אנדרס צלזיוס (27 בנובמבר 1701 – 25 באפריל 1744), אסטרונום ופיזיקאי שבדי.
צלזיוס נולד באופסלה בשבדיה, נעשה לפרופסור לאסטרונומיה מ1730 עד 1744באוניברסיטת אופסלה בשוודיה. הוא הקים את מצפה הכוכבים המפורסם של האוניברסיטה, שבנייתו הושלמה ב1740. מ-1732 עד 1735 ערך ביקורים במצפי כוכבים בגרמניה, איטליה, וצרפת. עסק והתעניין בעיקר בקביעת צורתה של הארץ.
בנירנברג הוא פרסם ב1733 אוסף של 316 תצפיות של הזהר הקוטבי שנעשו על ידיו ועל ידי אחרים בתקופה שבין 1716 עד 1732. ערך תצפיות בזוהר הצפוני, וב־1736 ערך מדידות שהוכיחו את ניבוי ניוטון כי כדור הארץ פחוס במקצת בקטביו.
ב־1742 הציע סולם טמפרטורות עשרוני, המבוסס על נקודות הקיפאון והרתיחה של המים, שהמרווח ביניהן מחולק ל־100 חלקים שווים (מעלות). בסולם המקורי שהציג צלזיוס, נקודת הרתיחה של המים נקבעה כ־0 מעלות; אולם תלמידיו הפכו את הסולם על ראשו, כמקובל היום.
התקופה לצורך המחשת חלוף הזמן, המאה ה-18 מתייחסת לתקופה שראשיתה בשנת 1701 וסופה בשנת 1800.
במונחים חברתיים, פוליטיים ותרבותיים, היסטוריונים נוטים לתחום את המאה ה-18 בין השנים 1715 ו-1789, החל ממותו של לואי הארבעה עשר מלך צרפת וכלה במהפכה הצרפתית. המעצמות האירופיות העיקריות (במונחי יכולת תעשייתית) באותה תקופה היו: אוסטריה, בריטניה, פרוסיה, צרפת והאימפריה הרוסית.
המאה ה-18 עמדה בסימן “האבסולוטיזם הנאור”, ובמהלכה התרחשו שינויים ותהליכים שהולידו את מדינת הלאום המודרנית. האבסולוטיזם הצרפתי הביא למרידות איכרים מרובות, אשר זעזעו – באופן חסר תקדים – את יסודותיה של המערכת הפיאודלית אשר שלטה בחברה ובכלכלה האירופית יותר מאלף שנים. עידן האורות (“הנאורות”) הגיע בתקופה זו לשיאו, ואיים על ההגמוניה המסורתית של התאולוגיה. עלייתן של אומות כאוסטריה, פרוסיה ורוסיה ערערה את מאזן הכוחות המסורתי במערב אירופה, ויצרה תחרות חדשה מול צרפת, אנגליה וספרד.
ניצני המהפכה התעשייתית, אשר נשאה עמה שינוי מהותי בסדרי החיים החברתיים, הכלכליים וההגותיים באירופה, מתוארכים לאמצע המאה ה-18. שינוי זה עתיד להתפשט לשאר העולם ולעצב את פניו עד לימינו אנו.
התפתחות חשובה נוספת הייתה עלייתם של מרכזים חילוניים-תרבותיים חדשים בפריז ובווינה, שהקרינו על היבשת כולה. במקביל, מושבות קולוניאליסטיות חדשות הוקמו ברחבי כדור הארץ, או – כמו בצפון אמריקה – דווקא השתחררו מכבלי מעצמות האם האירופיות.
מבחינה אסטתית-אמנותית, המאה ה-18 מסמלת את ראשית השפעתן של התרבות, האמנות, והמוזיקה האירופית על שאר העולם. עידן המוזיקה הקלאסית שולט בכיפה, ואילו זרמי האמנות המקובלים הם הרוקוקו והנאו-קלאסיציזם. לקראת סוף המאה עלה הרומנטיציזם כתנועה תרבותית מגובשת.
