פוסט: גיאוגרפיה כלכלית – סיכום

גיאוגרפיה כלכלית
הגדרת המקצוע:
המונח “כלכלה” כולל את כל פעילויות האדם הקשורות בייצור של מוצרים, בחליפין ובצריכה שלהם.
ייצור – מבחינים בין סקטורים שונים של ייצור –
1. ייצור ראשוני הוא הפקת חומרי הגלם. לסקטור זה שייכים גם החקלאות, הדייג והיערנות.
2. לייצור השניוני שייכות הבנייה והתעשייה, המעלות את ערכם של חומרי הגלם על ידי עיבודם.
3. לייצור השלישוני שייכים השירותים למיניהם – ציבוריים, עסקיים, אישיים ואחרים.
 במדינות מפותחות מגוון השירותים הניתנים לאזרח הוא רחב ולכן החלוקה לסקטורים נרחבת יותר ונראית ככה: תעסוקה שלישונית: כוללת שירותי תחבורה ותשתיות. תעסוקה רבעונית: בנקים, חברות ביטוח, מסחר ועוד. תעסוקה חמישונית: שירותי מחקר ועיבוד מידע.
חליפין – הובלתן של סחורות ממקום למקום מעלה את מחירן.
צריכה – צריכתם של מוצרים שונים היא השלב הסופי ברציפות: ייצור חליפין צריכה.

לפי הגיאוגרפיה הכלכלית, העולם מתחלק לפי ריכוזי אוכלוסייה והפעילות הכלכלית המתבצעת בהם. באופן לא כל כך מפתיע, תפרוסתה של האוכלוסייה על פני היבשות אינה שווה. על עשרה אחוזים משטחו היבשתי של כדור הארץ יושבים כ-80% מתושבי העולם (“העולם המיושב” – אוקומנה). מפת צפיפות האוכלוסייה העולמית מראה כי קיימים 4 ריכוזי אוכלוסייה עיקריים בעולם:
1. מזרח אסיה
2. דרום אסיה ודרום מזרחה
3. מרבית אירופה ובעיקר מערבה
4. אמריקה הצפונית
שני הריכוזים הראשונים הם בעלי אופי חקלאי והשניים האחרונים הם בעלי אופי תעשייתי.

* צפיפות אוכלוסייה מוגדרת כמספר הנפשות על יחידת שטח ומקובל לחלק את מספר תושבי המדינה בשטחה הכולל. לצפיפות זו קוראים: צפיפות חשבונית.
הצפיפות החשבונית אינה מציגה תמונה מהימנה של אופן פיזור האוכלוסייה ותפרוסתה הגיאוגרפית. כדי לדעת מהי הצפיפות האמיתית באיזור מסויים יש לבדוק מהי הצפיפות על יחידת שטח יצרני. חישוב היחס בין מספר הנפשות למספר יחידות השטח המנוצלות (שטח מעובד, שטחי תעשייה ותחבורה וכו’) נותן את הצפיפות הפזיולוגית (כלכלית).
לדוגמא: מצרים
לפי הצפיפות החשבונית – 55 נפשות לקמ”ר 55,000,000/1,000,000
לפי הצפיפות הכלכלית – 1570 נפשות לקמ”ר 55,000,000/35,000
מצרים ידועה בצפיפותה ולכן נכון יותר לחשב בה את הצפיפות הכלכלית.

