1. יחס השלטון
הפעילות הציונית הושפעה מיחס השלטון אל פעילות זאת. ניתן לציים כמה מאפיינים שונים של יחס השלטונות במדינות האסלאם אל הפעילות הציונית:
1. במדינות שהיו תחת שלטונה הקולוניאלי של צרפת השלטון בד”כ לא הערים קשיים על הפעילות הציונית, ואף נתן לה את אישורו.
2. במדינות המזרח התיכון שבהן התקיים משטר המנדט הבריטי לא ניתן אישור לפעילות הציונית, אולם גם לא נעשו פעולות למניעתה.
3. במדינות העצמאיות התפרשה הפעילות הציונית כחתרנות כלפי המדינה ולכן הייתה אסורה.
בתוניס התירו השלטונות את הפעילות הציונית וסייעו בכך להתפתחותה. באישור השלטונות הוקמו ארגונים ציוניים, ובהשפעת האווירה החיובית התפתחה עיתונות עברית ציונית. זאת ועוד: התרתה של הפעילות הציונית בתוניס עודדה את המפלגות הציוניות להקים בה שלוחות ותנועות נוער. במיוחד בלטה פעילותן של בית”ר והשומר הצעיר.
2. מאבקים פנימיים בחברה היהודית
בתקופה שביו שתי מלחמות העולם לא זכתה בתנועה הציונית בתוניס (כמו בכל ארצות האסלאם) לאהדה גורפת בחברה היהודית. בכל אותה תקופה ניכרו שלוש מגמות סותרות בחברה היהודית:
השתלבות חברתית ואזרחית בצרפת: מגמה זו אפיינה ציבור יהודי רחב, בעיקר מקרב העילית החברתית, ששאף להבטיח את מעמדו כמשתייך לחברה הצרפתית בתוניס. אנשים אלו ראו בהשתייכותם לחברה הצרפתית ולמוסדות השלטון הצרפתי אמצעי להגנת האינטרסים הכלכליים שלהם.
מגמה לאומנית מקומית: היו יהודים שראו עצמם מחויבים לתמוך בשאיפות הלאומיות של התוניסאים לעצמאות לאומית. תומכי מגמה זו, אם כי היו מיעוט בחברה היהודית, התנגדו לפעילות ציונית.
מגמה שמרנית: אלה שנקטו שמרנות דתית. ראוי לציין שגם אלה שראו לנגד עיניהם את שימור המסורת היהודית והדת היהודית כערך ראשון במעלה, לא התנגדו לציונות וראו את השאיפה הציונית לעלייה יהודית כלגיטימית.
מגמות אלה חייבו את התנועה הציונית להיאבק על מקומה בחברה היהודית. מאבק זה התבטא גם בבחירות הפנימיות למוסדות הקהילה היהודית, לאחר שהצרפתים התירו בחירות כאלה. כבכל מערכת בחירות, גם בזו התנהלה תעמולת בחירות של כל שלושת הזרמים בחברה היהודית, תוך שימוש באמצעים שונים כמו עיתונות ואסיפות בבית הכנסת.
3. השפעת התעמולה של המופתי
בשנות ה30 חדרה לתוניס התעמולה של המופתי נגד הציונות. תעמולה זו אמנם השפיעה לרעה על יחסי האוכלוסייה המוסלמית עם היהודים והקשתה על הפעילות הציונית, אך דווקא ההרעה ביחס האוכלוסייה המוסלמית כלפי היהודים בשנות ה30 החלישה את מגמת התמיכה בלאומנות הערבית התוניסאית בחברה היהודית, וחיזקה את מגמת התמיכה בציונות.
ראוי לציין, שלמרות ההשפעה השלילית של תעמולת המופתי על יחס האוכלוסייה המוסלמית בתוניס כלפי היהודים והציונות, לא הייתה זו תופעה גורפת. דווקא חביב בורגיבה (מנהיג המפלגה הלאומית התוניסאית דה ארתור. עמד בראש המאבק של תוניס לעצמאות. אח”כ היה נשיא 30 שנה) מנהיג הלאומנים בתוניס, גילה יחס חיובי ליהודים והתנגד לפעולות קיצוניות נגדם. גישה זו מיתנה את הפעילות האנטי ציונית בתוניס. עם זאת, התנועה הלאומית בתוניס (כמו במקומות אחרים) דרשה מהיהודים להזדהות באופן מלא עם השאפות הלאומיות של העם התוניסאי.
4. פעילותן של תנועות נוער
פעילות תנועות אלו חיזקה בתוניס את כוחה של התנועה הציונית, שכן בתנועות הנוער פעלו צעירים חדורי להט אידיאולוגי. פעילותם הנמרצת חיזקה את מעמדה של התנועה הציונית ואת הנהגתה אל מול ירידת ההשפעה של ההנהגה מסורתית של הקהילה.
5. המשבר הכלכלי
בשנות ה20 היו מדינות צפון אפריקה נתונות במשבר כלכלי, ורעיונות אנטישמיים המאפיינים את האנטישמיות המודרנית החלו לחלחל. ההסתה כלפי היהודים הושפעה מן המשבר בגלל השתלבותם של יהודים בצמרת החיים הכלכליים וחיי הכלכלה. בעקבות המשבר הכלכלי פחתו מאוד התרומות לפעילות הציונית.
6. התפתחותה של התנועה הלאומית בתוניס
התחזקותן של המגמות הלאומניות בתוניס העצימה את הרגשות הלאומניים ואת ההתנגדות לפעילות הציונית. כמו התנועות הלאומיות בצפון אפריקה, גם התנועה הלאומית בתוניס דרשה מהיהודים להפגין נאמנות ולהתנער הציונות. דרישה זו חידדה את המחלוקת בחברה היהודית בין תומכי הציונות לבין תומכי הלאומניות התוניסאית, והשפיעה על הפעילות הציונית.
