במרץ 1941 הנאצים הקימו אגף שני, אושוויץ 2, כ-3 קילומטר מהמחנה המקורי. באוקטובר של אותה שנה החלה בנייה אינטנסיבית של צריפים וביתנים במחנה. בסופו של דבר, 9 תת יחידות מופרדות בגדר תיל מחושמלת הרכיבו יחדיו את מחנה ההשמדה אושוויץ. באחד הבניינים, “בלוק 11”, הייתה כתובת שאמרה “עבודה משחררת”. כתובת זו נועדה כדי להטעות את הבאים וליצור להם אשליה כאילו באו לעבוד.
במרץ 1942 הוקם במחנה גם אגף לנשים, ובסוף חודש זה מספר הנשים המוחזקות כבר עלה על 6000.
עם הזמן נבנו עוד 45 תת-מחנות, שבירקנאו היה המאוכלס, בלתי אנושי, ואכזרי ביותר.
רוב המחנות היו מחנות עבודה. רוב האסירים היו יהודים. הם עברו עד סוף כוחותיהם בשביל חברות גרמניות.
האסירים הגיעו ברכבות לרציף בבירקנאו. קציני הס”ס ביצעו במהירות מיון, רוב הקורבנות הופנו לתאי הגזים ומתו באותו יום. שאר האנשים הופנו למחנות העבודה. כל חפציהם האישיים נשלחו לרייך השלישי.
חלק מהמחנה נקרא “הסגר”. לפני שהגיעו אליו האסירים הם רוחצו, גולחו, והולבשו בבגדי אסירים. לאחר מכן היו ב”הסגר”. אי אפשר היה לשרוד ב”הסגר” יותר ממספר שבועות. הרבה ניסו לברוח. האסירים הופנו למחנות ריכוז, וחלקם לעבודות שונות.
התפקידים היו יכולים להיות נוראים לעיתים: אחד התפקידים הנוראים ביותר היה זונדרקומנדו. אסירים אלו היו צריכים לשרוף את הגופות במשרפות.
קבוצה קטנה ביותר, נבחרה עוד בהתחלה בזמן המיון לניסויים. הם עברו עינויים וסבלו ביותר. את הנשים היהודיות שנבחרו עיקרו, והילדים עברו ניסויים מבחילים.
עם כל העינויים האלה עדיין האסירים שמרו על קור רוח יחסי והצליחו לשמור תיעוד לאירועים האלה, החביאו אותם, וניסו להיאבק בנאצים ככל שיכלו.
בנובמבר-דצמבר 1944, פורקו מתקני המשרפות באושוויץ. השלל הושמד, והוקצו אסירים על-מנת שינקו את אפר הגופות של הנותרים.
ב-27 בינואר נכנסו למחנה חיילי הצבא האדום. הם מצאו גופות 600 אסירים, 350,000 חליפות גברים, 837,000 בגדי נשים, אלפי זוגות נעליים, ו7.7 טון (!) של שיער אדם מוכן למשלוח.
זהו מחנה ההשמדה הגדול ביותר של הנאצים. כמעט רבע מהיהודים שנרצחו במחנה מתו שם, כמעט מיליון וחצי יהודים נרצחו במחנה.
צעדות המוות זהו הכינוי לצעדות שהיו עושים בעת פינוי מחנות הריכוז. בעת פינוי אושוויץ, באמצע ינואר 1945, ערכו את צעדת המוות לכל הנותרים בחיים. צעדה זו הייתה הליכה בתנאים קשים, תחת תנאי רעב, קור, וסבל נוראי. מלווי הצעדה דאגו להרוג את מי ששרד. חלק מהאסירים מתו עוד לפני צאתם לצעדה.
ק צטניק תבע את המושג פלנטה אחרת ותאר את אושוויץ כמקום שלתושביו “לא היו שמות, לא היו להם הורים ולא היו להם ילדים…”. ק. צטניק היה אסיר במחנה במשך שנתיים, והצליח לשרוד ולהגיע לארץ ישראל. הוא אמר שמעשה כזה הוא מעשה מפלנטה אחרת, אבל הוא קרה בעולם שלנו, לא בעולם אחר, ותבע שבני אדם עשו את זה ולכן כל בני האדם אשמים בשואה.
בעיני הרבה אנשים, היהודים קיבלו תדמית של פחדנים, וכאלה שמובלים “כצאן לטבח”. מרד גטו וורשה ציין בדיוק את ההיפך, את היהודי הלוחם, החלוץ. המרד התרחש בחודש ניסן, בערב חג הפסח, חג החירות, אך הממשלה לא יכלה לקבוע אותו קרוב מדי ליום הפסח, מאחר וזהו אינו יום אבל, לכן הגיעו לפשרה והחליטו בכנסת על התאריך כ”ז בניסן ליום השואה, תאריך הקרוב ליום מרד גטו וורשה.