התיאוריה של מלתוס:
תומס ר. מלתוס, כלכלן, היה מהראשונים שעסקו בבעיות האוכלוסייה והשלכותיה. הוא טען כי הריבוי הטבעי נוטה לגדול בקצב של טור גיאומטרי ואילו עתודות המזון עולות בקצב של טור חשבוני. מלתוס אומנם הבחין בקיומם של מעצורים המונעים את גידולה המהיר של האוכלוסייה (כמו מחלות, מלחמות וכו’), אך התיאוריה שלו ניבאה מצב של רעב הולך וגובר בקרב אוכלוסיית העולם ובעצם התפוצצות אוכלוסין. במצב הזה מופר האיזון בין גודלה של האוכלוסייה ובין יכולתה לכלכל את עצמה במשאביה העצמיים.
בסוף המאה ה-19 הופרכו טענותיו של מלתוס בגלל העלייה ברמת החיים וירידת שיעור הילודה, גילוי קרקעות פוריות חדשות, התפתחות מכונות החקלאות והתעשייה המודרנית.
נאו-מלתואיזם
למרות התפתחותה והתקדמותה של החברה האנושית בדורות האחרונים, לא נפתרה עדיין בעיית הרעב וחברות שלמות סובלות מרעב ומתזונה לקויה. גידול האוכלוסייה המואץ במדינות העולם השלישי גרם שוב בשנות ה-50 להעלאת מחשבות מלתואיסטיות. אז תכננו תוכניות ברמה הלאומית והבינלאומית להגבלת הילודה ולתכנון המשפחה. בראש המדינות שנטלו על עצמן משימה זו עמדו המדינות האסיתיות הגדולות: סין, יפן, הודו וסינגפור. ההצלחה הייתה קשורה בראש ובראשונה ברמת ההשכלה וברמת החיים הגבוהה יחסית של האוכלוסייה (ביפן ובסינגפור, למשל).
אי ההצלחה של מדיניות הגבלת הילודה במדינות המתפתחות האחרות קשורה, קודם כל, בדת, הן הקתולית והן באיסלם.
לראשונה, הסכימו מדינות העולם כי בעקבות שני תהליכים משולבים: א. התפוצצות אוכלוסייה ב. התפוצצות טכנולוגית בהם נתונה החברה האנושית, גוברת הסכנה להמשך קיומו של המין האנושי.

החקלאות:
החקלאות במובנה הרחב של המילה, כוללת את כל פעילויותיו ועיסוקיו של האדם המכוונים להפקת מזונות וחומרי גלם מן הקרקע ומבעלי החיים לצריכתם בצורתם הטבעית או לאחר עיבודם. החקלאות במובנה המצומצם מדברת על הפונקציות הקשורות ישירות בעבודת האדמה.
עד לפני 200 שנה עסקה 90% מאוכלוסיית העולם בחקלאות, אך בגלל פיתוח הטכנולוגיה החקלאית והנהירה מהכפר לעיר קטן שיעור המועסקים בסקטור זה בעשרות אחוזים.
המהפיכה בחקלאות גרמה להיווצרות עודפי מוצרים חקלאיים, מה שגרם לבעיית השיווק להיות אחת הרציניות ביותר בעולם המודרני. ונשאלת השאלה – כיצד לארגן את שיווק התוצרת באופן כזה שתתגבר על ייצור העודפים?
תנאי השוק קובעים אם ניתן לייצר מוצרים חקלאיים מסוימים לשיווק או לסיפוק התוצרת העצמית בלבד. ברוב באזורים הנחשלים בעולם מייצרת האוכלוסייה תוצרת לצריכה עצמית בלבד ובמשק מפותח מגמת החקלאי היא יצירת עודפים רבים.
דרגות שונות של אינטנסיביות בחקלאות קיימות במקומות שונים בעולם, בהתאם לתנאי הטבע ולתנאי השוק באותם מקומות ובהתאם לרמתו התרבותית של החקלאי.
משק אינטנסיבי – משק שמושקעים בו מעט עבודה או מעט הון בכל יחידת שטח, אך התוצרת היא רבה (למשל, גידול אורז במז’ אסיה).
משק אקסטנסיבי – התוצרת אינה מספיקה למחייתם של אנשים רבים (למשל, מרעה נוודי וחקלאות נדודים).

לסיכום
השינויים שחלו בעשרות השנים האחרונות בחקלאות אינם מצטמצמים בהקטנת אחוז החקלאים בתוך כלל המפרנסים, אלא מתבטאים גם בתהליך הגידול המתמיד של הייצור החקלאי, כך שנוצר מעין יחס הפוך בשטח זה: ככל שקטן מספר החקלאים, גדלה כמות התוצרת. אך במספר מקומות בעולם הייצור החקלאי אינו שווה בכל האזורים ואינו עומד בקצב גידול האוכלוסייה.
חלק מגידול הייצור החקלאי נובע מהרחבת השטחים המעובדים, אך בעיקר משיפורן של השיטות האגרוטכניות. פיתוח חקלאות מודרנית ויעילה אפשרו את המעבר מחקלאות מחייה לחקלאות שיווק, כשהביקוש למזונות מן החי ופירות וירקות – גדל. תופעה זו גוררת בעקבותיה שינוי צורת ניצול הקרקע . ליד ערים גדולות, למשל, נמצא משקי ירקות אשר יספקו סחורה טרייה. והרי סחורה טרייה משקפת חברה בעלת רמת חיים גבוהה למדי, שאוכלוסייתה יכולה להרשות לעצמה תזונה בריאה ומגוונת.