צלזיוס נולד באופסלה בשבדיה, נעשה לפרופסור לאסטרונומיה מ1730 עד 1744באוניברסיטת אופסלה בשוודיה. הוא הקים את מצפה הכוכבים המפורסם של האוניברסיטה, שבנייתו הושלמה ב1740. מ-1732 עד 1735 ערך ביקורים במצפי כוכבים בגרמניה, איטליה, וצרפת. עסק והתעניין בעיקר בקביעת צורתה של הארץ.
בנירנברג הוא פרסם ב1733 אוסף של 316 תצפיות של הזהר הקוטבי שנעשו על ידיו ועל ידי אחרים בתקופה שבין 1716 עד 1732. ערך תצפיות בזוהר הצפוני, וב־1736 ערך מדידות שהוכיחו את ניבוי ניוטון כי כדור הארץ פחוס במקצת בקטביו.
ב־1742 הציע סולם טמפרטורות עשרוני, המבוסס על נקודות הקיפאון והרתיחה של המים, שהמרווח ביניהן מחולק ל־100 חלקים שווים (מעלות). בסולם המקורי שהציג צלזיוס, נקודת הרתיחה של המים נקבעה כ־0 מעלות; אולם תלמידיו הפכו את הסולם על ראשו, כמקובל היום.
התקופה לצורך המחשת חלוף הזמן, המאה ה-18 מתייחסת לתקופה שראשיתה בשנת 1701 וסופה בשנת 1800.
במונחים חברתיים, פוליטיים ותרבותיים, היסטוריונים נוטים לתחום את המאה ה-18 בין השנים 1715 ו-1789, החל ממותו של לואי הארבעה עשר מלך צרפת וכלה במהפכה הצרפתית. המעצמות האירופיות העיקריות (במונחי יכולת תעשייתית) באותה תקופה היו: אוסטריה, בריטניה, פרוסיה, צרפת והאימפריה הרוסית.
המאה ה-18 עמדה בסימן “האבסולוטיזם הנאור”, ובמהלכה התרחשו שינויים ותהליכים שהולידו את מדינת הלאום המודרנית. האבסולוטיזם הצרפתי הביא למרידות איכרים מרובות, אשר זעזעו – באופן חסר תקדים – את יסודותיה של המערכת הפיאודלית אשר שלטה בחברה ובכלכלה האירופית יותר מאלף שנים. עידן האורות (“הנאורות”) הגיע בתקופה זו לשיאו, ואיים על ההגמוניה המסורתית של התאולוגיה. עלייתן של אומות כאוסטריה, פרוסיה ורוסיה ערערה את מאזן הכוחות המסורתי במערב אירופה, ויצרה תחרות חדשה מול צרפת, אנגליה וספרד.
ניצני המהפכה התעשייתית, אשר נשאה עמה שינוי מהותי בסדרי החיים החברתיים, הכלכליים וההגותיים באירופה, מתוארכים לאמצע המאה ה-18. שינוי זה עתיד להתפשט לשאר העולם ולעצב את פניו עד לימינו אנו.
התפתחות חשובה נוספת הייתה עלייתם של מרכזים חילוניים-תרבותיים חדשים בפריז ובווינה, שהקרינו על היבשת כולה. במקביל, מושבות קולוניאליסטיות חדשות הוקמו ברחבי כדור הארץ, או – כמו בצפון אמריקה – דווקא השתחררו מכבלי מעצמות האם האירופיות.
מבחינה אסטתית-אמנותית, המאה ה-18 מסמלת את ראשית השפעתן של התרבות, האמנות, והמוזיקה האירופית על שאר העולם. עידן המוזיקה הקלאסית שולט בכיפה, ואילו זרמי האמנות המקובלים הם הרוקוקו והנאו-קלאסיציזם. לקראת סוף המאה עלה הרומנטיציזם כתנועה תרבותית מגובשת.
ביבליוגרפיה
· הבריטניקה החדשה לנוער כרך 14 עמ’ 166
· http://he.wikipedia.org
