פראדל / מאת דבורה בארון
פראדל התייתמה מהוריה וגדלה בבית קרוביה. פראדל נישאה בשידוך לאברהם-נוח, קרוביה הם שהשיאו אותה.
מצבה הכלכלי של פראדל היה טוב, היא ירשה את בית הוריה שהיה בית גדול ומרווח. מן העיר הובאו רהיטי פאר ופראדל הייתה לבושה בבגדים אופנתיים. הבית היה אומנם מרווח, נקי ומסודר אך שררה בו "דממת קיפאון". דווקא הסמטה הענייה קרנה משמחת חיים ופראדל הביטה בה כדי "להתחמם" (אנלוגיה ניגודית).
הבעל עסוק בענייניו ובזמן הארוחה הוא עסוק בריאה. פראדל עוסקת במלאכת יד או יוצאת לשבת לבדה על הספסל שמחוץ לבית. השניים אינם נוהגים כבעל ואישה שאך נישאו, יש ריחוק, ניכור ובדידות. הרבנית מסבירה כי הבאת ילד לעולם תפתור את המצב העגום בין בני הזוג.
<קרא עוד...>
|
חפץ - חנוך לווין
המחזה הוא חלק מתיאטרון האבסורד:
המחזה עוסק במצבי יסוד של הקיום האנושי, ללא הקשר היסטורי של זמן ומקום.
תיאטרון האבסורד זונח קונבנציות של תיאטרון ריאלסטי.
בתיאטרון הריאליסטי העלילה פועלת ע"פ עקרונות סיבתיים אותם אפשר להבין,
הדמות בעלת יישות פסיכולוגית, הלשון מבוססת על חשיבה הגיונית.
שמות הדמויות במחזה הם חסרי משמעות מובחנת. חפץ הוא היחיד ששמו קשור בקיומו והוא סימלי.
המחזה נחשב לקומדיה שחורה:
- שימוש רב באפקטים חזותיים מצחיקים – לבוש חריג, פריט שאינו במקומו, תנוחות מוזרות וכד'.
- מסורת הפארסה – קומיזם של חדר המיטות, פורקן קומי לדחפים אלימים.
- קומי בדיבור – ריבוי של צלילים מצחיקים, חזרות, ביטויים של הגזמה וכד'.
<קרא עוד...>
ניתוח שירו של יהודה עמיחי "אבי"- פירוט לפי בתים ורעיונות מרכזיים
שיר קצר בן שלושה בתים, בכל בית שתי שורות.
הדובר השירי מתאר את דמותו של אביו מנקודת ראות של ילד משולבת בנקודת
ראות של מבוגר. ניכרת בתיאור האב הערצה רבה אל האב. האב הופך להיות סמל
לאהבה ולמעשים טובים.
האמצעים בהם משתמש הדובר בתיאור האב הם דימוי, מטאפורה וניגוד. אמצעים
אלו מקנים את הציוריות לשיר.
בית א' – תיאור הקשר בין הבן לאב.
"זכר אבי עטוף בניר לבן
כפרוסות ליום העבודה"
בשילוב של מטאפורה ודימוי מתאר הדובר השירי את זיכרון אביו המלווה אותו
ביום יום כדבר מובן מאליו, כמו שלוקחים פרוסות ליום העבודה. ניר לבן מרמז על
תכריכים, בהם עוטפים את המת. נבין מכך שהאב כבר אינו בחיים. צבע הלבן גם
מרמז על טוהר וניקיון כפיים של האב.
בית ב' – האהבה כמאפיינת את האב.
"כקוסם המוציא מכובעו ארנבות ומגדלים,
הוציא מתוך גופו הקטן – אהבה."
דימוי האב לקוסם המוציא מתוך גופו הקטן אהבה. האהבה הרבה שמעניק האב
מנוגדת לממדי גופו. בכך יש יסוד של הפתעה. הדובר השירי מוקסם מגודל אהבת
האב לעומת ממדיו הפיזיים הקטנים של האב. זוהי אהבה טבעית, זורמת, מפתיעה
כמו מעשיו של הקוסם, המוציא מכובעו ארנבות ומגדלים.
<קרא עוד...>
|
תיאור של כל האמצעים ביצירה הספרותית החל מא' ועד ת'
אוקסימורון – סוג של מטאפורה, המצרף מושגים או ביטויים סותרים – לכאורה כדי להגביר את הרושם וההפתעה (זעקה אלמת).
אונומטופיאה – מילה שצליליה מסמנים את משמעותה (בקבוק, זמזום).
אופן – סוג של פיוט המיועד להשתלב בתפילת שחרית לפני המלים "והאופנים וחיות הקודש..." הפיוט מתאר את תנועת המלאכים ומעשה המרכבה.
<קרא עוד...>
סיכום על האדונית והרוכל, של ש"י עגנון. בסיכום: תיאור האקספוזיציה,תיאור חלקי הסיפור, תיאור הרבדים, הביקורת, המוטיבים בסיפור ועוד..
חלק א' - האקספוזיציה
רוכל יהודי מחזר בין הכפרים. מגיע לבית מבודד בקצה היער ופוגש שם באדונית, בעלת הבית. הוא מציע לה למכירה
מוצרים שונים המתאימים לנשים. היא מסרבת לקנות ומבקשת ממנו לעזוב, אך משהוא ממשיך ומשכנע אותה, היא
נעתרת לבקשותיו וקונה סכין ציידים. הרוכל נפרד ממנה, אל תועה בדרכו ביער החשוך. לפתע רואה אור והולך לכוונו,
דופק בדלתו של הבית המואר, ושוב נפגש עם האדונית, המתבוננת בו במבטיה. היא נענית לבקשתו למצוא מחסה מן
הגשמים היורדים בחוץ ונותנת לו ללון ברפת ישנה שבחצרה.
<קרא עוד...>
|
|