד ברזל. הוא אסר על האזרחים להתכנס בקבוצות גדולות והטיל עליהם שורה של איסורים נוספים. העבריינים נענשו בחומרה. ישנה מסורת לפיה הורדוס עצמו נהג להתחפש לפעמים לאזרח פשוט, להתערב בהמון העם ולחקור את יחסם לשלטונו. הוא גם קבע חוק קשה נגד המתקוממים נגדו,לפיו נמכרו אלה לעבדות לארצות זרות. החוק נקרא אומנם "חוק הגנבים", אך עיקר פעולותיו הייתה לדכא את מתנגדיו של הורדוס.

ב. הורדוס במקורות היהודים:

הורדוס בניגוד לכוהנים הגדולים מבית חשמונאי השתדל להיות ניטרלי מבחינה דתית בשאיפה לשמור על השקט במדינה. מסיבה זו אינו נזכר בספרות היהודית העתיקה למעט ספריו של יוספוס פלאביוס, שכן ספרות זו הינה ספרות דתית.

מעט המקורות היהודים שעסקו בהורדוס התרכזו בשני עניינים עיקריים. האחד הוא יחוסו הנחות של הורדוס, שהיה ממוצא אדומי, ולכן לא היה ראוי למלכות על פי דין תורה. ספר "עלית משה" (ו'ב') מציג את הורדוס כמלך עז פנים אשר לא יהיה ממשפחת הכוהנים. הקטע התלמודי העיקרי העוסק בהורדוס (תלמוד בבלי בבא בתרא ג' ע"ב ; ד' ע"א) מציג את הורדוס כ"עבדא דבית חשמונאי" שמרד באדונו ע"פ קטע תלמודי זה התאבדה מרים החשמונאית, כדי שהורדוס לא יוכל לשאתה וע"י כך לקשור את עצמו לזרע החשמונאים.
בנין בית המקדש הוא נקודת האור היחידה בספרות היהודית אודות הורדוס , אך גם זו איננה חד משמעית . אומנם ידועה האמרה כי "מי שלא ראה בנין הורדוס, לא ראה בנין נאה מימיו" (תלמוד בבלי בבא ביתרא ד' ע"ב , וכן בסוכה כ"א ע"ב) וגם כי "בימי הורדוס היו עוסקים בבנין בית המקדש והיו יורדים גשמים (רק) בלילה למחר נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה ויצאו העם למלאכתן וידעו העם שמלאכת שמיים בידם" ( תלמוד בבלי , תענית כ"ג ע"א) , אולם ידועה הדעה המקובלת של חז"ל כי "משבתו חגי , זכריה ומלאכי פסקה רוח הקודש מישראל" (תוספתא סותה י"ג), נביאים אחרונים.
המסורת ידעה גם לספר שבניין בית המקדש לא נועדה אלא לזכות את הורדוס בכפרה על מעשי הרצח הרבים שלו.

לסיכום , הורדוס, מלך חילוני , שנמנה עם העולם הדתי, אינו נזכר הרבה בספרות היהודית של אותה תקופה. האזכורים המועטים , שישנם שליליים: הוא גזל את המלוכה מידי החשמונאים, רצח את קודמיו ואת מתנגדיו, וניסה לכפר על מעשיו על ידי בנין המקדש.

יחסי החוצ של הורדוס

ליחסי החוץ של הורדוס עם המדינות השכנות, ועם רומא יש חשיבות מרובה במיוחד, מכיוון שהורדוס,
בלשון המעטה, לא היה אהוד על העם ביהודה.

תהליך עלייתו של הורדוס לשלטון כולל מאבקים בין החשמונאים , שנסתייעו בפרתים, אויבי הרומאים,
לבין הורקנוס ומשפחת אנטיפטר (אביו של הורדוס) שנסתייעו ברומאים.

בשבע השנים , שלאחר עליית הורדוס לשלטון (37 לפסה"נ) שרויה הייתה האימפריה הרומית במלחמת אזרחים לאחר הירצחו של יוליוס קיסר. המאבק היה בין אנטוניוס ששלט במחצית המזרחית של הקיסרות לבין אוקטבינוס ששלט במחיצתה המערבית. הורדוס נמצא במעגל השפעתו של אנטוניוס אולם , למרות תמיכתו של אנטוניוס בו , היה מעמדו מעורער , משום שמדיניותה של קליאופטרה ה- 7 , מלכת מצרים , אהובתו של אנטוניוס ושותפתו לשלטון, הייתה עוינת כלפי הורדוס.
קליאופטרה שהייתה השריד האחרון של בית תלמי, שאפה לשוב ולהשתלט לפחות על חלק מהשטחים הללו. מגמה זו באה לידי ביטוי בהתערבות קליאופטרה בענייניה הפנימיים של יהודה, ובתמיכה בבית חשמונאי .
מסיבות אלה הורדוס נזהר במיוחד לא לנקוט יוזמה בכל הקשור למדיניות החוץ של יהודה.
הנזק העיקרי שהסבה קליאופטרה להורדוס היה קריעת שטחים מממלכתו. מדובר בחלק מערי החוף ובבקעת יריחו , העשירה במטעי האפרסמון ובתמרים , שאותה הוא חכר מקליאופטרה תמורת סכום נכבד מדי שנה (200 כיכר).