גידולי מזון בסיסיים:
מזונו העיקרי של האדם מגיע מהצמחים ממשפחת הדגניים ומהצמחים ממשפחת העמילניים. החשובים בהם: האורז, החיטה, התירס ותפוחי האדמה.

1. אורז:
האורז הוא הדגן החשוב של האזורים הטרופיים (האזור הטרופי משתרע בין חוג הגדי וחוג הסרטן), והוא הגידול העיקרי, בגלל המשקעים הרבים היורדים שם.
האורז הוא הגידול האופייני למשק מחייה אינטנסיבי, הזקוק לחום ולמים וגרעינו עמיד בפני טמפ’ גבוהות ולחות. הקנה שלו מסוגל לעמוד בטמפ’ גבוהות אלו וכדי שלא יישבר הוא חייב להיות שרוי במים. הטמפ’ הממוצעת לגידול אורז היא 20-22 מעלות ולא פחות מ-18, וכמות משקעים מינימלית של 1200 מ”מ בשנה. האדמה עליה גדל האורז חייבת להיות, מצד אחד, כבדה ואטומה בפני חלחול ומצד שני, בעלת שכבה עליונה דקה שתאפשר נשימה חופשית לשורשים.
מן האמור לעיל מסתבר כי איזור גידול האורז מוגבל מטבעו לעמקי הנהרות הטרופיים, ובעיקר סין, לאוס, קמבודיה, ויאטנם, תאילנד, בורמה והודו.
תנובת האורז ליחידת שטח גבוהה ביותר ועל כן הוא המזון העיקרי באזורים צפופי האוכלוסין באסיה. בנוסף, גידול האורז דורש עיבוד אינטנסיבי ביותר, דהיינו הרבה ידיים עובדות – דבר הנמצא בשפע באזורים אלו.
למרות ערכיו התזונתיים, כמעט ואין האורז נסחר בשוק הבינלאומי. הסיבה העיקרית לכך היא שרוב כמויות האורז באות מאזורי כלכלת קיום, שבהם נצרכים מרבית היבולים על ידי היצרנים עצמם. כיום יצואניות האורז הגדולות הן תאילנד ופקיסטן, שם צריכת האורז על ידי התושבים המקומיים היא יחסית קטנה כך שמתקבלים עודפים לייצוא. מבין המדינות המפותחות יצואנית האורז הגדולה היא ארה”ב, אשר מייצאת כחמישית מכלל יצוא האורז העולמי.

2. חיטה:
החיטה היא מזונו הבסיסי של האדם באזורי האקלים הממוזג, בייחוד של האדם הלבן בן התרבות המערבית, אך לאחרונה גדלה חשיבותה גם בארצות אחרות.
מבחינים בין שני סוגים של חיטה – חיטה חורפית וחיטה אביבית.
החיטה החורפית – מחזור גידולה מתחיל בסוף הסתיו, עם טמינת הזרעים באדמה ומסתיים בראשית הקיץ. יבוליה של החיטה החורפית גבוהים יותר ליחידת שטח מחיטת האביב.
החיטה האביבית – נזרעת באזורים בהם החורף קשה (בעיקר באזורים היבשתיים הצפוניים על פני כדוה”א). היא נזרעת באביב ונקצרת בסתיו. הבעיה העיקרית העומדת בפני מגדל החיטה היא בעיית הזמן, כלומר האם תספיק החיטה להבשיל בתקופת הקיץ הקצרה? התשובה היא כן…למרות שאין הקיץ הצפוני ארוך וחם במיוחד, ימי הקיץ ארוכים (16-18 שעות ביממה) ולכן כמות הקרינה הנקלטת בשיבולי החיטה מספיקה להבשלתה.
הקרקעות המתאימות לגידול החיטה הן הכבדות והכהות בד”כ בצבען (אדמה “כבדה” נודעת בכושר החזקת המים), כמו הצ’רנוזם, אדמת הבזלת ואדמות הסחף.
את החיטה מגדלים הן בעולם המתפתח והן בעולם המפותח, אך שיטות הגידול שונות מעולם לעולם.
בעולם המתפתח – נועד יבול החיטה בעיקר לתצרוכת עצמית. החיטה היא חלק ממחזור זרעים, כלומר בשדה מסויים מגדלים חיטה רק אחת למספר שנים ובשנים האחרות מגדלים גידולים אחרים. גידול החיטה הוא אינטנסיבי, כתוצאה עיקרית של לחץ אוכלוסייה גדול על שטחי קרקע מצומצמים.
בעולם המפותח – הגידול הוא אקסטנסיבי ובחוות נרחבות. תנובת השדות אינה מיועדת לסיפוק התצרוכת הפנימית בלבד, אלא מיועדת לייצוא.
החיטה היא החשובה ביותר במצרכי המזון הנסחרים בשוק הבינלאומי, ובמשך כל חודשי השנה מגיעות אוניות מלאות בה מהעולם המפותח לעולם המתפתח.
בגלל חשיבותה של החיטה בסחר העולמי נחתמו בשנת 1949 הסכמים בינלאומיים לארגון שיווקה, וחלק נכבד מהעסקאות נערך בכפיפות לאותם הסכמים. מדינות רבות מטילות מכסי מגן על יבוא חיטה לארצותיהן כדי לעודד את החקלאות המקומית ולהגן עליה מפני תחרות חוץ. אל שיקול זה נלווים לעיתים שיקולים פוליטיים. בארה”ב, למשל, קונה הממשלה את עודפי החיטה ומוכרת או מעניקה אותם לפי שיקולים מדיניים לארצות שונות.

3. תירס
מולדתו של התירס בארה”ב. היבשת האמריקאית תופסת עד היום מקום ראשון בין מגדלי התירס בעולם.
התירס אינו עמיד בפני קור ולכן כל איזור המועד לקרה אינו מתאים לגידולו. התירס זקוק לכ-140 ימי גידול בטמפ’ ממוצעת של 24 מעלות (וטמפ’ המינימום בלילה 14 מעלות), ולכמות משקעים של 600-1000 מ”מ. התירס יכול לגדול כמעט על כל קרקע שטוייבה, אך לקבלת יבולים טובים יש צורך בשכבת קרקע עמוקה, דשנה ומאווררת.
לתירס שלושה שימושים – מספוא, מזון לבני אדם, ומוצרי תעשייה שונים.

4. תפוחי אדמה
מקורו של תפוח האדמה באמריקה הלטינית. גידולו דורש תנאים צנועים, ובכל זאת הוא רגיש למחלות ומותקף על ידן. בעיה נוספת היא הקושי בהשגת זרעים. תפוח האדמה זקוק לעונת גידול קרירה ולכמות משקעים מספקת. דרישותיו מהקרקע אף הן צנועות, אך כדי להפיק יבולים גבוהים רצוי שהקרקע תהיה מנוקזת, מאווררת כהלכה וקרירה.
ואולם המאמץ והידע הנדרשים מהאיכר אינם מבוטלים – תפוח האדמה הוא צמח תרבותי בן האזור הממוזג, המצריך טיפול ועבודה לא מעטה, המבוצעת בחלקה, גם בימינו, בידיים. לכן, גידולם מתרכז בד”כ באזורים שאינם דלילי אוכלוסין.
תפו”א הוא גידול הנכלל בתוך מחזור הזרעים של המשק החקלאי, ולכן הוא נפוץ באזורי החקלאות המעורבת ולא באזורים שחקלאותם מתמחה בגידול מסויים (מונוקולטורה).
היחס הקטן בין ערכו התזונתי למשקלו הרב הוא בעוכריו, ולכן הסחר העולמי הוא בו מצומצם.