יתרה מזו הוא נעשה לערב על התשלומים השנתיים שהיו צריכים הנבטים לעלות לממלכת מצרים. ערבות זו גרמה מאוחר יותר למלחמות בין הורדוס לנבטים, אשר היו להן השלכות לגבי יחסיו של הורדוס עם רומא.
בימי מאבק ההכרעה שבין אנטוניוס לאוקטבינוס (31 לפסה"נ) הנחיל הורדוס תבוסה לנבטים. מעבר להישג המידי שבדבר תרם הניצחון למעמדו של הורדוס, שהוכיח , כי הוא יכול לנצח אף את הכוח האזורי הגדול השני – ממלכת הנבטים.
תלותו של הורדוס ברומא הצריכה אותו לשגר עזרה צבאית לרומאים במלחמותיהם השונות. כך למשל נשלחו 500 אנשי צבא ממלכת יהודה לסייע למסעו הכושל של נציב מצרים אליוס גאלוס לדרום ערב באמצע שנות העשרים של המאה הראשונה לפני ספירת הנוצרים.

נוסף להתחייבויותיו הצבאיות היה הורדוס חייב לעלות מסים לרומא. נוסף למסים הרשמיים העביר הורדוס כספים רבים לשליט הרומאי.

כך למשל העניק הורדוס לאוגוסטוס סכום של 300 כיכר בזמן שזה חילק מתנות לעם הרומאי.

פן אחר לתלותו של הורדוס לרומא הוא הזיקה בינו לבין הנבטים הרומיים בסוריה, הוא נזקק לאישורו של נציב סוריה לכל צעד שרצה לנקוט נגד הנבטים.

תלותו של הורדוס באוגוסטוס באה לידי ביטוי גם בבניית ערים חדשות דוגמת קיסריה, ובטיפוח פולחן הקיסר שהתלוותה אליו הקמת מקדשים מחוץ ליהודה בשטחה של הפרובינציה סוריה.
הורדוס טיפח קשרים הדוקים עם אישים רומיים רבים נוסף לקיסר. החשוב שבניהם היה מרקוס אגריפה יד ימינו של הקיסר ובעל ביתו.

קשרים אלה נתהדקו עוד יותר בין השנים 13 – 16 לפסה"נ כאשר אגריפה ביקר ביהודה בשנת 15 לפסה"נ והתקבל בהתלהבות גם כמלך וגם על ידי המוני היהודים. הוא גם הקריב קורבנות מרובים במקדש כמחווה מצד השלטון הרומי כלפי היהודים ודתם – המחווה הידידותית ביותר שנערכה אי פעם כלפי היהודים בארץ ישראל.

הורדוס החזיר ביקור באסיה הקטנה (14 לפסה"נ) , כשהוא בא גם לסייע לו בפעולות צבאיות באזור הים השחור .

הורדוס נצל את נוכחותו לצידו של אגריפה כדי להגדיל את יוקרתו בקרב היוונים שבאסיה הקטנה וגם שימש כמתווך בין אגריפה לבין התושבים המקומיים, נוסף לכך הוא גם פעל למען היהודים באסיה הקטנה.

הורדוס קיים קשרי ידידות גם עם סיניוס אוליו, מדינאי , מפקד ואיש תרבות, ששימש כקונסול מזמן שהורדוס הוכתר למלכה של יהודה (40 לפסה"נ) .

בביתו של אוליו התגוררו , כנראה , גם בניו של הורדוס, בעת שהתחנכו ברומא בימי נעוריהם. ידידים נוספים של הורדוס היו גאיוס פתרוניוס נציב מצרים בשנות ה- 20 של המאה הראשונה ותותיוס אחד מנציבי סוריה.

הורדוס הקפיד לשמור על היחסים הקרובים עם ידידיו שברומא ולהתעדכן באמצעותם בכל מה שהתרחש בחצר הקיסר ובעיר הבירה. הוא היה גם רגיש לתגובותיהם על מדיניותו הפנימית.

הורדוס , שהעריץ את התרבות היוונית , שאף להשתלב בתוכה ובעולם ההליניסטי של הקיסרות הרומית. הוא ביסס את כוחו הצבאי על אזרחי הערים ההליניסטיות סבסטי וקיסריה.

נוסף לכך הוא נעזר ביוונים לצרכיי האדמיניסטרציה , וכמה יווניים איישו את המשרות החשובות ביותר.

החשוב שבניהם היה תלמי שהיה אחראי למנגנון הפיננסי של הממלכה. המפורסם מבין כולם היה ניקולאוס איש דמשק , היסטוריון מחבר טרגדיות וחיבורים בפילוסופיה ובמדעי הטבע. מורים יוונים עסקו בחינוך בני המלך. היוונית הפכה , למעשה, ללשון ראשונה במעלה בחצר המלכות של הורדוס. הכתובות על המטבעות שלו היו ביוונית ונעדרו מהם סמלים.

יותר ממלכים אחרים בני דורו הוא השתדל להאדיר את שמו בעולם ההלניסטי. הוא תמך במוסדות חברה ותרבות , ובנה בניינים מפוארים ברודוס .

המסגרת של הקיסרות הרומית סייעה להורדוס לקשור קשרים הדוקים עם שליטים אחרים באימפריה. בעוד שיחסיו עם מלכי הנבטים היו מתוחים למדי, הרי הוא קשר קשרי נישואין עם ארכלאוס , מלך קפדוקיה , אשר עקב אחר המתרחש ביהודה. אישיות אחרת בעולם היווני , שאיתה קשר הורדוס קשרים , היא גאיויוס יוליוס אוריקלס שהיה שליטה של ספרטה. הלה לא שימש כגורם מפייס עם המריבות שהיו בחצר יהודה, אלא סייע בעיקר לאנטיפטר נגד בני מרים החשמונאית.

בסוף ימיו של הורדוס נשתבשו לזמן קצר היחסים שבין הורדוס לרומא. בשנת 12 לפסה"נ , נפוצו שמועות על מותו של המלך, שמועות שגרמו לפריצתה של מרידה גלויה שנהנתה מתמיכת הנבטים.