גידולי מזון אחרים:
ברבים מאזורי העולם, בהם חיים אנשים בעלי הכנסה ממוצעת ומעלה, אין מסתפקים רק בגידולי המזון הבסיסיים (חיטה, תפו”א). במקומות אלה התפריט מגוון ועשיר יותר ומגיע גם מעולם החי ולא רק מעולם הצומח. אך גם במקומות אלה, מזונות רבים נחשבים למותרות בגלל מחירם הגבוה. עם אלה נמנים הסוכר והמשקאות המרים (קפה, תה וקקאו). חשיבותם במשקן של מדינות רבות ניכר והם תופסים מקום נכבד בסחר העולמי, למרות שערכם התזונתי אינו גבוה.

1. תה:
צמח התה שמקורו בסין הוא צמח ירוק עד, אשר מעליו המכילים שמן אתרי, מכינים את המשקה הנפוץ. ייצור התה בקנה מידה גדול החל עם פיתוח משק המטעים והוא קשור קשר הדוק להתרחבות הביקוש לתה באירופה, בייחוד בבריטניה.
התה גדל יפה באזורים הצפויים במידה מועטה לכפור, התנאים האידיאליים לגידולו שוררים באזורי האקלים המונסוני שניחנו בחום ובלחות גבוהים. הוא זקוק ל-1000 מ”מ משקעים לשנה לפחות ולקרקע עמוקה, פורייה ומנוקזת היטב. הצפת השורשים גורמת לריקבונם ולכן נוטים לגדל את התה במדרונות או בטרסות בשילוב עם שדות האורז המצויים מתחת למטעי התה והנהנים מעודפי המים.
בארצות מזרח ודרום אסיה קיימים התנאים הטבעיים והאנושיים (מספר רב של ידיים עובדות) לגידול התה, והן מייצרות כ-80% מייצור התה העולמי. היצרניות הגדולות הן: הודו, שמייצרת 30% מכלל הייצור העולמי וסין המייצרת כ-25% מהייצור העולמי. בריטניה היא יבואן התה הגדול בעולם וצורכת כ-40% מהתה הנסחר בשוק הבינ”ל.
2. קפה:
הקפה הוא שיח טרופי שתנאי גידולו דומים לאלה של התה. שיח הקפה אינו עומד בכפור וזקוק לחום ול-1000 מ”מ משקעים לשנה לפחות. חיוני שירידת המשקעים תתחלק באורח שווה ככל האפשר על פני כל השנה, ומשום כך אין האקלים המונסוני מתאים לגידולו. מכיוון שהקפה גם זקוק לניקוז, אף הוא גדל במדרונות הרים ובד”כ בגובה 600-2000 מטר מעל פני הים. טעם הקפה וריחו משתנים ממקום למקום לפי האקלים וטיב הקרקע ולפי דרכי ייבושו וקלייתו.
מבחינים בין שני זני קפה עיקריים – קפה ערביקה וקפה רובוסטה, שלגידולו דרושה טמפ’ גבוהה יותר משל הערביקה.
רוב מטעי הקפה מרוכזים בארצות אמריקה הלטינית, המייצרות כשליש מכלל התפוקה העולמית אך גם בדרום מזרח אסיה (אינדונזיה בעיקר) ובאפריקה הטרופית (חוף השנהב, אתיופיה וקניה) מגדלים קפה.
3. קקאו:
הקקאו שונה מהתה והקפה בכך שאינו משמש למשקה בלבד, אלא גם כחומר גלם בתעשיית השוקולד והממתקים. עץ הקקאו זקוק לחום רב, ל-1800 מ”מ משקעים לפחות, המתחלקים על פני כל ימות השנה ולקרקע מישורית ופורייה. הוא אינו עמיד בפני רוח חזקה ולכן גדל בעיקר בעמקים. שטחים הניחנים בתכונות אלו מצויים באזורי האקלים הטרופי-משווני, שבו חיי האדם קשים מאוד. בין עצי הקקאו צומחים גם תירס ובננה, המשמשים כקיר מגן מפני הרוח וכצל לעץ, שאינו מסוגל לעמוד בפני קרינה ישירה.
מרכז גידול הקקאו הוא באפריקה המערבית, בה נאספים כשני שלישים מכלל יבול הקקאו העולמי, וברזיל. מחירי הקקאו נתונים לתנודות חריפות בשוקי העולם וכל הנסיונות לייצבם עלו בתוהו.

לסיכום,
התה, הקפה והקקאו (“המשקאות המרים”) הם גידולים טרופיים, אולם רוב צריכתם היא באירופה ובצפון אמריקה. פרי צמחים אלה הוא מצרך חדש יחסית, אך ערכם רב ביותר בעולם.
שתיית התה והקפה הפכה לנוהג לאומי-חברתי, שמקורו בקשר ההיסטורי בין המדינות האירופאיות לבין מושבותיהן בעבר. תושבי בריטניה מעדיפים לשתות תה, תושבי ארה”ב מרבים בשתיית קפה ואילו בהולנד נפוץ הקקאו. שכבות החברה הנמוכות ובני העמים העניים מרבים בשתיית תה, שהוא הזול והחסכוני במשקאות המרים.

ייצור מזונות מן החי:
עולם החי, והכוונה לבעלי חיים מבוייתים, מספק לאדם כמה מצרכיו החשובים:
א. מזון
ב. מקור כוח (אנרגיה)
ג. חומרי גלם שונים, המשמשים בעיקר לייצור בדים או זבל אורגני
ד. בידור ועיסוק ספורטיבי
מזונות מן החי יקרים יותר ממזונות מעולם הצומח ולכן משמשים למאכל בעיקר במדינות מפותחות, ואילו במדינות המתפתחות מנוצלות בהמות הבית בעיקר לעבודה.
החשובים בבעלי החיים המספקים מזון לאדם הם: הבקר, החזיר, הצאן (העז והכבש) והעופות. הדג משמש אף הוא מקור מזון חשוב, אך בד”כ משק הדגים אינו מטופח בידי האדם (כמו משקי הבקר והעופות), אלא הוא טבעי (התרבות טבעית בימים ואגמים).
השימוש בבע”ח אלו משתנה מאזור לאזור ותלוי במספר גורמים, כמו:
א. רמת החיים של האוכ’
ב. השקפות דתיות ומוסריות של האוכ’
ג. תנאים טבעיים לגידול בעה”ח. גידול בעה”ח למזון מתרכז בעיקר בארצות האקלים הממוזג.

באופן כללי ניתן לומר כי משק בעלי החיים ויצור המזונות מן החי עבר 5 שלבים:
א. השלב הקדם משקי, שבו צדו בעלי חיים שגדלו בסביבה הטבעית וניזונו מהטבע.
ב. מרעה נוודי, שאופייני לו ביות וטיפול מינימלי בבעה”ח.
ג. מרעה מסחרי, נעשה בד”כ בשטח פתוח, ובו החקלאי מעשיר לעיתים את מזונם של בעה”ח.
ד. משק בעלי חיים, שבו בעלי החיים ניזונים בעיקר ממזון אותו מגדל עבורם החקלאי.
ה. תעשיית בעלי חיים / חקלאות מתועשת, שבה מאוכסנים מטופלים ומפוטמים בעה”ח בשיטות מודרניות.
ככל שגדלה צפיפות היישוב ועולה רמת החיים, השתלשלות הדברים היא מהשלב הראשון לכיוון השלב החמישי, כשהתלות בתנאים הפיזיים הולכת ומצטמצמת.

גידולי תעשייה:
מבחינים בחקלאות בין גידולים לתעשייה לבין גידולי מזון –
גידולים חקלאיים לתעשייה הם צמחים שרוב יבולם משמש חומר גלם תעשייתי (כמו הכותנה) ואילו גידולי מזון הם אלו שגודלו מלכתחילה כמזון בסיסי (אורז, למשל). בכל מקרה ייעודו של החלק הגדול ביבול הוא שייקבע אם הגידול ייקרא “תעשייתי” או “גידול מזון”.
עצי היער אינם נחשבים, בד”כ, כגידול חקלאי וזאת כיוון שצמיחתם היא מהטבע. אך זה מספר שנים שמתקיימת נטיעה נרחבת של יערות המועדים לתעשיית העץ.